תפארת יעקב על גיטין שא

ולא כתב ידן דכיון דשמואל קאמר הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח מוכח בהדיא דלר"מ טעמו משום בזיון דבעל וכ"ש לס"ד דמודה ר"י באומר אמרו א"כ אי ס"ד דר"מ ג"כ סובר מילי לא מימסרן רק פלוגתייהו אי ב"ד הוי כאומר אמרו או לא פשיטא דלא הוי לי' לומר הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרן הא לר"מ נמי מילי לא מימסרן ופלוגתייהו אי ב"ד הוי כאמר אמרו, והשתא כיון דטעמא דר"מ משום בזיון לא שייך לומר דנתכוין לכתיבה ולא לחתימה דהא עיקר בזיון הוא בחתימה כמו שכתבו התוס' דס"ד להיפך דבכתיבה ליכא בזיון כלל ואפי' אי כתבו כתב הגט ג"כ א"כ כ"ש שאין לנו לומר דנתכוין לכתיבה ולא לחתימה. ועוד דאפי' לר"א ע"כ כתב ידן הוא ודאי דכיון דע"מ כרתי ולא בעינן לע"ח כלל רק דרך עצה טובה א"כ אי ס"ד דכתבו כתב הגט בלבד אפילו היו כותבין בעצמן היה הגט פסול דמנין לנו שרצה להחתים בו עדים כיון דבלי ע"ח כלל הוי גט גמור ופשיטא דלר"א צריך לומר בפירוש לעדים לחתום אבל כל שלא הזכיר רק כתיבה בלבד וחתמו בו עדים הרי שינו מדעת הבעל ועכ"פ אינן עדים כלל והוי לי' מזויף מתוכו וזה ברור לפע"ד, וע"כ דעל כתב ידן לא נסתפק כלל כיון שאמר לשנים כתבו ודאי היה הכוונה שיחתמו רק הספק אי כתב הגט ג"כ:

והשתא ממילא מוכרח דסובר שמואל חתם סופר ועד כשר דאל"כ חדא דמה מקום יש להסתפק דכתבו כתב הגט ג"כ דהא הוי חתם סופר ועד כיון דכתב ידן ודאי הוא וע"כ דס"ל באמת דכשר, ועוד דבמתני' גופא תיקשי דקתני הרי אלו יכתבו ויתנו, וכיון דטעמא דר"מ משום בזיון ודאי אי אפשר לומר דכתב הגט ולא כתב ידן ואי תרווייהו הוי חתם סופר ועד וע"כ דס"ל חתם סופר ועד כשר ואהא פריך כיון דבהכרח סובר שמואל חתם סופר ועד כשר א"כ איך יסבור מודה ר"י באמר אמרו א"כ הוי תרתי דסתרי כדמוכח מר"ח ור' ירמי' דאמר אמרו וחתם סופר אי הא כשר הא פסול דאל"כ נפיק חורבה והשתא לא קשי' דשמואל מוקי לה בכתב סופר דמה בכך עכ"פ מוכח דהם שני דברים הסותרים והרי לפי ספיקו של שמואל בהכרח הוא סובר שניהם כמו שהוכחתי דאי חתם סופר פסול ס"ל אין מקום להסתפק דכתבו כתב הגט כיון דבהכרח כתב ידן הוא כנ"ל, ואהא משני דכשר ולא תעשה לא שכיח וליכא חורבה ור"ח פליג באמת דאפ"ה חיישינן לחורבה דהקושיא לא היתה דיסבור שמואל כר"ח דוקא בענין אומר אמרו וחתם סופר רק דממילתא דשמואל גופא קשי' לי' שסובר שני דברים הסותרין והוצרך לחדש סברא לשמואל לסלק החורבה דלא כר"ח ולא הוי תרתי דסתרי כלל, והשתא לר"מ ג"כ חתם סופר כשר ואמר אמרו כשר ואין צורך לומר דלר"מ עדיין יש חשש כדברי התוס' בד"ה מתניתין ויהא מוכרח לסבור חתם סופר פסול ומכח זה קשה שני הקושיות שהקשו התוס' בתר הכי לר"מ והתו' הוכרחו לזה כיון דלדעתם עיקר הקושי' דלא יחלוק שמואל על ר"ח אי מודה ר"י באמר אמרו א"כ מוכרח לומר דלפי מה דמשני ג"כ אינו חולק ואפי' לר"ח מודה ר"י באמר אמרו וליכא חורבה דלא תעשה וקשה למה מוקי כר"י דוקא וע"כ דלר"מ איכא חורבא אחריתי אבל להנ"ל לק"מ דהקושיא דשמואל בעצמו אומר שני דברים הסותרין כנ"ל ואהא שקיל וטרי דאכתי לא יצאנו מידי חשש חורבה . והשתא פשיטא דליכא למימר דמספקא לי' לשמואל אי כתובו כתב ידן או כתב הגט דכיון דאיכא חורבה ע"כ כתב ידן הוא דאי כתב הגט הוי חתם סופר ועד ואכתי סותר עצמו, ואהא קאמר אלא ר"י תרתי קאמר והדרינן ממה דאמרינן מעיקרא דמספקא לן אי כתובו כתב ידן או כתב הגט דבהא לית ספק כנ"ל, רק הדרינן למה דאמר מעיקרא דמספקא במילי אי מימסרן לשליח ואע"ג דקאמר הלכה כר"י דאמר לא מימסרן לאו באמר אמרו או באומר לב' תנו דהוי כאומר אמרו, רק ר"י תרתי קאמר דר"מ לית לי' מילי כלל רק משום בזיון וממילא במתנה דליכא בזיון אפילו בלי ב"ד ובלי אמר אמרו כשר והכי אמרינן לעיל דף כ"ט דנ"מ בין מילי לבזיון במתנה ור"י פליג דמילי לא מימסרן ונ"מ אפילו במתנה פסול שהוי כגט בזה, רק ר"י מוסיף עוד דאפי' אמר לב"ד או אמר אמרו הוי מילי והגט בטל לגמרי ובהא פליג עלי' שמואל בחדא דאמר אמרו או לב"ד אין הגט בטל לגמרי וס"ל כוותי' בחדא דמילי לא מימסרן ונ"מ דבמתנה פסול ג"כ והיינו דפליגי רב ושמואל במתנה אי הוי כגט ושמואל סובר דהוי כגט מכח מילי ופליג עלי' באידך באמר אמרו דלר"י פשיטא לי' דהוי מילי ולשמואל מספקא לי', והיינו דאמר לעיל בלישנא תצא והדבר צריך תלמוד דכיון דצריך להתיישב למה החליט שתצא מה גם שלא זכרו כלל בשאלה שנשאת, ולקמן פרק המגרש ששאלו ביצא קול קידושין אמרו בהדי' בשאלה ובא אחר וקידשה ומאיזה צד השיב בנשאת אלא כך הכוונה תצא מבעלה בגט זה והיינו להחמיר אי בעלה כהן או להתייבם תצא ממנו בגט זה ומגורשת היא והדבר צריך תלמוד להתירה לאחר בגט זה ופליג על ר"י דאית לי' דאינו גט כלל:

ולפי זה מיושב קושי' ראשונה שהקשינו על הרמב"ם שלא זכר בג' תנו דהגט בטל דלפירש"י הרי לא פליג רק באמר אמרו ולא בג' תנו ולהנ"ל ניחא דפליג לגמרי אפילו בג' תנו רק ס"ל כוותי' בגוף הדבר דמילי לא מימסרן דלא כר"מ דלית לי' מילי כלל ונ"מ במתנה כנ"ל אבל בגט פליג על ר"י ואינו בטל והוי כמו אמר אמרו דכיון דפליג על ר"י ע"כ דג' תנו ואמר אמרו שוין כנ"ל:

אך הא אכתי קשיא מה שפסק באמר אמרו פסול ומתיישבין הך פסול מאי בעי הכא. אבל באמת גם בזה דבריו נכונים על דרך הנ"ל כמו שאבאר והוא דודאי יש לתמוה לפי מה דמשני השתא, לא מבעי' לפירש"י דאכתי מספקא לי' לשמואל אי כתובו כתב ידן או כתב הגט וס"ל אומר אמרו כשר ולפי זה ע"כ חתם סופר פסול א"כ תיקשי בתרתי חדא דהא לעיל בקשו למיפשט מר"י דכתובו כתב הגט דמי איכא בי דינא דלא ידעי למיחתם חתימת ידייהו ודחי דלמא בי דינא חדתא והשתא כיון דר"י בעצמו בודאי פוסל אומר אמרו רק שמואל פליג עלי' בהא. וכיון דאיהו פוסל אומר אמרו ע"כ יכתבו היינו כתב הגט ג"כ. ועכ"פ נפשוט ספיקו של שמואל דכתובו כתב הגט ג"כ ולא כתב ידן בלבד:

גם תיקשי דיכתבו דר"י הכוונה כתיבה וחתימה דאיהו פוסל אמר אמרו וחתם סופר ועד כשר ולר"מ דמכשיר אמר אמרו חתם סופר פסול א"כ יכתבו דר"מ היינו יחתמו ואין לך דבר קשה כזה דקתני בתרווייהו בחד לישנא הרי אלו יכתבו ולא פליגי רק בג' תנו והשתא אפילו בשנים פליגי דלמר יחתמו בלבד ולמר יכתבו ויחתמו והוא תמוה מאד לפע"ד:

ועוד קשה לי דעכ"פ לפי המסקנא חתם סופר ועד פסול לשמואל כיון דמכשיר אמר אמרו והרי בעיקר ספיקו של שמואל משמע בהדי' דלא מספקא להו רק לפי שלא כתבו הן רק חתמו אבל אי עשו כפי מה שצוה וכתבו הן ג"כ לכ"ע היה כשר וקשה אפילו כתבו וחתמו הן פסול דחתם סופר ועד פסול:

ועוד דהוי לי' למיבעי הך בעי' ממש בכתבו וחתמו הן דאי כתובו כתב הגט אינו רק פסול מדרבנן מכח חתם סופר ועד ולא תצא אבל אי כתובו כתב ידן מסתמא הקפיד שלא יכתבו הם כיון דחתם סופר פסול ואי כתבו שינו מדעתו ובטל נמי הוי ועכ"פ בכתבו וחתמו הן גרע דפסול ודאי הוי ואיכא ליספוקי דבטל הוא והשתא ליכא ספק רק אי כשר או בטל, ובגמרא משמע להדי' דאי היו כתבו הן ג"כ הוי עדיף, וכל קושיות אלו קשיין ג"כ לפי מה שפירשתי לעיל דלמסקנא פשיטא לי' דכתב ידן הוא רק הספק אי אמר אמרו כשר וקשה כנ"ל:

לכן נראה בישוב כל הנ"ל דבלא"ה יש להבין דפריך לשמואל וקאמר דמודה ר"י באמר אמרו ומקשה עלי' דנפיק מינה חורבה וקשה לימא דס"ל אמר אמרו פסול מדרבנן וליכא למיחש לחורבה כמו דפסלו חתם סופר, ולדידי' דחתם סופר כשר ס"ל דאמר אמרו פסול ואף דר"ח ס"ל דיותר יש לפסול חתם סופר משום חורבה משנפסול אמר אמרו אבל שמואל ס"ל דפסלינן אומר אמרו מהאי טעמא, ונהי דבאתם חתומי לא שייך שמא תשכור עדים אבל משום חורבה פסול ומ"ד כשר ותעשה משום דס"ל חתם סופר פסול ומשום שמא תשכור ליכא בהא אבל שמואל דמכשיר חתם סופר כנ"ל פוסל באמר אמרו משום חורבה, ונהי דהא לא קשי' דנימא דלכך כשר ולא תעשה משום חורבה דסופר דבהא לא נסתלק חשש חורבה כלל, תדע דאל"כ למה חתם סופר פסול משום חורבה נימא דכשר ולא תעשה וע"כ דדוקא אי לא תעשה משום שמא תשכור עדים נסתלק החורבה לשמואל דלא שכיח דעדים אין עושין כן שלא יחשדום ששכרה אותם אבל אי לא חיישינן שמא תשכור בהא רק לסלק החורבה שפיר יש לחוש כיון דכשר אכתי איכא למיחש לחורבה ולא יצאנו מידי חשש חורבה רק אי נפסול לגמרי ולכך הוצרכו לפסול חתם סופר לגמרי אבל ודאי אי נפסול אמר אמרו מדרבנן כמו חתם סופר אף אם יהא הפסול לסלק החורבה שוב ליכא למיחש לחורבה ומספקא לי' אי פסול דרבנן או דאורייתא, וצריך לומר דאי ס"ד אמר אמרו פסול מדרבנן עכ"פ אכתי מאי מספקא לי' לשמואל אי