תפארת יעקב על גיטין שט

דקתני אין בדבריו אחרונים כלום דהא לר"י נמי אינם כלום ואפי' בלי דבריו צריך להמתין, גם תירוץ השני אינו מובן כלל דהא טעמא דר"ל הוא שואל וקאמר מדלא נקט צריך לבדקו דאז הוי מוכח כר"י אבל עכ"פ השתא לא מוכח כר"ל ג"כ, ועוד דאפי' הוי קתני כך לא הוי מוכח כר"י דשאני הכא דאמר אל תכתבו לכך ממתינין שמא כשישתפה יעמוד בדבריו ויאמר אל תכתבו ואי היה רוצה התנא להשמיענו כר"י הוי לי' לומר בלא אמר כלום רק אמר כתבו ואחזו קורדייקוס אין כותבין עד שישתפה:

לכן נראה לי דכוונת התוס' כך דבתירוץ ראשון נתכוונו לומר דהוכחת ר"ל מדלא קתני הרי אלו יכתבו ויתנו ש"מ שהיה חש התנא דאי יאמר כך הוי ס"ד דעכ"פ הועילו דבריו במקצת, והיינו דודאי בעוד שהוא מטורף כותבין כיון שאי אפשר להתברר אבל אי נשתפה דאפשר להתברר על ידי שאלה אי רוצה לכתוב, שפיר חיישינן לכתחילה לדבריו לשאלו היכו דאפשר בשאלה קמש"ל אין בדבריו האחרונים כלום שאין חוששין לדבריו כלל כאלו לא אמר כלל, והשתא ממילא מוכח דלא חשוב כשוטה דאל"כ לעולם אין כותבין אפי' לא דיבר כלום עד שישתפה א"כ היה יכול לכתוב הרי אלו יכתבו ויתנו דליכא למיטעי כלל דהועילו דבריו במקצת היכי דאפשר דהא כל עיקר הכתיבה אינה רק אח"כ דכבר נשתפה ומעיקרא אין כותבין כלל אפי' לא דיבר כלום ואם אח"כ לא יכתבו עד שישאלו הרי הועילו דבריו לגמרי ומה קמש"ל דיכתבו על ידי שאלה הא ברי גמור שיאמר אל תכתבו והדר יאמר שיכתבו ג"כ כותבין, ומשום דהוי קשיא להו קצת לפי' זה אי ס"ד דהתנא בא לאשמועינן דאפי' יכולין לשאלו אין צריך לחוש לשאלו אכתי לא הוי לי' לומר אין בדבריו אחרונים כלום והוי לי' לומר אין צריך לבדקו פעם שנית ושפיר שמעינן שאין צריך לשאלו, ועל זה כתבו אי נמי דמהא גופא דייק ר"ל דינו מדלא קתני אין צריך לבדקו וע"כ משום דהתנא היה חושש דאי הוי קתני הכא הוי משמע דממתינין מיהא עד שישתפה, והיינו שמא כשישתפה יאמר מעצמו אל תכתבו כמו שאומר עכשיו רק כשנשתפה ושתק ולא אמר כלום לא חיישינן לשאלו קמש"ל אין בדבריו האחרונים כלום דאין צריך להמתין כלל ועכ"פ מוכח דלא חשוב כשוטה דאי חשוב כשוטה בלא"ה צריך להמתין ולא הוי לי' לומר רק אין צריך לבדקו פעם שניה, כן נראה לי ברור בכוונתם ועמ"ש בגמרא בטעמא דר"י בזה:

בד"ה ומי אמר ר"י הכי, וא"ת השתא דמדמה לי' וכו' אבל קודם שיכתוב יתחלש ויתקלקל כו'. דבריהם דחוקין דמאי משני התם דעתי' צילותא הא מעיקרא נמי ידע מהא והעיקר חסר דהתם לעולם דעתי' צילותא, וכבר כתבתי בגמ' ליישב שתי הקושיות הללו:

אמנם בלא"ה נראה לי דלק"מ דעיקר הקושיא דהא לא קאמר רק שרמז כתבו ולא תנו ומ"מ יכתבו ויתנו והיינו דדינו כמסוכן דאין צריך שיאמר תנו רק כתבו ומ"מ כותבין ונותנין והיינו שאין צריך לשאלו על נתינה כלל א"כ מוכח דאין צריך לבדקו כלל על נתינה וקשה ניחוש שמא נטרפה דעתו, ובשלמא מתחילה ניחא דבאמת בודקין אותו אבל על נתינה קשיא לי' ניחוש שמא נטרפה דעתו וע"כ דלא איכפת לן כיון שכבר בדקוהו מקודם ונהי דלא דמי לאחזו קורדייקוס ניחוש עכ"פ לבדקו, וכיון דס"ס צריך לבדקו על נתינה אם הוא שפוי ממילא אין ליתן בלי שירמז ליתן ונשאל אותו אם ליתן הגט והוא יאמר הן וירמז וע"כ דלא בעי בדיקה דאפי' מטורף לא איכפת לן, ואהא משני דהתם דעתי' צילותא ואין צריך בדיקה כלל כי רק כחישותא אתחיל בי' כנ"ל:

בא"ד הקשה הרב ר' אלחנן וכו' והכא דאין סמי' בידן כו' ולדעתי נראה לי דמה שחילק ר"ל בין סמי' בידן עיקר הכוונה דמזה נראה שלא נתקלקלו אברי המוח רק כישן דמי דאף דאז אינו בדעתו מ"מ אין שם קילקול במוח וכמו כן אחזו קורדייקוס אבל שוטה שאין לו רפואה ממילא נתקלקל בגופו במוח ואינו ראוי לגירושין כלל והשתא שחט בו רוב שנים פשיטא לי' בלא"ה דכישן דמי שאין שם קילקול במוח כלל רק מחמת חולשת הדם שיצא ממנו והוי כישן משא"כ לר"י דס"ל כל שהוא מטורף לא מהני רק בעינן לא מחוסר מעשה שפיר קשיא לי' ומשני דבהא אפי' ר"י מודה דכישן דמי' כיון שאינו מחמת קלקול במוח כלל רק מחולשת גופו אפי' מחוסר מעשה לא איכפת לן כנ"ל או דמשני דבאמת אינו מטורף כלל, ועיין, מ"ש בסמוך ליישב קושיא זו בפשיטות מלבד מה שכתבתי בגמרא:

בא"ד דפריך לתרווייהו. הקשה מהרש"א דהוי לי' להקשות אשוטה דעלמא דלכ"ע אין כותבין דאין לומר דידע לחלק בין שוטה לשחט רק בין אחזו קורדייקוס לשחט לא ידע לחלק א"כ הוי לי' לר"ל ליפלוגי בהא בין אחזו קורדייקוס לשוטה ע"כ ולק"מ דהא גופא מקשה לכ"ע דלמה לי' לר"ל לחלק בין סמי' בידן הא התם מוכח דע"כ בלא"ה יש חילוק בין אחזו קורדייקוס לשוטה כמו דיש חילוק בין שחט לשוטה ואחזו משמע לי' דדמי לשחט ממש:

אלא דקשיא לי בגוף דברי התוס' דפשיטא דאפי' לפי הגירסא דהשתא ומי אמר ר"י לק"מ דאטו ר"ל גופא קאמר לחלק בין סמי' בידן הגמרא קאמר הכי אליבי' דלא ידע להקשות מר"י א"ש, ולפי מה דמשני שפיר מחלק בהכי א"כ המקשה דבא להקשות מהך דר"י א"ש אין לו להקשות רק לר"י דכיון דמדמה אחזו קורדייקוס לשוטה גם שחט בו דמי לשוטה וכיון דחזינן דלא דמי, ע"כ גם אחזו קורדייקוס לא דמי, אבל לר"ל לא מצי להקשות דבאמת נימא דמחלק בלא"ה בין אחזו קורדייקוס לשוטה ולא יהא הקושיא רק למה צריך לחלק בסמי' בידן הא ע"כ בלא"ה יש חילוק אבל לא על ר"ל הקושיא לכך מקשה לר"י דהא קשי' באמת לר"י גופא וז"ב ולק"מ, ודחוק לומר דהתוס' נתכוונו לזה בהך אי נמי שכתבו דלפי מה שכתבתי פשיטא דלק"מ לר"ל, ודוק:

בד"ה ורמז ואמר וכו' כגון שאמרו לו כו' ושמא אין צריך לבדקו וכו'. דבריהם אינם מובנים לכאורה דכיון דהחליטו בדיבור שאחר זה דבשעת נתינה לא בעי בדיקה א"כ מה ס"ד דבעת אמירתו כתבו ליבעי בדיקה הא פשיטא דמעיקרא הוי לי' דעתי' צילותא טפי מבעת נתינת הגט, ולפי מה שכתבתי לעיל דהך יכתבו ויתנו ע"כ הכוונה בלי בדיקה כלל דאי בבדיקה נוכל לבדקו על נתינה ולמה יתנו בלי שירמוז תנו א"כ ע"כ הכוונה דלא בעי בדיקה א"כ כ"ש מעיקרא דלא בעי בדיקה. אך אי נפרש הא דמשני דעתא צילותא אין הכוונה שהוא שפוי לגמרי רק שאין דעתו בעצם מטורפת רק מכח חולשה הוא דבאה לו ואפי' מטורף הוי כישן א"כ שפיר י"ל דאח"כ לא בעי בדיקה דהוי כישן. אבל מעיקרא נהי דהוי כישן מכל מקום אטו ישן שידבר כתבו יועיל כלום דסוף סוף אינו מדבר בדעת, ועיין מה שאכתוב בדיבור שאחר זה:

בד"ה התם דעתא צילותא היא לא ידע וכו' לא הוי פריך מידי וכו' ושמא עד שיודע וכו'. הרב מהרש"א תמה על זה דהא ס"ד דדמי למי שאחזו ולא מהני בדיקה, והוא כתב ליישב דכוונת התוס' לפי מה שכתבו בד"ה ומי דמעיקרא נמי ידע דדעתא צילותא הוא רק ס"ד דוקא קודם ולא אח"כ, וקשה עד מתי יחשב דעתא צילותא וע"כ בבדיקה א"כ לא הוי פריך נמי על שעת נתינה דאימא ע"י בדיקה יודעין דדעתא צילותא עכ"ד, וצ"ל לדבריו דליכא למימר דמשמע לי' למקשה דיש זמן דלא מהני בדיקה ומתחילה דוקא מהני בדיקה דא"כ אכתי תיקשי עד מתי יחשב דעתא צילותא דמהני בדיקה ומתי יתחיל הזמן דלא מהני בדיקה וע"כ דלעולם מהני בדיקה א"כ מאי קושיא, זהו תוכן כוונת מהרש"א:

אבל יש לתמוה הרבה, חדא כיון דע"כ בשעת נתינה לא בעי בדיקה א"כ היאך ס"ד דמעיקרא בעי בדיקה הא מעיקרא הוי דעתא צילותא טפי א"כ אכתי קשה למה לא מקשה אמתני' ואי דידע דמעיקרא דעתא צילותא א"כ ע"כ דבעי בדיקה דאל"כ עד מתי יחשב א"כ כ"ש אח"כ דבעי בדיקה ומאי קושיא לר"י ואפי' אי נימא בהא דמשמע לי' למקשה הך יכתבו ויתנו בלי בדיקה הוא רק רמז ואמר משמע לי' בבדיקה, והיינו דמקשה לר"י בשלמא בלי ר"י ניחא דמעיקרא דעתא צילותא ע"י בדיקה ובתר הכי לא בעי בדיקה דאפי' מטורף לא איכפת לן כיון שכבר בדקוהו קודם אבל לר"י דבעינן שיהא שפוי גם אח"כ א"כ כ"ש דבעי בדיקה אח"כ והך יכתבו ויתנו משמע לי' בלי בדיקה:

אבל מ"מ קשה דהא מעיקרא בד"ה ורמז נסתפקו אי צריך לבדקו כמו במתניתין או לא דהוי דעתא צילותא כדאמרינן בסמוך והשתא במאי איירי אי לס"ד הא ע"כ צריך בדיקה דעד מתי יחשב כמ"ש מהרש"א וע"כ דלפי האמת א"כ כיון דבתר הכי לא בעי בדיקה כמו שהכריחו התו' דא"כ לא הוי פריך לר"י א"כ כ"ש דמעיקרא לא בעי בדיקה דאית בי' דעתא צילותא טפי ובמה נסתפקו התוס' שם:

לכן נראה ברור דזה שכתבו התוס' והכריחו דליכא למימר דבדקוהו היינו לפום סברתם דעד מתי יחשב דעתא צילותא