תפארת יעקב על גיטין רעג

נעשה שליח הולכה מחדש ואפי' חזר עכשיו והוליך לה לא מהני (שמא חזרה בה כיון דהכל לדעתה והסכמתה נעשה וכל שחזרה בה צריך שליחות מחדש ואפי' לא חזרה כיון דחוב הוא לה כמו שביארנו לעיל דמידי דחוב בעי שליחות בפירוש וכיון שנתבטל פעם אחת צריך מינוי שליחות מחדש] וצריך מינוי שלה מחדש, אבל במתניתין אי נתרצה להולכה ע"כ דעושה שליח מכחו דהיא לא עשתה מעיקרא שליח כלל וכיון שקיבל השליח ונתרצה הרי נעשה שליח הולכה עכ"פ, כנ"ל ברור:

שם ואמאי הא בעל לאו בר שווי' שליח קבלה הוא. לשון זה תמוה לכאורה דמה ענין שליחות קבלה לכאן הא זה עיקר דין המשנה דיכול לחזור דלאו בר שווי' שליח קבלה הוא רק דהוי לי' להקשות דלאו להולכה שווי' כמו דמקשה אח"כ בקטנה ומזה הי' נראה לכאורה להדיא דלא כב"ש א"ה סי' ק"מ דהיכי דאמר התקבל אי אמרה אח"כ יזכה לי מהני, אלא כיון דבעל לאו בר שווי' שליח קבלה הוא לא מהני מה שתעשה אותו האשה אח"כ לקבלה כיון דכבר הגט בידו ואז אינו שליח הבעל כלל ודוקא מעיקרא יכולה לעשות שליח קבלה והוא ילך ויקבל מן הבעל וכיון שמסר לו הבעל לקבלה מהני אבל לא כשכבר ישנו בידו ואינו שליח היאך תתגרש בידו מחמת עשיית האשה והיינו דקאמר הכא דס"ד דהפי' במתניתין רצה לחזור יחזור אבל בלא חזר ועשתה אותו האשה שליח קבלה מתגרשת בגט שבידו אבל שליח הולכה לא הוי כלל ואהא מקשה הא בעל לאו בר שווי' שליח קבלה הוא ואינו שליח כלל והיאך תוכל להתגרש בעשיית האשה דהא הוי כמו מעל הקרקע וגרע מינה כיון שאינו שליח הבעל כלל וע"כ דהכוונה דלהולכה מתגרשת דאכתי נשאר שליח הולכה וקשיא לר"נ, וליכא למימר דודאי בס"ד בקושיא דהולכה לא שווי' ג"כ כיון דלקבלה לא עביד הוי כמו אינש דעלמא שאינו שליח הבעל כלל והגט מונח בידו דפשיטא שלא יועיל אמירת האשה יזכה לי, אבל לפי האמת דשליח הולכה הוא עכ"פ ממילא אפי' לא הגיע לידה רק אמרה לו יזכה לי מהני כיון שהגט בידו בתורת שליחות לגרש אבל באמת הא ליתא דבהא טעמא אחרינא איכא דלא מהני דלא חזרה שליחות אצל הבעל ומשום בזיון דבעל כדלקמן ע"ב, ובאמת שיש להקשות על הב"ש הנ"ל כיון דבפירוש אמרו בש"ס אדם יודע שאין בעל עושה שליחות לקבלה והתקבל והולך קאמר א"כ הרי שליח הולכה הוא של בעל א"כ היאך יועיל אמירת האשה יזכה לי הא לא חזרה שליחות אצל הבעל וכללא הוא שאין אשה יכולה לעשות לשליח הולכה שהגט בידו לשליח קבלה מיהו בהא יש לומר דלאו הולך לגמרי רק התקבל והולך שאם תתרצה בו האשה לקבלה יהא לקבלה ועכ"פ יהא הולכה, לכך אי נתרצית בו לקבלה הדר הוי גט מצד הסכמת הבעל לקבלה, אבל מסוגיא זו ודאי קשיא דכיון דדייק דבעל לאו בר שווי' שליח קבלה ש"מ דס"ד דבלא רצה ועשתה אותו האשה לקבלה הוי לקבלה, ואהא מקשה דלא מהני ש"מ דלא כב"ש הנ"ל ועוד דהא גופא קשיא מאי מקשה באמת למידק דהוי שליח הולכה דילמא שליח הולכה לא הוי כלל כר"נ רק רצה לחזור הכוונה דבלא רצה ועשתה אותו האשה אח"כ כשלא חזר הבעל לשליח קבלה מהני מתורת קבלה וע"כ דבאמת לא מהני:

ומ"מ נראה לי ליישב דברי הב"ש הנ"ל דודאי משמע לי' דמהתקבל דאשה לא מיירי ברישא כלל דבתר הכי הוא דקתני האשה שאמרה התקבל וקאי אקבלה דרישא כמ"ש לעיל בגמרא לא אקבלה ואדרבא מדלא זכרו במשנה תשובת הבעל כלל, ש"מ דעל התקבל דבעל דמעיקרא קאי דמהני אי אשה אמרה התקבל:

אמנם הכא הכוונה כך דכבר נודע ממה ששאלו בירושלמי על משנה זו הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה, ולפי זה הי' נראה לכאו' אי היתה מחזרת אח"כ להתגרש דתיכף כשהיתה מחזרת נתגרשה ולא שייך שמא חזרה בה:

אבל באמת הא ליתא ודוקא קודם שאמר הבעל התקבל נסתפקו בירושלמי אי מהני מחזרת דאז בעת עשיית הבעל לקבלה הוי זכות ועל זה הוצרכו לדחות שמא חזרה בה, אבל אי מחזרת להתגרש אחר שקיבל השליח מן הבעל בהא בלא"ה לא מהני כיון דאז הוי חוב ולא מהני שליחות לקבלה של בעל א"כ מה בכך דמחזרת להתגרש מי עשאו שליח קבלה מחדש, תדע דמחלקינן בין בעל לאשה בשליחות קבלה והרי שניהם שווין דאי עשתה היא לא מהני רק ברצון הבעל אח"כ ואי עשה הבעל גם כן מהני ברצון האשה אח"כ, וע"כ דרצון האשה לא מהני רק שתעשה שליח קבלה מחדש כדברי הב"ש הנ"ל אבל מחזרת להתגרש לא:

והשתא אתי שפיר דס"ד דלהולכה ודאי לא הוי כלל רק הכל לקבלה מיירי ואי לא רצה לחזור עד שנתרצית האשה להתגרש מגורשת מתורת קבלה, ואהא מקשה אמאי הא בעל לאו בר שווי' שליח קבלה הוא דאז הי' חוב וא"כ היאך תתגרש אח"כ מתורת קבלה ולמה לי דקתני רצה לחזור וע"כ דאמרינן מימר אמר תיגרש וכו' ומתגרשת מתורת הולכה כשיגיע לידה וקשי' לר"נ, כנ"ל:

שם אדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ונתן לשום הולכה דידי' הכא טעי. לשון זה תמוה לכאו' דכי יש כאן הולכה דידה עד שיאמר הולכה דידי' ולא הוי לי' לומר רק גמר ונתן לשם הולכה, ומזה נראה לי ראי' ברורה למ"ש לעיל בגמרא בד"ה טעמא דרצה כו', דכל השקלא וטריא כאן אי להולכה דידה נתכווין והרי עקר השליח או להולכה דידי' קאמר ולא מצינו דעקר השליח שליחותו של בעל כלל, והיינו דקאמר דאדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ונתן להולכה דידי' דהיא לא אמרה רק קבלה לא הולכה ועוד דאין קטנה עושה שליח הבאה כלל, אבל הכא נתן להולכה דידה דטעי בהא דלא נתבטלו דברי' לגמרי ע"י השליח:

