תפארת יעקב על גיטין שטז

רק כתב ידו אף שאינו כאן אבל היאך שייך למעוטי בפקח הרכנה, דכיון דיכול לדבר מאיזה צד ירכין ומיחזי כחוכא ואטלולא, וכן התוספתא לא זכרה הרכנה דפקח רק כתב ידו אבל נשתתק דמתניתין דמהני הרכנה לא אתי למעוטי כלל דהרכנה דנשתתק מועיל לכ"ע וכן כתב ידו רק פקח אימעט מכתב ידו ולא נשתתק וכן חרש אי הוי בר דעת מהני בי' כתב ידו רק בהא יש מחלוקת אי חשוב בר דעת:

והשתא ניחא בפשיטות הא דקאמר לעיל מקמש"ל תנינא אף דחזינן הכא דכתב ידו אימעט והרכנה דמתניתין לא אימעט א"כ קמש"ל ר"כ דלא כהך ברייתא, ולפי הנ"ל ניחא דתרווייהו לא אימעט רק בפקח אבל בנשתתק לא, וכיון דס"ד דחרש ונשתתק שוין א"כ כיון דנשתתק מהני הרכנה ה"ה בחרש כתב ידו וכ"ש הוא, ומצד שמיעת קול לא איכפת לן כיון שאי אפשר לו לדבר, והוצרך לחלק דנשתתק שאני דחשוב בר דעת משא"כ חרש, וקמש"ל ר"כ דחרש בכתב ג"כ בר דעת הוא, והשתא כל השקלא וטרי' דלעיל לר"כ אינו ענין להך דהכא כלל, כנ"ל ועמ"ש לעיל דרך אחר בזה, ומ"ש כאן נראה עיקר:

במשנה זה גיטך אם מתי וכו' זה גיטך לאחר מיתה כו'. יש לדקדק דהוי לי' למיתני העיקר דאין גט אחר מיתה ואח"כ הנך דמסתעפין ממנו כגון אם מתי או מחולי זה והשתא הוי זו ואצ"ל זו, וראיתי בתוס' ריש כתובות שכתבו דהוי כמו אתם ולא שותפין אתם ולא אפוטרופין אתם ולא התורם את שאינו שלו, אבל אין לדמות מה שלמדו מקרא למה שאמר התנא מצד עצמו פשיטא דהוי לי' לאשמועינן העיקר קודם:

ומה שהקשו שם התוס' דלמה חזר ושנאה כאן כיון דכבר שמענו מהך דלעיל דף י"ג דלא יתנו לאחר מיתה הא ודאי לא קשיא כלל דהתם כיון דאמר סתם תנו הרי צוה ליתן בחייו רק הם לא נתנו רק אחר מיתה א"כ פשיטא דאין גט אחר מיתה אבל כאן דהוא בעצמו אמר כך ס"ד דאדם יודע שאין גט אחר מיתה ומהיום קאמר קמ"ל כיון דלא אמר מעכשיו או מהיום לא מהני, אבל הנ"ל ודאי קשי':

ונראה לי דס"ד דודאי עיקר טעמא דאמרינן דאחר מיתה קאמר דאולי לא נתרצה שתהא ספק מגורשת קודם שימות והדין שלא יתייחד עמה וצריך להוציאה מביתו כדין ספק מגורשת והוא לא רצה שתהא מגורשת רק כשימות וקודם תהא מותרת להיות עמו, והשתא שפיר קתני בכל בבא רבותא דמעיקרא אם מתי מיירי בברי כמו שכתב הרמב"ם בפי' המשנה והדר קתני מחולי זה היינו בשכיב מרע ובי' ג"כ יש סברא לומר שלא רצה שתהא ספק מגורשת מעיקרא כדי שתהא עמו כי אולי יקל חוליו רוצה בה שתהא אצלו והך בבא דלאחר מיתה מיירי שנטה למות ובהא ס"ד כיון שבודאי ימות לא איכפת לי' אם תהא מגורשת קודם רגע שימות כיון שהוא הולך למות בזמן קצר וס"ד דבהא ודאי מהיום קאמר ומיקל לישנא הוא דאיתקל קמ"ל דמ"מ אמרינן דגט אחר מיתה הוא, כנ"ל:

שם מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי. לא נתבאר למה לי תרתי מהיום ומעכשיו ובשלמא לרבינו אלחנן שהביאו התוס' יש לומר דקמש"ל דמהיום הוי כמעכשיו ולאפוקי דלא נימא מסוף היום אבל לר"ת קשי', דודאי ליכא למימר דלכך קתני תרתי משום דאין דיניהם שוין דמהיום לא הוי גט רק מסוף היום דהיכן נזכר זה במשנה אדרבא הרי כלל תרווייהו בחד הרי זה גט מיהו יש לומר דקמש"ל אף דחזינן דלא חש באותו יום שמא ימות והוי גט אחר מיתה כמו כן יש לומר דאפילו ימות אח"כ לא יהא גט רק אחר מיתה קמש"ל דמ"מ הוי גט אבל ודאי כיון דקתני מהיום מעכשיו למה לי ולרבינו אלחנן אתי שפיר, ועמ"ש בסמוך ובגמרא:

שם מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת. פי' דמחיים בלה"ה הוי ספק מגורשת שמא לא ימות ושמא ימות רק נ"מ בספק זה אם מת, ויש לדקדק דהוי לי' למיתני הכא נמי מהיום ולאחר מיתה מעכשיו ולאחר מיתה כדקתני להו ברישא ונראה לי דמזה ראי' לדעת הרמ"ה ז"ל שהביא. הטור סי' קמ"ה דמעכשיו ולאחר מיתה הוי גט, והטעם נ"ל פשוט דדוקא במהיום ולאחר מיתה אמרינן דהי' כוונתו מהיום יהא גט רק אחר מיתה דשניהם ישנן במציאות דיכול להיות שימות היום ויהא גט מהיום ואחר מיתה, אבל מעכשיו ולאחר מיתה דאינו במציאות דאי אחר מיתה אינו מעכשיו דהא חי עכשיו וע"כ דחזר בו לגמרי ממעכשיו, זה לא אמרינן, דהא ולאחר מיתה קאמר בוא"ו וזה מורה דלא חזר מדבריו לגמרי רק פרושא מפרש בפי' אחר לא כמו שהיינו מפרשים אי הי' אומר אם מתו, ולפי זה פשיטא דקשי' למה קתני רישא מעכשיו אם מת הוי גט הא אפי' מעכשיו ולאחר מיתה הוי גט וע"כ דרישא לא באה לומר רק דמהיום דינו כמעכשיו דחל תיכף ולא בסוף יום דלא כר"ת רק כר' אלחנן ועמ"ש בגמרא עוד בזה:

שם ולא מתייבמת, פירש"י שמא גט הוי וכו' הואיל ולא החזירה ע"כ. והדבר תמוה דמאי ענין חזרה לכאן ומאיזה צד ס"ד דהחזירה ופשיטא דאחיו שגירש והחזירה דבת יבום היא. ונראה דכוונתו ליתן טעם על צד הספק דלא מתייבמת כיון שאמר בפי' ולאחר מיתה אפי' אי יחשוב בלבו על תנאי הוי דברים שבלב מאחר דבפי' אמר ולאחר מיתה לזה פי' דהכוונה דלכך יש לדון דתנאי הוא דאדם יודע שאין גט אחר מיתה ואי הי' רוצה לחזור בו שלא לגרש הי' לו להחזירה לביתו וליקח הגט ג"כ בחזרה שלא תתגרש ומדלא חזר בו ויצאה מביתו כמו כל גרושה הרי נתכוון באמת לגרשה ואדם יודע שאין גט אחר מיתה ובוודאי יש מקום לומר דתנאי קאמר ומ"מ ספק הוי דלמא טעי דיש גט אחר מיתה כנ"ל בכוונת הרב ז"ל:

בגמרא אמר לה מהיום כמ"ד מעכשיו דמי, תמוה לי דמי חילק בין מהיום למעכשיו עד שיאמר מהיום כמעכשיו והא הקושיא היתה ממהיום ומעכשיו ובשניהם צריך לחלק דאם מתי גרידא הוי כלאחר מיתה ואי אמר מהיום או מעכשיו לא הוי כלאחר מיתה רק מהיום או מעכשיו, לכן נראה לי ברור דממעכשיו אם מתי לא קשי' לי' כלל דבהא אפי' אי כלאחר מיתה דמי הוי גט דדוקא מהיום ולאחר מיתה הוי ספק ולא מעכשיו ולאחר מיתה כמ"ש במשנה כמ"ש הטור סי' קמ"ה בשם הרמ"ה רק עיקר הקושי' הכא דכאן דקתני מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי וע"כ דהך מעכשיו אם מתי להורות דמהיום אם מתי דינו כמעכשיו אם מתי דהוי גט תיכף לא בסוף היום דאי לגופי' למה לי אם מתי אפי' לאחר מיתה הוי גט ואהא קשי' לי' כיון דאם מתי גריידא לאחר מיתה הוא א"כ אפי' אמר מהיום אכתי נימא לאחר מיתה הוא כשימות היום תהא מגורשת לאחר מיתה מהיום ותרווייהו מתקיימין מהיום כשימות אחר זמן ולאחר מיתה כשימות היום ודוקא מעכשיו דאי אפשר לומר דתתגרש מעכשיו ולאחר מיתה דהא עכשיו חי ע"כ תנאי הוא אבל מהיום לא תגרע לישנא אם מתי דלא נימא אחר מיתה ועל זה אמר דאם מתי שתי לשונות במשמע יש לומר תנאי ויש לומר שהוא מגביל זמן אחר מיתה לכך אם מתי גרידא הוי כמגביל זמן כיון שלא הגביל זמן אחר אבל כשהגביל זמן מהיום אז לא אמרינן ששני. זמנים הגביל רק אם מתי תנאי הוא וכיון דתנאי הוא ממילא הוי כמעכשיו כמו כל גט כיון שנתברר לנו ע"י מהיום דאם מתי אינו הגבלת זמן לחלות הגט רק תנאי בעלמא היא וחלות הגט הוא ממילא ככל גט וזה ברור ולפי זה מוכח הנך תרתי דמהיום הוי כמעכשיו כרבינו אלחנן ומוכח ג"כ דמעכשיו ולאחר מיתה הוי גט כשיטת הרמ"ה הנ"ל כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה מהיום:

בתוס' בד"ה מהיום אם מתי, כתב ר"ת וכו' הרמב"ן ז"ל הקשה על זה מהך דאביי דלקמן סוף פרקן דקאמר כי פליגי באם תצא והתם מיירי דמגרש בלילה ומת בלילה א"כ אפי' לר"י לא תתגרש והר"ן ז"ל דחה דבריו דהתם שאני דהתנאי מתקיים בבוקר דהא אם תצא קאמר ובאמת יש להפליא אי הכוונה התם דבבוקר מתקיים התנאי בוודאי א"כ היכי מדמינן לה להך דר"י התם שפיר אמרינן דזמנו של שטר מוכיח אבל באם תצא אי הי' כוונתו שתתגרש תיכף מעכשיו מה צורך לתנאי דבהכרח אתא בוקר ומזה מוכח לכאורה דהכוונה שתצא חמה מנרתיקה היינו שיהא אור בהיר והחמה תצא באורה החזק אבל אם יהא יום המעונן לא והשתא דמי ממש להך דהכא אם מתי דיכול להיות שימות תיכף ויכול להיות שימות מחר ועמ"ש לקמן בזה:

אלא שאני תמה בלא"ה היכי למדו התם מזמנו של שטר כיון דעל יום א' אנו דנין ואין הזמן מורה כלל אי בלילה או ביום וע"כ דהכוונה שאנו אומרין כמו כל מגרש הכותב זמן דעתו לגרש מיד כמו כן זה הי' דעתו לגרש מיד מאחר שכתב זמן ככל גט ולא כתב בו שעות א"כ הי' דעתו ג"כ שתהא מגורשת מיד רק תנאי הוא דקא מתנה עלה א"כ ממילא לק"מ קושית הרמב"ן ז"ל דדוקא באומר מהיום אליבא דרבנן דר"י נסתפק ר"ת ז"ל דמאמרו מהיום אינו מורה על תחילת היום אבל אי אנו דנין מתוך זמנו של שטר שם לא נכתב מהיום רק שכתוב בגט זמן יום שנתגרשה בו א"כ כמו כל מגרש אין דנין שמא גירש רק מסופו רק תיכף בעת שניתן הגט מגורשת כמו