תפארת יעקב על גיטין רפב

לא ס"ל לר"ה הימני' כלל ואין בידו לגרש באופן הזה רק כפי שאמר בפיו לפני עדים ובהא אין לחוש דמשקר דכיון שמסר בעדים לא חשש שימותו רק סברת ר"ח דמ"מ נתרצה כשיארע סיבה דימותו דיהא לגירושין וזה לא ס"ל לר"ה, והשתא ניחא דנקט ר"ה אי איתא אף דע"כ לית לי' הימני' דאי אית לי' לא שייך אי איתא א"כ מה צורך לאי איתא, ולהנ"ל ניחא דהך אי איתא איצטריך דלא נימא דמשקר ובודאי לגירושין מסר ומהני אי איתא דלא מסר לגירושין לחלוטין, ואי דנימא דמסר לפקדון ועל דעת שאם יתרצה שליש לגירושין יהא לגירושין זה לא ס"ל לר"ה הימני' באיסור:

ועל זה כתבו דאין לפרש מטעם מיגו דאי היה הכוונה מכח מיגו פשיטא שהאשה לא תרצה לקבל דיריאה דהבעל יביא עדים דנתן לשליח לפקדון ולמה לה להתגרש בשקר עכשיו אפי' יבואו עדים לא תהא מוכחשת רק השליח, אבל אי אומר בינו לבינו מסר לו שפיר יש לו מיגו, ואהא כתבו דאפי' הכי ליכא מיגו דשמא אינה רוצה להתגרש בשקר אפי' לא תהא מוכחשת מעדים כלל, וזה ברור בכוונת התוס' ועמ"ש בסמוך ויתר דברי התוס' כבר נתבאר אצלי בספרי ת"י סימן נ"ו ובא"הע סי' קמ"א באריכות:

. בד"ה מתיב ר' אבא וכו' משמע דנאמן אפי' כולן בעיר אחת וכו'. אין דבריהם נראין דהא לעיל כתבו דלכך לא קשי' לר"ה ממתניתין דמוקים לה בעיר אחת דוקא כ"ש שאין להקשות מברייתא דמצי לאוקמא בב' עיירות, אבל לדעתי לק"מ בלא"ה דבלא"ה תיקשי אפי' אי מיירי בעיר אחת הא לא שייך בהא אי איתא דהא זה אומר כך וזה אומר כך והשליש אומר כדברי האחד א"כ כדברי השני ג"כ איכא אי איתא, ומ"ש דלזה יש סברת אי איתא טפי מלזה הא זה אומר כך וזה אומר כך קתני ומשמע בהדיא דמחולקין בתנאי השלישית אבל שניהם מודים דהושלש בידו ומכח שניהם בא לידו והשליש אומר על תנאי כך וכך ולא שייך לומר כלל אי איתא דאין מי שיאמר דלא הושלש בידו והשליש אינו אומר דלא הושלש בידו רק שייך לגמרי לשני והוא תמוה לכאורה, וע"כ כמ"ש לעיל שלא הוצרך ר"ה להך אי איתא רק להאמין בעל לגמרי אבל שלא להאמין לשליש לגמרי סגי במה דלית לי' הימני', ושפיר קשי' לי' למה שליש נאמן לגמרי ומשני דבממון מודה דאמרינן הימני':

ועוד לפי מה שכתבתי לעיל בדיבור הקודם דהיכי דאומר דמסר לפקדון אמרינן דמשקר ובהא צריך לר"ה אי איתא דאינו משקר וכדי דלא נימא דאומר אמת ומ"מ נתרצה אי יעשה השליש היפך מאמרו כן יהא והיינו הימני' דר"ח, בהא לא ס"ל לר"ה הימני' והשתא התם בממון נהי דלא שייך אי איתא מ"מ התם פשיטא דאין לחוש דמשקר כיון דמילתא דממון הוא מאיזה צד לא נימא דהאמין לו שיעשה כפי מאמרו ודוקא איסור ס"ד דאינו נאמן דמסר לו דבר איסור לעשות כפי מה שירצה ותתגרש בשקר משא"כ בממון ושפיר פריך דהתם בלי א"א אין לחוש לשקר והימני' לית לי' ג"כ ומשני דמודה בממון דהימני' דבידו להאמין רק באיסור פליג דלא אמרינן הימני' ודוק:

בד"ה שאני ור"ח סבר וכו'. כבר כתבתי דלכאורה לא הי' צריך לזה כלל רק כמו באומר דמסר בלי עדים ע"כ צריך לומר דמשקר כמו כן נימא באומר דמסר בעדים דמשקר רק דס"ל לתוס' דכל שאומר שמסר בעדים אין לנו להכריח דמשקר כיון דרחוק הוא שימותו או ילכו רק הא ודאי עכ"פ נתרצה שאם יארע שימותו ויתרצה השליח לגירושין יהא לגירושין ולא תתגרש בשקר ותתקלקל, כנ"ל:

בד"ה וליהמני' לשליש, פי' אמאי וכו' בפנינו אמרה. כבר כתבתי שיש לתמוה על זה דעל אמירה לא שייך שלא תתרצה כיון דאשה משקרת עמו, ועוד ע"כ לא כתבו לעיל דלא תתרצה רק אי לא נאמין השליש רק מכח מיגו אבל עכשיו דשליש נאמן מכח הימני' א"כ למה לא תתרצה, ואי משום דיודעת דלא אמרה א"כ עכשיו נמי לא תתגרש והוא תמוה לכאורה, וכתבתי דס"ל לתוס' דלא הוי מיגו דיריאה שמא יביא בעל עידי קבלה ולעיל כתבו שפיר מיגו היכי דאיכא עידי אמירה א"כ אי יביא עידי קבלה בודאי תתגרש, והוצרכו לומר דחוששת שמא לפקדון נתן אבל היכי דליכא עידי אמירה בלא"ה לא תתרצה לקבל, אך בלא"ה הדבר קשה מאוד דאי נימא מיגו גם לר"ה קשה והרי הקושיא רק לר"ח וכבר כתבתי בש"ס לפרש על נכון:

בא"ד שמא מצאו באשפה. משמע דאי לא הוי חיישינן שמצאו באשפה לא הוי חיישינן דלפקדון קיבלו, ולפי זה יש לתמוה על הרב מהרש"א לעיל בתוס' בד"ה ושליש אומר דבשליח הולכה כל שמסר הגט לאשה שוב לא הוי שליש להאמינו והא הכא מבואר דאפי' בשליח קבלה ונקרע הגט דפשיטא דהוי כאינו בידו, ומ"מ דוקא מחשש שמצאו באשפה בעינן עידי קבלה אבל לולא חשש זה לא חיישינן לפקדון מכח הימני' אף דעכשיו אין בידו רק קרוע דליכא למימר דכוונת התוס' במה שכתבו בסמוך דסגי בעדים שראוהו בידו שלם היינו דאז כבר אמר לגירושין, אבל ראוהו שלם ועכשיו אחר קריעה אומר לגירושין לא מהני כיון שאין בידו דא"כ למה להו לומר כאן מחשש מציאה באשפה תיפוק לי' דלפקדון קיבלו כיון דעכשיו אינו בידו, וע"כ דהימני' שייך אפי' יצא מתחת ידו או נקרע, ומהאי טעמא פירש"י בד"ה תינח אמרה וז"ל הרי הוא בידו לפנינו ובודאי קבלי', והיינו דלא ס"ל לחוש דמצאו באשפה דהוי נפילה דיחיד, דשליח זה שנעשה שליח קבלה מאשה מצאו באשפה הלכך ודאי קיבלו וכל שקיבלו ודאי לא לפקדון קיבלו רק לגירושין מכח הימני':

ומ"מ יש ליישב דברי מהרש"א ולומר דהכא שאני דבמה דקרע הגט בהא גופא גילה דעתו דלגירושין הוא תופס בו דלפקדון מה לו לקרוע מה שנתן בידו לפקדון, וע"כ דלגירושין תפס בו וכבר הסכים הבעל לדעתו מכח הימני' הלכך לא איכפת לן מה שקרעו רק להתוס' חיישינן דמצאו קרוע באשפה, ולרש"י לא חיישינן להכי, כנ"ל:

בד"ה תינח בפנינו אמרה, פי' דמזה לא הוי קשה מעולם. כמה דחוק פי' זה דלמה לו להזכיר אמירה שלא הי' קשה מעולם ואינו ענין לכאן וכבר כתבתי בגמרא לפרש הכל לנכון על פי פירש"י ע"ש:

בד"ה הא מני ר"א הוא, ומיירי שאין עדים חתומים בו כו' לפי דבריהם ניחא דמוקי לה כר"א אף דלר"מ בעי ג"כ ע"מ לשיטת התוס' בכמה מקומות דאין דבר שבערוה פחות משנים רק לדידיה ע"כ דאיכא ע"ח דאל"כ לא כרתי ואז ודאי אינה צריכה להביא ע"מ כלל, רק לר"א מצי מיירי בלי ע"ח ואז ע"כ צריכה ע"מ לפנינו:

אבל רש"י ז"ל פירש אין גט כשר בלי ע"מ משמע דאפילו איכא ע"ח לא ימלט בלי ע"מ לפנינו וכן הבין הר"ן בדעתו, והוא תמוה באמת מהך דהשולח דאין חותמין רק מפני ת"ה דילמא מייתי ע"מ ונראה לי לומר לדעת רש"י ז"ל דס"ל דוקא לענין האשה שבאה וגט בידה מהני ע"ח דאמרינן מסתמא כיון שנמסר לה גט לגירושין נמסר בידה ומסתמה ניתן כדין אבל כאן בשליח הרי על זה אנו דנין דיכול להיות דנמסר להולכה ולפקדון, א"כ היאך נכריח מכח ע"ח דנמסר לשליח כדין בע"מ מכח ע"ח שבו, והשתא לא שייך הימני' כלל כיון דמסר להולכה או לפקדון שמא בלי ע"מ מסר לו ואין בידו להאמין ומכח ע"ח אין ראיה כלל, אבל אי לא בעי ע"מ כלל אפי' מסר לפקדון אמרינן דהימני' שיהא לגירושין כיון דיכול לגרש בלי ע"מ משא"כ לר"א, כך נ"ל בדעתו ז"ל:

ובזה נתיישב לי היטב מה דהוי קשיא לי לשיטת הרי"ף דמפרש הסוגיא בשליח הולכה והיינו דלדידן דע"מ כרתי לא שייך הימני' כלל כמו שכתבתי לעיל באריכות והוי ניחא הך סוגיא דהכא ואין צורך לפרש כמו שכתבו התוס' דמיירי בלי ע"ח, והדבר תמוה דהא משמע בהדיא דמתניתין קמש"ל בשליח קבלה צריכה ב' כיתות וקשה הא אפילו מקבלת בעצמה צריכה כך כיון דליכא ע"ח, ולמה לו לתנא לומר דינו בגט שלא כסתם גיטין שיש עליהם עדים מכח ת"ה, ולהנ"ל ניחא דמיירי שפיר בע"ח ומ"מ לא שייך הימני' כיון דע"מ כרתי והוי קשיא לי לשיטת הרי"ף פרק המגרש דלר"א ע"ח נמי כרתי אכתי שייך הימני' אפילו לר"א וע"כ בלי ע"ח וקשיא לדידיה גם כן מה דקשה על פי' התוס', ולהנ"ל ניחא דע"כ לא ס"ל להרי"ף דע"ח נמי כרתי רק ביוצא מתחת יד האשה שקיבלה מעצמה דבהא ע"ח מעידין שנמסר לה מבעל לגירושין כיון שהם אינן חותמין רק ביד הבעל ועכשיו הוא ביד האשה הן עדים שמסר לה לגירושין דפשיטא דלא חיישינן שיתן לה לפקדון כמ"ש הר"ן פרק המגרש בטעמו של הרי"ף, וזה לא שייך רק ביד האשה אבל ביד שליח לא שייך זה, דאין ע"ח עדים כלל שנתן לו לגירושין ויכול להיות לפקדון ולהולכה והא קרוב טפי דמהאי טעמא ס"ל לר"ה בעל נאמן מכח אי איתא ועכ"פ אין ע"ח מעידין על זה דנמסר לו לקבלה ולא כרתי בידו רק ע"מ לכ"ע וא"כ לא שייך הימני' ואתי שפיר הכל ודוק:

והנה הרא"ש פי' הך קושיא ממתניתין לר"ה ג"כ והיינו