תפארת יעקב על גיטין שח

בא"ות כה"ג דלא היו שואלין רק על מלחמה אי ינצחו או לא או על איש היכן הוא כמו בשאול הבא עוד הלום איש והשיב להם הנה הוא נחבא אל הכלים אבל כה"ג דהכא לשאול עצה כיצד יוכלו להשיג השמיר אין זה הדרך שאלת הא"ות כלל ואם ישאלו היכן הוא אין לו מקום ידוע כי בריה הוא והיום כאן ולשעה במקום אחר, כנ"ל:

דף ס"ט ע"א בתוס' בד"ה לברוקתי, הכא משמע דיש לה רפואה וכו' ולדעתי דלא הי' מעביר החולי לגמרי רק הכחול היה יפה לו להקל מעליו קצת שלא יהא סומא לגמרי, כנ"ל:

דף ע' ע"ב בגמרא כותבין ונותנין גט לאלתר נראה לי דלאו אמתניתין קאי דהא לא הוזכר במתני' שאמר תנו וצריך ליתן לו הגט אחר כתיבתו שיתננו הוא לידה או יצוה ליתנו רק דקמש"ל ר"ל דהיכא דאמר תנו כותבין ונותנין אף שהוא מטורף כיון שצוה בעת שהי' שפוי ור"י פליג דאפילו כתיבה גרידא נמי לא כל שהוא מטורף ועמ"ש לעיל במתניתין, מיהו איכא למימר דדנו במתניתין דין מסוכן דכיון שאומר כתבו ואח"כ אחזו קורדייקוס הוכיח סופו על תחילתו שהי' מרגיש בחולי הבא עליו ואמר כתבו ואין צורך לומר תנו והוי כמו הך דלעיל הבריא שאמר כתבו ועלה לגג ונפל ומת דאם מעצמו נפל ה"ז גט, אבל מדברי התוס' במשנה לא משמע כן:

שם מ"ט דר"ל דקתני אין בדבריו האחרונים כלום. תמוה לי היכא דייק מהכא אטו לר"י דאין כותבין מכח דבריו של זה אין כותבין הא אפי' לא אמר כלום בעת שאחזו קורדייקוס לר"י אין כותבין א"כ היאך ס"ד שיגלה לנו התנא בלשון זה אין בדבריו כלום דאין צריך להמתין ] ועמ"ש בתוס' בד"ה דקתני שאין דבריהם ג"כ מכוונים בזה]:

אבל לדעתי הדברים ברורים בפשיטות דר"ל דייק מהך לישנא דקאמר אין בדבריו האחרונים כלום מוכח שיש כאן שלשה דרכים האחד דס"ד שיועילו דברי המטורף לגמרי, השני שיועילו עכ"פ במקצת, השלישי קמש"ל התנא שאין בדבריו כלום ואפי' במקצת לא חיישינן, שאי לא היה בכאן דרך ממוצע כלל רק או שיועילו לגמרי או לא יועילו כלום לא הוי ליה למיתני אין בדבריו האחרונים כלום דפשיטא דאי יכתוב גט אין בדבריו כלום, והשתא שפיר מוכח דכותבין בעודו מטורף כל שאמר כשהי' שפוי והשתא יש כאן מקום לומר דאין משגיחין על דבריו וכותבין בעודו מטורף אבל אי עדיין לא נכתב עד שנשתפה יש לחוש לשאלו שנית אם מרוצה לגרש, ודוקא לכתוב בעוד החולי עליו מותר דאי אפשר לנו לשאלו אז ולהמתין אין צריך אבל אי לא כתבו עד שנשתפה ס"ד לחוש במקצת לשאלו דמאי איכפת לן לשאלו קמש"ל דכ"כ ברור לנו שלא דיבר בדעת עד שאין חוששין לדבריו כלל ואפילו נשתפה אין שואלין אותו כלל, אבל אי נימא דכל שהוא מטורף בלא"ה אין כותבין אפילו לא אמר כלום ולעולם ע"כ צריך להמתין עד שישתפה א"כ אין כאן רק דבר אחד או שיועילו דבריו לשאלו או שאין צריך לשאלו ואין כאן דרך ממוצע כלל ולא אתי שפיר לישנא אין בדבריו כלום, וזה ברור ור"י ס"ל להיפך דודאי אי היה הדין שאין חוששין לכתוב בעודו מטורף היה מהראוי עכ"פ להמתין עד שישתפה כל שמיחה מלכתוב וניחזי אי ימחה ג"כ כשישתפה לא יכתוב ואי נשתפה ולא מיחה אין צורך לשאלו, לזה קמש"ל שאין בדבריו האחרונים כלום מהאי טעמא גופא דלעולם אין כותבין רק כשישתפה אפי' לא מיחה ג"כ ובתר הכי אין צריך לשאלו א"כ לא הועילו דבריו כלום, דמה שממתינין בלי דבריו ג"כ ממתינין עד שישתפה, אבל אי היה הדין דכותבין בעודו מטורף כל שלא אמר אל תכתבו ממילא היה מועיל אל תכתבו במקצת שלא לכתוב עד שישתפה ונראה אי ימחה או לא, קמש"ל דכל דלכי מיתצל אין צריך לשאלו ממילא לא הועילו דבריו כלום דלהמתין עד שישתפה זה אינו מחמת מחאתו רק בלא"ה לעולם ממתינין, וזה שדיקדק ולעולם אין כותבין והיינו אפילו לא מיחה:

