תפארת יעקב על גיטין שכב

ישן שלא יאמרו גיטה קודם לבנה וכן באומר מעת שאני בעולם כמ"ש התוס' לעיל בד"ה לא תתייחד ובזה אין כאן חשש קידושין כלל כיון שלא נתגרשה ולהיפך בגירש ואח"כ נתייחד יש לחוש לקידושין דחשש גט ישן לא שייך בזה דהא וודאי גיטה קודם לבנה והיינו דנקט בראוה שנבעלה דחוששין משום זנות היינו אם הי' באופן דיש לחוש לזנות כגון שנתייחד ובעל בין כתיבה לנתינה ואין חוששין משום קידושין היכי דבעל אחר נתינה ומילי מילי קתני והא דפריך לי' רבא לאביי מאי אף בשלומא לפירש"י ניחא חשש זנות אינו חשש כלל כמו שפירש"י לקמן בד"ה מאי אף אבל להנ"ל מאי קושי' אבל באמת לק"מ דאי הי' כוונת ריב"י להוסיף חשש קידושין על חשש זנות לא הוי לי' לומר אף חוששין משום קידושין רק אף משום קידושין חוששין ומדקאמר אף חוששין ש"מ שבא לומר אף בכה"ג חוששין ולא אתי שפיר לדברי אביי וע"כ אף לא ראוה שנבעלה קאמר כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה נתן:

בתוס' בד"ה וראוה שנתייחדה בהזורק תנן וכו' ה"ה נתייחדה עמו באפילה כדמשמע הכא. כבר כתבתי בגמרא דאדרבא מהך דהכא מוכח דלר"נ באמת באפילה הוי כמו פונדק אבל לאביי ורבא אפילה לא הוי כפונדק לת"ק ואין צורך לומר דהך תנא לית לי' דפליגי ב"ש וב"ה בלנה בפונדק ע"ש:

בד"ה נתן לה פירש"י וכו' ומיהו לר"א וכו'. תמוה לי דאי כר"א היאך קתני חוששין הא ראוה שנבעלה והרי זונה גמורה היא ועוד אי לר"א מאי פריך מאי אף הא שפיר קאמר דחוששין ג"כ לקידושין ומה שפירשו התוס' בתר הכי דהקושיא דהני תרי מילי סתרן אהדדי לר"א לא קשי' כלל דשפיר קאמר דחוששין לתרווייהו להחמיר וכבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי בזה:

בד"ה א"כ מאי אף, דהני תרי מילי סתרן אהדדי דאי חוששין לזנות אין חוששין לקידושין. ולא ניחא להו לפרש כפירש"י משום דחששא דזנות לאו חששא אלא קולא דקשי' להו מ"מ מאי פריך רבא עלי' דאביי הא איכא למימר דאתיא כר"א דעשאה זונה ושפיר הוי חששא דזנות חששא לזה פירשו דמ"מ הוי תרי מילי דסתרן אהדדי אבל כבר כתבתי דבלא"ה אי אפשר לאוקמא כר"א דלדידי' לאו חששא הוא דהא ראוה שנבעלה ועוד מה בכך דסתרן אהדדי ריב"י חושש לתרווייהו להחמיר:

בגמרא תנא ובלבד שימות פירש"י אבל אי לא מת איגלאי מילתא דלאו גיטא הוא וחייב חטאת ולא נתבררו דבריו דמה נפקא מינה מת או לא מת דכמו בלא מת איגלאי דלאו גיטא כמו כן במת איגלאי מילתא דגיטא הוא וכמו כן קשה למאי דמסיק רבה באומר מעת שאני בעולם ופירש"י דמספקא לי' לר"י משעת נתינה ואילך דלמא זו היא שעה הסמוך למיתה ואף דחי' טפי אין ברירה א"כ למה קתני ובלבד שימות דמה נפקא מינה שעות הקודמת דחזינן דלא מת באותן שעות ומ"מ מעיקרא ספיקא הוי ומ"ש לא מת כלל דלא נימא דמ"מ מעיקרא ספיקא הוי שמא ימות ואותן שעות הקודמות הוי ממש כלא מת כלל, והנה עלה על דעתי לפרש דברי רש"י בחילוקים שונים אבל לא אאריך בזה כי נראה לי ברור דכוונת רש"י דוודאי אי נתגרשה לבסוף שייך לומר דמעיקרא ספק והדר וודאי דכך דרכו של גט דמעיקרא אינו גט והדר הוי גט כמו מגרש לאחר ל' וכנסו שט"ח וכדומה והדר אמר הא גיטך הוי אח"כ גט מה דמעיקרא לא הי' גט אבל לא מצינו דמעיקרא יהא גט ומאותו זמן ואילך לא יהא גט זה אי אפשר אם לא שנתברר שלא הי' גט מעולם אבל כל שהי' גט רק מכאן ואילך לא יהא גט זה אי אפשר הלכך דוקא במת דלבסוף הוי גט אמרינן דמעיקרא הי' ספק ומכאן ואילך וודאי אבל בלא מת דעכשיו אינו גט כלל ע"כ דגם למפרע לא הי' גט דאי עד כאן הי' גט היאך יפקע מכאן ואילך וממילא אפי' ספק לא הי' כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה תנא:

אמנם בעיקר פי' סוגי' זו אני תמה דאי כפירש"י מאי ענין הך ברייתא דבלבד שימות להך קושיא דאין גט אחר מיתה הא בלא"ה כיון דס"ד דאמהיום אם מתי קאי וקתני הרי זה גט הוי לי' להקשות כיון דמעיקרא אשת איש לר"י, ולר' יוסי ספק היאך יהא גט אח"כ דאין גט אחר מיתה, ועוד היאך ס"ד לומר דהך מה היא באותן הימים מיירי באומר מעת שאני בעולם שהרי לא הוזכר במתניתין מעיקרא אופן זה כלל רק מהיום אם מתי והיאך יאמר מה היא באותן הימים וקאי על ענין אחר שלא הוזכר כלל ואפי' חסורי מחסרא כה"ג לא מצינו כלל וכ"ש דלא קאמר כלל חסורי מחסרא רק בפשיטו' באומר מעת שאני בעולם ומה שפירשו התוס' דקאי אמהיום אם מתי והכוונה נעשה כאומר גם בזה יש לתמוה כמו שאבאר בתוס':

לכן נראה לי לפרש דודאי במתניתין גופא איכא למימר דבחי מיירי דלר"י הוי כא"א לכל דברי' דאיגלאי מילתא דלא הי' גט מעולם כלל ורב אסי סובר דמ"מ מעיקרא היתה בספק אשת איש, ודוקא בחתיכה ספק חלב ספק שומן ונתוודע שהי' שומן שפיר ליכא אשם תלוי דהא מעיקרא שומן היה ולא היה באפשר גם אז שיהא חלב שלא ישתנה הדבר ממה שהוא, אבל מות וחיים הוא במקרה המתחדש, ומעיקרא היה הדבר בספק ואח"כ נתחדש שהבריא, ובשלמא בחלב ושומן נתברר דמעיקרא לא הי' ספק כלל רק חסרון ידיעה שלנו אבל כאן ספק גמור היה בעצמותו ולא מחסרון ידיעה כי לא שייך לומר לפי שלא מת, גם מעיקרא לא היה ראוי למות כלל, והיינו דקשי' להו לפי מה דתנא בברייתא דדוקא במת ס"ל לר' יוסי דמעיקרא היה ספק שמא לא ימות אבל בחי לא, אם כן כיון דבמת לא אמרינן דמגורשת למפרע הרי הוי גט אחר מיתה:

