תפארת יעקב על גיטין שב

כתובו כתב הגט או לא הא בודאי לאו כתב הגט הוא ג"כ דה"ל חתם סופר ועד ופסול ובודאי לא יצוה הבעל לעשות גט פסול ומאי מספקא לי' לשמואל וע"כ דכשר אפילו מדרבנן ושפיר קשי' לי' הא איכא למיחש לחורבה והוצרך לומר דכשר ולא תעשה מכח שמא תשכור עדים ולא שכיח וקשי' לי' דאכתי קשה באתם חתומי דלא שייך שמא תשכור עדים ואכתי איכא חורבה:

והשתא משני שפיר דשמואל לא מספקא לי' אי כתובו כתב ידן או כתב הגט ופשיטא לי' דכתב ידן הוא ומ"מ כיון דחתם סופר כשר אמר אמרו ע"כ פסול מדרבנן א"כ הרי אלו יכתבו ויתנו דנקט ר"מ לא משום דכתובו דקאמר כתב הגט הוא רק משום דאמר אמרו פסול מדרבנן כיון דחתם סופר ועד כשר צריכין ע"כ לכתוב ולחתום בעצמן רק באמר לג' תנו כיון דעשאן ב"ד ליכא למיחש לחורבה כלל דלב"ד לא יצוה לומר פלוני ופלוני יחתמו רק נותן להם רשות כפי דעתם א"כ מה בכך שיחתמו הסופר ור"י ס"ל אפי' בג' תנו צריך שיכתבו ויתנו הכל בעצמן דס"ל אמר אמרו בטל לגמרי מדאורייתא הלכך אף שלא הקפיד על כתיבה כלל ולא על חתימה מ"מ צריכין לעשות הכל ושמואל פליג עלי' בהא דאמר אמרו אינו רק פסול מדרבנן ודאי ומספקא לי' שמא בטל דאורייתא, והיינו דקאמר תצא והדבר צריך תלמוד והכוונה או כמו שפירש"י בניסת תצא רק אינו ברור וצריך ישוב לזה דשמא אינו רק פסול ולא תצא או כמו שפירשתי לעיל והוא העיקר לדעתי דהיינו תצא מבעלה ודאי בגט זה ואי כהן הוא לא תחזור לו וכן אי מת לא תתייבם וצריך ישוב להתירה לשוק ואפילו ניסת אפשר דצריך ישוב שלא תצא, והא דהוצרך לומר דלר"י פסול דאורייתא ליתא דלר"י ג"כ אינו רק דרבנן הא ליתא דס"ל אומר לג' תנו הוי ג"כ כאמר אמרו כיון שעשאן ב"ד ודאי לא הקפיד שיכתבו הם ומ"מ סובר ר"י דיכתבו הם דוקא ש"מ דפוסל דאורייתא דאי דרבנן בהא ליכא חורבה כלל דכיון שעשאן ב"ד לא יצוה להם מי יכתוב וע"כ דמדאורייתא פסול וליכא למימר דיש חילוק בין אמר לג' תנו בין אמר אמרו א"כ מאי מספקא לי' לשמואל באמר אמרו כיון דר"י נמי מודה דאמר אמרו כשר וע"כ דב"ד הוי ממש כמו אמר אמרו וכ"ש הך אמר אמרו דשמואל דלא פי' כלל ומ"מ ס"ל דכשר א"כ ה"ה תנו בב"ד וכיון דפוסל ר"י דאורייתא באומר לג' תנו כמו כן פוסל באמר אמרו, ושמואל ס"ל כרבי בהא דהלכה כר"י דמילי לא מימסרן ונ"מ במתנה כנ"ל, אבל באמר אמרו וכן לג' תנו מספקא ליה, וז"ב, וכ"ש לפי מה שכתב מהרש"א דע"כ אהך ברייתא דלקמן פרק מי שאחזו סמך דמוכח מינה דפסול דאורייתא וע"כ ר"י הוא א"כ פשיטא דלק"מ:

