תפארת יעקב על גיטין רפ

ועוד אפי' נתן להולכה לא מהני יזכה לי דלא חזרה שליחות אצל הבעל:

ומעתה פי' הסוגי' כך, דודאי יש לתמוה להב"ש הנ"ל למה לי עידי אמירה כיון דס"ד דהגט בידו תאמר יזכה לי אח"כ רק כיון דהשליח קיבל בציווי האשה שאמר לו אשתך אמרה כן והוא על דעת כך נתן לו לא מהני יזכה לי, ולפי זה לר"ח דס"ל שליש נאמן מכח הימני' ואנן אמרינן מכח זה דנתכוין הבעל שיהא לגירושין אם יאמר לגירושין א"כ על אמירה ג"כ הימני' וכך נתכוין שאם יאמר לגירושין יהא לגירושין מכח עשיית שליחות לקבלה מצד הבעל בעצמו ויועיל בלי אמירה מכח יזכה לי, א"כ אין צריך לא אמירה ולא קבלה דאמירה נמי בבעל תלוי מכח הימני' ואהא משני מי קא נפיק גיטא מתותי ידי' דליהימני' ואינה יכולה לומר תזכה לי עכשיו ומה יועיל נאמנות הבעל אבל קיבל למה לי דמה בכך דעכשיו נקרע מעיקרא הימני' ומסר לגירושין, כך הי' נראה לי לכאורה:

אמנם אחר העיון נראה לי דרך נכון וברור בפי' הסוגי' ובפירש"י ז"ל אשר אין ספק אצלי שזהו דרך הנכון ואין צורך לדחוק כלל כמה שכתבו התו' גם לא לדעת הב"ש הנ"ל רק בפשיטות כמו שאבאר:

והוא דודאי לר"ח אמרינן דכל שמסר הבעל הגט לשליח הימני' וסמך עליו מחמת שיש בידו למסרו לאשה ותקלקל לכך על דעת כך מסר לו ונתרצה למה שיעשה, ולפי זה גם עידי אמירה תליא בהך סברא דהימני' דכל מה שיש בידו לתקן שתהא מגורשת כפי מה שיעשה השליח כך הוא מרוצה רק דהוי קשי' לן דעידי אמירה אין בידו, ועל זה אמרינן דעכ"פ נתרצה אם יתן לה הגט שיהא להולכה ותתגרש בלי עידי אמירה וכל שהדבר ברצון הבעל תלוי הרי הימני', ומעתה אף עכשיו שאומר לקבלה נאמן השליש והאשה דהיו עידי אמירה במיגו דהי' מסרו לאשה להולכה ופשיטא שתקבלנו ובהא הימני' שתהא מגורשת להולכה א"כ עכשיו נמי דאומר לקבלה נאמן דהיו עידי אמירה במיגו דהיה מסרו לאשה להולכה ותתגרש בלי עידי אמירה מכח הימני', והשתא אינה יריאה דיביא הבעל עדים שנתן לשליש דמה בכך מ"מ הימני' דיכול ליתן להולכה ג"כ ועדים אין מעידין דלא נתן אח"כ להולכה ג"כ והיא אינה משקרת דשליח נתן לה להולכה, אמנם היינו דוקא לר"ח אבל לר"ה דלית לי' הימני' הכא ליכא מיגו דהיה מוסרו לאשה דאי תאמר מבעל קיבלה יריאה דיביא עדים דלשליח נתן ואי תאמר משליח קיבלה להולכה כיון דלית לי' הימני' לא מהני:

והשתא אתי שפיר דפריך בפשיטות אמאי בעי עדים כלל בין בקבלה בין באמירה דהא הימני' בעל כמו שפי' רש"י, דנאמנות הבעל סגי שלא להצריך עידי אמירה ג"כ, ואהא משני מי קא נפיק גיטא מתותי ידי' ופריך תינח אמרה דבהא העיקר משום מיגו דהיה מסרו להולכה כנ"ל והרי קרוע הוא, אבל עידי קבלה אין צריך למיגו כלל רק תיכף כשירצה לגירושין כשיש בידו שלם נתרצה לגירושין ואין צורך למיגו ואתי שפיר הכל, כנ"ל:

שם הא מני ר"א הוא דאמר ע"מ כרתי. וצ"ל דמיירי דליכא ע"ח דאל"כ אכתי אין צריך לעידי קבלה דכל גט החתום בעדים דנין דנמסר לפני עדים, וכיון דלר"ח נאמן השליח דנתן לגירושין מסתמא נמסר בעדים וכ"כ התו' להדי', אבל הוא תמוה מאד דלמה לי' לתנא למיתני הא מילתא בגט שאין בו ע"ח היפוך סתם גט שתקנו לחתום בו עדים, ואמת דבזה יש לפרש טפי הך קושיא קרע למה לי דמאי ענינו לכאן, גם מה משני בשעת הגזירה שנו דבשלמא אי הוי מעשה שייך לומר דהיה המעשה אז, אבל תנא דינא קתני ולמה לו להמציא דין זה בעת גזירה דלא צריך הך קריעה לדין זה כלל דאפי' לא נקרע כיון שאין עליו ע"ח בעינן שתי כתי עדים, ולהנ"ל ניחא דאדרבא כיון דקורעין הגט לכך לא חתמו בו עדים דעיקר חתימת עדים כדי שלא תצטרך עידי מסירה, וכיון שקורעין הגט ע"כ תצטרך ע"מ לכך לא חתמו בו עדים רק קושית הש"ס באמת למה לי למיקרעי' עד שמתוך כך תצטרך עידי אמירה וקבלה לא נקרעוהו ונחתום בו עדים ולא תצטרך כלום, ומשני בשעת גזירה שנו דאז אין חותמין עדים דיריאים לחתום, גם אין תועלת בחתימתן כיון דע"כ יקרעוהו, ובכה"ג צריכה שתי כתי עדים., אך מ"מ קשה מאוד דמשמע דהך דינא דוקא בהתקבל לא כשמקבלת בעצמה ואי ליכא עדים חתומים בו אפי' מקבלת בעצמה צריכה עידי מסירה, ואין ענין דין זה לאשה שאמרה התקבל:

לכן נראה לי ברור דעיקר התירוץ דלמ"ד ע"מ כרתי לכ"ע אין השליש נאמן כלל כיון דבעינן עידי מסירה לא שייך הימני' דשמא מסר בינו לבינו, ועוד אפי' מסר בפני עדים לפקדון לא מהני כיון שאי יעידו לפנינו כך לא יאומן השליש והיאך יועילו לע"מ במה שאין יכולין להעיד ואי יעידו מה שראו לא יועיל ולא פליג ר"ח על ר"ה רק למ"ד ע"ח כרתי או בשליח הולכה אבל בשליח קבלה ולמ"ד ע"מ כרתי לא שייך הימני' כלל:

אמנם. לשיטת הפוסקים דאפי' לר"א ע"ח נמי כרתי ור"א לא חידש רק אף ע"מ כרתי בודאי ע"כ צריך לפרש דליכא ע"ח כמ"ש התו', ואתי שפיר ממילא הקושיא קרע למה לי ושעת הגזירה כמו שכתבתי, אבל לדידן דלר"א ע"ח לא כרתי אתי שפיר בפשיטות אפי' איכא ע"ח דכיון דע"מ דוקא כרתי לא שייך הימני' כלל, כנ"ל ועמ"ש בתוס' דאפי' להרי"ף יש לפרש בע"ח:

שם אמר רבה ומודה ר"ה. עיין ברא"ש מה שכתב על זה ודבריו תמוהין מאוד לכאורה כמעט אי אפשר להולמם, ואני אפרש דמעיקרא פי' דהגט יוצא מתחת ידה דאל"כ היאך תאמר לדידי יהיב לי ואני מסרתי לשליח דהא אינה יכולה להעיז לומר שנתן לה גט מה שלא היה כן, וליכא למימר דהשתא נמי אומרת גירשתני ומעיזה במה שאומרת דקמאי דידי יהיב לגירושין ועל זה דחה דבר זה דהשתא שליש מסייע לה, ומה שלא הקשה בפשיטות דהיאך אפשר דנאמנת עכשיו מכח גירשתני א"כ מה צורך למיגו דמשום הא לא אירי' דמיגו צריך דאל"כ לא הוי מהני גרשתני מכח חזקה דאינה מעיזה נגד סברא דאי איתא דג"כ חזקה אלימתא הוא לכך צריך למיגו לסלק סברת אי איתא ושפיר יכולה להעיז דעכשיו נמי אומרת גירשתני, לכך הוצרך הרא"ש לדחות דעכשיו השליש מסייע ואינה יכולה להעיז גרשתני ולדידי יהיב דאז לא יסייע השליש ואדרבא יכחיש אותה ג"כ, ועל זה תירץ דבשליש בלבד המסייע לא נדחה חזקה דאין אשה מעיזה ושפיר נאמנת גרשתני ואי משום אי איתא יש לה מיגו דגירשה בעצמה, וחזר והקשה דלעיל מוכח דלא מהני מיגו נגד אי איתא, ותירץ דלעיל שאני דלא תתרצה וזה ברור בכוונת הרא"ש:

אמנם לדעתי אין צריך לכל זה והכא מיירי דשניהם באים ביחד לב"ד ואומרים דלפניהם מסר לו לקבלה ויש להם מיגו דהי' מוסר לה קודם בואם והוא לא יבוא כלל ותהא האשה נאמנת בכל אופן שתאמר או דמיירי כאן דבאמת אין השליח כאן כלל רק האשה עצמה אומרת כך ופשיטא דהוי כאומרת גירשתני כיון דליכא מסייע לה כלל, ודע דלא נתבאר בכאן הך מודה ר"ה אי על עידי קבלה ועידי אמירה קאי דבהא נמי איכא מיגו דלדידה הוי יהיב לה, ולפי מה שכתבתי לעיל דיריאה דיביא עדים דנתן לשליח לקבלה א"כ לא מהני מיגו רק לענין עידי קבלה אבל לא לעידי אמירה:

והנה לפי מה שכתבתי לעיל דר"ח ור"ה לא פליגי רק בשליח הולכה לדידן דע"מ כרתי דלא שייך הימני' בשליח קבלה כלל, ולפי זה אתי שפיר בפשיטות הך ומודה ר"ה היינו בשליח הולכה דאי היא אומרת דבפניה נתן לשליח להולכה והיא קיבלה ממנו והגט בידה נאמנת במיגו דהיא קיבלה מהבעל:

והרי"ף הביא הך ומודה ר"ה אף דפסק כר"ח דבלא"ה שליש נאמן דנ"מ בשליח קבלה לדידן דע"מ כרתי דלא שייך הימני' ומודה ר"ח ומ"מ במיגו נאמנת כמ"ש לעיל, אך צ"ע לפי מה שפסק בפרק המגרש דלר"א ע"ח נמי כרתי א"כ במה נפשך אי ליכא ע"ח פשיטא דצריכה ע"מ ואי איכא ע"ח א"כ לר"ח בלא"ה שליש נאמן דאכתי שייך הימני' כיון דע"ח נמי כרתי, וצ"ע:

שם בעל אומר לגירושין וכו' נתן לי ואבד. הקושיות בסוגיא זו רבו למעלה, חדא דמאי פ"ד להקשות וליהימני' לשליש דהא אמונת השליש רק באיזה אופן בא לידו שלישיתו, וכאן אנו דנין רק על מסירתו לאשה ומה ענין אמונת שליש לזה, ועוד מה ס"ד להאמין לבעל דאטו אנן מאמינים לו שנתן לשליש אנן על מסירת השליש לאשה דנין, גם קשה קושית תוס' לר"ש דדנין חזקה אפילו לקולא, ואם נחלק דהכא שאני דאיכא ריעותא דאין כאן גט מ"מ מה אתה דן דנאבד הגט א"כ כמו כן יש לומר דנאבד מאשה ולמה נדון דשליח שקיבל עליו לעשות שליחותו יאבד שליחותו, גם אינו דומה כלל הך חזקה דהכא לחזקה דקידושין, דהכא דנין דנאבד הגט ואין בידו לעשות שליחותו, והעולה על הכל הוא דפריך וליהימני' לדידה מדר"ה דחזקה אין אשה מעיזה, דמה ענין דר"ה לכאן