תפארת יעקב על גיטין שיז

כן זה דנין מתוך זמנו של שטר דכשאר בני אדם גירש דאי הי' דעתו לשנות לא היה כותב גט בזמן ככל גיטין או הי' מבאר דבריו וזה ברור, אך לפ"ז ראיית הרמב"ן השני' ראי' נכונה הוא מהך דתיקן רבא מיומא דנן ולא תיקן מעכשיו, ומה שהשיב עליו הר"ן דאי הוי תיקן מעכשיו לא הוי שמענו לאפוקי מר"י רק שתתגרש מעכשיו, הא ליתא דע"כ לאפוקי מר"י הוא דלר"י כיון דדנין על זמנו של שטר לא בעינן מעכשיו כלל דבהא לא נסתפק ר"ת ז"ל כלל כנ"ל, וכבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי בזה ועמ"ש לקמן סוף פרקין בזה:

והנה הב"ש באה"ע סי' קמ"ה הקשה על ר"ת מהך דלאחר שבוע דכותבין מיד ושמא כוונתו מסוף שבוע ובאמת לא קרב זה אל זה דשאני התם שעומד בתוך השבוע וקאמר לאחר שבוע הרי תיכף מיקרי לאחר שבוע והרי צוה לכתוב לאחר שבוע, אבל כאן שעומד באמצע היום ואומר מהיום א"ב אי אפשר שכל היום קאמר דהא עומד באמצע היום רק שנאמר מעכשיו קאמר וזה אינו במשמע בלשון מהיום והוי לי' לומר מעכשיו והלכך יש להסתפק דבסוף קאמר והיינו שהיום יתחיל לא שיתחיל למחר משא"כ התם דבפי' אמר לאחר שבוע [ולא הי' יכול לומר שיכתבו תיכף כי היה עומד בתוך שבוע] והרי נכתב לאחר שבוע ופשיטא דמודה ר"ת אי אמר זה גיטך למחר דתיכף חל כשיגיע מחר, וז"ב:

בגמרא מתניתין כרבנן ור"ה כר"י. יש לדקדק לפי מה שכתב ה"ה פ"ט מה"ג הלכה כ' דהא דאם מתי כלאחר מיתה היינו בלא כפל התנאי אבל בכפל התנאי לכ"ע תנאי הוא, ולפי זה יקשה לר' יוסי מחיים נמי אפי' עמד הוי ספק מגורשת שמא תנאי הוא מכח זמנו של שטר וכיון שלא כפל התנאי תנאי בטל ומעשה קיים ומר"ה משמע בהדיא דרק במת פליג ר"י דחולצת, וכמו כן במשנה גופא יש לדקדק דקתני מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת משמע בהדיא דרק במת חולצת אבל אי חי ולא מת לא הוי ספק מגורשת דאפי' תנאה הוי הרי לא מת דאל"כ הוי לי' לומר הרי זו ספק מגורשת ובודאי ידענו בכל מקום מה דינה של ספק מגורשת או מגורשת ואינה מגורשת ומדמפרש בהדיא ואם מת ע"כ דרק במת הוי ספק לענין חליצה ויבום והשתא תיקשי כיון דמיירי במתניתין בלא כפל התנאי א"כ אפי' לא מת. הוי ספק שמא תנאה הוי ומעשה קיים ותנאי בטל כיון שלא כפל תנאו ושמא חזרה הוא ואינה מגורשת, וצ"ל דדוקא הנך דס"ל דמהיום ומעכשיו לא בעי כפול מוכרחין לסבור דבכפול מועיל אפי' בלי מהיום דא"כ תיקשי להו הך דשמואל לקמן דאתקין אם מתי ואם לא מתי במה נפשך אי במהיום או מעכשיו לא בעי כפול ואי בלי מהיום ומעכשיו הא הוי גט אחר מיתה וע"כ כיון שכפל לא הוי גט אחר מיתה, אבל הנך דאית להו אפי' במהיום ומעכשיו בעי כפול לית להו סברת ה"ה כלל ואפילו כפל הוי גט אחר מיתה בלי מהיום והשתא לדידהו מתניתין בכפל מיירי ושפיר לא הוי ספק רק כשמת משום שמא חזרה הוא והוי גט אחר מיתה, וכן ר"ה אליבא דר"י לא מחדש רק חולצת במת דאי חי לא הוי גט כלל כיון שכפל תנאו ובמה נפשך לא הוי גט ואף דהך סברא אי בכפל הוי גט אחר מיתה או לא לא תליא כלל בהך אי במהיום בעי כפול מ"מ ע"כ כיון דנחלקו בהא בהא נמי נחלקו ולפי זה באומר זה גיטך אם מתי דקי"ל דהוי ספק מגורשת דשמא הלכה כר"י מ"מ בחי ליכא ספק כלל דאי כפל תנאו במה נפשך לא הוי גט ואי לא כפל תנאו ג"כ אין ספק דלא הוי גט דאי אחר מיתה קאמר אינו גט ואי מהיום קאמר מכח זמנו של שטר א"כ במהיום לא בעי כפול ובחי אינו גט מכח התנאי רק למ"ד מהיום בעי כפול ג"כ שפיר יש ספק אפילו בחי מכח זמנו של שטר ותנאי בטל ומעשה קיים ולפי זה אכתי יש לדקדק דהוי לי' למתניתין ור"ה לומר הך ספק בלא כפל התנאי ואפילו חי הוי ספק ולא לענין חליצה דוקא ועיין מ"ש בחידושי לא"הע סי' קמ"ה בענין זה:

שם זמנו של שטר מוכיח עליו. תמוה לי מאי ראיה מזמנו של שטר גבי גט כיון דגט צריך זמן מתקנת חכמים א"כ ע"כ היה צריך לכתוב גט עם זמן דאטו היה לו לכתוב גט דאינו כשר רק בנשאת, ובאמת כפי הנראה הרגיש רש"י ז"ל ריש כתובות בזה ופירש דהיה לו לכתוב לר"ח פלוני, אבל אין זה מספיק רק לאומר אם לא באתי מכאן ועד יב"ח דיודע עת קיום התנאי היה לו לכתוב הזמן על אותו יום אבל באם מתי לא שייך זה דאינו יודע מתי ימות, ואמת דבהא יש ליישב קושית התוס' ריש כתובות דמרישא נמי מוכח לאפוקי מרבותינו והם תירצו חדא דליכא זמן ומיירי לענין נשאת. ועוד תירצו דיכול לכתוב שנה חודש ע"ש, והנה תירוץ ראשון תמוה דאם כן מה צורך לומר דליכא זמן אפילו איכא פשיטא דאין ראיה מן הזמן דלא רצה לכתוב שלא יהא גט רק בנשאת ואי משום דהיה יכול לכתוב שנה חודש א"כ היינו תירוץ הב' ודברי מהרש"א שם לא נתבררו לי ודוק], גם תירוץ השני תמוה דתינח בהך דאם לא באתי אבל באם מתי לא שייך זה דרצה שתהא מגורשת תיכף כשימות ואי אם כותב שנה גם כן מגורשת תיכף א"כ היינו הך זמן של בו ביום כיון דבכותב שבוע ג"כ הוי זמנו תיכף. רק ארווח לן קושית התוס' דמרישא ליכא למידק דבאמת אין ראיה מזמנו של שטר כלל רק מסיפא מוכח דהיה לו להעמיד הזמן על אותו יום של סוף י"ב חודש כמו שפירש"י אך הכא ודאי קשיא דקאמר להדיא גם באם מתי נחלק ר"י דזמנו של שטר מוכיח:

לכן נראה לי דודאי התם לא מוכח מרישא לאפוקי מרבותינו דגם רבותינו מודו בהא כיון דצריך לכתוב זמן בגט והכא דקאמר אפילו באם מתי לר"י הוי גט היינו לפי האמת דהך מתניתין דלא כר"י א"כ מיירי אפילו בגט שאין בו עדים כלל דלר"א דקי"ל כוותי' אין צריך ע"ח כלל ובכהאי גוונא אין צריך זמן כלל דליכא למיחש כלל שמא יחפה דע"כ צריכה ע"מ כמו שהוכחתי כל זה בסוגיא דנכתב ביום באריכות וכיון שכתב זמן לר"י זמנו של שטר שפיר מוכיח דמהיום קאמר, כנ"ל:

בתוס' בד"ה הכי אמר רב והא דאמרינן וכו' ולאפוקי מדר"י וכו' וכן פירש בקונטרס לקמן. לפי פירש"י לקמן דהאבעי' היתה אי הלכה כר"י דבעינן ודן או כרבנן א"כ מוכרח מהתם דהך לאפוקי היינו לשופרא בעלמא והלכה כר"י דאי אין הלכה כר"י א"כ אכתי תפשוט מרבא דלא בעינן ודן דאי בעינן כר' יהודה אם כן כמו דקתני מיומא דנן לאפוקי מדר' יוסי כ"ש דהוי לי' לומר ודן לאפוקי מרבנן דר' יהודה דלא בעונן ודן, ועל כרחך דלא בא לאפוקי מדבר שאינה הלכה רק מדבר שהוא הלכה מ"מ יכתבו לשופרא דשטרא וא"כ מהך דהתם יש הוכחה דהלכה כר"י:

אמנם כבר כתבתי לקמן דפירש"י ז"ל שם תמוה בזה והרמב"ם מפרשה בע"א דלא נסתפק לן כלל אי הלכה כר' יהודה או כרבנן רק לרבנן גופייהו בעי לה. ולפירושו יש לפרש לאפוקי מדר"י כפשטא דאין הלכה כר"י ולכך פסק באמת דאין הלכה כר"י ולפירש"י התם יהא מוכרח מרבא דתיקן יומא דנן דהלכה כר"י, א"כ מה הועילו לקמן בהך איבעית אימא דשאני אמות כאם מתי איצטריך לי' דמ"מ מהך דרבא דהתם מוכח דהלכה כר"י אפי' בהא ואפי' להנך דגרסי רב גם מרב מוכח הכי דאי אין הלכה ולאפוקי מיני' קאמר הוי לי' להזכיר ודן נמי לאפוקי מרבנן דר' יהודה ודוחק לומר דהך ואי בעית אימא ס"ל דלא בעינן ודן כרבנן דר"י, ועמ"ש בסמוך:

ע"ב בגמרא אי אמר ר"י בעל פה אי לא. פירש"י כגון גבי גט וכו' הדר בי' כו' הואיל ולא אמר מהיום ע"כ, ולפי דבריו משמע דאפי' כתב מהיום בגט לא מהני דאמרינן דהדר בי' דהא זמן כמהיום דמי ומ"מ אמרינן דהדר בי' לר"י וה"ה בכתב מהיום, ולפי זה רבנן. דפליגי אר"י אפילו אי ר"י פליג בעל פה ג"כ אבל לרבנן לא מהני אפילו כתב מהיום בגט, וכן נראה באמת לעיל דכיון דקאמר אם מתי שתי לשונות משמע וכל היכי דאמר אם מתי גרידא הוי כאומר לאחר מיתה א"כ אפילו כתב מהיום בגט לא מהני, אמנם מהך דלקמן פרק המגרש משמע להדי' דאי כתב בגט מהיום הוי גט אפי' לרבנן דהא אתקין רבא מיומא דנן לאפוקי מר"י ש"מ דבהא לכ"ע מהני, וכן פירש"י התם בהדיא ע"ש:

איברא יש לתמוה דהרמב"ם ז"ל בנוסח הגט זוכר מיומא דנן ולעלם כתקנת רבא ולמה פסק בפ"ט מה"ג דאם מתי לא הוי גט כלל, ונהי דפסק דלא כר"י מ"מ הא בכתב מהיום בגט אפילו לרבנן מהני, לכן נראה לי דסובר הרב ז"ל דהך דרבא דהתם לאו בגט משתעי דהא בגט לא כתיב איך פלוני פטר ותרך פלונית אינתתי' רק הבעל מדבר בעדו פטרית ושבקית וכו' לכן נראה לי דהתם בשטר שנותנין הב"ד לאשה שנתגרשה מיירי כמו שטר חליצה וכותבין בו שנתנוהו כדין בלי שום חשש כמו בגט חליצה וכותבין איך פלוני פטר ותרך אינתתי' מהיום ולעולם והיינו שכך זכר בעל פה מהיום וכך גירש, ומדלא זכר ודן ש"מ דלא בעי ודן ודחה דלא הוצרך