תפארת יעקב על גיטין רפג

לפי מה שהשיג על הרי"ף ומחלק בין היכא דבעל מכחיש להיכא דלא מכחיש וא"כ במתניתין דלא מכחיש אפי' לר"ה נאמן, ולא נתבררו לי דבריו דאפי' נימא כדברי רבינו אפרים לחלק במכחיש היינו בהך דלקמן כיון דבעל אומר לגירושין ולא נחלקו רק אי מסר לאשה א"כ לא שייך אי איתא בהא מודה ר"ה אבל במתניתין דלא קא מודה רק שאינו כאן א"כ אכתי שייך אי איתא ויש לחוש דיבוא ויערער ויהא נאמן מכח אי איתא משא"כ התם דמודה ולא שייך אי איתא כלל, ולפי מה שפירשתי לעיל פי' הסוגיא דלקמן ראיית הרי"ף נכונה גם מהך דהתם דע"כ מכח אמונת השליש אתינן עלה, ע"ש:

בתוס' בד"ה אסור בכל הנשים שבעולם כו' לא סמכינן אדיבורא וכו' נראה לי דהיינו דוקא לס"ד דמדינא חיישינן אבל לפי מה דמסקי דהכל משום קנסא נראה שאין לחלק בין נתקדשו ללא נתקדשו ס"ס לעצמם נאמנין דלא קנסו רק לו ואיהו אסור בהם אפי' נתקדשו מטעם קנס כיון דאפי' לא נתקדשו מותר מדינא, וכן נראה שהבין הר"ן בדעתם ע"ש:

בא"ד יתומה קטנה תיאסר. כתבו קטנה ולא נערה דנערה ודאי ידוע לה אי נתקדשה רק קטנה אין ראוי להאמינה ושמא יודעת אך יש להקשות כיון דאסור לקדש בתו קטנה מאיזה צד ניחוש דאב קא עביד איסורא, ואולי משמע להו מדקאמר בנזיר ומודה ר"י באשה שאין לה אם ובת וכו' או אחות שנתקדשה ולמה לא קאמר אפי' יש לה קרובים רק שהם קטנים אין לחוש דנתקדשו דאביהם עבר על איסור וע"כ דחיישינן לזה ושפיר קשיא להו. אך לא הבנתי מה שהקשו דניחוש דקידש לשליח זה וכן מה שהקשו בכל הנשים הא בני שליח זה ניחוש בכל קטנה שמא קידשה אביה ואטו בלי שליח זה ליכא קידושין בעולם וכן בכל הנשים, וצ"ע ועמ"ש בסמוך:

בא"ד ונראה דקנסא בעלמא הוא בחידושי לא"הע סימן ל"ה הארכתי להקשות על זה דמה ענין קנס שלא שמר קינו להך דהכא דעשה איסור בידים, ועוד דהתם לא שייך לקנסו שאם לא מצא קן מבורר לא יביא קרבן כלל ומצוה רמיא עלי' משא"כ הכא:

ובעיקר קושיתם נראה לי בפשיטות דהך חששא דר"י דהכא הוא דחיישינן לכל אשה שיקדש שמא קרובתה נתקדשה לשליח ושם באותו מקום שהוא מוחזקת באמת למקודשת רק כאן אין יודעין ואפי' באו לכאן משם ואומרים שלא נתקדשה אינן נאמנים דמשקרי כיון שלא יועיל דיבורם רק לאסור עצמן על אחרים, אבל ודאי אי נתברר במקום הקרובות שהם בחזקת פנויות באותו מקום ואין עליהם קול קידושין בודאי לא נתקדשו והוי כמו אשה שאין לה קרובות או קרובות שנתקדשו ולא בא ר"י לומר רק דאסור לקדש אשה מאשר תמצא ידו דחיישינן שמא יש לה קרובה באיזה מקום ושם מוחזקת למקודשת מחמת שליח זה, אבל אי ידענו מקום הקרובות ונתברר שם שהם בחזקת פנויות ולא יצא עליהן קול קידושין לא חיישינן כלל, דמאיזה צד ניחוש לשליח דאי משום חזקה דעשה שליחותו אנן אמרינן ודאי דעשה, אבל אשה זו שקידש בחזקת מקודשת היא באמת ומאיזה צד נדון דקידש אשה דהיא לפנינו פנויה ואין עליה קול קידושין כלל, וז"ב, ויתר דיני שליח וביאור דברי הפוסקים הכל מבואר אצלי באריכות בספרי ת"י סי' נ"ו ובא"הע סי' קמ"א:

ע"ב במשנה נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את . גיטה. יש לחקור במשנה זו אם נתכוונו לומר שיכול לגרש בין להאב בין להבת בעל כרחם כמו כל גירושין שהם בעל כרחה, או דוקא מדעתם קאמר דיכולין לקבל הגט כדקתני מקבלין את גיטה ולשון זה משמע שהם מקבלים הגט לרצונם דאל"כ הוי לי' לומר מתגרשת על ידה וע"י אביה:

ואשר הביאני להסתפק בזה לא מבעי' באב שיש מקום לומר שאינו יכול לגרש בע"כ שהרי כפי הנראה ממשנה דכתובות פרק נערה דזכות הוא שזכתה תורה לאב קידושין וגירושין, א"כ נהי דאדם יכול לגרש אשתו בע"כ אבל אין סברא להכריח האב לקבל גט מה שאותו היד ניתן לו לזכותו ולא לחובתו וכבר הארכתי בזה לעיל דף כ"א בתוס' בד"ה שכן אב, ושם העליתי דודאי אם אין האב רוצה לסלק עצמו מזכות זה ורוצה לעכב על הגירושין בודאי יכול ליתן לו בע"כ דבמקום בתו קאי רק אי מסלק עצמו ואינו רוצה לגמרי בזכות זה כאילו אינו אז אינו יכול לגרש אותו בע"כ ויכול לגרש לבתו בע"כ ואינו יכול לעכב, ע"ש:

אבל מ"מ נראה לי דהיינו לרבנן דלא ס"ל אין שתי ידים זוכות כאחת רק הבת ג"כ יש לה במקום האב אם כן ממילא יכול לגרש בע"כ או לאב ואי מסלק עצמו מגרש הבת בע"כ) אבל לר"י דס"ל אין שתי ידים זוכות כאחת ואף דאי נותן לה היא זוכה ואי נותן לאב האב זוכה מ"מ כיון שיש כח באב ג"כ לקבל גט אין סברא שנתנה תורה רשות לשתי ידות לקבל גט, א"כ כיון שאינו יכול להכריח האב לקבל דמסלק עצמו כנ"ל, ממילא אינו יכול לגרש הבת בע"כ דבמקום אב אין לבת יד כלל כיון שאם הי' רוצה האב הי' מקבל אף עכשיו שאינו רוצה לא מצי מגרש הבת כי במקום אב אין לבת יד כלל הלכך ממילא לעולם אינו יכול לגרש רק האב ודוקא מדעתו דאינו יכול להכריחו כיון דזכות זכתה לו תורה ולא חוב כנ"ל, והנך סוגיות דמייתי התו' ראי' דף כ"א הנ"ל דיכול לגרש בע"כ היינו לרבנן ולא לר"י, כנ"ל:

וכמו כן נראה לי דהיא המקבלת גיטה ג"כ רק מדעתה היא ולא בע"כ, לא מבעי' לפי סברת הרמב"ן שהביא הר"ן דנערה מקבלת מכח דהוי שליח אביה ואף אי מקפיד כך ירדה תורה לדעת האב שאינו מקפיד ואי מקפיד בטלה דעתו אבל איך יעלה על הדעת שתהא הבת שליח האב ע"כ של הבת במה שהוא חובתה הלכך כל שלא סילק האב עצמו והבת מכח שליחות מקבלת אינה נעשית שליח על כרחה:

אלא אפילו לדעת הפוסקים דקטנה מתגרשת כשיש לה אב דע"כ לא ס"ל כדברי הרמב"ן הנ"ל דאין קטן נעשה שליח מ"מ נראה לי פשוט דמה דס"ל לרבנן יד יתירתא זכי לה רחמנא ויש להם שתי ידים היינו דוקא מצד המקבלים אבל לא שיזכה הבעל בשתי ידים לגרש בע"כ איזה מהם שירצה וכן מוכח מה דקאמר יד יתירתא זכה לה רחמנא אבל לבעל לא זכתה תורה שתי ידים ואפי' לפי' ריב"ם דיד יתירתא היינו יד האב מ"מ פשיטא דהשתא יד האב עיקר ויד הבת מכחו של אב מדבעי לן פרק האיש מקדש אי יכולה לעשות שליח כמו שאבאר לקמן בתוס' בד"ה נערה, אמנם אי אין האב רוצה להתגרש כלל ומסלק עצמו לגמרי בהא ודאי לרבנן יכול לגרש הבת בע"כ אבל לר"י כיון דיכול האב לקבל כשירצה אין לבת יד כלל במקום אב ואפי' מסתלק לגמרי אינו יכול לגרש הבת כלל וזה ברור לפע"ד הרי נתבאר שזה שאמרו מקבלין את גיטה הכל מדעתן מיירי שהאב רוצה בגירושין ג"כ ואינו מסלק עצמו אז לרבנן יכולה היא ג"כ לקבל מדעתה אבל בע"כ אין לו לגרש לא האב ולא הבת, להאב אינו יכול כי יכול לסלק עצמו ולהבת אינו יכול לגרש בע"כ כל שהאב רוצה בגירושין לא זכתה תורה לבעל יד יתירתא לגרש בע"כ רק כשהאב מסלק עצמו ואינו רוצה להתגרש כלל אז לרבנן מגרש הבת בע"כ ולר"י כיון שאם ירצה האב יכול לקבל אין לבת יד כלל שלא עשתה תורה שתי ידים לקבל גט הלכך אפילו האב אינו רוצה אינו יכול לגרש הבת כלל לר"י, כב"ל:

ובזה מיושב היטב מה שתמהו על פירש"י פרק האיש מקדש דנערה ה"ה קטנה ותיכף פי' דוקא נערה אבל קטנה לא, והתוס' כתבו דרש"י חזר בו והוא תמוה כיון דדיבור הראשון עיקר כמו שהכריחו התוס' שם, א"כ למה היה לו לכתוב דיבור השני, ועוד דכאן גופא קשה דפי' משום דגדולה היא. ויש לה יד, ונתן טעם דאי היתה יתומה מקבלת גיטה וזה שייך גם בקטנה ואי משום דנערה מהוה עצמה הא בחיי האב אינה מהוה עצמה ומה הפרש בין קטנה לנערה, וצ"ע לכאורה:

ולפי הנ"ל לק"מ דודאי הוי מצי למינקט פלוגתייהו בקטנה אבל לא כמו שאומר עכשיו לענין גירושין מדעתם רק בגירושין בע"כ כשאין האב רוצה לקבל ומסלק עצמו, דבהא לרבנן מגרש להבת בין קטנה בין נערה על כרחה כיון דליכא יד האב, משא"כ לר"י כיון שאי היה רוצה האב היה הוא מקבל אין שתי ידים זוכות רק קתני נערה דאפילו נערה פליג ר"י דאין לה יד במקום אב אבל הך פלוגתא דהשתא לענין קבלת הגט מדעתה דוקא נערה אבל קטנה לא, לא מבעיא להרמב"ן הנ"ל דאין קטנה נעשה שליח אלא אפילו לא נימא מכח שליחות כיון דמ"מ אינו יכול לגרש בע"כ דאין שתי ידים זוכות לבעל כנ"ל. א"כ קטנה שאין לה רצון ודעת לעולם הוי גירושין בע"כ דפיתוי קטנה אונס הוא, הלכך כל שאין האב מסלק עצמו אינו יכול לגרש קטנה כלל אפילו לרבנן: