תפארת יעקב על גיטין רצז

כתב הגט כתב ידן לא רק כתב ידן פשיטא לן ולא מבעיא לן רק אי כתב הגט נמי או כתב ידן בלבד וזהו דלא כנראה מדברי התוס' בד"ה כתב ידן הוא דכתב ידן נמי בספיקא קאי כמו כתב הגט ויתבאר בזה בגמרא בס"ד:

אמנם בעיקר דבריו אני תמה מאד במה שנראה מדבריו דהך בעי' בהך דמתניתין נמי מספקא לן באמר לשנים תנו, ולבבי לא כן ידמה דבמה נפשך אי לר"מ דס"ל דלא בעינן כתיבה לשמה כלל ואפי' מצאו באשפה כשר, א"כ היאך ס"ד באמר תנו דנימא דנתכוין על כתיבה שיכתבו הם דוקא כיון דלא צריך כתיבה לשמה כלל בעלמא, איזה לימוד יש לנו בדבריו של זה באמרו תנו גט שבא לחדש כתיבת הגט, והם דוקא, משא"כ בעלמא, ואי לר"א דבעי כתיבה לשמה בעלמא, לא ידעתי מה מקום ספק יש בזה כיון שלא זכר במאמרו רק תנו בלבד ואנו אומרין מבחוץ דכל מה שצריך לגט נתכוין שיעשו הם א"כ מאיזה צד נימא כתב ידן דוקא ולא כתב הגט דהא כתב ידן ג"כ לא הזכיר בדבריו כלל רק מבחוץ אמרינן דכיון שצריך חתימה בגט נתכוין שיחתמו הם וה"ה כתיבה כיון דצריך כתיבה בגט לשמה והוא יצוה לכתוב א"כ מאיזה צד נחלק בין כתיבה לחתימה, והא דמבעי' לן בגמרא היינו באמר כתבו ותנו דכיון דפי' כתבו מבעי' לן דהאי כתובו כתב ידן הוא וכיון דפי' חתימה ש"מ דרק על חתימה קפיד שיחתמו הם ולא על כתיבת הגט, אבל אי לא פי' כלום רק אמר תנו פשיטא שאין לחלק ביניהם וליכא למימר דעיקר הספק דרק על חתימה קפיד דאיכא בזיון אבל כתיבה ליכא בזיון א"כ הוי לי' להש"ס לומר דבהא נסתפק אי יש בכתיבה בזיון או לא, ולקמן אבאר פי' הסוגיא ג"כ על דרך זה ויתיישב קושית התו' בד"ה והא אמר שמואל:

ע"ב שם הרי אלו יכתבו ויתנו. עמ"ש לעיל דף כ"ט ע"א בד"ה אינהו אין, שם הוכחתי דהך ויתנו דקתני הכא דוקא הוא דאינהו אין אבל שליח לא למר משום בזיון ולמר משום מילי, והיינו דלא קתני בסיפא רק יכתבו בלבד דכיון דאמר להם תנו הוי להו בנתינה כמו ברישא באמר להם כתבו, ע"ש:

שם אמר לעשרה כתבו וכו' אחד כותב ושנים חותמין. קשיא לי הא דבעי בגמרא כתובו כתב ידן או כתב הגט תפשוט ממתניתין דהכא דקתני אחד כותב ושנים חותמין ש"מ דלכתיבה וחתימה נתכוין דאל"כ אפי' א' מן השוק יכתוב, ואמת דלפי המסקנא דר"י פליג אפי' באומר אמרו ושמואל פליג עלי' בהא יש לומר דמתניתין ר"י הוא לכך בעינן אחד כותב משום מילי אבל לס"ד דבעי למיפשט מר"י גופא ודחינן איכא בי דינא חדתא וקשה תפשוט מסיפא דמתניתין דהכא, ואולי יש לומר דלא נסתפק שמואל רק באמר לשנים דחתם סופר פסול א"כ ע"כ כיון לצרף אחד מן השוק כמו שכתבו התוס' בד"ה כתב ידן לכך מבעי' לן אי כתב ידן אי כתב הגט אבל בעשרה דיש די לכתוב ולחתום בודאי נתכוין לכתיבה וחתימה, אך אכתי קשה היאך פשיט מר"י כיון דמיירי באמר לג' שפיר יש לומר כתב הגט ג"כ והתוס' לקמן לא כתבו כן רק למסקנא כמו שאבאר בתוס' וצ"ע:

בגמרא שלח להו תצא והדבר צריך תלמוד. פירש"י אם ניסת בגט זה תצא מספק, והדבר תמוה דאי הי' כאן המעשה שניסת היאך לא זכרו בעלי האבעי' שניסת, גם כיון שהחליט תצא היאך שייך והדבר צריך תלמוד אי יש סברא להכשיר למה תצא קודם שנלמוד מהגדולים אבל בירושלמי הביאו הך עובדא ושם אמרו דהשיב שמואל הרי זה גט והדבר צריך תלמוד, וכמו כן כאן הכוונה דתצא ממנו בגט זה שאם הוא כהן לא יוכל להחזירה וכן אם קידשה אחר מקודשת לשני והדבר צריך תלמוד היינו שראוי להתיישב בדבר אף שכפי הדין הרי זה גט ראוי להתיישב בדבר שתנשא לכתחילה לאחר ואפשר אפי' ניסת צריך תלמוד אם להוציאה או לא כנ"ל, ולקמן בגמרא אבאר שפי' זה מוכרח בסוגיא וזו היתה דעת הרמב"ם ז"ל כמו שאבאר בסמוך:

שם ותיפשוט לי' ממתניתין. יש לתמוה דהאיך ס"ד דפשיטא לן במתניתין דעל כתב הגט קאי א"כ היאך ס"ד לעיל דמספקא לי' לשמואל אי מילי מימסרן לשליח ס"ס בין לר"מ בין לר"י קתני במתניתין דיכתבו ויתנו וע"כ דס"ד דהך כתיבה דמתניתין היינו כתב ידן א"כ מאי מקשה הכא תפשוט לי' ממתני':

ומזה ראי' למה שכתבתי לעיל דודאי ממתני' מעיקרא לא קשיא לשמואל כלל דתליא אי מתניתין לסברת ר"מ בעלמא דמצאו באשפה כשר א"כ תנו ע"כ אין הכוונה על כתיבת הגט א"כ ע"כ יכתבו היינו יחתומו א"כ כתבו ותנו דקתני בג' ג"כ ע"כ כתבו היינו כתב ידן דהא נקט תנו בב' וכתבו ותנו בג' בחד יכתבו ויתנו, אמנם אי מתניתין לא איירי הכא בהך פלוגתא אי בעינן כתיבה לשמה וקאי הכל אליבא דר"א דבעי כתיבה לשמה כסתמא דכלהו משניות דמסכת גיטין ולא מיירי רבי הכא רק בענין פלוגתא דר"מ ור"י במילי א"כ פשיטא דתנו גרידא אין מקום לומר לחלק בין כתב ידן לכתב הגט דהא הוא לא זכר כלום בדבריו רק אנן מבחוץ אמרינן דגם הכשר הגט צריכין לעשות הם ומה נפקא מינה כתיבה או חתימה כיון שהוא לא זכר כלל בדבריו מנין נחלק ביניהם כמש"ל והיינו דמקשה השתא כיון דשמואל מספקא לי' בהא גופא אי כתב הגט אי כתב ידן א"כ במה נפשך מוכח ממתניתין דאי מפרש מתניתין דר"מ לטעמי' דמצאו באשפה כשר א"כ מוכח דכתובו כתב ידן, ואי מפרש מתני' כר"א ולא זכרו דברי ר"מ רק לענין מילי בלבד ולא במה דס"ל לר"מ לענין לשמה א"כ מוכח להיפך דכתובו כתב הגט דתנו גרידא ע"כ לכ"ע כתיבת הגט ג"כ בכלל, ואהא משני דהא גופא קא מבעי' לי' במתני' גופא אי כר"מ דלשמה וכתובו כתב ידן או כר"א דלשמה וכתובו כתב הגט כנ"ל, ועמ"ש בסמוך עוד בזה:

שם והא אמר שמואל אמר רבי הלכה כר"י דמילי לא מימסרן לשליח. יש לדקדק דלמה לי' להקשות מכח דפסק שמואל הלכה כר"י אפי' לא יפסוק שמואל כר"י ס"ס הא רצה למיפשט מעיקרא מדברי ר"י דמי איכא בי דינא דלא ידעי למיחתם ודחי דאיכא בי דינא חדתא וקשה אכתי מוכח מדברי ר"י דע"כ הכוונה כתב הגט דהא ר"י ודאי ס"ל מילי לא מימסרן לשליח, ומוכח עכ"פ ספיקו של שמואל בלישנא דכתובו דכתב הגט הוא. ונראה לי שרש"י ז"ל הרגיש בזה ופי' דבאמת לא זכרו הך דאמר שמואל אמר רבי רק להורות דטעמא דר"י משום מילי הוא ומוכח מר"י דכתובו כתב הגט הוא וממילא זכרו כל דברי שמואל אבל באמת אין אנו צריכין לכל זה דודאי מר"י דמתניתין גופא לא הוי מצי להקשות ולא מוכח כלל דכתובו כתב ידן דאיכא למימר דכולה מתניתין כפי דעתו של ר"מ בעלמא דמצאו באשפה כשר א"כ כתיבה לא הוי מילי כלל ושפיר הוי כתובו כתב ידן וכמו כן אין להוכיח דכתב ידן הוא דאיכא למימר דכר"א הוא וממילא כתיבה הוי מילי וע"כ כתב הגט הוא וכמו דמספקא לי' בדברי ר"מ כנ"ל כן מספקא לי' בדברי ר"י ולכך הוצרך להקשות דעכ"פ שמואל פסק הלכתא כר"י דמילי לא מימסרן לשליח ושמואל בעצמו פוסק כר"א בהמגרש א"כ מאי קא מבעי' ליה ס"ס הוי מילי ואסור לכתבו רק הן בעצמן לא אחר, וזה ברור:

שם ומי מודה ר"י באמר אמרו. עמ"ש בתוס' בד"ה חתם סופר באריכות בענין זה, ולפי שקושית התוס' הזו הוא עמוד אשר כל קוטב הסוגי' נשען עלי' כמו שבארתי שם ויתבארו ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל וישוב להרבה קושיות בסוגי' לכן כתבתי הדברים בתוס' הנ"ל ע"ש:

שם ואי ס"ד מודה ר"י באמר אמרו נפיק מינה חורבה כו'. תמוה לי דמשמע דהמקשה מחדש הך חורבה דאומר אמרו, והרי כל דברי ר"ח הם מחמת חורבה זו כמו שפירש"י דמהאי טעמא מוקי לה כר"י ולא כר"מ משום חורבה דאמר אמרו, ועוד קשיא לי הך מתניתין דהמגרש דקתני כתב סופר ועד כשר ומפרשינן לה חתם סופר מאי קמש"ל דודאי לא שייך לומר דקמש"ל הלכה כר"י דמילי לא מימסרן מאי ענין זה להתם כאן בעיקר פלוגתייהו דר"מ ור"י הוי לי' לאשמועינן הכי, ועוד וכי שייך לומר דנקט ענין אחר לגמרי חתם סופר ומזה נדע דמילי לא מימסרן דאל"כ איכא כיסופא ומאי איכפת לי' אי הוי נקט מילתא דר"י בפשיטות וכיון דמילי פסול ממילא ליכא למיחש לכיסופא ורש"י ז"ל פי' בפרק המגרש דקמש"ל דלא חיישינן לכיסופא וזהו מן התימה כיון דאתיא כר"י מאי כיסופא איכא והוי לי' לומר דקמ"ל דינו של ר"י, אבל גם זה דחוק מאד כנ"ל, ועוד קשיא לי דקאמר כיון דאמר מר כשר ולא תעשה כן בישראל לא חיישינן ולקמן פריך מאחר דכשר אמאי לא תעשה וקאמר שמא תשכור עדים ופריך עלה ומשני, וקשה למה לא קאמר דלכך לא תעשה כן בישראל מחשש חתם סופר דלא תיפוק מינה חורבה ולמה לן לאהדורי בתר טעמא אחרינא:

וכדי לבוא אל ביאור סוגיא זו צריך אני לבאר דברי הרא"ה