תפארת יעקב על גיטין רצח

ז"ל שהביא הר"ן והוא תמה עליו, ומלבד זה דבריו תמוהין לכאורה כמו שאבאר, והוא דודאי יש לתמוה על מה שכתב הרא"ה ז"ל דליכא משום כיסופא רק בעושין מדעת עצמן ולא בעושין מדעת הבעל דהא הרמב"ן ז"ל תרתי קא קשיא לי', חדא דבהדיא אמרינן ולפלוני ופלוני ויחתמו, ועוד דבהא נמי איכא חורבה, א"כ נהי דיש ליישב קושיא ב' דבהא ליכא חורבה אבל מה יעשה בקושיא ראשונה דבהדיא נקט ולפלוני ופלוני ויחתומו והרא"ה ז"ל ראה דברי הרמב"ן ודחה דבריו והיאך לא כתב ליישב קושיא ראשונה של הרמב"ן כלל, גם על הר"ן יש לתמוה דהקשה עליו מאתם חתומו הא מעיקרא קשה דנקט בהדי' ולפלוני ופלוני:

ועוד יש לתמוה היאך אפשר דליכא כיסופא רק באומר מדעתכם דאיזה כיסופא יש בזה כיון שבאמת לא הקפיד שיהיו אלו חותמין רק מי שהם רוצים א"כ אי יחתום הסופר מה בכך הא לא הקפיד מי שיחתום כלל, ובהכרח לא משכחת כיסופא רק באומר לפלוני ופלוני, וליכא למימר דמ"מ איכא כיסופא באמר מדעתכם שיכתוב ויחתום מי שירצה אבל מ"מ הקפיד שיהא סופר ושני עדים דוקא ולא שיתתום הסופר לעד א"כ ממילא אפי' מדעתכם ליכא כיסופא שהרי אין עושין מדעת עצמן דכך צוה הבעל סופר ועדים דוקא לא סופר ועד ואינהו לא עבדי מידי ומ"ש באומר פלוני ופלוני דליכא כיסופא משום דכך צוה הבעל ומ"ש באומר מדעתכם דאיכא כיסופא כיון שכך צוה סופר בפני עצמו ועדים בפני עצמן ובעל הוא דעביד ואי דאמר מדעתכם ולא הקפיד כלל א"כ מה בכך שחתמו הסופר הא לא הקפיד כלל:

ודבר ברור הוא דכוונת הרא"ה ז"ל כך דודאי כל שידע הסופר שכך אמר הבעל כמו העדים, ליכא משום כיסופא כלל דאינהו לא עבדי מידי, אבל עיקר כיסופא הוא שיחשוב הסופר דהבעל לא הקפיד כלל ומסר הדבר לרצונם ואינהו גופייהו הוא דקפדי שאין רוצים אותו לעד ובעל לא קפיד כלל והיינו דדייקינן דע"כ דאומר אמרו מדעתכם הגט בטל ולא מהני כלל דאי ס"ד דאומר אמרו מדעתכם מהני איכא כיסופא דלמא באמת יאמר לפלוני ופלוני ויחשוב הסופר דלא קפיד כלל ואינהו הוא דקפדי הלכך משום כיסופא יחתמו אותו לעד ובאמת בעל קפיד משא"כ אי אמר אמרו מדעתכם לא מהני כלל ובהכרח צריך לומר אנשים נקובים בשמותם זה סופר וזה עד א"כ מה חשש כיסופא יש כאן מה יחשוב הסופר הא פשיטא שלא מסר הדבר לרצונם לחתום מי שירצה דכה"ג הגט בטל דהוי מילי וע"כ דפירש שם הסופר ועדים א"כ אי פי' את הסופר לעד פשיטא דלא היו מחתימין אחר לשנות מציווי הבעל ויודע הסופר בהכרח כשאין מחתימין אותו דלא לו צוה הבעל רק לאחר והא לא יחשוב הסופר דבעל צוה בפירוש לו והם אינם רוצים אותו ויחתמו אחר דהא הגט בטל בזה והסופר אינו חושד רק כשהגט כשר בכל אופן חושב דהם מדעתן אין רוצין אותו ומחתמין אחר אבל פשיטא שלא יחתמו אחר להרבות ממזרים ולא יחתמו הסופר שנצטוו עליו מפי הבעל, וכללא הוא דכל דאומר אמרו מדעתכם פסול רק צריך לפרט פלוני ופלוני ליכא כיסופא לסופר כלל ולק"מ מכל טענת הר"ן עד שאני תמה על הר"ן ז"ל שלא שם לבו לדברי הרא"ה ז"ל דברור דנתכוין כמ"ש ולק"מ:

ומעתה כל הנ"ל מיושב על נכון דקמש"ל מתניתין חתם סופר ועד כשר דלא חיישינן לכיסופא כשעושין מדעת הבעל כסברת הרא"ה ז"ל, ושפיר קאמר ג"כ דכשר ולא תעשה כו' שמא תשכור עדים, דליכא למימר משום חורבה דחתם סופר דבהא הוי סגי לומר דלא תעשה כן לומר מדעתכם ולא בפורט פלוני ופלוני:

והשתא ניחא ג"כ קושי' ראשונה הנ"ל, דודאי ר"ח אגוף פלוגתא דר"מ ור"י במתניתין קאי דלר"מ יש לחוש לחורבה דיחשוב הסופר דעשאן ב"ד ובידם להחתים מי שירצו רק הם מדעתן אינן רוצין אותו, אבל לר"י דלא מהני עשאן ב"ד אין לחוש כלל דע"כ פרט להם הסופר והעדים, והיינו דקאמר אי ס"ד דמודה ר"י באמר אמרו אכתי איכא למיחש לחורבה שיחשוב הסופר שאמר להם מדעתכם והם אינן רוצין אותו, וכ"ז השה ברור לפע"ד:

בתוס' בד"ה אמר לשנים, הוי מצי למיבעי באמר לשנים תנו בלא כתבו וכו' ושמא נקט כתבו לרבותא. לא נתבאר לי הך ושמא שכתבו כי מאחר דפשיטא להו דתנו ככתבו ותנו דמי א"כ ע"כ לרבותא נקט כתבו כיון דבלי כתבו ג"כ מבעי' לן, ונראה לי דלא פשיטא להו דנקט כתבו לרבותא דנהי דתנו ודאי הוי ככתבו ותנו היינו שצריכין לחתום בעצמן אבל לכתיבה איכא למימר דלא הקפיד אבל באמר כתבו ותנו כיון דהוי סגי לי' לומר תנו ואמר כתבו ג"כ נתכוין על כתיבה ג"כ וכן נראה מתוך דברי הרשב"א שהבין כך כוונת התוס', אבל כבר כתבתי דבלא"ה ע"כ בתנו ליכא ספיקא כלל דלמ"ד אפי' מצאו באשפה כשר פשיטא דלא נתכוין על כתיבה, ולמ"ד דבעי כתיבה לשמה כיון שלא זכר כתיבה כלל רק תנו ואנו דנין מבחוץ דהקפיד על כתיבה ובשניהם שייך בזיון דבעל דאי בכתיבה לא שייך בזיון הוי לי' לומר דבהא מספקא לי' לשמואל וע"כ דבכתיבה נמי איכא בזיון א"כ מ"ש דנימא רק לחתימה איכוין ולא כתיבה, וכבר פירשתי כל הסוגיא על דרך זה כמ"ש בגמרא ע"ש:

בד"ה והא אמר שמואל, וה"ה דהוי מצי למיפרך מדשמואל דפרק כל הגט. עמ"ש לעיל פרק כל הגט דעיקר דינו של שמואל שם רק לענין נתינה דבהא כ"ע מודים דהוי מילי אבל לענין כתיבה לא מוכח מהתם כלל ע"ש באריכות דמהאי טעמא לא זכרו דברי שמואל דשם, ע"ש בגמרא בד"ה אינהו אין אבל שליח לא:

בא"ד אבל ממתניתין כו' וה"א דבכתיבה ליכא בזיון וכו' תמוה לי במה נפשך אי פשיטא לן דליכא בזיון בכתיבה א"כ הוי לי' לומר לעיל דף כ"ט דפליגי אביי ורבא אי טעמא דמתניתין משום מילי או בזיון ושאל מאי בינייהו ולא אשכח רק בשליח מתנה והוי לי' לומר כתיבה איכא בינייהו דמשום מילי איכא ומשום בזיון ליכא וע"כ דלא ברירא לן דליכא בזיון בכתיבה רק כאן לא הקשו ממתני' דאיכא למימר הכי א"כ כיון דהש"ס מספקא להו אי איכא בזיון בכתיבה או לא, הוי לי' לומר דבהא מספקא לי' לשמואל ולמה קאמר משום מילי או בלישנא דכתובו, ועוד קשה לי כיון דידע מעיקרא דע"כ במתני' יכתבו היינו יחתמו משום דליכא בזיון רק בחתימה א"כ מאי קשיא לי' בתר הכי תפשוט ממתני' הא ידע דיש לפרש כתב ידן כיון דבכתיבה ליכא בזיון, אבל לא ידעתי מה צורך להו לכל זה ובפשיטות הוי להו לומר דכיון דלא ס"ד השתא דמבעי לן אי כתובו כתב ידן או כתב הגט א"כ יש לומר דפשיטא לי' דכתב ידן הוא, וממילא אפי' אי בכתיבה שייך בזיון כיון שלא זכר רק חתימה אין לנו רק מה שזכר ומילי לית לי' לר"מ ושמואל מספקא לי' מכח מילי ואפי' לא זכר בדבריו כתיבת הגט, אך בלא"ה לפי מה שפירשתי בגמרא לק"מ, דלר"מ דאפי' מצאו באשפה כשר לא חיישינן לכתיבה כלל ואי מתני' ר"מ גם בהא, ממילא ע"כ כתובו כתב ידן הוא דלכתיבה לא חיישינן כלל גבי אמר לשנים תנו וממילא בשלשה ג"כ כך הכוונה דלא בא לומר רק כתב ידן דקתני להו בחד יכתבו ויתנו [ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה הא כתב הגט ואי מתניתין לר"א דס"ל דבעי כתיבה לשמה ממילא בתנו ע"כ על הכל קפיד דאין לחלק ביניהם כיון שלא זכר כלום ושמואל דוקא בכתבו ותנו מבעי' לי' ולדידן דבעינן כתיבה לשמה מכח מילי וממילא ליכא למיפשט ממתניתין דאיכא למימר דאתיא כר"מ דמצאו באשפה כשר וממילא אין לנו לחוש בכתיבה כלל לא משום מילי ולא משום בזיון, כנ"ל:

בד"ה כתב ידן הוא או כתב הגט הוא, אע"פ דלא נ"מ מידי דאידי ואידי מילי נינהו וכו' הא מסיק כו'. דבריהם תמוהין לכאורה דזהו קושית המקשן בסמוך ואי כתובו כתב ידן כתב הגט כשר והא מילי נינהו ומשני דאמר אמרו כשר, גם לשונם מגומגם במה שכתבו אידי ואידי מילי נינהו והוי להו לומר סוף סוף מילי נינהו כיון דהכל על חדא מילתא קאי על כתיבה:

אבל כוונת התוס' פשוט ומבואר דמשמע להו מדקאמר כתובו כתב ידן הוא או כתב הגט הוא דעל כתב ידן נמי מבעי' לי' דאי רק על כתב הגט גרידא הוי לי' לומר כתובו כתב הגט נמי או כתב ידן בלבד, ואהא קשיא להו למה לו לומר דנסתפק גם בכתב ידן הא לא איצטריך רק דמספקא לי' על כתב הגט וכן פירש"י באמת במשנה דכתב ידן פשיטא לן רק כתב הגט מספקא לן אבל אינו במשמע בלשון הגמרא כנ"ל, רק שהי' אפשר לומר דלכך זכר כתב ידן ג"כ בספיקא דבכתב הגט ידע דלא נ"מ מידי דהוי מילי לכך זכר כתב ידן ג"כ דאיכא נפקותא בספק זה כשעשו בהיפך דכתבו הן וחתמו אחרים רק המקשה מקשה בסמוך דמ"מ היכי קאמר על הך שאלה והדבר צריך תלמוד הא הכא דחתמו הן וכתב אחר ליכא ספיקא דהוי מילי ועל זה כתבו דהא לא נפקא מינה מידי דחתימה ג"כ הוי מילי כמו כתיבה א"כ להיפך נמי ליכא נפקותא בספק זה כלל ולמה לו להזכיר הספק על כתב ידן ג"כ, ואהא תירצו משום דמסיק דאמר אמרו כשר