שם מאי לאו קבלה אקבלה. מכאן ראי' ג"כ דהך סברא דעקרי' שחידש רב אשי בספיקא קאי לא דפשיטא לי' הך סברא דא"כ היאך ס"ד קבלה אקבלה הא עקרי' שליח לשליחותי' ולא רצה להולכה ולא תתגרש כלל וע"כ דלא בא רב אשי רק לדחות דלא תידוק אדיבור דידי' דאיכא למימר סברא דעקרי' והשתא מקשה על ר"נ דמוכח דלא אמרינן עקרי' וגם לא אדיבור דידי' סמיך:

מיהו יש לומר דלפי מה דמשני לחלק בין הילך כמה שאמרה לאומר התקבל יש לומר דשפיר מצי מיירי בקבלה אקבלה ג"כ וכיון דאמר התקבל לא הילך כמה שאמרה לא סמיך לא אדידי' ולא אדידה רק הוא עשאו שליח מכחו ובכה"ג לא אמרינן עקרי' דלא עקר השליח רק שליחות האשה לא שליחות הבעל שעשאו עכשיו שהרי קיבל מידו והלך ומסרו לה כנ"ל, ועמ"ש בסמוך:

שם שמעת מינה אדיבור דידי' סמיך וכו'. עפירש"י והוא דחוק מאוד, ולא ידעתי מה צורך לדוחק הזה הא שפיר קאי אהך דר"נ גופא דלעיל דהא דחינן דליכא למיפשט מהך דר"נ משום דעקרי' שליח לשליחותי' א"כ מוכח דלולא סברא דעקרי' שפיר הוי מוכח ע"כ דאדידי' סמיך א"כ הכא דלא שייך עקרי' נפשוט דאדידי' סמיך דאי אדידה כיון דלא שייך עקרי' תתגרש תיכף כשיגיע לידו והיינו דקאמר דוקא בהך דר"נ לולא דעקרי' שפיר הוי מוכח ע"כ אדידי' סמיך דאי אדידה תתגרש כשיגיע לידה עכ"פ אבל הכא כיון דלא אמר הילך כמה שאמרה שפיר יש לומר, דבעלמא היכי דאמר הילך כמה שאמרה ולא שייך עקרי' אמרינן אדיבור דידה סמיך, אבל הכא כיון דלא אמר הילך רק התקבל לא סמך כלל רק מצידו עשאו שליח מחדש והוי כמו התקבל דעלמא והוא לא עקר שליחות של בעל כלל והוי שליח הולכה [ועוד דמקבלה להולכה לא אמרינן עקר כפי פירש"י לעיל דעקר מטעם טירחא הוא] כמו התקבל דעלמא:

ודע דיש לדקדק דקאמר שמעת מינה אדיבור דידי' וקשה אי נפרש קבלה אקבלה ג"כ נפשוט האיבעי' להיפך דאדידה סמיך ומה קשיא לי' טפי דנפשוט אדידי' מאדידה, ובאמת ניחא דלולא ר"נ יש לנו לפרש בשני אופנים קבלה אקבלה וקבלה אהולכה וליכא למיפשט מידי דאיכא לידחוי' לאידך גיסא אבל לר"נ דע"כ מיירי בקבלה אהולכה שפיר נפשט בעיין דאדידי' סמיך ודוק:

בתוס' בד"ה רבי אומר בכולן, ואע"ג דבספ"ק וכו' סתמא דמילתא וכו'. דבריהם דחוקין כי הסברא נותנת בהיפך דכיון דהוא אומר לו אשתך אמר' התקבל לא הוי לי' לומר כלל רק ליתן סתם ומכ"ש שלא הי' לו לשנות ממה שאמר' התקבל לומר הולך, וטפי יש לנו לומר בזה דלאו כזכי אמנם אני אומרה בלשון אחרת דודאי אפילו למאן דאמר לעיל פ"ב הולך לאו כזכי לאו כאומר שלא יזכה הוא רק שאינו כאומר זכי הלכך כשרוצה לשלוח מנה לפלוני בעינן שיאמר בפירוש זכי וכל שלא אמר זכי בפירוש לא זכה והולך אינו כאומר זכי אבל מאן שמעת לי' דהולך כאומר שלא יזכה הלכך הכא שהיא עשתה שליח קבלה ואם הי' נותן סתם ולא אמר כלל הוי מהני הלכך ס"ל לרבי דלא