ובחידושי לא"הע סימן קכ"א כתבתי לפרש דברי ר"י בסיגנון אחר דמודה ר"י דמדאורייתא יכולין לכתוב בעודו מטורף רק מדרבנן אין כותבין כדמוכח מדברי הרמב"ם ומחבר שם, והשתא כיון דמדאורייתא יכולין לכתוב שפיר קאמר דאין בדבריו כלום דאפילו לשאול אין צריך דהיה מקום לומר דרק אי כתבו בעודו מטורף מהני ואין חוששין שמא כשישתפה ימחה ג"כ אבל כשנשתפה צריך לשאלו קמש"ל שאין בדבריו כלום, ולפי' זה אתי שפיר טפי הא דקאמר בתר הכי במאי קא מפלגי, והיינו דבמתניתין לא מוכח רק דעכ"פ מדאורייתא כותבין אבל אי מדרבנן כותבין לא מוכח רק ר"ל לא ס"ל כלל לפסול מדרבנן ור"י פוסל מדרבנן ושואל במאי קא מיפלגי וקאמר דר"ל מדמה לי' לישן וליכא למיגזר בי' אטו שוטה כמו דלא גזרינן בישן ור"י ס"ל דלשוטה דמי דישן אינו מחוסר מעשה ושפיר יש לגזור אטו שוטה ולפי מה שכתבתי מקודם בטעמו של ר"י צריך לפרש הך במאי קא מפלגי כמו שאבאר בסמוך:

שם במאי קא מיפלגי. יש לדקדק מאחר שכבר אמר דנחלקו בפירושא דמתניתין וטעמא דר"ל דקתני אין בדבריו אחרונים כלום ולמה חזרו ושאלו במאי קא מיפלגי גם מה זה ששאלו לעיל מ"ט דר"ל נימא דמדמה לי' לישן דלכ"ע בישן כותבין וצ"ל כיון דהא פשיטא להו דשוטה גמור ודאי אין כותבין אפי' אמר בעודו שפוי, הלכך אי לאו דהוי לי' לר"ל דיוקא ממתניתין לא היה מקיל לכתוב בעודו מטורף דהא ודאי לא דמי לישן לגמרי דמחוסר מעשה, רק לפי שיש לו הכרח ממתניתין מדמי לי' לישן ובהך הכרח ממתניתין לא סגי לי' דאי לאו שיש לחלק בין זה לשוטה דסמי' בידן ע"כ היה צריך לפרש מתניתין כר"י דהא שוטה ודאי אין כותבין ומ"ש זה שנכתוב, ועוד יש לומר דכיון דטעמא דר"ל דקתני אין בדבריו האחרונים כלום דהיינו שאין אנו חוששין לדבריו כלל אפי' יש לפנינו לשאלו כנ"ל, א"כ חזינן דכשוטה גמור חשבינן לי' דלא חיישינן לדבריו כלל אפי' במקצת ומ"מ כותבין א"כ יהא פלוגתא דר"ל ור"י בשוטה גמור ועל זה שואל במאי קא מיפלגי אי באחזו קורדייקוס קא מיפלגי או בשוטה גמור ג"כ, ואהא קאמר דבשוטה גמור לא פליגי רק מר מדמי אחזו קורדייקוס לישן ומר לשוטה, כנ"ל:

. שם ומי אמר ר"י הכי. כבר הקשו התוס' בזה בד"ה ומי שתי קושיות עצומות ועמ"ש בתוס' בישובם, אך הואיל ובלא"ה יש לי לדקדק דמעיקרא מייתי מר"י א"ש והדר מייתי מברייתא והוי לי' להקשות מברייתא דאין הכרח דיסבור ר"י כר' יהודה א"ש, לכן נראה לי דעיקר הקושיא הכא דקשיא לי' דקתני בברייתא מגוייד וצלוב ולא קתני שחט בו שנים דהוי רבותא טפי דלא קא חי' דהא מעידין עליו להתיר אשתו ומגוייד וצלוב אין מעידין ובודאי דלא פליג ריא"ש על הברייתא וע"כ דברייתא קמש"ל דמגוייד וצלוב אפי' ראינו אותו מגוייד וצלוב ויכול להיות שכבר הוא כך אחר שעה או יותר מ"מ כל כמה שרואין אותו חי כותבין ונותנין דהוא בחזקת דעתא צילותא עד לבסוף אבל שחט בו דוקא ברואין ששחט בו ורמז ואמר מיד אבל בראינו אדם שחוט ב' סימנים אין כותבין דחיישינן שנטרפה דעתו כבר והשתא תיקשי לר"י כיון דס"ס הרי אלו יכתבו ויתנו והרי אחר כך תטרף דעתו דמהאי טעמא אין כותבין כשראינו שחוט כמו מגוייד דבי' יש לחוש לטריפת דעת אחר עבור זמן לשחיטתו אבל לר"ל לא קשיא כלל דלדידי' שפיר יש לומר דלא חיישינן לטריפת דעת כלל בשחט בו רק מגוייד וצלוב קמש"ל אפי' יהא מטורף אח"כ בודאי לא איכפת לן דסמי' בידן דמגוייד יכול לכוות ולחיות או בסכין מלובנת ודברי הכל כדמוקמינן ביבמות וכן צלוב סמיא בידן הלכך לא איכפת לן אפי' רואין אותו אח"כ מטורף משא"כ שחט בו דלאו סמי' בידן כל שיודעין בו שהוא מטורף לא מהני לכתוב וליתן אפי' אמר כתבו בעוד שהי' שפוי אבל לר"י דלא מחלק בין סמי' בידן ע"כ ברייתא דראוהו מגוייד בלא ראינו טריפת דעת אח"כ ומ"מ דוקא מגוייד אבל שחט לא ש"מ דבשחט יש לחוש לטריפת דעת טפי ממגוייד א"כ היאך יכתבו ויתנו וע"כ דכל שהיה שפוי מקודם כותבין אח"כ היכי דסמי' בידן, ואהא משני הכי השתא מי שאחזו דעתא שגישתא הוא ממלוי חדרי המוח כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה אבל שחט בו דעתא צילותא רק מחמת כחישות מהדם היוצא ממנו נתחלש ונתקלקל וזה דמי לישן ממש דאין כאן קלקול במוח כלל רק חולשתו גרמה לו וכן אמרו פרק הערל אין לך אדם שלא נעשה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו ואמרינן עלה כחישותא הוא דאתחיל בי' והיינו אף שאינו מוליד מ"מ לאו משום קלקול אברי הזרע רק חולשתו גרמה לו וה"ה הכא, כנ"ל ועיין מה שאכתוב בתוס' בד"ה ומי:

בתוס' בד"ה דקתני וכו' מייתור הלשון דייק וכו' אי נמי כו' דהוי משמע שממתינין מיהא עד שישתפה ע"כ. דבריהם צריכין ביאור כי לכאורה שני התירוצים אין עולין יפה כלל דלתירוץ ראשון תיקשי ס"ס היכא דייק מהך אין בדבריו אחרונים כיון דלר"י לאו מכח דבריו אנו מצריכין לו להמתין רק אפילו לא דיבר כלום צריך להמתין דהוי כשוטה א"כ איך אפשר דהתנא משמיענו דלא כר"י במה