תפארת יעקב על גיטין רפד

והנך רואה שלא כתב רש"י ה"ה קטנה רק ה"ה לקטנה וכן לא כתב והאי דנקט נערה כמו שהעתיקו התוס' רק והאי דנקט פלוגתייהו בנערה לפי שלא נתכוון הרב ז"ל לומר שזה הדין דקאמרי חכמים יהא בקטנה רק שיש נ"מ במחלוקת זה ג"כ לקטנה והי' יכול לומר הפלוגתא באופן אחר לענין גירושין בעל כרחה והאי דנקט פלוגתייהו בנערה להודיעך כחו דרבי יהודה:

והשתא ניחא מה שפירש"י כאן דאי היתה יתומה כיון דמיירי בגירושין מדעתה דוקא ובהא דוקא נערה שיש לה דעת דהא יכולה להתקדש ולהתגרש גירושין דמדעתה כגון אונס ומש"ר משא"כ קטנה מתגרשת היא מכח גירושין בע"כ אבל גירושין דבעי דעתה לא מצינו בקטנה כלל ודוק:

בגמרא רבנן סברי ידא יתירתא זכה לה רחמנא. קשה לי לפי' הריב"ם שהביאו התוס' דיד יתירא היינו יד האב משמע דיד עצמה עיקר ולאו מכח האב מתגרשת ואולם בהך בעי' דפרק האיש מקדש מוכח דאפי' לרבנן אינה מתגרשת מכח ידה בעצמה בלי האב כלל דא"כ היתה יכולה לעשות שליח ג"כ כמו נערה יתומה רק מה שמתגרשת מכח דיד האב הוא וטפי קס"ד התם דלא הוי רק כחצר אבל עכ"פ הכל מכח האב והיאך קאמר הכא יד יתירתא היינו יד האב ויד עצמה עיקר, וצ"ל דהשתא כשניתוסף לה יד האב דזכה לה רחמנא נעשה יד האב עיקר וידה בטל לגבי אב רק מכח האב מתגרשת וקרי ליד האב יתירתא משום דלולא האב היתה מתגרשת מכח ידה בעצמה שיש לה לעולם והתורה זכתה לה יד האב שיהא ידה עיקר כל ימי נערותה:

אלא דקשיא לי מי הכריחם לפרש יד יתירתא יד האב הא הם ס"ל דקטנה שאינה יכולה לשמור גיטה מתגרשת ע"י האב א"כ הוי להו ליפרושי יד יתירתא יד עצמה שניתוסף לה בקטנותה כשיכולה לשמור גיטה ויד האב עיקר כיון שידה ג"כ מכח האב היא:

לכן נראה לי דהא דמיבעי לן התם אי נערה יכולה לעשות שליח לאו למימרא משום דמכח האב מתגרשת אלא הכי קא מבעי' לי' כיון דחזינן דס"ל לר"י אין שתי ידים זוכות כאחת אף דפליגי רבנן עלי' אבל מ"מ אין שתי ידים זוכות לגמרי בשוה רק חד יד קלוש דלא מצי שווי' שליח, וכן נערה כיון דאיכא אב דזכתה לו תורה יד גמור מודו רבנן לר"י דאין שתי ידים גמורות זוכות כאחת. או דלרבנן שתי ידות גמורות זוכות בנערה ונראה דאפי' אי נפרש התם בפשיטות דמכח יד אביה מתגרשת ויד יתירא היינו יד עצמה כפי פרש"י:

מ"מ הכוונה התם כך דמספקא לן דמודו רבנן שאין שתי ידים גמורות זוכות לה או דפליגי דשתי ידים גמורות זכתה תורה יד האב בעצמו וידה ג"כ תיהוי יד גמור כיד האב מכח האב, ובזה מיושב היטב קושית ריב"ם לפירש"י כמו שאבאר בתוס' בסמוך:

בתוס' בד"ה נערה, פי' בקונ' ושוב הגיה רש"י וכו' והביא ראי' וכו'. כבר כתבתי במשנה לפרש דברי רש"י בפשיטות וממילא לא קשיא מהך סוגיא דפרק האיש מקדש דהתם כשהאב סילק עצמו ואינו רוצה בגירושין הללו לזכות בהם כלל ואם רצה האב ועשה שליח מתגרשת אבל נערה קשיא לי' שפיר דעיקר הספק דמודו רבנן לר"י שאין שתי ידים זוכות זכיות גמורות בשוה רק אחד קלוש א"כ אפי' סילק עצמו מ"מ כיון שאי רצה הי' מקבל גיטה הרי שתי ידים זוכות בשוה אבל בקטנה כשיגיע לידה מגורשת, דלרבנן עכ"פ שתי ידים זוכות חד עיקר וחד קלוש עכ"פ ודוק:

אמנם עיקר קושית ריב"ם לק"מ לפע"ד בלא"ה דנהי דלא משמע להו לפרש שנעשית גדולה קודם שהגיע לידה דלשון לידה משמע אותה היד דמעיקרא, אבל פשיטא דיש לומר דידע דמיירי שמת האב אחר שקיבל השליח דמגורשת כשיגיע לידה אבל אם עשה האב שליח מגורשת תיכף אבל בנערה ליכא למימר הכי כיון דעכ"פ הי' האב בשעה שעשתה שליח אינה מתגרשת תיכף ואפילו מת אח"כ והוצרך לומר שאין ה אב כלל ושפיר פריך מסיפא דקתני ואי אמר אביה, דישנו לאב בעת עשיית השליח, וז"ב והנה הרמב"ן ז"ל כתב ליישב קושית ריב"ם דהא בהא תליא דאי נערה עושה שליח קטנה מקבלת גט ואי אין נערה עושה שליח דשליח אביה היא ולא אלימא לשווי' שליח אם כן אין קטנה מקבלת דאין קטן נעשה שליח, וקשה לי על דבריו דלמה לי' להקשות מדיוקא הא נערה הרי זה גט הו"ל להקשות בפשיטות כיון דבהגיע לידה מגורשת ש"מ דלאו שליח אביה היא ואי דהא ידע דיש לפרש דבשעה שהגיע לידה עכ"פ כבר מת האב א"כ בלא"ה לק"מ:

איברא ודאי מהך סוגיא דהתם גופא מוכח כסברת הרמב"ן ז"ל דקאמר הב"ע כשאין לה אב ופריך והא קתני סיפא ואי אמר אביה, ויש לתמוה וכי אנן מוקמינן לה דוקא באין לה אב בכל גווני מיירי בין יש לה בין אין לה אינה יכולה לעשות שליח אבל נערה משכחת שתעשה באין לה אב, ושפיר קתני ואי אמר אביה כיון דלאו דוקא באין לה מיירי, וע"כ צ"ל דלפום מה דרוצה לדחות דאין נערה עושה שליח ממילא אין קטנה מקבלת גט, וכאן דקתני הגיע לידה מגורשת ע"כ באין לה אב דוקא מיירי והיאך קתני ואי אמר אביה והוצרך לומר חסורי מחסרא, ולפי זה מוכח מהך סוגיא דהתם להיפך דלא כריב"ם דאין קטנה מקבלת גט, אלא דלפי מה שכתבתי לדעת רש"י לחלק בין היכי שמסלק האב עצמו להיכי שאינו מסלק עצמו לא מוכח מהתם היכא דמסלק עצמו דאינו יכול לגרש, ויתר הדברים מבוארין אצלי בחידושי לא"הע לענין דינא:

בגמרא כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר. לכאורה משמע דלמסקנא לא תליא בשמירה כלל, וזה תימה שיאמרו בברייתא מעיקרא שמירה ולומר על זה איזהו, ענין אחר לגמרי, ונראה לי דהכוונה שכל שמבחנת שזה הוא גיטה סגי בכך, דממילא לא תאבדנו בידים ותתן לאחר לשמרו אם היא אינה יודעת לשמור, אבל אי אינה מבחנת כלל תיכף תשליכנו לאיבוד ותשרפנו, אבל לא בעינן שתהא היא עצמה ראוי' לשמרו שלא יאבד, ועמ"ש בסמוך בתוס' בביאור הירושלמי דפרק חרש:

בתוס' בד"ה וכל שאינה יכולה וכו' דהא לר' ינאי דדריש וכו'. ולפעד"נ דר' ינאי ור' ישמעאל לא פליגי כלל אפי' בטעמא, דאי פליגי הוי לי' לומר דבי ר' ישמעאל תנא ומדקאמר ותנא דבי ר' ישמעאל ש"מ דלא פליגי כלל, ועוד אי ס"ד דר' ינאי אהך מתניתין דהתם נשתטית לא יוצא עולמית קאי א"כ מה משני לא צריכא ס"ס הא ר' יצחק אמתניתין דהתם קאי וקאמר דאינו רק דרבנן ור' ינאי מפרש לה בדאורייתא דקאמר יציאת זו ועוד דתיקשי דר' ינאי אדר' ינאי בירושלמי דמפורש להדיא דר' ינאי מפרש כר' יצחק מכח הפקר:

לכן ברור דכלפי מה ששאלו מעיקרא אי באינה יודעת לשמור גיטה ולפי זה נפרש מה שאמרו כאן וכל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש היינו מדרבנן על זה פריך והא אמרי דבי ר' ינאי, והיינו דאינהו אמתניתין דהכא קאי דקתני וכל שאינה יכולה לשמור אינה יכולה להתגרש ואפילו ע"י האב ולמד ר' ינאי דבר זה מקרא דאינה בגדר גירושין כלל אפילו ע"י האב דכתיב ונתן בידה הלכך אף שזכתה תורה גירושין לאב היינו אם יש לה יד לגרש עצמה בדליכא אב אז היכי דאיכא אב זכתה תורה הגירושין לאב אבל זו שאינה יכולה לשמור גיטה דמעצמה אין לה יד ובלי האב לא היתה יכולה להתגרש הלכך אפי' איכא אב אינה מתגרשת, ומזה מבואר דמה שהיא אינה מתגרשת באינה יכולה לשמור גיטה דאורייתא הוא ולא דרבנן, ומייתי עוד מתנא דבי ר' ישמעאל דנתן טעם על מה שהיא עצמה אינה יכולה להתגרש מקרא דושלחה מי שמשלחה ואינה חוזרת, אבל תרווייהו צריכי דר' ישמעאל שלא תתגרש בעצמה ודר' ינאי שלא תתגרש על ידי האב:

תדע דאי ס"ד דר' ינאי על גירושין ע"י עצמה נתן טעם זה ופליג על ר' ישמעאל בטעמא, מי יתן ידעתי הך דרשה מי שיש לה יד לגרש עצמה מהו פי' דבר זה לגרש עצמה אי הכוונה שתלך מביתו הרי הן דברי ר' ישמעאל ממש ואי הכוונה מי שיש לה יד לזכות בגט לא הוי לי' לומר לגרש עצמה דהא על זה אנו דנין אי יש לה יד לגרש עצמה וע"כ דלא בא ליתן טעם על גירושי דידה דהא מדר' ישמעאל נפקא רק על גירושין ע"י האב דמתניתין פסיק ותני אינה יכולה להתגרש משמע אפי' ע"י האב, ועוד דעד השתא מתניתין בקבלת האב מיירי ותיכף מיירי שמת האב, ומזה באמת דייק רש"י דאפילו האב אינו יכול לקבל ונתנו דבי ר' ינאי טעם על זה דכל שיש לה יד זכתה תורה לאב וכל שאין לה יד בלי האב לא זכתה תורה לאב, ורש"י היה יכול להביא הך דר' ינאי ג"כ רק שהביא העיקר דלמה אינה מתגרשת בעצמה משום דמשלחה וחוזרת וממילא כיון שהיא אין לה יד אף ע"י האב אינה