תפארת יעקב על גיטין רצא

גיטי אבל אי היא התקבל אמרה רק במקום אחר א"כ ודאי אפילו להולכה לא רצתה כל שיקבל במקום שהקפידה לקבלה אפי' בשקר דמ"מ איכא בזיון שקיבל שם לקבלה ממילא הבעל ג"כ לא שווי' שליח הולכה כלל רק לפי מאמרו לקבלה אבל אי מטעה אותו אף הוא אינו נותן אפילו להולכה ואפי' אי נימא דבהולכה אינה מקפדת כדמשמע בסיפא היינו אם יקבל שם להולכה דכיון דאינה מתגרשת שם ליכא פירסום משא"כ אי מקבל לקבלה אפילו בשקר מקפדת והוי בזיון ואף הוא אינו נותן לו אפילו להולכה, כנ"ל:

שם הבא לי גיטי ממקום פלוני וכו' כשר. קשיא לי לא מבעי' לפי מה שכתב הר"ן דהך שליחות האשה הוא שליחות לקבלה רק על תנאי שיגיע לידה א"כ מ"ש הבא לי מהתקבל דליכא קפידא הא ס"ס לקבלה הוא, תדע דלקמן ע"ב כתבו התוס' דמיירי דאמר לו שיהא לקבלה ולא תתגרש עד במקום פלוני ומ"מ לולא דאמרה לו בפירוש כך הוי אמרינן דאפילו גיטא לא הוי ואף שלא נתגרשה רק במקום שאמרה לו האשה מ"מ כיון שנעשה שליח קבלה במקום שהקפידה לא מהני ומ"ש הכא דמהני כיון דשליח קבלה הוא, אלא אפי' אי נימא דאינו שליח מכחה כלל רק הבעל עשאו שליח הולכה מ"מ קשה לי דמאי קמש"ל דלא מהני קפידא דידה כיון דמכח הבעל הוא והרי הבעל אינו מקפיד בזה ומה בכך דהיא מקפדת, ומיהו בהא אפשר לומר דכיון דהבעל עשאו על פי בקשת האשה לא נתכוון לשנות מרצונה רק השליח הטעה אותו ואי הי' יודע דהקפידה האשה על זה לא הי' נותן קמש"ל דלא איכפת לן בהא, ולפי זה נצטרך לומר דהכא מיירי שלא הודיע שליח לבעל שהקפידה במקום זה דוקא דאי הודיע פשיטא דלא מהני בשליח שלו קפידת האשה דהא יכול לגרש ע"כ:

אמנם לדעת הרמב"ם דס"ל דאשה עושה שליח הולכה ג"כ אתי שפיר טפי דקמש"ל דדוקא בשליחות קבלה אמרינן קפידא הוא אבל בהולכה לכ"ע מראה מקום היא לו דבהא ליכא קפידא, איברא גוף דברי הרמב"ם צריכין ביאור דנהי דהא ודאי דלא ס"ל כהר"ן הנ"ל דהא לא הוצרך עידי אמירה בשליחות הבאה כמו בשליחות קבלה דעלמא וע"כ דלאו לקבלה הוא אבל מ"מ צריך ביאור דמה ענין האשה לעשות שליח הולכה דהא שליח הולכה לגרש ע"כ שליח הבעל הוא:

לכן נראה לי דכך הכוונה דשליח הבאה באמת הוא במקום האשה דהא יכול הבעל לעשות האשה שליח הולכה כמבואר לעיל ספ"ב והאשה עושה שליח לדבר זה שיהא הוא במקומה ושליח זה אינו כמו שאר שליח הולכה שהוא ע"כ של האשה רק הוא הכל על דעת האשה והסכמתה כמו שאם הי' עושה את האשה עצמה היה הכל מדעתה והסכמתה כמו כן שלוחה ונ"מ בשליח זה כל שחזרה בה האשה וביטלה שליחותו אינו שליח, רק אם פירש הבעל שיהא שליח מכחו בלי הסכמתה והשליח ג"כ נתרצה בכך אבל אי שלחה שליח להביא ומסר לו הבעל בסתם כל שליחותו של זה אף שהוא שליח הבעל הוי כאלו האשה היא השליח בעצמה וכאלו שלח הבעל האשה בתורת הולכה וס"ד דלא מהני בהא שליחות האשה דחיישינן שמא חזרה בה כמו דלא מהני מחזרת להתגרש בשליח קבלה של בעל ונהי דבשליח האשה לקבלה לא חיישינן לחזרה אבל בשליח זה שאינו שליח האשה על גוף המעשה ס"ד דחיישינן לחזרה ובטל שליחותה קמש"ל דשליח זה חשוב שליח ממש והוי כמותה וכמו דאי היא עצמה שליח הולכה לא חיישינן שביטלה השליחות כמבואר בירושלמי ריש פרק זה דהיא חבה לעצמה במה שקיבלה הגט בשליחות הולכה כמו כן בעשתה שליח על זה כל שלא ביטלה השליחות בפירוש הוי כמותה, וכבר הארכתי בזה בחידושי לא"הע, ולפי זה קמש"ל כאן דלהולכה ליכא קפידא ומראה מקום היא לו', הלכך אם בפירוש הקפידה והשליח הטעה הבעל אפי' בהבא לי אינו גט דאי לא הטעה א"כ נתרצה שיהא שליח מכחו ולא מהני קפידא כנ"ל, אך לקמן אבאר בס"ד דמוכח לכאו' להדיא דבשליחות הולכה ג"כ איכא קפידא, ועמ"ש בסמוך:

בגמרא איהי דבע"כ מתגרשת. פירש"י והדבר תלוי בו וכו' מנא ידעה דניחא לי' לבעל למיתבי' התם. וקשה לי על פירושו חדא דהיאך קאמר איהי דבע"כ מיגרשה אטו יכול לגרשה בע"כ במקום הזה שהיא מקפדת הא אינו יכול לגרשה בע"כ רק לידה או לרשותה במקום שהיא עומדת בצידו ובכך היא מתרצית אבל במקום שהיא מקפדת לא יוכל לגרשה בע"כ וניחא לה טפי שלא להתגרש כלל מלהתגרש שם, ועוד לפירושו מה זה שתלה הך בגירושין ע"כ אפילו לא היתה מיתגרשת ע"כ מ"מ פשיטא דעכ"פ אינה יכולה להכריחו שיתן לה גט במקום שהיא רוצה דוקא:

ונראה לי לומר דס"ל לרש"י ז"ל דבהולכה ג"כ איכא קפידא כמו שאבאר לקמן דכן מוכח בגמרא בסמוך להדיא והא דלא חיישינן בהבא לי גיטי היינו דאין זה שליח האשה כלל רק שליח הבעל ולא חיישינן לקפידת האשה, ולפי זה שפיר קאמר הכא דאשה כיון דבע"כ מיגרשה אי לא ירצה הבעל לגרש אותה שם ישלח לה ממקום אחר שליח הולכה ולא יועיל לה קפידתה כלום הלכך ממילא לא קפדה:

ועוד נראה לי דכך הכוונה דחזינן דאשה אינה חפיצה בגירושין ולעולם גירושין שלה ע"כ הם דמהאי טעמא אין בעל עושה שליח קבלה דחוב הוא לה דמסתמא אינה מתרצית רק ע"כ מתגרשת והשתא דחזינן דעשתה שליח להתגרש ממילא דחיקא לה מילתא עד שהיא מוכרחת להתגרש ולא שייך לומר דאינה רוצה רק באותו מקום ואי לאו לא תתגרש כלל שאי היה באפשר לה שלא תתגרש לא היתה עושה שליח להתגרש כי אין אשה חפיצה בגירושין ומסתמא כיון שהיא רוצה בכך מוכרחת היא בדבר זה ולא שייך שתקפיד דוקא להתגרש כאן ואי לא לא תתגרש משא"כ בעל קפיד שפיר, כן נראה לי לדעתו ז"ל:

אבל היותר נכון בעיני לפרש בפשיטות דכיון דעיקר קפידא הוא דאינו רוצה שילעיזו עליו וס"ל לר"א דזה לא שייך רק בבעל דמקפיד דקשין גירושין וכבר אמרו כי שנא שלח שנאוי המשלח והוי בזיון לפניו שמגרש אשתו והדבר תלוי בדעתו שאי הי' רוצה לא הי' מגרש אבל אשה אינה בושה בדבר שלא ילעיזו עלי' דמה יש בידה לעשות כיון דע"כ מיגרשא ולא שייך קפידא גבה, וכן מורה הלשון איהו דמדעתי' מגרש קפיד איהו דבע"כ וכו' ש"מ דאיהי לא קפדה כלל והיינו כמ"ש, ובאמת נראה דרש"י ז"ל נטה מפי' זה דאיכא למימר דקפדה ג"כ שמא יאמרו דמצא בה ערות דבר אבל מ"מ פשיטא דיש לומר דבהא באמת פליגי רבנן ור"א, ור"א ס"ל כיון דהוא חושש ללעז ע"כ שיאמרו דמגרשה בחנם א"כ ממילא ליכא בדידה לעז, וזה ברור לפע"ד:

במשנה הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה נראה דקמש"ל דס"ד כיון דמחזרת להתגרש יש לחוש שמא הבעל עשאו שליח קבלה וכה"ג הוי זכות לה ואסורה לאכול בתרומה מיד קמש"ל דחיישינן שמא חזרה בה וכל שלא עשאה שליח קבלה בפירוש הוי חוב לה:

שם אסורה לאכול בתרומה מיד. לקמן בדברי ר"א פירש"י מיד משפירש מאצלה, ולא פירש כן כאן בדברי חכמים, ונראה טעמו דבדברי רבנן כיון דלא ידעינן כלל מקומו של בעל פשיטא דאסורה מיד כשפירש רק בדברי ר"א ס"ד כיון דס"ל מראה מקום היא לו הרי יודעת היא מקומו של בעל וס"ד דעד שיעור שיגיע השליח לאותו מקום אוכלת בתרומה קמש"ל דאפ"ה אוסר מיד כשפירש מאצלה דחיישינן דמיגס גאיס ה בי' כדאמרינן בגמרא:

שם עד שיגיע גט לאותו מקום. מדלא קאמר עד שיגיע שליח לאותו מקום משמע אפילו קיבל הגט במקום אחר אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום, והיינו דפרכינן עלה בגמרא וגיטא מיהא הוי והא קתני רישא פסול ולכאורה לא קשיא מידי רישא שקיבל במקום אחר הכא בהתחלת השליחות אמרינן דאסורה שמא יקבל באותו מקום שאמרה האשה, וע"כ דעיקר הקושיא דא"כ הוי לי' לומר עד שיגיע לאותו מקום דהיינו השליח ומדקאמר עד שיגיע גט לאותו מקום ש"מ דאפי' כבר קיבל הגט במקום אחר אכתי אסורה אחר שיעור שיגיע הגט לאותו מקום:

ולפי זה נראה לי להוכיח דהא דאמרינן לעיל קפידא הוא לרבנן אם קיבל במקום אחר אפי' חזר וקיבל שנית באותו מקום שאמרה לו האשה כגון שנטלו ממנו וחזר ונתנו לו מ"מ אינו גט והטעם דכיון שקיבל במקום אחר עקרי' לשליחותי' דמעיקרא כדאמרינן לעיל באשה שאמרה הבא לי ושליח התקבל דעקרי' לשליחותי' ואפי' שליח הולכה לא הוי וה"ה כאן כל שעקר לשליחותי' אפי' שליח לגרש באותו מקום אינו עד שתעשנו מחדש, ועוד דאשה הקפידה שלא יגרש כלל רק באותו מקום וכל שגירש במקום אחר לא מהני מה שיקבל באותו מקום שנית דס"ס ילעיזו עלי' במקום הראשון וכמו שכתבתי לעיל לגבי בעל, וראי' לזה דאל"כ תיקשי מה דקאמר עד שיגיע גט לאותו מקום דהיינו אפי' קיבל במקום אחר כל שעבר שיעור שיגיע לאותו מקום אסורה בתרומה וקשיא לן עלה