תפארת יעקב על גיטין רעז

מאה פעמים וקשה נתינה מאי עבידתי' ולהנ"ל קמ"ל דאפי' כתבו גט כשר גמור ונתנו לה כל שלא נתגרשה כדין יכולין לכתוב אחר אי נאבד, או אותו הגט, וליתן לה, כנ"ל:

שם כתבו ותנו לשליח. הרי"ף פירש לענין אי יכולין הם. למסרו לה, והקשו עליו מהך דלעיל דף כ"ט דקאמר אבא בר מניומי ולא את ולק"מ דהתם דלא ידע לה שפיר קפיד דחייש שמא יטעוהו כמ"ש התוס' ספ"ב, ואפי' לפי מה שכתבו לחלק דסומא יש לחוש יותר מ"מ פשיטא דיש לומר דבעל קפיד בהא ושפיר קאמר אבא בר מניומי דוקא משא"כ הכא הוי ספק:

בתוס' בד"ה כותבין ונותנין אפי' מאה פעמים, נראה לר"י וכו' אם נעשה כתיקון וכו' דבריהם תמוהין לכאורה דאפילו תימא דס"ל דאין ליתן שני . גיטין רק מדוחק כמ"ש הב"ש סי' קכ"ב לדעתם, אבל מ"מ לא מבעיא לפי מה שהוכחתי לעיל פ"ב דמודים התוס' בכה"ג שאין כוונתם לגרש בשניהם רק באחד ומספק מותר ליתן שני גיטין כמו ב' גיטין שנתערבו דלקמן פרק המגרש אלא דבלא"ה קשיא לי דהא משמע בהדיא דאפי' כתבו גט כשר גמור והניחו בכיסם יכולין לכתוב אחר, תדע דלא קאמר ר"נ אלא אי איבדוהו בידים עשו שליחותן ש"מ דאפי' איבדוהו יכולין לכתוב אחר א"כ כאן ג"כ ישרפו הראשון ויכתבו אחר, ונראה לי דכוונת התוס' דס"ל כל שהגט כשר מדאורייתא אף דמדרבנן או מכח חומרא אינו כשר עשו שליחותם ולא מהני רק אי ישרפו או יצניעו הראשון, והכא מיירי דהראשון כשר מדאורייתא ודאי רק הם מסופקין אי נעשה כתיקון וכך דקדקו התוס' בהדיא, והיינו דאינו ידוע אי כפי שנכתב זה הוי כתיקון או שצריך נוסח אחר שיהא כתיקון כגון דמתקריא או המכונה וכדומה דשניהם כשרין מדאורייתא רק אינו ידוע כפי התיקון איזה מהן הוי כתיקון והשתא אי ישרפו הראשון ולא יתנהו לא יועילו כלום דשמא זה באמת כתיקון וע"כ ליתן הראשון וגם השני ושפיר כתבו כיון דמדינא כשר הוי עשו שליחותן ואם אינו כתיקון אין יכולין לכתוב אחר ונמצא שאין כאן גט כתיקון לכך צריך שיצוה הבעל שיכתבו עד שיהא כשר גמור בלי שום ספק אפילו ספק בתיקון לא ספק בעיקר הדין, כנ"ל:

אלא שאני תמה בהך סוגי' דלעיל פ"ק בשליח המביא גט ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דיחזור ויטלנו ויאמר בפ"נ ולרבנן מהני ג"כ לינשא לכתחילה או שלא תצא כמ"ש התו' שם, והשתא תיקשי כיון דמדאורייתא כשר הוא מה יועיל נתינה שנית הא כבר עשה שליח שליחותו, וצריך לומר דהתם יש כח בחכמים לפסול נתינה קמייתא לגמרי, אבל הכא כיון דמסופקין אי אפשר לפסלו לגמרי דשמא זה אמת וכתיקון, אך לפי' שני שכתבו התוס' שם דהך כיצד יעשה הוא אי נשאת שלא תצא קשה דע"כ דנתינה קמייתא הוי נתינה דאל"כ למה לא תצא, וצ"ע ועמ"ש שם:

במשנה אפי' הן הראשונים וכו'. נראה לי דהך אפילו מוסב על מה שאמר דצריכה שתי כיתות שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קיבל ואם הם באמת שתי כיתות בודאי צריכין להעיד כל כת מפורש על עדותו אלו על אמירה ואלו על קבלה, אבל אם הביאה כת אחת ואמרה לפני הב"ד דאלו הן עידי אמירה ועידי קבלה שלה ואין לה אחרים בזה ס"ד דאין צריכין להעיד על אמירה מפורש דכיון דאמרה דאין לה עידי אמירה רק הם, אי לא היו רואין האמירה לא היו מעידין על הקבלה כיון דאין לה עידי אמירה אחרים, קמש"ל דאפי' הן אותן העדים לא סגי רק שיעידו מפורש על האמירה ועל הקבלה, והיינו דקתני עוד רבותא אפילו אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן ס"ד דודאי סגי שיעיד אותו של אמירה שלפניו ובפני המצטרף אמרה ואותו של קבלה יעיד שבפניו ובפני המצטרף קיבל והמצטרף לא יצטרך להעיד רק על קבלה בלבד דאי לא ראה אמירה כלל לא הי' מעיד על קבלה כיון שיודע שחבירו העיד עליו שקר דאמרה בפניו והוא לא ראה, א"כ ממילא קבלה זו אינה כלום קמש"ל דלא מהני רק צריך שיעידו מפורש שנים על אמירת ושנים על קבלה:

ועוד יש לומר דס"ד דאי אינהו עידי אמירה ועידי קבלה כל שמעידין על אמירה אכתי אינו כלום ולא איכפת להו לשקר, דבידם שלא להעיד על קבלה, ונראה לי דיכולין לחזור בהם אחר כדי דיבור כל שלא העידו על קבלה כיון שאין בעדות זו דבר המועיל זולת עדות הקבלה ורק במעידין על הקבלה נעשה עדות למפרע על אמירה וס"ד דכה"ג לא מהני קמש"ל דאפ"ה מהני, וכמו כן באחד מצטרף קמש"ל דס"ד דזה שמעיד על האמירה בלבד לא מהני דיודע דמשקר ולא יעיד חבירו על קבלה ולא יהא תועלת בעדותו קמש"ל דכל שמעידין על אמירה וקבלה בכל אופן מהני, כנ"ל ועמ"ש בתוס' בסמוך:

בתוס' בד"ה אפי' הן, וא"ת מאי אפי' וכו' אפילו לאותו יחידי וכו'. דבריהם תמוהין דהא בפנינו אמרה ובפנינו קיבל מעידין וכל אחד מעיד על חבירו, א"כ ק"ו הוא ומה ברישא דיש לשניהם ריעותא דהיכי מיתרמי לא חיישינן להו כ"ש בסיפא דאין ריעותא רק לאחד ולמה ניחוש דתרווייהו משקרי [ובספר ת"ג הקשה באופן אחר על דברי התוס' ותירץ, ולפי מה שכתבתי דבריו תמוהין] וכ"ש למ"ד דלא מהני עדות מיוחדת כלל ע"כ דמעיד אחד על חבירו ועכ"פ אי התנא קמ"ל העיקר בעדות מיוחדת היאך קתני בפנינו אמרה בפנינו קיבל דבהא הוי סיפא כ"ש מרישא, ועוד ק' לי בדברי התו' דהיכי כתבו לחוש דשכרתם והיינו דבלי שכר היכי מיתרמי וקשה דלמא באמת נטלו שכר לילך לשם ואמת הוא ומאיזה צד נימא דנטלו שכר על שקר וביותר תימא דהתוס' כתבו לקמן דלר"ה מוקמינן מתניתין בשלשתן בעיר אחת א"כ מהו התימא דיטלו שכר לילך למקום הבעל ומעשים בכל יום שנותנין שכר לעדים לחתום על הגט והם באים למקום הבעל, ועוד קשה לי דהביאו ראי' מהך דסוף פרק התקבל דחיישינן שתשכור עדים ובפי' אמרו שם דיבורא אמרי מעשה לא עבדי ופירש"י דלהעיד שקר הוי מעשה א"כ פשיטא דליכא למיחש להכי דיעידו שקר בשכר:

לכן נראה לי דס"ל לתוס' דאפי' נטלו שכר ומעידין אמת אין להכשיר העדות דנוטל שכר להעיד עדותו בטל ולא מבעי לפי דעת הברטנורא דקרא תגר על עדים הנוטלין שכר לחתום גט אלא אפי' לדידן דמתירין היינו דהוי רק לראות העדות אבל להעיד בב"ד בודאי אסור ליטול שכר, והנך עדים עיקר שכר דידהו להעיד בפני ב"ד על אמירה ועל קבלה ולולא שיעידו מה שראו לא היו נוטלין שכר ובודאי דומה ממש לנוטל שכר להעיד, והלכך משום חששא דהיכי מתרמי יש לחוש שקבלו ע"ז שכר להעיד ועדותן בטילה, והביאו ראי' דיש לחוש לעדים כה"ג כל שאין מעידין שקר כמו דחיישינן לקמן שמא תשכור והיינו לפי שאין מעידין שקר רק דיבור וכ"ש כאן שאין כאן שקר רק איסורא בעלמא עבדי, ופשיטא דלקמן נמי איסורא עבדי להטעות לסופר לכתוב גט שלא כדין ועל זה כתבו דבאחד מן הראשונים וכו' קמ"ל דאפילו לאחד לא חיישינן דשכרתו להעיד והשני אינו יודע כלל מזה כיון דמעידין אמת קמש"ל דאפי' לאותו יחידי לא חיישינן, כנ"ל:

אמנם בלא"ה יש לדקדק בתוס' שכתבו בקושיתם מאי אפי' אדרבא הכי עדיף טפי דלא הוי חצי דבר והדבר תמוה בשלמא אי לא הוי קתני במתני' בשני כיתות הוי שייך דליתני רבותא בב' כיתות. אבל מדקתני ב' כיתות ברישא הרי שמענו דלא חיישינן לחצי דבר א"כ אי יש מקום לשום רבותא בכת אחת פשיטא שאינה כלל מסוג רבותא דחצי דבר ואינה מענין זה כלל ומאי קושיא דקתני אפי' ואם משום דלא ידעו התוס' כלל שום רבותא בכת אחת הוי להו להקשות בפשיטות מאי אפי' אבל במה תתחזק הקושיא מה דרישא הוי חצי דבר כיון דחצי דבר כשר כאן ולא איכפת לן:

ועוד דכפי הנראה בהך קושיא לר"ע בסמוך חדשו התוס' מקור ושורש המקום של פסול חצי דבר דכתיב דבר ולא חצי דבר והוא במרובה אליבא דר"ע ולמה לא פירשו התוס' כאן בקושיא ראשונה היכן נזכר שיש פסול חצי דבר ומי הוא הפוסל ומאיזה צד ס"ד לפסלו עד דהוי רבותא שאינו פסול:

לכן נראה לי דלא נתכוונו התוס' בקושיתם הראשונה להך פסול דפרק מרובה מכח דבר ולא חצי דבר דזה חדשו בקושיתם השני' רק כלפי מה שכתב הרמב"ן ז"ל דהך אפילו הוא למעט בעדים והיינו דכל שיש יותר עדים הדבר מתברר יותר וקמש"ל דיכולה למעט בעדים וע"ז כתבו דהכי עדיף טפי דטפי יש לחוש לעד דמשקר באומר רק חצי דבר שאין הדבר נגמר על ידי עדותו לגמרי מאם מעיד על דבר שלם שעל ידו נגמר העדות בהא מתברר האמת טפי דודאי אינו משקר ולא שייך אפי' למעט בעדים דהך מיעוט הוי בירור טפי מריבוי דרישא, וסברא זו כתבו התוס' לקמן ס"פ בד"ה דיבורא ע"ש, וע"ז תירצו התוס' דבבת אחת יש לחוש טפי דדומה לשקר דהיכי מיתרמי ויש לחוש ששכרם. ואף דבממון כה"ג לא חיישינן לשכירות בגט יש להחמיר טפי כדאשכחן ס"פ לענין