תפארת יעקב על גיטין ש

נמי ע"כ דפליג אדר"ח במה שאמר הא מני ר"י דלר"מ נמי ליכא חורבה דכשר ולא תעשה ולא ס"ל כדברי התוס' בד"ה מתניתין א"כ ממילא קשה דהוי לי' לומר בפשיטות דלית ליה דר"ח דמכשיר חתם סופר רק לכ"ע פסול ועל זה כתב דהא לא איכפת לן דבלא"ה פליג שמואל על ר"ח דמפרש בכתב סופר וככ"ע ור"ח מוקי בחתם סופר וכר"י הלכך שפיר יש לומר דחולק אפי' אי חתם סופר הוי דברי הכל מכח כשר ולא תעשה כיון דמצינו דפליג עלי' דדברי הכל הוא אבל בהא שנאמר שיחלוק דחתם סופר פסול לא מצינו שיחלוק על ר"ח לכך הוצרך לומר כשר ולא תעשה ובאמת חתם סופר כשר לשמואל כמו לר"ח רק בהא פליג במה שאמר הא מני ר"י ולדידי' דברי הכל ובהא באמת מצינו דפליג דמתניתין דברי הכל דהא לא מוקי לה בחתם סופר כלל אך כל זה קשה מאד בעיני שיהא עיקר קושית הגמרא דלא מצינו דפליג נימא דמכאן גופא מוכח דחולק דהא מספקא לי' באומר לסופר וכתב וחתמו הן אי כשר:

ומה שנראה לי בעיקר קושיא זו, והוא בשום לב במה דמסיק אלא ר"י תרתי אמר ושמואל סבר לה כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא ופירש"י דר"י תרתי אמר לפיסולא בין שאמר לשלשה תנו בין שאמר אמרו וכו' והדבר תמוה כיון דשמואל מודה באומר לג' תנו כר"י ופליג באומר אמרו א"כ כיון דלא נזכר בדברי ר"י רק באומר לג' תנו מנין לנו שיחלוק ר"י באמר אמרו ג"כ מה דלא נזכר בדברי ר"י מידי ומאיזה צד יפרש ר' ירמי' ור"ח חתם סופר להמציא דר"י פליג גם באמר אמרו, ועוד דלפי מה שפירש"י דספיקו של שמואל גם למסקנא הוי אי כתובו כתב ידן או כתב הגט א"כ מה זה שאמר אלא ר"י תרתי אמר הא לא הדרינן ממה דשנינן דשמואל מספקא לי' אי כתובו כתב ידן, ועוד קשה לי דהא בס"ד קאמר דמספקא לי' לשמואל אי מילי מימסרן לשליח או לא ודחו לה דמצינו בפירוש דקאמר שמואל הלכה כר"י מילי לא מימסרן לשליח, והשתא הוי לי' לשנויי דמספקא לי' אי מילי מימסרן לשליח. ומה שאמר בהחלט הלכה כר"י היינו באמר לג' תנו דר"י תרתי אמר אמר לג' תנו ואמר אמרו ובג' תנו החליט הלכה כר"י ובאמר אמרו מספקא לי' ומה צורך לו לחדש ספק אי כתובו כתב ידן או כתב הגט ולחדש דחולק לגמרי אר"י באומר אמרו נימא דפשיטא לי' דכתב ידן הוא ומספקא לי' באומר אמרו ולא החליט הלכה כר"י רק בג' תנו והוא תמוה לכאורה:

וביותר יש לתמוה בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות גירושין הלכה ה' והלכה ו' דמאחר דמסיק הכא דר"י תרתי קאמר באומר לג' תנו ואומר אמרו, ושמואל סבר כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא א"כ באומר לג' תנו ודאי הלכה כר"י והוא לא זכר רק באומר לג' כתבו דהוי גט בטל והיאך השמיט עיקר מחלוקת ר"י ור"מ באומר לג' תנו דבהא הלכה כר"י ודאי, גם בהלכה ו' כתב באמר אמרו הגט פסול ומתיישבין בדבר שקרוב להיות בטל ומה בין פסול לבטל וכו', והשתא במה נפשך אי ס"ל כשמואל דמכשיר באמר אמרו הוי לי' לפסוק כשר ולא תעשה ואי ס"ל כהך סוגי' דמי שאחזו הרי בטל הוא לגמרי ואי מספקא לי' הוי לי' לפסוק ספק מגורשת:

וראיתי לה"ה שם שפי' מה שאמר שהוא פסול היינו שהוא מפרש הך כשר ולא תעשה שאמרו היינו כשר מדאורייתא ומדרבנן פסול וכן פי' הלח"מ שם:

ותמהני מאוד דא"כ מה פריך הש"ס דליחוש דלמא אמר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומי דבהא כשר ותעשה, והשתא תיקשי מה בכך דבהא כשר ותעשה מ"מ ליכא למיחוש דמשום כיסופא דסופר מחתמי לי' דבהא הגט פסול דהוי לי' לפלוני ופלוני ויחתמו וכמו השתא דפסלו חתם סופר ועד ליכא למיחוש כלל דאי יחתום הסופר הגט פסול מדרבנן ובהא סגי לסלק החשש א"כ השתא נמי כיון דאומר אמרו לפלוני הגט פסול א"כ אי מחתמי לי' משום כיסופא הגט פסול מכח אומר אמרו כיון דכשר ולא תעשה הכוונה שהוא פסול והוי ממש כמו חתם סופר שהוא פסול וע"כ דהך כשר ולא תעשה אינו רק שלא לעשות לכתחילה כך וממילא לא שכיח שיצוה הבעל כך אבל בזה לא יצאנו מידי חשש כיסופא דודאי אי יצוה כך יחתום הסופר כיון דהגט כשר ולא יצאנו מידי חשש רק במה שפסלו חתם סופר ועד לגמרי הלכך כיון דאתם חתומי תעשה כן בישראל שפיר שכיח שיאמר כך ויש לחוש שיחתמו הסופר משום כיסופא והסופר יחתום כיון דהגט כשר אבל לדידהו דהך כשר ולא תעשה הכוונה פסול והוי כמו פסול חתם סופר א"כ ליכא למיחש למידי דכשיחתום הסופר לא הוי אתם חתומי רק פלוני ופלוני, ודוק, והוא תמוה לפע"ד:

ועוד דמעיקרא נמי תיקשי דקאמר כיון דאמר מר כשר ולא תעשה לא שכיח, וקשה למה לי לא שכיח כיון דפסול פשיטא דליכא למיחש למידי דאל"כ מה הועילו במה שפסלו חתם סופר דהא ג"כ אינו רק פסול דרבנן שלא תנשא לכתחילה הרי דבמה שאנו פוסלין לינשא לכתחילה יצאנו מידי חשש חורבה א"כ הרי אמר אמרו פסול מדרבנן, ועוד דהא חזינן לר"ח דפליג באמת דאפילו כשר ולא תעשה יש לחוש לחורבה כמו שכתב הרשב"א להדי' כדמוכח מפירש"י שפי' דלשמואל לר"מ ג"כ כשרה החתימה, והשתא אי ר"ח מודה דליכא חורבה לר"י כלל משום דלא תעשה רק לר"מ יש חורבה כמו שכתבו התוס' בד"ה מתניתין א"כ מנין דלשמואל לר"מ ג"כ כשר חתם סופר הא לר"מ אכתי איכא חורבה וע"כ דס"ל דלר"ח אפילו לא תעשה כן בישראל איכא חורבה ולשמואל כיון דלא תעשה ליכא חורבה, והשתא תיקשי לר"ח כיון דהך לא תעשה היינו שהגט פסול פשיטא דליכא למיחש לחורבה כמו דליכא למיחש כשפסלו חתם סופר ועד אף דאינו רק מדרבנן:

ומה שהביא הלח"מ ראיה ממה שהקשו מעדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה והשתא לישני דהתם שאני דכבר נתן הגט, ודבריו תמוהין דהתם אין הכוונה לחוש לגט ומכירה רק שהעדים רוצין לישא האשה המתגרשת או ליקח השדה כמו שפירשו רש"י ותוס' ביבמות, ופשיטא דלכתחילה גמור הוא ואין ראוי לעשות כן לכתחילה, וברור דהך כשר ולא תעשה לאו היינו פסול המוזכר ברמב"ם תדע דאטו בכל פסולי דרבנן בש"ס אמרו האי לישנא כשר ולא תעשה אלא ודאי דהכא תנשא לכתחילה, ואפילו נכתב הגט נראה שיש לתנו להך דיעה רק לא יעשה כן לכתחילה לצוות כך ולכתוב גט כזה:

וכן מוכח להדיא מדברי הר"ן דהך כשר ולא תעשה אינו פסול דרבנן שהרי תמה על הרמב"ם שהכשיר חתם סופר ועד, וכתב דאפשר כיון דפסלינן מספיקא לא גרע מכשר ולא תעשה דלא חיישינן, וחזר והקשה על זה כיון דאנן הוא דמסתפקינן בדינא איכא למיזל בתרווייהו לחומרא דדילמא איכא דמכשיר אמר אמרו בודאי עיי"ש, והשתא אי ס"ד דהך כשר ולא תעשה היינו דפסול מדרבנן א"כ בהא לית ספק דפסול ודאי משום שמא תשכור עדים וכל הספק אי בטל או פסול וכיון דפסול הוא ודאי פשיטא דליכא למיחש לחורבה אלא ודאי דס"ל דהך כשר ולא תעשה היינו דאפילו פסול דרבנן ליכא ושפיר קשיא לי' כיון דמספקא לן אי פסול אי כשר למה הכשיר חתם סופר ועד וזה ברור, ואמת כי דברי הר"ן ג"כ תמוהין לפע"ד דפשיטא דיש להכשיר חתם סופר שלא הקשו בגמרא רק למ"ד כשר ותעשה, אבל אנן כיון דנחלקו אמוראי בתר הכי אי כשר ותעשה או לא עכ"פ בהא פשיטא לן דלא תעשה אפילו באתם חתומי א"כ אין מקום להחמיר בחתם סופר ועד, ואי כוונת הר"ן כיון דר"ח חולק וסובר אפי' אי כשר ולא תעשה יש לחוש לחורבה ולא מצינו דפליג שמואל עלי' כיון דבמסקנא אמרינן דר"י תרתי קאמר א"כ אפילו אי כשר ולא תעשה יש לחוש לחורבה, אבל מלבד שאין קושיא על הרמב"ם דיש לומר דמפרש כדברי התוס' דמודה ר"ח היכא דכשר ולא תעשה רק לר"מ אפ"ה יש חורבה שיאמרו מדעת שלשתן, א"כ כיון דקי"ל בכל גווני לא תעשה אין לחוש לחורבה ועוד דהיכי דייק מעיקרא דלא גרע מכשר ולא תעשה הא משום הא נמי חיישינן לחורבה לפי האמת ודבריו צ"ע, אבל עכ"פ מוכח מדבריו דכשר ולא תעשה אינו פסול דרבנן כמו שבארנו, ומעתה כיון שנתברר דהך כשר ולא תעשה אינו פסול דרבנן שלא תנשא א"כ הדרא קושיא לדוכתה מהו פי' פסול זה שכתב הרב ז"ל הא לשמואל כשר ולא תעשה הוא ולפום הך סוגי' דמי שאחזו בטל הוא ואי מספקא לי' הוי ספק מגורשת, גם קשה מאד לומר דהרמב"ם יאמר ספק מדעתו מה שלא הוזכר בש"ס וכגון זה דרכו לומר יראה לי:

לכן נראה לי לפרש כל הסוגיא בדרך אחר ויתיישבו כל הקושיות הנ"ל ויתבארו ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל, והוא דהתוס' כתבו לעיל בד"ה כתב ידן הוא דהספק הי' בתרתי אי כתב הגט ולא כתב ידן או כתב ידן ולא כתב הגט והוי מצי להקשות איפכא ג"כ ע"ש, אבל רש"י ז"ל פי' במשנה להדיא דכתב ידן פשיטא לן רק כתב הגט מבעי' לי', וכ"כ הר"ן להדיא וז"ל הכי איתא בגמרא דמספקא לי' אי כתובו דאמר להו היינו בין כתיבת הגט בין חתימתו או דלמא דכתבו לא משמע אלא כתב ידן עכ"ל, ונראה לי עיקר כפירש"י והר"ן, לא מבעי' במתני' לר"מ דודאי אין סברא לומר דרק כתב הגט