תפארת יעקב על גיטין רפה

מתגרשת כי לא זכתה תורה לאב רק גירושין דידה ולא כשאינה יכולה להתגרש, ועמ"ש בסמוך דמיושב בזה דלא תיקשי דר' ינאי אדר' ינאי בירושלמי:

בא"ד ועוד דבירושלמי קורא אותה שיש לה אב יכולה לשמור גיטה ע"כ. לפי שנראה לפע"ד שלא מצאו כל אנשי חיל ידיהם בביאור הירושלמי הזה צריך אני להציע לשון הירושלמי ומה שיש לתמוה עליו לפי פירושם של המחברים, ואח"כ אומר מה שנראה לי בביאורו בפשיטות ויתיישבו דברי רש"י שלא יקשה עליו מן הירושלמי הזה, וז"ל הירושלמי פרק חרש נשתטית לא יוציא דבי ר' ינאי אמרי מפני גרירה ר' זעירא ור' אילא תריהן אמרין שאינה יכולה לשמור את גיטה ר' נחמי' בר מר עוקבן בריה דר' יוסי אמר תלתא (פי' שלש דברים איכא בינייהו) עבר וגירש מאן דאמר מפני גרירה גירש, מ"ד שאינה יכולה לשמור את גיטה אסור, יש לה בן אב ואח מאן דאמר מפני גרירה אסור מ"ד שאינה יכולה לשמור את גיטה יש לה אב ויכולה היא לשמור את גיטה, פעמים שוטה פעמים חלומה מ"ד מפני גרירה אסור מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה יש לה עתים ויכולה היא לשמור את גיטה עד כאן לשון הירושלמי:

ומעתה יש לתמוה בדברי הירושלמי הללו חדא כיון דבאו ליפרושי טעמא דמתניתין דהתם תיקשי להו הך משנה דהכא דקתני בהדיא דכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש, ונהי דהתם דקתני נשתטית לא יוציא יש לומר לכתחילה, אבל הכא קתני בהדיא אינה יכולה להתגרש ש"מ שאינה יכולה להיות מגורשת כלל, ועוד הא דקאמר יש לה אב בן אח מיקרי יכולה לשמור גיטה ומתגרשת, וע"כ הכוונה ע"י קבלת עצמה דהא לא זכתה תורה לבן ואח לקבל גט שלה, ועוד דאפילו אב אינו מקבל דהא ע"כ גדולה היא שיש לה בן וגדולה אין שום אדם מקבל גיטה רק בשליחותה וע"כ דמקבלת בעצמה הגט דהוי יכולה לשמור גיטה במה דהאב והבן והאח ישמרו הגט והרי מודה ר"ת דאינה מתגרשת רק על ידי האב לא ע"י עצמה, ועוד קשה מה שהקשו התוס' פרק חרש דהתם קאמרי דבי ר' ינאי מפני גרירה ובגמרא דידן פירשו דבי ר' ינאי מדאורייתא, גם קשה כיון דאיכא נפקותא להיפך היכי דאיכא בן אב ואח דיכולה לשמור גיטה מיקרי ומ"מ מפני גרירה אינה מתגרשת והיאך קתני וכל שא"י לשמור אינה יכולה להתגרש דהא אפילו יכולה לשמור אינה יכולה להתגרש מפני גרירה וגרירה לא תליא בשמירה, ועוד יש לדקדק בירושלמי דבהך מ"ד דגרירה נקט לעולם מפני גרירה ובהך מ"ד משום שמירה לא נקט מפני שאינה יכולה רק נקט לעולם שאינה יכולה, ולשון זה מורה דחידוש הוא שחידש הך מ"ד דאשה זו אינה יכולה לשמור את גיטה ואידך פליג עלי' בהא דיכולה לשמור ולכך לא קאמר מפני שאינה יכולה רק הך מ"ד סבירא לי' שאינה יכולה:

לכן נראה לי דודאי לאו כללא היא דכל שוטה אינה יודעת לשמור גיטה דהא במתני' דפרק חרש קתני נשתטית לא יוציא ומפרשינן לה דיודעת לשמור גיטה, ובודאי דמתני' דהתם בשוטה גמורה לכל דיני שוטה כמו נשתטה דידי' דהא קתני נשתטה או נתחרש ש"מ דשוטה גמור הוא וה"ה בדידה, ועוד כיון שאינה יודעת לשמור עצמה שוטה גמורה היא דאל"כ לא הוי חיישינן לה לגרירה כמו דלא חיישינן בחרשת וזו עדיפא מחרשת דאלו חרש בדידי' לא יוציא עולמית ונשתטה ודאי כל שלא נשתטה כדין שוטה יכול לגרש וכיון דבחרשת לא חיישינן לגרירה כ"ש שוטה שאינה שוטה גמורה על פי הסימנים האמורין בחגיגה דליכא למיחש בה לגרירה, וברור דיש שוטה שאינה יכולה לשמור גיטה כגון זורק אבנים ומשבר כלים ומאבד בידים מה שנותנין לו אבל שאר שוטה בסימנים מסימני שוטה האמורין בחגיגה אינה בגדר שאינה יכולה לשמור גיטה, וטעמא דאנן קי"ל כמסקנא דהכא דלאו על שמירה גופה קפדינן שיהא לה דעת לשמרו בעצמה שלא יאבד ממנה רק כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ואינה מאבדת ושורפת בידים כמו דבר אחר יכולה לשמור גיטה מיקרי ומי שיש לה סימן אחד מסימני שוטה כל שאינה מאבדת בידים מה שנותנין לה אינה בגדר זה שאינה יכולה לשמור גיטה:

אמנם אי נפרש כפשטא דבעינן שתהא ראוי' לשמור גיטה שלא יאבד מעצמו כל שוטה שיש לה שטות דמיקרי שוטה לדיני שוטה אינה ראוי' לשמירה זו, והיינו דר' ינאי מפרש מתניתין מפני גרירה דקתני נשתטית סתם ואפילו אינה שוטה כ"כ שלא תהא מבחנת בין גיטה לדבר אחר מ"מ לא יוציא לכך נתן טעם מפני גרירה ור' זעירא קאמר שכל שהיא שוטה בסי' מסימני שוטה האמורין בחגיגה יהא איזה שיהא שוב אינה יכולה לשמור גיטה דס"ל שמירה ממש בעינן ור' ינאי דיבמות בגמ' דידן לאו אהך משנה דנשתטית קאי דהתם דרבנן מפני גרירה כר' יצחק דהתם רק אמתניתין דידן דכל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש כלל ואפילו דיעבד והכוונה כל שאינה מבחנת בין גיטה לדבר אחר כדמפרשינן כאן ובהא פשיטא דמדאורייתא אינה מתגרשת ולא מהני בזה אב בן ואח דכיון שאינה מבחנת כלל תיכף תשליך אותו לאיבוד רק להך מ"ד דס"ל דצריכה שתהא בגדר שתוכל לשמרו שלא יאבד מעצמו בהא מהני בן אב ואח ומתגרשת ע"י עצמה לר' זעירא ולר' ינאי פשיטא דמתגרשת דיכולה לשמור גיטה מיקרי כל שמבחנת אף שאינה יכולה לשמרו ולפי זה הך דירושלמי אינו ענין לכאן כלל דלר' זעירא דמחמיר דבעינן שמירה ממש מודה הוא ביש לה אב דמתגרשת בעצמה אבל היכא דאינה יכולה להתגרש בעצמה לכ"ע אפילו ע"י האב אינה מתגרשת דכיון שאינה מבחנת כלל בין גיטה לדבר אחר לא מהני לה אב כלל דאי מהני היתה יכולה להתגרש בעצמה ודברי הירושלמי ברורים בלי שום קושיא כמו שביארנו:

ולפי הנ"ל נראה לי לפרש על נכון ירושלמי כאן פרק התקבל הביאו הר"ן התמוה לכאורה דשם אמרו על הך משנה דהכא נשאת היא לא אבי' קטנה אביה לא היא ניסת בין היא בין אביה אם יש בה דעת היא לא אביה, ודבר תימה הוא דהיאך יאמר בין היא בין אביה ומיירי באין בה דעת ותיקשי חדא הא נשאת אין לאביה רשות בה שנית היאך תקבל היא שאין בה דעת והר"ן מפרש בין היא בין אביה אינן יכולין לקבל גט וכמה מן התימה בדברים הללו דבכלהו בבי הכוונה דיכולין לקבל רק היכא דנקט לא הכוונה אינו מקבל וכאן דנקט בין היא בין אביה יהא הכוונה דשניהם אינן יכולין והוי לי' לומר לא היא ולא אביה:

לכן נראה לי דהתוס' פ"ק דקידושין דף י' ע"א בד"ה ומקבל את גיטה נסתפקו אי יכול האב לקבל גט לבתו קטנה משנשאת והביאו ראי' מירושלמי דתרומות דמוקי לה כגון שאמרה התקבל וכו' ולא מוקי לה בנשאת, ויש לתמוה למה להו להביא מירושלמי דתרומות הא בש"ס דילן פרק האיש מקדש מוכח כן להדיא דפריך לר"נ דנערה אינה עושה שליח ממתניתין דלקמן קטנה שאמרה התקבל הא נערה הרי זה גט ומשני באין לה אב ומקשה והא תני סיפא ואי אמר אביה ומשני חסורי מחסרא ואי ס"ד דמשנשאת יכול אביה לקבל גיטה לוקמא בניסת והשתא לא קשיא כלל מסיפא ואין צורך לחסורי מחסרא וע"כ דנשאת אינו יכול לקבל גיטה ותיקשי סיפא ואי אמר אביה, וצריך לומר דס"ל לתוס' שיש מקום לחלק בין קטנה לקטנה דקטנה שיש לה דעת לשמור גיטה כפעוטות כיון שנשאת אין לו רשות אבל קטנה שאין בה דעת עדיין יש לומר דיש לו רשות לקבל גיטה והשתא מהך סוגיא דפרק האיש מקדש לא מוכח זה דהא ע"כ ביש בה דעת דהא מגורשת כשהגיע לידה לכך לא מצי לאוקמא בניסת אבל באין בה דעת לא שמענו לכך הוצרכו להביא מירושלמי דתרומות ושם מוכח דאפי' בכה"ג אין לו רשות דאל"כ לוקמא בקטנה שאין בה דעת, וזה ברור בכוונת התוס':

ומעתה אומר אני דבאמת יש חילוק בין קטנה שיש בה דעת לאין בה דעת והראי' מירושלמי דתרומות אינה ראי' כלל לפע"ד כמו שאבאר, והשתא ביאור הירושלמי דהכא בפשיטות ניסת בין היא בין אביה ובאין בה דעת מיירי דהא קתני בתר הכי אם יש בה דעת, ולכך היא מקבלת דמיקרי יכולה לשמור גיטה ע"י האב וכל שיכולה לשמור ע"י האב יכולה לקבל בעצמה כדמוכח בירושלמי דפרק חרש הנ"ל והאב ג"כ מקבל כיון שאין בה דעת עדיין יש לו ג"כ רשות בה וקטנה שנשאת ואין בה דעת דינה כארוסה שיש בה דעת ואם יש בה דעת נסתלק רשות האב והיא ולא אביה:

ומה שהביאו התוס' ראיה מירושלמי דתרומות אינה ראי' לפע"ד כלל, חדא דבקטנה ליכא קרן וחומש ונצטרך לאוקמא דקיבל הגט והיא לא ידעה עד שנעשית גדולה ואכלה תרומה, ועוד נראה לי דלמשנה אחרונה כמו שאין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה כ"ש שאין קטנה כה"ג אוכלת בתרומה דכיון שאין אביה ובעלה בכאן ויכול הוא לקבל גט עבורה אסורה לאכול בתרומה עד שיודע לה שלא נתגרשה., דהא האשה שאמרה התקבל אסורה לאכול בתרומה ולא אמרינן שמא לא ירצה הבעל לגרש, הלכך בקטנה דאביה מקבל, כל שאין אביה ובעלה בכאן יש לה לחוש שמא ירצה לגרשה ויתן גט לאביה, כנ"ל: