תפארת יעקב על גיטין שו

אחד השני בטל ולמה כאן כתב ספק מגורשת, וברור דהתם טעמא אחרינא איכא דאי אפשר לומר שיהא אינו גט כלל דהא אי יתוודע ע"י עדים שלא חתמו ליב"ש אחר גט הוי גט גמור כמ"ש הרמב"ם שם אח"כ וכמו כן אי יבוא יב"ש השני לפנינו ויעיד שמעולם לא כתב לגרש שוב ליכא למיחוש למידי וא"כ יהא גט גמור והיאך נאמר עכשיו שאינו גט כלל וע"כ ספק גט הוא, משא"כ בשני גיטין שנתערבו ואבד אחד וכן הכא שהדבר יהא בספק לעולם דאפי' יבוא הבעל אחר שניתן הגט ויאמר דלא נתכוין לכולם לא יאומן וכן התם כיון ששניהם שוין לעולם הוי ספק גט ופשיטא שלא נעשה שליח על הספק לגרש בספק, ועוד נאריך בזה לקמן פרק המגרש בס"ד מה שיש לחלק עוד בזה, אבל העיקר כנ"ל:

אמנם אף דהדברים הנ"ל נראין ברורים ונכונים מ"מ אומר עוד ליישב דבלא"ה תמוה לי במה שאמרו אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא ולפי פירש"י הם חלוקין מן הקצה אל הקצה בסברות הפוכות א"כ איך לא זכרו בגמרא טעם סברת כל אחד שהרי אי אפשר שסמכו שנדע מעצמנו מאחר ששני הסברות הפוכות לגמרי:

לכן נראה לי דהנך אמרי לה לא פליגי בסברא כלל רק בהא פליגי דמר ס"ל דזה שאומר דינו במנה מקצתן על השאר הוא דן שלא מנה דיש לומר אטו כי רוכלא ליחשב וליזיל וכל שהתחיל למנות גילה דעתו דקפיד על כולם רק שלא חש לסיים מנינו רק להורות דקפיד ובהא ודאי מנה כלהו הוי טפי ככלכם ממנה מקצת דהתם סיים מנינו והכא לא מנה כולם, אבל אי נימא דזה שאומר דינו במנה מקצת לאו על השאר הוא דן דהשאר פשיטא לי' דלא הוי ככלכם רק על אותן שמנה הוא דן אי נימא דלא קפיד רק שיחתמו שנים מאלו או דקפיד על אלו שמנה ובהא פשיטא דמנה כלהו גרע דלא חזינן מיני' דקפיד רק במנה מקצת מדלא מנה השאר חזינן דקפיד ובזה מחולקין הנך אמרי לה, ולפי זה אתי שפיר פסק הרמב"ם כהך מ"ד דמנה כלהו עדיף ואותן שמנה בין מקצתן בין כולן צריך שיחתמו כולן רק השאר שלא מנה אין צריך שיחתמו כנ"ל, ומ"מ אף דפי' הסוגי' נראה לי עיקר כנ"ל אבל דברי הרמב"ם נראין לי עיקר כתירוץ ראשון הנ"ל והנה הרי"ף השמיט כל האבעי' דמנה אותן מהו ותמה הר"ן למה השמיטה ונראה לי לפי מה שכתב רבינו ירוחם הביאו ב"י בסימן ק"ך דאפי' אמר כלכם יכולין לכתוב כל חד מהן ותמהו עליו, לכן נראה לי שהוא דעת הרי"ף ומפרש מה שאמרו אתקין ר"י בגיטא דכלכם הכוונה בגיטא דכלכם ממש, ולפירש"י דהכוונה בגט סתם היאך יאמר בגיטא דכלכם, וע"כ כמ"ש הר"ן דטובא אינהו דלא משמע להו כלל כלכם שיחתמו כולן וראה ר"י שיבוא הדבר לידי תקלה לביטול הגט שלא כדין לכך תיקן שכל מי שיאמר כולכם יהא הדין כל חד מנכון וכל מי שירצה באמת שכולם יחתמו לא סגי בכלכם רק שיאמר בפירוש שכולם יחתמו דוקא לא מקצתן אבל בכלכם בלבד כל שנים יחתמו א"כ ממילא כל מי שאומר כלכם כך כוונתו דאל"כ היה לו לומר בפירוש כפי התקנה, ומעיקרא ס"ד דהתקנה היתה שלא יועיל כלכם ומוכרח לומר או כלכון או כל חד מנכון דהיינו שאם יוכלו לחתום כולן יעשו כן ואם יארע שלא יחתמו כולן ג"כ יהא גט להזהר מחשש הנ"ל, ומקשה לי' דפעמים גאיז לדיבורי' ועדיין יהא מכשול וקאמר דאפי' כולכם סתם הוי ככל חד מנכון, ולכך השמיט הרי"ף כל האבעי' דמנה ככלכם דכיון דכלכם גופא הוי ככל חד מנכון כ"ש מנה דגרע דאפילו קודם תקנה ס"ד דאינו ככלכם, כנ"ל:

ועוד נראה לי לומר בטעמו של הרי"ף אפי' לפירש"י דפי' דאפי' אמר סתם חיישינן שיחשבו דלכולם נתכוין ואם לא יחתמו כולם יבטלו הגט שלא כדין לכך תקנו שיאמר בפי' כל חד וחד מנכון, והשתא ממילא אין נ"מ להזכיר הך דינא דמנה הרי הוא ככלכם דמה נפשך אי יחשבו דאינו ככלכם לא גרע מאי לא אמר כולכם כלל דצריך לומר כל חד וחד מנכון ולא משכחת שיכתבו גט לשום אדם במעמד רבים רק או שיאמר כולכם או כל חד וחד מנכון אבל כל שלא יאמר כלכם לא משכחת שיכתבו כל אחד מהם, אך לפי תירוץ זה מוכח לכאורה דיש קפידא אפי' דיעבד כל שלא אמר כל חד מנכון דלא כטור בשם גאון דאל"כ עדיין הוי לי' להביא השקלא וטרי' דמנה לענין דיעבד, ומ"מ יש לדחות דכיון דתיקנו כך לא שכיחא דיעשה שלא כפי התקנה ואין דרכו של הרי"ף להביא מה דלא שכיח, ומ"מ הראשון עיקר:

ודע דמפשטות הסוגיא נראה דהך בעי' לענין כתיבה הוא אי צריך שיכתוב אחד במעמד כולן או בלבדו דהא בברייתא לא הוזכר מחתימה כלל אבל רש"י ז"ל פירש הכל לענין חתימה ולפי דבריו קאי האיבעי' על המשנה דמיירי מחתימה ואולי טעמו דסובר דלענין כתיבה כיון דלא שייך הך דינא רק בלא אמר תנו דאי אמר תנו חתימה בכלל וכיון שצריך שיחתמו כולן ממילא הוי כתיבה במעמד כולן וע"כ בלא אמר תנו כגירסת הרמב"ם א"כ לא שייך למיבעי כיון שמוסרין לו הגט אח"כ במה נפשך אי אומר דרוצה כולם בידו שלא יתנו ואפי' אי מנה אינו ככלכם ואי אינו רוצה בכולם דוקא. אף שכבר נכתב הגט שלא במעמד כולן נאמן הבעל שנתרצה אז בכך דבעל שאמר גרשתי אשתי נאמן עכ"פ על להבא דבידו לגרשה ומכל מקום צריך עיון בזה דאינו נאמן רק גרשתי וכאן אינו אומר גרשתי רק שצוה לגרש, ודוק:

סליק בס"ד פרק האומר מי שאחזו פרק שביעי במשנה כתבו גט לאשתי. כתבו התוס' אפילו אמר כתבו ותנו, ובאמת יש להבין למה לא קאמר רבותא אפי' אמר תנו, ועוד דבכה"ג בכתבו הוא קשי המציאות דקתני סיפא בחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום דמה בכך מ"מ כיון שצריך למסור הגט לבעל הרי בידו שלא ליתנו ואי רוצה הוא ליתנו כיון דלר"י כותבין הגט אחר שישתפה א"כ כיון שרוצה אז פשיטא דכשר, וצריך לומר דמ"מ קמש"ל דס"ד כיון שאמר אל תכתבנו כבר ביטל דבריו שאמר כתבו וממילא כל שכתבו הרי כתבו בלי שמיעה מפי הבעל ולא מהני אפי' מתרצה קמש"ל דהך אל תכתבו שאמר אינו כלום וכתיבה דאח"כ מהני על סמך שמיעה ששמעו קודם אך אכתי קשיא מה צורך לזה הוי לי' לומר באמר כתבו ותנו וקמש"ל דכותבין ונותנין בלי ידיעתו כלל, גם לא הבנתי לר"י למה לי' למיתני רישא באחזו ואח"כ ואמר הוי לי' לומר כמו בסיפא באמר ואח"כ אחזו דאין כותבין רק כשישתפה ואם אמר אל תכתבנו אין בדבריו האחרונים כלום, וממילא כיון דאין כותבין בעודו מטורף אפילו אמר קודם כ"ש שאין כותבין במה שאמר כשהוא מטורף דאי כותבין וחשבינן לי' בדעת כ"ש שיש לכתוב בעודהו קורדייקוס עליו כשאמר קודם לזה כתבו:

לכן נראה דרישא כתבו דוקא קתני וקמש"ל רבותא דס"ד כיון דע"כ צריך שיתנו לו הגט כתוב כשהוא שפוי שיתנו