תפארת יעקב על גיטין רצ

לבדוק כלל דקאמר כבר הורה זקן, ונהי דמסיק התם והלכתא עד שתביא ב' שערות אבל הנך שערות כל שהגיעה לעונת נדרים, וכדאי הוא ר"י עכ"פ שלא לחוש לשומא, וכן משמע התם דקאמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא ב' שערות, וכיון דעיקר בגדלות תלוי הוי לי' לומר ג"כ השיעור בת י"ב אלא ודאי דבעונת נדרים סגי כל שהביאה ב' שערות ולא חיישינן לשומא רק לעונשין:

ועוד נראה לי דודאי יש להבין ללישנא בתרא דרבא דקאמר מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת, ולפי פשוטו נראה דמיירי בקידושין דרבנן דבדאורייתא ליכא מיאון וא"כ למה אינה חולצת, במה נפשך אי קטנה היא סגי במיאון ואי גדולה היא חולצת, וע"כ דאינה חולצת בקידושין דאורייתא מיירי אבל בקידושין דרבנן מלבד שאין סברא כלל לחוש לשומא בהא ג"כ מהני מכח ממה נפשך כנ"ל, והשתא הכא כיון דלא קאמר חולצת בקידושי אביה כדקאמר מעיקרא בגירושין ש"מ דבקידושי אמה ואחיה מיירי דבהא ודאי לא חיישינן לשומא ותוך זמן כלאחר זמן כנ"ל, וכ"ש דאתי שפיר לגירסת הרי"ף כמ"ש לעיל בגמ' ע"ש:

במשנה קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה וכו'. לעיל אמרינן דטעמא דאדם יודע שאין קטן עושה שליח ונתן לו להולכה עיי"ש, ואני מסתפק אי יכול השליח ליתן גט לידה בע"כ, דנהי דאמרינן דלהולכה הוי אבל מ"מ כיון דלקבלה אינו יכול ליתן רק מדעת השליח והמשלח א"כ אף דאדם יודע שאין שליחות לקבלה וגמר ונתן להולכה אבל עכ"פ לא לגרשה בע"כ, ובאמת דגם בשליח דעלמא שמסר לו בעל סתם להוליך גט לאשתו, אני מסתפק מאד אי יכול ליתן בע"כ בפרט דבגירושין בע"כ פעמים דאיכא איסורא קצת דקי"ל לא יגרש רק בערות דבר או טעם אחר אבל מדעתה אין צריך טעם כלל לכ"ע כמבואר בא"הע סי' קי"ט א"כ כשנתן לו סתם כל שלא פירש שיתן לה בע"כ ג"כ יש להסתפק אי יוכל ליתן בע"כ אך כאן דלא נתכוין הוא לגרש כלל רק על ידי שליחות האשה נתרצה לגרש וכיון שיודע דאינו מועיל לקבלה נתן להולכה אבל אי היתה יכולה לעשות לקבלה הי' נותן ש"מ דלא נתכווין עכ"פ לגירושין בע"כ, ומאיזה צד נימא דנעשה שליח לגרש בע"כ כיון שבאמת לא זכר בדבריו רק לקבלה:

שם שאין קטן עושה שליח. איכא למידק לס"ד בקידושין דף מ"ג דהכא מיירי ביש לה אב כדקתני סיפא ואי אמר אביה, א"כ למ"ד דאין קטנה מתגרשת בחיי האב למה לי טעמא דאין קטן עושה שליח וכי עדיף שליח מעצמה ומילתא דאיהי לא מצי עבדא היאך תעשה שליח [ונהי דבלא"ה הקשה ריב"ם דהא קתני עד שיגיע לידה, מיהו בהא אפשר לומר דכשיגיע לידה מתגרשת כשנעשית גדולה או שמת האב אח"כ רק דלא ס"ד בקידושין שמת בעת עשיית השליחות כיון דקתני סיפא ואי אמר אביה ש"מ דאז הי' חי והוצרך לומר חסורי מחסרא אבל שמת אח"כ ידע שפיר דמצי מיירי], והנה לפי מה שכתבו התוס' לעיל דמה דאין קטן עושה שליח ונעשה שליח היינו משום דהוא מילתא דליתא בי' אבל אי איתא בי' הוא בתורת שליחות א"כ יש לומר דבאמת כך הכוונה שאין קטן עושה שליח לפי שאינה בתורת קבלת גט בעצמה, ולמסקנא בקידושין דמיירי במת האב דיכולה לקבל בעצמה, ע"כ צריך לומר כמ"ש לעיל דהך אין קטן עושה שליח הוא משום שאין מעידין לקטן כמ"ש הרמב"ם והיינו עידי אמירה שעשתה שליח דהוי עדות לה והיא קטנה אבל עידי חתימה ועידי מסירה אינם מעידין לקטן רק לבעל] אבל למ"ד דאפילו במילתא דאיתא אינו יכול למנות שליח א"כ תיקשי כנ"ל, ורש"י ז"ל בעצמו סובר קטנה אינה מקבלת וסובר דזוכה לאחרים רק מדרבנן אף שזוכה לעצמו ש"מ אפילו במילתא דאיתא, מיהו יש לומר דרש"י ס"ל דזוכה לעצמו גם כן מדרבנן הוא ומדאורייתא לא זכי כלל אך אין נראה כן מהך דפרק השולח גבי שמת והניח עבדים קטנים ע"ש), ולפי מה שכתב הרמב"ן ז"ל ליישב דבס"ד דנערה מקבלת גט ממילא גם קטנה מתגרשת והא בהא תליא א"כ שפיר יש לומר דמהאי טעמא בעינן שאין קטן עושה שליח, ולמסקנא דמוקי לה במת האב אז ודאי קטנה מקבלת גט וצריך טעם שאין קטן עושה שליח אך כבר כתבתי שיש לדקדק על תירוץ זה דהוי לי' למידק מגופה דמתני' דקתני עד שיגיע גט לידה ש"מ דמקבלת גט א"כ נערה עושה שליח ולמה לי' למידק מדיוקא, ואפשר לומר דידע הרמב"ן ז"ל דיש ליישב קושית ריב"ם בפשיטות דמת האב קודם שהגיע גט לידה או שנעשית גדולה רק אין קטן עושה שליח קשיא לי' דבלא"ה כיון דאיהי לא מצי עבדא היאך יעשה השליח כנ"ל, ועל זה תירץ דבס"ד לכ"ע קטנה מתגרשת והשתא לא קשיא דהוי לי' למידק מדקתני אין קטן עושה שליח ש"מ דקטנה מקבלת ג"כ דאל"כ למה לי האי טעמא וממילא נשמע דנערה עושה שליח, הא ודאי לא קשיא מידי דלמה לו כ"ה הא שפיר דייק בפשיטות קטנה לא מצי שווי' שליח הא נערה מצי שווי' שליח כנ"ל:

שם לפיכך אם רצה לחזור יחזור. תמוה לי מה קמש"ל דיכול לחזור כיון דבהדיא קאמר דאינו גט עד שיגיע לידה א"כ מה ס"ד שלא יוכל לחזור הא בכל שליח הולכה יכול לחזור בו, וכבר שמענו זה לעיל ריש השולח, ויש מקום לומר לפי דעת הרי"ף גבי שיחרור דהחזרה והגירושין הם שני ענינים ולפי זה הי' מקום לומר דמ"מ לענין זה הוי שליח קבלה שלא יוכל לחזור עכ"פ דלחזרה לא הוי חוב לה וזכין לה שלא בפניה ובשלמא בגדולה שעשה הוא שליח קבלה אמרינן דהא נמי חוב הוא דמתרצית היא שיוכל לחזור ויקבל הגט ויקרענו משא"כ הכא בקטנה ס"ד טפי כיון דעשתה שליח קבלה הרי מתרצית היא בגירושין, ונהי שאין קטן עושה שליח אבל עכ"פ לא יוכל לחזור בו קמש"ל דכיון שאין קטן עושה שליח אמרינן נמי שמא חזרה בה ואינה רוצה בגירושין כלל, כנ"ל וצ"ע:

שם ואם אמר לו אביה. גם בזה יש לתמוה כיון דהאב מקבל גט לבתו קטנה פשיטא שיכול לעשות שליח, ונראה לי דבלא"ה יש לדקדק דקתני ואם אמר לו אביה והכי הוי לי' לומר האב שאמר התקבל כדקתני בתר הכי לחלק בין אשה לאיש ולעיל ריש פרקין בין בעל לאשה, גם תיבת לו אינו מובן כלל גם לשון לבתי גיטה תמוה וכך הוי לי' לומר התקבל לי גט בתי ולשון זה לבתי גיטה משמע דמסכים הוא לשליחות האשה לא שעושה שליח מצידו:

לכן נראה דהיינו דקמש"ל אפילו אמר בלשון הזה דיש לומר דנתכוון להסכים לשליחות הבת גם השליח יש לומר דבשליחות הבת עשה לא שליחות האב קמש"ל כיון דאדם יודע שאין שליחות לקטנה מסתמא האב והשליח שניהם נתכוונו לשליחות האב מצידו לא לשליחות הבת, וז"ב:

שם ונתנו לה במקום אחר פסול. משמע בהדיא דאפי' חזר ונתנו לה באותו מקום שצוה הבעל מ"מ אינו גט מדלא קתני אינו גט עד שיתן לה במקום פלוני והיינו כיון דהקפיד שלא ילעיזו עליו במקום אחר א"כ אפילו יתן לה אח"כ במקום אחר לא הועיל דמ"מ ילעיזו עליו שם, אלא שיש לדקדק כיון דאפילו אינו גט לא נסתלק הלעז א"כ נימא דלא הקפיד רק לכתחילה אבל אי עבר ונתן כיון דאפילו לא יהא גט יהא לעז א"כ ממילא מאי איכפת לו שיהא גט כיון שרוצה לגרש, וצ"ל דמ"מ מקפיד הוא אפילו דיעבד דאי יהא גט דיעבד ממילא לא ישמע לו השליח ויעבור על דבריו אבל אי לא יהא גט כלל ישמע לו ולא יעבור על דבריו, ועוד כיון דהך לישנא עכ"פ קפידא הוא ממילא לא שמענו ממנו שליחות רק על מקום זה ולא מהני במקום אחר רק שיחזור ויעשה אותו שליח בפירוש:

שם וקיבלו לה במקום אחר פסול מוכח בהדיא דאפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת מדקתני רישא אינו גט עד שיגיע גט לידה ואי רצה לחזור חוזר ש"מ דהכא דקתני פסול פסול לגמרי אפילו הגיע לידה:

אלא שיש להקשות הא דרצה לפשוט פרק הפועלים ולעיל ריש פרקין דאדיבורא דידי' סמיך מהך דר"נ לעיל דאינה מגורשת כלל ודחי התם דעקרי' שליח לשליחותי' א"כ אמאי לא פשיט לי' מהך מתני' דשליח שינה ממאמר האשה וקתני דאינה מגורשת כלל וע"כ ג"כ או משום דאדיבור דידי' סמיך והאמין לשליח דהוא שליח קבלה סתם אף על מקום זה או משום דעקרי' שליח לשליחותי' ולא רצה בהולכה רק לקבלה דאל"כ נימא כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכי דאיתה עכ"פ כשיגיע גט לידה בתורת הולכה [ומוכח לעיל דאין חילוק בין אמר הילך כמה שאמרה או התקבל דהא פריך התם מברייתא והתם אין חילוק בין הילך להתקבל], ועוד קשה דמקשה לעיל מרישא קטנה שאמרה התקבל ומלעיל ריש פרקין וקשה תיקשי להו מתני' דקטנה אהך מתניתין דמוכח דאינה מגורשת כלל וע"כ משום אדם יודע כדמשני התם:

ונראה לי דהכא טעמא אחרינא איכא דע"כ לא אמרינן שנתרצה הבעל להולכה עכ"פ רק אי אמרה הבא לי