תפארת יעקב על גיטין רצב

וגיטא מיהא הוי הא ברישא פסול ומשני דהכי קאמרה וכו' וקשה מאי קושי' אפי' לא אמרה רק בפשיטות כמו ברישא מ"מ אסורה אחר שיעור שיגיע הגט לשם דשמא אחר שנתברר לו שעשה שלא כדין שקיבלו במקום אחר חזר וקיבלו באותו מקום וכי בשביל שקיבל במקום אחר הותרה בתרומה לעולם שמא יקבל שנית במקום הכשר לקבל וע"כ דכל שעבר על דעתה וקיבל במקום שאינו ראוי לקבל לא מהני אפי' קיבל שנית במקום הראוי דכבר ילעיזו עלי' במקום דקפדא והוצרך לאוקמא דאמרה בפירוש דאינו מקפדת רק שלא יהא חל הגט באותו מקום ולא איכפת לה במה שיקבל במקום אחר וכן משמע לקמן ע"ב בתוס' בד"ה גיטא בתירוץ הב' ע"ש:

בגמרא דאמרה לי' וכו' והכי קאמרה לי'. תמוה לי דמשמע טעמא דאמרה לי' הכי אמרינן דכך נתכוונה אבל לא בלא אמרה לי' וקשה כיון דע"כ הוי שליח הולכה עד מקום פלוני א"כ עיקר הקושיא לק"מ דלעיל שאני דקיבלו במקום אחר לקבלה אבל כאן דקיבל לקבלה במקום שאמרה לו האשה רק להולכה קיבל במקום אחר כמ"ש התוס' לקמן ע"ב בד"ה גיטא:

ומזה מוכח לכאורה להדיא כמ"ש לעיל לדעת רש"י דבהולכה ג"כ איכא קפידא וכל שקיבל הגט במקום אחר אפי' קיבלו להולכה נתבטל שליחותו מחמת קפידא דאשה, והא דתנן לעיל בהבא לי גיטי דלא קפדא הטעם לפי שאין אשה עושה להולכה רק לקבלה וכיון דבעל מסר לו להולכה לא חיישינן לקפידא דידה כלל אבל הכא דמיירי שהוא שליח קבלה כל ששינה וקיבל במקום אחר אפי' להולכה נתבטל שליחות קבלה של האשה ולא מהני אפי' קיבלו לקבלה כדין במקום שאמרה האשה, והיינו דפליג ר"א לעיל משום דבע"כ מתגרשת ולכך לא קפדה דלא תועיל דיכול ליתן לשליח להולכה בע"כ אבל אי נימא דלהולכה לא קפדה מאי איכפת לה מ"מ לקבלה אינו יכול ליתן שם בע"כ, אך כבר כתבתי לעיל שיש לפרש דגירושין דבע"כ לא שייך קפידא דלא ילעיזו עליה דמה הי' לה לעשות כיון דע"כ נתגרשה אבל רש"י ס"ל דאיכא לעז דיאמרו ערות דבר מצא בה ע"ש, ועכ"פ מסוגיא דהכא ודאי משמע כפירש"י כמו שביארנו:

ואין להקשות לפי' רש"י מאי פליג ר"א בסיפא דתרומה בשלמא לעיל שפיר קאמר כיון דבע"כ מתגרשת הרי יכול ליתן לה להולכה ואיהי להולכה נמי קפדא ולא הועילה כלום אבל בסיפא כיון דאמרינן דהכי קאמרה ולא איכפת לה רק דלא יהא גט רק בשם א"כ למה יחלוק ר"א דמראה מקום היא לפי שבע"כ מתגרשת ויכול ליתן לה להולכה הא בהא באמת אינה מקפדת אפי' לרבנן רק שלא תתגרש באותו מקום מקפדת ואינו יכול לגרשה בע"כ באותו מקום אבל באמת הא ליתא ונהפוך הוא דמה לעיל דלא ידעינן דלהולכה לא קפדא ס"ל לר"א דמ"מ לא קפדא אפי' לקבלה בסיפא דידעינן דלהולכה לא קפדא פשיטא שיש לנו לומר דגם לקבלה לא קפדא רק מראה מקום דאי מקפדת הי' לה להקפיד על הולכה ג"כ, והיינו דמקשה בסמוך לר"א פשיטא דמראה מקום היא דק"ו מרישא, ומשני דס"ד כיון דלדידי' מראה מקום היא א"כ יודעת שהוא שם וכשהלך למקום אחר תאכל בתרומה קמש"ל דחיישינן דגאיס בי', ובודאי לא פליגי רבנן על ר"א בהא היכא דלא קפדה בפירוש רק לרבנן דלאו מראה מקום היא אינה יודעת כלל היכן הוא רק לר"א שייך לאשמועינן, וגדולה מזו נראה לי דמוכח מכאן דאפי' נתנו לו הבעל שלא בתורת שליחות כלל רק למסרו לאיש מיוחד שעשה במקום שאמרה האשה לשליח הולכה והוא יקבל ממנו שם הגט ג"כ הוי קפידא לרבנן כיון שקיבל הגט מיד הבעל במקום אחר אפי' שלא בתורת שליחות כלל שוב נתבטל שליחותו דאל"כ אכתי למה לי לומר דהכי קאמרה בלא"ה אפי' לא אמרה כלום אתי שפיר כגון שמסר לו שלא לשם שליחות כלל דבהא לא קפדא רק שלא יקבל בתורת שליחות קפדא, ועמ"ש לקמן ע"ב בתו' בד"ה גיטא:

בתוס' בד"ה התקבל, הוי לן למימר דאוקי אשה בחזקתה שלא נתגרשה וכו' ולדעתי לא דמי הך דהכא לחזקה דעלמא כיון דעכ"פ ספק הוא וקרוב שתתגרש א"כ אימת תפסוק מלאכול ואיזה שיעור יש בזה ואח"כ שיתברר שנתגרשה הרי אכלה איסור למפרע וממילא פוסקת מיד, כנ"ל:

ע"ב בתוס' בד"ה גיטא לא הוי וכו' טלי גט מעל גבי קרקע. אף דלעיל ספ"ב משמע דרק לאוקימתא דר"ה בר מנוח דאמר לה אתנחי' אארעא הקשו אי הכי הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע משמע דמעיקרא דלא הניחו לארץ לא הוי מעל הקרקע, הא ליתא דהתם ס"ד דהוי שליח הולכה עד התם לכך לולא דהניחו לארץ לא הוי מעל הקרקע אבל הכא אי שליח הולכה הוא עד התם לא חזרה שליחות אצל הבעל כמו שהקשו אח"כ וע"כ שאינו שליח כלל א"כ הוי מעל הקרקע, והא דלא הקשו שם מעיקרא דלא חזרה שליחות דעדיפא מקשה הא אין כאן בפ"נ ובתר הכי באמת מקשה הא לא חזרה, ועוד דהוי מצי למימר דהוי שליח קבלה מיד רק לא תתגרש אלא שם רק מכח בפני נכתב הוצרך לאוקמא דהוי להולכה עד התם ומתגרשת בלקיחתה מן הארץ ולכך מקשה דהוי טלי גיטך מעל הקרקע, ועמ"ש בסמוך מה שיש לתמוה על מהרש"א בזה:

בא"ד והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ויש ליישב קושיא זו בפשיטות לפי הנראה מפירש"י דעיקר לא חזרה שליחות דפשיטא לן דלא מהני היינו דוקא באשה עצמה דנעשית היא בעל המעשה בעצמה ושליח אינו רק כשנשתלח מזה לזה לא בעל דבר בעצמו אבל בשליח שאינו האשה בעצמה אינו רק ספק אי אמרינן לא חזרה כמבואר לעיל דף ס"ג ע"ב ולעיל ספ"ב [עמ"ש שם] ולפי זה יש לומר דעיקר הספק שלא עשאו שליח רק למסור לאשה לא שימסור לעצמו אבל בקדמה איהי ושווי' שליח מעיקרא דידע דהוא שליח לקבלה ועל דעת כן מסר לו לכ"ע לא אמרינן לא חזרה. כנ"ל:

. בא"ד דמיירי דאמר לה הוי שליח להולכה וכו' כדאמרינן פ"ב וכו'. עיין מהרש"א שהקשה דלמה לא תירצו דקאמר לה ולא תתגרשי עד מתא מחסיא כדמוקמינן לעיל פ"ב ושם דחינן לה מכח דאין צריך בפ"נ והכא שפיר יש לומר דלא קאמר בפ"נ ודבריו תמוהין דאי הכוונה דיהא שליח קבלה כאן ולא תתגרש רק שם היינו הך תירוץ ב' של התוס' ממש ואי דהוי שליח הולכה הא לא חזרה שליחות אצל הבעל והתם בס"ד דלא ידע מקושיא דלא חזרה מקשה מבפ"נ אבל בתר דידע מקושיא דלא חזרה פשיטא דהוי לא חזרה שליחות ומה יתרון יש מה שאמר בב"ד פלוני או במתא מחסיא, ועוד דהתם עדיפא פריך מכח בפ"נ ועוד דמצי לאוקמא דהוי שליח קבלה תיכף לכך מקשה דלא צריכה לומר בפ"נ, באופן שלא נתבברו לי דברי מהרש"א ז"ל:

איברא הא קשיא לי למה לי לומר דהוי שליח הולכה עד התם הוי להו לומר בפשיטות דנתן לו הגט למסרו לשליח הולכה שיש לו והתם לא מצי לאוקמא בהכי דשליח שלא ניתן לגירושין אינו נאמן בפ"נ אבל כאן לא מיירי במקום שצ"ל בפ"נ, וליכא למימר דכה"ג לא קפדא כלל ואין צריך שתאמר זימנין דמשכחת לה דבלא"ה ליכא קפידא, הא ליתא דא"כ תיקשי באמת למה לי דקאמר דהכי קאמרה בלא"ה ניחא דקיבלו שם למסרו במתא מחסיא לשליח הולכה של בעל ולקבלו ממנו שם ואפי' לגירסא וקיבלו לה במקום אחר מ"מ כמו דמפרש בשליח הולכה כמו כן יש לפרש דקיבלו למסרו לשליח הולכה של בעל וע"כ דבהא נמי לולא דאמרה כך יש קפידא גם לקבל באופן זה דס"ס ילעיזו עלי' שם:

בא"ד א"נ וכו' הוי הכל שליח קבלה כו'. מדבריהם מבואר דכל היכי דקפדא ועבר על דברי' וקיבל במקום אחר אפי' חזר וקיבלו באותו מקום שציותה לו האשה לא מהני כיון שעבר על דברי' בטל שליחותו דאל"כ למה לי דאמרה לי' זימנין וכו' הא בלא"ה יש לחוש דקיבלו שנית במקום הראוי לקבל וע"כ דלא הוי גיטא בהכי, ויש לתמוה על הר"ן שפי' הך דהבא לי גיטי דהוא שליח קבלה רק שלא תתגרש עד שיגיע גט לידה וקשה למה בהבא לי ליכא קפידא הא הוי ממש כדברי התוס' כאן ומ"מ לולא דכך אמרה דלא איכפת לה הוי קפידא, וכבר כתבתי מזה לעיל ע"ש:

בד"ה הא והא רבנן וכו' דלא משמע דפליג ר"י וכו'. לכאורה קשה אי ס"ד דר"י ס"ל כרבה וע"כ כמו שפירש"י דבאשה לא הוי קפידא כלל והכא נמי לא הוי קפידא ומ"מ לרבנן לא מהני כיון ששינה ולר"א מהני, א"כ כיון דלרבנן לא מהני אפי' ליכא קפידא מה נ"מ בין שלו לשל חבירו הא בתרווייהו אין כאן קפידא ומ"מ לרבנן נתבטל שליחותו ומ"ש של חבירו משלו, ונראה לי דע"כ לא כתבו התוס' רק דר' יוסף לא נחלק על רבה בדינא דלרבה לרבנן הוי שינוי בשלו ולר"י לא הוי שינוי רק תרווייהו מודו דלרבנן הוי קפידא אבל מ"מ אין שוין בטעמן דלרבה הוי קפידא אף דליכא מידי למיקפד כלל דס"ל דבאשה נמי ליכא מידי למיקפד ומ"מ הוי קפידא לרבנן אבל ר' יוסף ס"ל דבשלו איכא למיקפד והיינו דס"ל דעיקר טעמא דפליג ר"א באשה דס"ל כיון דמוכרחת