תפארת יעקב על גיטין שיח

לאשמועינן רק אלו שיש לטעות בהם אבל בכתב בגט בלבד ולא זכר בעל פה מהיום הוי אם מתי כלאחר מיתה ואפילו ספק לא הוי כיון שלא זכר מהיום בעת שאמר אם מתי, והרא"ש כתב בשם ר"ת דטוב לכתוב מעכשיו ולא מהיום אבל לא נזכר זה בדברי ר"ת רק שיאמר מעכשיו ועיין מ"ש בתוס' בד"ה אי אמר:

שם פשיטא מדסיפא לרבנן חולצת וכו' אע"ג דאביי ס"ל לקמן סוף פרקין דמודה ר"י בלכשתצא חמה מנרתיקה כפירש"י התם, והר"ן ז"ל כתב לקמן דהוי מצי לשנויי כן והוא תמוה דעכ"פ מאי פריך פשיטא מה דאביי פליג, אבל באמת לק"מ דודאי ר"ה קמש"ל חולצת והיינו דס"ד דלר"י הוי גט גמור קמש"ל דחולצת, ואהא פריך פשיטא דחולצת כיון דלא עדיף זמנו של שטר לר"י מאמר בפירוש מהיום לרבנן ואי הי' כוונת ר"ה לאשמועינן דלא כאביי אין החידוש דחולצת רק שאינה מתייבמת:

אמנם בעיקרא דמילתא כבר הוכחתי בא"הע סימן קמ"ד בראיות ברורות דלא נחלקו רבותינו רק במת דכיון דאין גט לאחר מיתה אבל בתנאי דעלמא לכ"ע בתנאי אם אינו גט רק לכשיתקיים התנאי, אמנם היינו דוקא בתנאי אם שאינו יכול להתקיים במיתה כגון ליתן לו מאתים זוז, אבל אם לא באתי ומת בהא מהני זמנו של שטר שלא יהא גט אחר מיתה אבל בלא מת אינה מגורשת רק אחר עבור הזמן ע"ש, ולפי זה יש לחלק בפשיטות בין הך דהכא להך דאביי דלקמן דהתם דאיכא לקיים שתיהן דאי יחיה לא יהא גט רק אחר כך כשתצא שפיר לא אמרינן אפילו לר"י דהוי ספק, אבל הכא כיון דאי לאחר מיתה אמר אין מציאות שיהא גט ונצטרך לומר דחזר בו וגם טעה דיש גט אחר מיתה לכך שפיר הוי ספק עכ"פ, וזה נראה לי ברור. ובהכי ניחא דקאמר לקמן לכשתצא הכל מודים אם תצא פליגי וקשה כיון דבבוקר הוי גט דהא בודאי אתא בוקר א"כ אי תנאי הוי ומעכשיו קאמר למה התנה הא ודאי יבוא בוקר, ולהנ"ל ניחא דע"כ לא הוי תנאי רק אי מת אבל אי יחיה באמת לא הוי גט רק כשיבוא בוקר כנ"ל, ובא"הע סימן קמ"ד וקמ"ה הארכתי בזה:

שם קמש"ל דלא רבי סבר כר"י ולא ר"י כרבי. יש לדקדק היאך שייך לומר כזה אתי למעוטי הך מה שאין ענין זה לזה כלל בשלמא רבי אתי למעוטי דר"י דס"ד כיון דסובר רבי דהוי גט דכל מה דאפשר ליפרושי מפרשינן דלא נימא חזרה הוא וגט אחר מיתה הוא א"כ ס"ד דאפילו על זמנו של שטר דנין דודאי מהיום קאמר ולא אחר מיתה קמש"ל דוקא באמר מהיום אבל ר"י דממעט לי' דרבי בהך דאם לא באתי מה ענין זה לזה, ונראה לי דהכוונה כיון דס"ל לר"י דהיכי דאמר כתבו ותנו אם לא באתי דמדהוי לי' לומר בהיפך ואמר כך ש"מ כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי וקשה הא יש לומר דבאמת נתכוין לומר כתבו ותנו מיד וחזר בו ואמר אם לא באתי ועל הכתיבה ונתינה קאמר וע"כ דכל כמה שיש לפרש דלא חזר לא אמרינן חזרה א"כ במהיום ולאחר מיתה ג"כ יסבור כרבי דלא אמרינן חזרה קמש"ל כזה גט אבל לאחר מיתה אמרינן חזרה הוא כנ"ל:

שם ר"י אומר כזה גט. תמוה לי לפי מה שפירש"י לקמן סוף פרק מי שאחזו דמעיקרא קס"ד דר"י פליג ארישא ג"כ דס"ל כתב גט על תנאי כשר ודחי לעולם אימא לך דפסול רק אסיפא פליג, והשתא מנין דלמעוטי דרבי אתי הא אתי למעוטי דרישא דמודה בה ר"י ולא פליג רק בסיפא ורחוק לומר דהך סוגיא דהכא למאי דס"ד לקמן דבאמת פליג ארישא ג"כ א"כ ע"כ למעוטי דרבי ולא כן פירש"י ז"ל בד"ה ר"י אומר מדהוי לי' למימר, והיינו כמסקנא דלקמן, לכן נראה לי ברור דמכאן ראי' למה שכתבתי לקמן שם לפרש בפשיטות ולא ס"ד כלל דפליג ר"י ברישא וליכא למ"ד דאין צריך לקיים תנאי עוד הקשיתי שם קושיא חזקה על פירש"י ז"ל, ולפי מה שפירשתי שם ניחא כאן ג"כ:

בתוס' בד"ה אי אמר וכו' כיון שאין כתוב בו מהיום עכ"ל. כבר כתבתי דלשון רש"י ז"ל נראה דאפי' כתוב בו מהיום לא מהני דהדר בי' ממה שכתוב בשטר אלא שהוכחת התוס' מהך דאתקין רב דלקמן פרק המגרש דמהתם מוכח דאי כתב בגט מהיום אפי' לרבנן מוכיח על אם מתי דמהיום קאמר אבל כבר הוכחתי מדברי הרמב"ם דהא ליתא, ומהתם אין ראיה כלל כמו שכתבתי בגמרא באריכות:

בד"ה לרבא פשיטא לי', מכאן קשה וכו' ואור"י וכו'. ולדעתי נראה פשוט דהתם או דלא כתב שטר כלל רק הקנה לו בקנין ואמר אחר מיתה ומספקא לן אי קנין כמהיום וכזמן דמי או דדוקא שטר מקנה כגון קרקע הנקנית באותו שטר או גט שהוא הכורת הוי הזמן ראיה אבל אי הקנה בקנין ונכתב שטר ראי' אין הזמן ראי' דהעדים כותבין מתי נעשה, כנ"ל:

בגמרא אמר ר"ה וכו' אף גיטו אם עמד חוזר. פירש"י ז"ל לא מבעי' היכי דאמר אם מתי וכו' אלא יהב לה גט סתמא וכו', וקשה לפירושו מהא דקי"ל לקמן פרק המגרש שלא להזכיר שום תנאי קודם התורף והשתא כיון דגט שכיב מרע אפי' בסתם הוי כעל תנאי א"כ תיכף כשאמר כתבו הרי כותב הסופר גט על תנאי ולרבא לקמן אפילו אמר בעל פה פסול לפני התורף, ולדעת רש"י לקמן אפי' נתקיים התנאי פסול אפילו בעל מנת עיי"ש, וצ"ל דמ"מ כיון דמדינא בעל מנת לא פסול רק משום גזירה בכה"ג בשכיב מרע לא גזרו כמו שהתירו ליתן הגט בלי שיאמר תנו שאין כן בברי וצ"ע ודע דהך ואם עמד חוזר אין הכוונה שצריך לחזור בו אבל אי רוצה בגט אח"כ הוי גט, דפשיטא כיון דדנין אומדנא דעל תנאי נתן לא מהני מה שיאמר אח"כ דגירש לחלוטין רק הכוונה דחוזר מעצמו, ולפי זה אין לדקדק מכאן דבתנאי מעכשיו או מהיום אינו יכול לבטל הגט מדקאמר אם עמד חוזר משמע דבלי עמד רק עדיין חולה אינו יכול לחזור בו דיש לומר דמעיקרא נמי כיון שעדיין לא נתקיים התנאי יכול לחזור בו רק אי עמד חוזר ממילא כנ"ל, ועיין מה שאכתוב בסמוך:

שם תנן זה גיטך מהיום אם מתי וכו' ואי אמרת אם עמד חוזר למה לי אומדנא הרי עמד. יש לתמוה מה ענין קושיא זו לר"ה, חדא הא במהיום אם מתי לא חידש ר"ה כלל כמו שפירש"י, ועוד ס"ס תיקשי במתניתין כיון שפירש התנאי א"כ פשיטא דאי עמד חוזר ואי משום דאמר מחולי זה גרע דאפילו עמד כל שמת בסוף מאותו חולי נתקיים התנאי א"כ לר"ה נמי ניחא דלא הוזכר בדברי ר"ה שאמר מחולי זה, ועוד אפי' אי ר"ה מיירי במחולי זה כפי' התוס' מ"מ בעינן הבריא לגמרי והוי' לי' לאוקמא מתניתין שלא הבריא לגמרי רק הלך על משענתו ולמה לי שניתק מחולי לחולי ועוד מה זה דקאמר למה לי אומדנא הא הקושיא דלא מהני אומדנא אפילו אי מחמת חולי הראשון מת לא הוי גט כיון שעמד:

לכן נראה לי דעיקר הקושיא לר"ה דבלי ר"ה הוי אמרינן דלא אזלינן בתר אומדנא בשכיב מרע כלל רק תופסין דבריו כדברי בריא, ובריא שאמר אם מתי כל אימת שימות בחי' הוי גט למפרע וכמו כן אי אמר כשאמות מחולי פלוני כל אימת שימות מחולי זה הוי גט וכמו כן שכיב מרע שאמר כך דינו כך ואין דנין אומדנא דלא נתכוין רק כשלא יעמוד מחוליו רק כל אימת שימות מאותו חולי אפילו הבריא בינתיים הוי גט כדין בריא ממש והשתא מיירי מתניתין שהבריא לגמרי ומ"מ אי מת מאותו חולי הוי גט רק דאומדין שמא חולי אחר הוא והוא אמר מחולי זה, אבל לר"ה דקאמר דאזלינן בשכיב מרע בתר אומדנא דוודאי לא נתכוין לגרש רק כשלא יעמוד מחולי שהוא בה עתה, א"כ קשי' לי' שפיר שפיר במה נפשך אי עמד הכוונה שלא הבריא לגמרי מה צורך לאומדנא הא ודאי מחמת חולי הראשון מת כיון שלא ניתק החולי ממנו לגמרי, ואי הבריא לגמרי הרי עמד ולר"ה חוזר אף שאח"כ חלה מחדש ומת מאותו חולי הראשון דדנין אומדנא דלא רצה לגרש רק אי לא יעמוד מחוליו שהוא חולה כעת והיינו דקאמר למה לי אומדנא הרי עמד, והיינו כיון דבהבריא לגמרי הרי עמד וע"כ דלא הבריא לגמרי א"כ למה לי אומדנא, והיינו דמשני לעולם דלא הבריא לגמרי ומ"מ בעי אומדנא דניתק מחולי הראשון לגמרי ובא לחולי אחר הלכך מטעם עמד לא איכפת לן דאין זו עמידה דהא לא הבריא ומ"מ בעי אומדנא שמא ניתק החולי לגמרי והחולי החדש מעצמו בא עליו שלא מחמת ראשון כלל והרי לא מת מחולי זה והא דנקט ועמד והלך הוי לי' לומר שניתק לחולי אחר דקמש"ל דוקא הלך בעי אומדנא אבל בלא הלך כלל לא בעי אומדנא דודאי מחמת חולי הראשון ניתק לחולי השני רק בהלך על משענתו יש לחוש דהשני לאו מחמת ראשון הוא לכך בעי אומדנא, והשתא אתי שפיר גם כן הך שמעת מינה דבתר הכי כמו שאבאר לקמן בגמרא דף ע"ג:

בתוס' בד"ה אמר ר"ה פירש"י ור"ח ואין להקשות וכו'. יש לתמוה לכאורה על דבריהם