ואהא משני רבה דהך ברייתא דמחלקה בין מת לחי מיירי באומר מעת שאני בעולם והכוונה כך דודאי מי שאומר מהיום אם מתי כל שהבריא אינו גט, אבל באומר מעת שאני בעולם כל אימת שימות הוי גט כיון דמעיקרא לא תתגרש כלל רק שעה אחת סמוך למיתה א"כ מה נפקא מינה אימת שימות, דכמו דרוצה לפוטרה עכשיו כן רוצה לפוטרה אח"כ כשימות, רק באומר מהיום אי יתכוין כל אימת שימות הרי היא מגורשת מעתה לגמרי והוא אינו רוצה לגרש רק כשימות מחוליו, והשתא שפיר קתני בברייתא דלא נימא דפליג ר' יוסי דכל הימים שבינתיים דהיינו בין נתינה לשעה קודם מיתה לעולם הוי בספק גירושין, רק כשימות מחוליו אז אמרינן דכל שעתא שהיה חולה קודם מותו איכא לספוקי שמא עכשיו ימות, אבל אי הבריא בינתיים לא הוי ספק כלל דאותן הימים שהבריא אין דנין לספק שמא כרגע ימות מתוך בורי', ועוד דפשיטא שלא היה בדעתו שתהא אצלו בספק מגורשת כשהוא בריא, והיינו דקתני ובלבד שימות אז שעות הקודמות הוי ספק ולאפוקי כשהבריא מחוליו אף שאחר זמן חלה שנית ומת אין הימים שבינתיים ספק, אבל באומר מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי דאין לנו לדון רק על חולי זה שהוא חולה עכשיו דאי עמד אינו גט כלל ולא יהא גט לעולם רק ימי חוליו הוי ספק לר' יוסי דהי' בספק שמא ימות, ולר' יהודה כא"א לכל דבריה כיון שעמד למפרע לא הוי גט כלל כנ"ל, ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה תנא ובד"ה אמר רבה:

בתוס' בד"ה תנא ובלבד שימות, פי' בקונטרס וכו' ואין נראה לר"י וכו'. ולדעתי לק"מ מכל הקושיות הללו דבנתינת גט לא בעינן בירור כלל כדאמרינן פרק המגרש אימר דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לא בעי, ופירש"י התם דלא בעינן נתינה מבוררת, תדע דאפי' נתן לה לפקדון ואח"כ אמר הא גיטך מהני א"כ ממילא אין צריך שידע בעת נתינה בבירור אם יתקיים התנאי ותהא מגורשת רק אח"כ נתגלה למפרע שהי' גט ולא דמי לעירוב דבעינן שיקנה שביתה בין השמשות במקום שצריך לילך וכיון דלא ידע לא קנה, אבל מה שהביאו לעיל פרק כל הגט הך דהכא לענין ברירה היינו מר' יהודה דאמר הרי היא כא"א לכל דבריה ואמרינן הוברר דאותן שעות לא היתה מגורשת וע"כ דיש ברירה כמו שפירש"י כאן, וכבר כתבתי לעיל פרק כל הגט והבאתי ראיה ברורה לזה מדלא מקשה דר' יוסי אדר' יוסי דבלוקח יין סובר אין ברירה והכא מודה דלכי מיית מגורשת וע"כ דהך לא תליא בברירה כלל רק להיפך לענין שעות הקודמות דאמרינן לא היתה מגורשת תליא בברירה ור"י ס"ל באמת אין ברירה ור' יהודה ס"ל יש ברירה, ועוד הוכחתי שם מהך דהריני בועליך על מנת שירצה אבא, וכל זה ברור ואמת דרש"י גופא פי' לעיל דהוכחת הש"ס מהך דמהיום אם מתי, ומ"מ יש לומר דהיינו דוקא אי לא נתברר כלל אם יהא גט אבל כאן דודאי יהא גט רק לא נתברר שעת הגירושין יש לומר דס"ל דלא תליא בברירה, אך הא קשי' לרש"י מ"מ כיון דר"י סובר אין ברירה למה לכי מיית הוי גט לפי פירושו לעיל פרק כל הגט דהא תליא בברירה, אבל יהא איך שיהא כוונת רש"י נראה לי ברור כמש"ל דקיום הגט לא תליא בברירה כלל רק ביטול הגט כמו שבארנו:

בא"ד לא תהא מגורשת ודאי. לפי דעתם דלקיום הגט