ומעתה דברי הרמב"ם ברורים כי פסק בפשיטות דפסול מדרבנן ודאי ומתיישבין בדבר אפילו ניסת דקרוב להיות בטל ולא מלבו הוציא הרב ז"ל ספק הוה רק העתיק דברי שמואל ממש והדבר צריך תלמוד דהיינו מתיישבין בדבר דשמא בטל הוא ג"כ רק בהא פליג על ר"י דלאו בטל הוא ודאי רק צריך יישוב והשתא ממילא לא קשיא מה שהקשה הר"ן כיון דמספקא לי' באמר אמרו למה הכשיר חתם סופר ועד, ולפי הנ"ל לק"מ דבהא לא מספקא ליה דפסול הוא ודאי וליכא למיחש לחורבה כמו למ"ד חתם סופר פסול כמו כן אי אמר אמרו פסול ליכא למיחש לחורבה וכיון דפסק כשמואל ע"כ חתם סופר כשר כמו שהוכחתי וממילא אמר אמרו פסול מדרבנן ודאי ומתיישבין דשמא בטל הוא, וזה ברור:

וכן נראה לי להוכיח מתוך דברי הרי"ף דס"ל דבמסקנא לא נסתפק כלל אי כתובו כתב ידן או כתב הגט רק באמר אמרו אי פסול אי בטל נסתפק כמ"ש, והוא דאל"כ תיקשי למה השמיט דברי שמואל לגמרי והדבר צריך תלמוד, ונהי דס"ל דלדידן אין נ"מ כיון דפסק הלכתא כהך סוגיא דמי שאחזו דאמר אמרו בטל לגמרי מ"מ פשיטא דנ"מ להיפך אי כתב הגט הוא הוי כתב ידן כאומר אמרו ולא הוי רק מזויף מתוכו דחתימה לא בעינן לר"א כלל ואינו רק פסול דרבנן אבל אי כתב ידן הוא בטל דאורייתא וע"כ דלמסקנא לכ"ע כתב ידן הוא ולא נסתפק רק באמר אמרו וכיון דפסק הרי"ף כר"י וכהך סוגיא דפרק מי שאחזו ממילא אין נ"מ בספיקו של שמואל, מיהו יש לדחות דס"ל דבכתב ידן לא נסתפק דלא כתוס' בד"ה כתב ידן רק כפירש"י והר"ן ויש לומר עוד דס"ל מזויף מתוכו פסול דאורייתא כמו שכתב הרשב"א ריש פ"ק לדעתו:

בא"ד ובפרק מי שאחזו דייקינן מברייתא וכו'. דברים הללו אינם מובנים כלל דמה בקשו בזה כאן אי לחזק דבריהם דלכך לא משמע לי' דפליג ר"ח דאומר אמרו כשר לר"י משום דבפרק מי שאחזו דייקינן מברייתא דר"י פליג באומר אמרו א"כ מה צורך להקשות מר"ח ור"י הוי לי' להקשות מי מודה ר"י באומר אמרו והא תניא כו' דמוכח מינה דאינו מודה, ואדרבא כיון דאמר לאפוקי ממ"ד ש"מ דאיכא מ"ד הכי א"כ שמואל נמי י"ל דהכי ס"ל:

