תפארת יעקב על גיטין שכא

אעמוד קאמר ושפיר יש לומר אם לא אעמוד מחמת חולי זה דהיינו שיהא ידוע דמחמת חולי הזה לא עמד כנ"ל, וגדולה מזו נ"ל מלשון הבריית' דברישא קתני ונפל הבית עליו דמשמע הבית ששוכב בו ובסיפא קתני ונפל עליו בית הרי משמע שיצא לשוק ונפל עליו בית דעלמא וא"כ אפי' תימא שלא הלך רק במשענת אבל עכ"פ אי לא הי' מת בנפילת בית הי' מתחזק לגמרי והי' עומד וע"כ דאסיק אדעתיה מלא שכיח ולא מחית נפשי' לספיקא כמ"ש בגמר' ושפיר קשי' רישא לסיפא כנ"ל:

בד"ה איתבי' תימא וכו' ואור"י דאיכא שלושה גווני אונס וכו' וכעין זה כתב הר"ן בשם הרמב"ן, וכבר כתבתי שיש לתמוה למה השמיט הרי"ף הך ברייתא עם מה ששלחו מתם אכלו ארי אין לנו לאשמועינן דהיכי דלא שכיח כלל יש אונס בגיטין ועוד קשה לי נהי דמשום הך דאין אונס בגיטין איכא למימר דכל דלא שכיח כלל לית בי' משום צניעות מה שאינו נראה כלל כמו שאבאר אבל בהך דאמרינן דמת ניחא לי' שלא תיפול קמי' יבם היאך שייך לומר בשביל דלא שכיח כלל לא אסיק אדעתי', מה צורך שתהא על דעתו כיון דמת הוי אונס ג"כ ומ"מ אמרינן דאסיק אדעתי' במת יהא גט כדי שלא תפול קמי' יבם א"כ מה לנו באיזה אופן שמת ס"ס כיון דכך ניחא לי' שכשימו' יהא גט שלא תפול קמי' יבם א"כ הרי מת ומה צורך שיעלה על דעתו אופן המיתה דהא פשיטא דוודאי לא עלה על דעתו בהיפוך שאם יאכלנו ארי לא יהא גט דהא ניחא לי' דלא תפול קמי' יבם ואטו אם יאמר מפורש אם לא אבוא או אמות יהא גט ויאכלנו ארי נאמר דלא יהא גט כיון דידעינן דניחא לי' שתתגרש כדי שלא תזקק ליבם והרי היא זקוקה ליבם ועוד דהם הכריחו סברא זו משום דקשי' להו מהך דאכלו ארי והנה לא הועילו בתירוצם כלל דתינח לרבא באמת יש ליישב דאכלו ארי לא שכיח כלל אבל אכתי תיקשי מאי מקשה לי' רבינא לרבא מהך דנפל הבית והוא רוצה להוכיח אפי' באונס דלא שכיח כלל אפי' בעלמא אין אונס א"כ תיקשי מנא ליה להוכיח דבעלמא יש אונס באונס דלא שכיח כלל דלמא גט דוקא דלא ניחא לי' דתיפול קמי' יבם, ואין להאריך כאן כי הארכתי בדברי התוס' הללו בחידושי לא"ה סי' קמ"ד ס"ק ד' וסי' קמ"ה ס"ק י"ב והעליתי שאין לסמוך להקל בחילוקים הללו בג' מיני אונסין כי דבריהם צ"ע מכמה טעמים גם כתבתי לפרש הסוגי' ליישב קושיתם אבל כאן אין צורך לזה כי כבר כתבתי בגמרא לפרש בפשיטות ולק"מ ולענין דינא כבר נתבאר שם, גם מה שיש לדקדק בדברי הר"ן בזה ע"ש:

במשנה לא תתייחד עמו אלא בפני עדים. (תלה התנא האיסור בה ולא נקט לא יתייחד עמה דבשכיב מרע המגרש מיירי והוא מוטל חולה ואין בידו, רק עלי' האיסור שלא תבוא אצלו ביחוד] לשון זה קשה להולמו כי בפני עדים אין זה יחוד, ויש לומר דאפי' יוצאין ונכנסין מותר ושפיר שייך יחוד ובזה יש לדייק קצת דעבד ושפחה לא מהני רק בפניהם דוקא והיינו דנקט מעיקרא עדים ובתר הכי אפי' עבד מבואר דאפי' א' עבד סגי והיאך נקט מעיקרא עדים ולהנ"ל ניחא דבעדים מהני יוצא ונכנס אבל בעבד ושפחה בעינן שיהיו בבית ממש, אך אכתי יש לדקדק חדא למה קורא אותם עדים דהא אינן מעידין כלל רק שלא יהא השכיב מרע ביחוד עמה ולא שייך לומר עדים, גם קשה לחלק בין עדים לעבד ושפחה דמשמע דחד דינא אית להו לכן נראה לי דהך אלא בפני עדים הכוונה שיהיו עדי יחוד וקידושין ממש אז מותר דליכא בזה משום ספק קידושין ולא משום יחוד פנוי' כיון דבאמת נתייחד עמה על פי עדים שיהיו עידי קידושין ושיעור לשון המשנה שלא יהא עמה ביחוד רק שיעמיד עדים על זה שיהיו עידי קידושין ולולא זה לא יתייחד עמה ביחוד רק בפני אחר אפי' עבד ושפחה כנ"ל, ולשון הרא"ש ז"ל במשנה לא יתייחד עמה אלא על פי עדים אפי' בפני עבד וכו' ולשון זה מסכים יותר למה שכתבתי כי מעיקרא הכוונה שיעמיד עדים על היחוד והיינו על פי עדים ובתר הכי הכוונה שיהיו בביתו ממש נקט בפני עבד:

ודע שיש לתמוה לכאורה לפי מה שפירש"י דהך יחוד אסור משום יחוד פנוי' א"כ למה מהני עבד ושפחה הא בכל יחוד פנוי' לא יתייחד עם כמה נשים וכן אנשים כשרים דוקא ולמה כאן מהני עבד ושפחה להציל מאיסור יחוד, ונ"ל דלק"מ דכמו דהתם מהני אם אשתו עמו דהיא משמרתו וכן להיפך בעלה משמרה ולכך שפחה מצלת דלשפחה עצמה לא חיישינן דכיון דאינו מגרשה רק על תנאי אם מתי ואי לא ימות תשאר אצלו עדיין משמרתו כמו אשתו וכיון דאין לחוש שיעשה איסור בשפחה ממילא השפחה מצלת וכמו כן להיפך הוא משמרה כיון שלא גירשה לחלוטין לכך אין לחוש לעבד וממילא העבד מציל על היחוד כנ"ל:

בתוס' בד"ה לא תתייחד עמו וכו' אבל לר"י וכו' נמשכו בזה למה שכתבו לקמן סוף בד"ה תנא דהספק לר"י אי מעת שאני בעולם קאמר או מעכשיו א"כ שפיר יש לחוש לספק קידושין אבל אי נימא דספיקו של ר"י משום דכל שעתא איכא לספוקי שמא ימות תיכף א"כ ליכא חשש קידושין כלל דהא לעולם צריך שיקדים הגירושין לקידושין וכל שלא מת תיכף אין כאן קידושין כיון שלא נתגרשה עדיין, והנה מהרש"א דיקדק דאכתי לר"י יש חשש גט ישן ג"כ ונראה לי דכיון דגט ישן אין איסור רק לכתחילה לספק גט ישן לא חיישינן אבל לספק קידושין וודאי ראוי לחוש, ויש לי מקום ליישב קושית התוס' דהיכי דנתייחד עמה יש לחוש טפי דמהיום ממש קאמר ולקידושין נתייחד דאי מעת שאני בעולם לא הי' לו להתייחד משום גט ישן אבל אין להאריך כי לקמן אבאר בס"ד שיש לתמוה בלא"ה על דברי ר"ת הללו ע"ש שהארכתי בזה:

ע"ב בגמ' ראוה שנתייחדה עמו באפילה וכו' כמאן כר"י ב"י פירש"י דלת"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דלא שביק ב"ה וסתם כב"ש ע"כ, ותמוה לי דלמה לי' לומר כמאן אזלא הא דרבב"ח הוי לי' לומר כמאן אזלא מתניתין דלקמן דקתני פלוגתא דב"ש וב"ה אי צריכה גט שני היינו כריב"י דלת"ק אין מציאות לפלוגתא זו כיון דאפי' ראוה שנבעל' אין חוששין לקידושין לדידי' ומאי ענין רבב"ח לכאן הא בכל אופן שנפרש מחלקותם לא אתיא כת"ק גם תמו' מאוד לומר דהך ת"ק לית לי' דפליגי ב"ש וב"ה בדבר זה גם קשה לי לאוקימתא דרבא דאתיא דלא כמאן דהוי לי' להקשות מהך ברייתא לרבב"ח דמוכח דבין לת"ק בין לריב"י לא נחלקו כפי דברי רבב"ח מיהו בהא יש לומר דבלא"ה פריך התם ממשנה גופה ומשני דכרשב"א ס"ל א"כ מהכא נמי לא קשי' אבל הנ"ל קשה:

לכן נראה לי דוודאי לא על חנם נקטה בברייתא בכאן באפילה והתם קתני פונדק דוודאי יש מקום לחלק בין פונדק לאפילה דבעינן שיראו הם את העדים הלכך ללישנא. קמא דהיינו לר"נ קמש"ל דאפי' באפילה חוששין לקידושין בראוה שנבעלה והיינו דקאמר כמאן אזלא דהיינו דרבב"ח הוציא דבריו מהך ברייתא דאף דבמתניתין משמע בהדיא דבלא ראוה שנבעלה פליגי כיון דקתני ומודים בנתגרשה מן האירוסין מ"מ הוציא רבב"ח לומר דדוקא בראוה פליגי מהך ברייתא דהכא דבין לת"ק בין לריב"י מוכח דבלא ראוה לא חיישינן ובראוה חיישינן ובוודאי כב"ה אתיא ש"מ דרק בראוה פליגי ולאביי מת"ק לא מוכח מידי כיון דלא אתיא לא כר"ש ולא כב"ה ע"כ משום דאפילה שאני דאין לחוש לקידושין כלל א"כ ממילא לא אזיל רבב"ח בתר ת"ק דברייתא דמיני' לא מוכח דינו כלל דשפיר יש לומר דבפונדק פליגי אפי' לא ראוה שנבעלה רק נמשך לדבר ריב"י דלדידי' צ"ל דפליגי ב"ש וב"ה בראוה שנבעלה דכיון דס"ל דחיישינן לקידושין אפי' באפילה ומ"מ בלא ראוה לא ש"מ כרבב"ח ולפירושו של רבא לא אזל בתר הך ברייתא כלל דכריב"י וודאי לא דקאמר להיפך אפי' באפילה חוששין אפי' לא ראוה כ"ש בפונדק ומת"ק נמי לא מוכח מידי דע"כ מחלק בין אפילה לפונדק דהא לא חייש כלל לקידושין וכיון שכן בפונדק שפיר יש לומר אפי' לא ראוה חייש ב"ה וע"כ דלאו בתר הך ברייתא גריר רק בברייתא דרשב"א שהביאו לקמן דקאמר דפליגי רק בראוה שנבעלה והך כמאן אזלא הכוונה דבתר הך ברייתא אזל ומכאן הוציא דבריו כנ"ל ועמ"ש בתו' בד"ה ראוה:

שם ראוה שנבעלה חוששין משום זנות. פירש"י כלומר תולין ביאה זו בזנות ובתר הכי פי' דהאי חוששין לאו דוקא וכו' אלא איידי דנקט בסיפא אין חוששין וכו' ופירושו תמוה מאוד דלמה לו לומר הך חוששין דרישא לגמרי הוי לי' לומר ראוה שנבעלה אין חוששין לקידושין, וביותר תימה דהך רישא דקתני ראוה שנתייחדה עמו באפילה אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר למאי אתא דמה נפקא מינה אי נתעסקו כיון דאין חוששין לקידושין ואי דהא קמש"ל דאין חוששין שמא נתעסקו להצריכה גט הא אפי' ראוה שנבעלה אין חוששין לקידושין ולמה לי נתייחדה גם לשון אין חוששין שמא נתעסקו מוכח דבא לומר דאין חוששין לביאה כלל ולמאי נפקא מינה משמיענו דאין חוששין לביאה כיון דלזנות אין נ"מ כלל:

לכן נראה לי דוודאי יש חשש זנות ג"כ והיינו במגרש את אשתו ונתייחד בין כתיבה לנתינה פסול לגרש בו משום גט