וראיתי להרב מהרש"א שכתב דע"כ אהך ברייתא סמך דאל"כ לקמן דמשני אלא ר"י תרתי קאמר א"כ ע"כ דהך פלוגתא בכשר ולא תעשה לר"מ הוא א"כ מנין לו דר"י סובר תרתי דלמא באומר אמרו כשר ולא תעשה ולקמן לר"מ פליגי וע"כ דאהך ברייתא סמיך, ודבריו תמוהין מאד דלקמן פליגי אי חיישינן שמא תשכור עדים ואי לר"י לא תעשה דחיישינן שתשכור עדים מאיזה צד נימא דלר"מ לא חיישינן להכי והא דבר זה אינו תלוי כלל בפלוגתא דמילי וא"כ למה קאמר מתניתין דחתם סופר ר"י הוא הא כר"מ מצי אתי' ג"כ אבל באמת כוונת מהרש"א כך דנמשך לפי מה שכתבו התו' בסמוך בד"ה מתניתין דלר"מ בלא"ה איכא חורבה באומר לג' תנו שיאמרו שנים מדעת שלשתן, והשתא יש לומר דהנך פליגי לקמן לר"מ דלדידי' כיון דלסלק החורבה לא מהני דיש לחוש לשנים מדעת שלשתן ושמא תשכור לא שייך בזה באתם חתומו, אבל לר"י בלי חשש דשמא תשכור לא תעשה כן בישראל מחמת חשש חורבה דחתם סופר ואפילו באתם חתומי לא תעשה כן בישראל וע"כ דאברייתא דלקמן סמיך, אך כבר כתבתי לעיל ועוד אבאר לקמן בס"ד דבמה דכשר ולא תעשה לא ניתקן החורבה רק אי לא תעשה מחמת חשש שתשכור עדים, אבל אי לא תעשה מחמת כדי לתקן החורבה לא מהני רק אי פסול גמור דאל"כ למה פסלו חתם סופר נימא דלא תעשה כן בישראל וניתקן חשש חורבה, ומ"מ לפי דברי מהרש"א מיושב טפי מה שהקשיתי לעיל בסמוך לפי מה שפירשתי המסקנא דפסול דרבנן לשמואל דדילמא לר"י נמי פסול דרבנן ולדברי מהרש"א ניחא דאברייתא סמך דמוכח דפסול דאורייתא, אך הא ודאי קשיא אי אברייתא סמך הוי לי' להקשות מברייתא ולא מר' ירמי' ור"ח מה דשמואל גופא פליג עלייהו ומפרש כתב סופר, וכבר כתבתי מקודם לפרש בפשיטות דמשמואל גופא מוכח דמכשיר חתם סופר ע"ש, ואולי כוונת התו' דעיקר הקושי' הכא לשמואל מר"ח כיון דמוקי ר"ח סתם מתניתין דלא כר"מ רק כר"י ודאי הי' לו הכרח דר"י אינו מודה באומר אמרו דאי היה מקום לומר דמודה, בודאי הוי מוקי מתניתין כר"מ ובכתב סופר ולא לומר דר"י פליג אפילו באמר אמרו ומכשיר חתם סופר מה דלא מצינו לר"י דפליג אר"מ בהא דאמר אמרו כשר ועל זה כתבו דמהך ברייתא דייק לי' ר"ח הכי דאל"כ כמאן אתיא ההםה כנ"ל:

בד"ה מתניתין מני ר"י הוא אפילו באומר לשלשה וכו' ולמאי דמסיק וכו'. כוונתם דליכא למימר דלר"ח אף דלא תעשה חיישינן לחורבה ולשמואל לא חיישינן ואתיא מתניתין אפילו כר"מ דא"כ פליג ר"ח עם שמואל אי מודה ר"י באמר אמרו, ועיקר הקושיא דלא מצינו דפליג בהא אר"ח ואי נימא דפליג בלא"ה לק"מ אפילו אי יסבור שמואל דאפילו לא תעשה איכא חורבה דמוקי לה בכתב סופר וחתם סופר לכ"ע פסול, ולזה הוצרכו לומר דלפי תירוץ זה ר"ח נמי מודה דהיכא דלא תעשה ליכא חורבה ומ"מ כר"מ לא אתי' דאיכא תקלה אחריתי, ולפי זה לא פליגי כלל ר"ח ושמואל אי מודה ר"י באמר אמרו אבל כבר כתבתי לעיל דאכתי קשי' דמ"מ איכא למיחש לר"י ג"כ כה"ג לחורבה היכא דאמר לג' אמרו מדעתכם והסופר ידע שעשאן שלוחים ולא יחוש שמא שכרתן ויחתום מדעת שלשתן כמ"ש התו' בסמוך דאמר לשלשה אפילו כתבו לא שייך שמא שכרתן ועמ"ש בגמ' בד"ה וליחוש תמיה גדולה על דברי התו' הללו ע"ש שכתבתי ליישב עיקר קושית התו' בד"ה חתם סופר וממילא אין צורך למה שכתבו כאן ודוק ועיין מהרש"א ולא ידעתי מה ענין קושי' זו לדברי התו' דהכא לעיל הוי ליה להקשות דס"ס אמרו דכיון דכשר ולא תעשה לא שכיח א"כ ע"כ ליכא שום חורבה א"כ חתם סופר כשר ובפירוש תירצו זה בגמ' להכשיר חתם סופר, אבל דברי התו' הם דיש לחוש לאתם חתומי דכשר ותעשה והוכרחו לומר דר"י תרתי אמר ושמואל מכשיר אמר אמרו ופוסל חתם סופר, וז"ב: