תפארת יעקב על גיטין רעב

וקשה היאך יאמר הא אמרינן עקרי' וע"כ משום דאי הוי קתני כך הוי שמעינן ע"כ דלא אמרינן עקרי' כמו כן השתא קאמר שפיר דאי הוי קתני איפכא הוי שמעינן דלא אמרינן עקרי' וכבר הוכחתי דע"כ הך עקרי' בדברי ר"נ דהשתא ג"כ בספיקא קאי דאי פשיטא לן דאמרינן עקרי' א"כ מוכח דסמיך אדידה דאי אדידי' למה נקט בגוונא דאיכא תרתי עקרי' וסמיכה אדידי' ומה דבעי לאשמועינן לא שמענו כיון דאיכא אידך וע"כ דעקרי' בספיקא קאי וליכא למיפשט דסמיך אדידי' דלמא משום דעקרי' וחד מהני ודאי אמרינן או דסמיך אדידי' או דעקרי', וכמו כן איפכא לא ידעינן אי סמיך אדידה או אדידי' או דעקרי' ולא ידעינן הי ניהו וכיון דלא תני איפכא כלהו בספיקא קאי וכן משמע מדברי התוס' דלהיפך נמי יש סברא לומר דעקרי' דאל"כ לא הוי קשי' להו מידי דהשתא שפיר קאמר בשלמא לאשמועינן דאיפכא דמי לפועלים דלא שייך עקרי' אבל מה צורך לומר דאי הוי קתני הוי נפשט בעיין, וע"כ דס"ל לתוס' דלהיפך נמי יש לומר דלא דמי לפועלים משום דעקרי' רק מ"מ אי הוי קתני איפכא ע"כ הוי נפשט דלא אמרינן עקרי' א"כ כמו כן הי' יכול לומר אי הוי קתני מגורשת הוי שמעינן דלא אמרינן עקרי' ונפשט בעיין:

ומעתה דברי הרי"ף ורמב"ם ברורים דדוקא בהך דפועלים קאי בספיקא אי אשליח סמכו או על בע"ה אבל הכא איפכא נמי כיון דאיכא תרתי חדא אדידי' סמיך ועוד דעקרי' ממילא אפילו ספק לא הוי דאי אדידי' סמיך בודאי לא הוי גט דהא להולכה אמר ואי אדידה ממילא מוכח מדברי ר"נ דע"כ אמרינן דעקרי' שליח לשליחותי', א"כ אפילו אי אדידה סמיך אינה מגורשת עד שיגיע לידה ואם הגיע לידה ודאי מגורשת דאף דהיא אמרה לקבלה הולכה בכלל קבלה הוא כמו שכתבו הרי"ף ורמב"ם הנ"ל, כנ"ל ברור בזה, ועיין מה שאכתוב בתוס' בסמוך ובחידושי לא"הע סימן ק"מ:

בתוס' בד"ה בשלמא כו' בלא איפכא כו'. דבריהם ה תמוהין מאד לכאורה דהיאך יאמר אי הוי קתני מגורשת כיון דבאמת ס"ל דעקרי' שליח לשליחותי' א"כ אי אפשר שיאמר מגורשת מכח עקרי' דבהא ליכא ספיקא כלל, מיהו בהא אפשר לומר דס"ל לתוס' דעקרי' נמי בספיקא קאי ולא קאמר רק דליכא למיפשט דלמא משום דעקרי', והיינו דאל"כ תפשוט להיפך דאדידה סמיך דהיאך יאמר ר"נ דבר שיש בו ב' טעמים וכל חדא מספיק לדינו א"כ לא שמענו שום אחד מהם, וע"כ דחדא מנייהו ס"ל לר"נ רק דלא ידעינן איזה מנייהו ושפיר קשיא להו דהוי לי' לומר אי הוי קתני מגורשת הוי שמעינן שפיר דלא אמרינן עקרי' ואדידה סמיך:

אך אכתי יש לתמוה בדברי התוס' מאי קשיא להו דלימא בלא איפכא כיון דבאמת קאמר ר"נ אינה מגורשת למה יאמר דבר בטל שיאמר בהיפך, אבל השתא דקאמר אי הוי אמר איפכא זה דבר שיש לו מציאות אפי' לפי האמת דדוקא השתא דעקרי' סובר אינה מגורשת, אבל להיפך דלא שייך עקרי' שפיר יכול לומר כך או כך אבל למה יאמר אי הוי אמר היפך ממה שאמר כיון דלא ס"ל כך, ומזה נראה לי ראי' דלא ס"ל לתוס' כדברי הרא"ש והר"ן והיא על פי פירש"י דעקרי' לא שייך רק מחוזר מהולכה לקבלה משום שאינו רוצה לטרוח ולא להיפך אלא דס"ל כמו שהוכחתי לעיל מדברי הרי"ף ורמב"ם דעקרי' ודאי בספיקא קאי כמו שהוכחתי. וכן מהך דלקמן דמשני לפום מה דס"ד מעיקרא ש"מ דלא ברירא לן סברא דעקרי' וכמו כן להיפך ג"כ יש סברא דעקרי' כמ"ש לעיל, והשתא הך איפכא דקאמר השתא ג"כ אין לו מציאות לפי האמת כלל דס"ס בהגיע לידו ולא לידה בודאי אינה מגורשת לפי האמת במה נפשך אי אדיבור דידי' הרי הולכה אמר ואי אדידה א"כ מוכח מר"נ דאמרינן כל ששינה עקרי' לשליחותי' וא"כ אינה מגורשת עד שיגיע לידה ושפיר קשיא להו דלימא אי הוי אמר מגורשת הוי שמעינן ג"כ דלא אמרינן עקרי' ואף דהשתא אומר בהיפך מ"מ איפכא נמי ליכא למימר לפום מה דס"ל השתא כנ"ל ואולי לזה נתכוונו ג"כ התוס' במה שתירצו דבאיפכא איכא תרי גווני נקטה והיינו דאי יאמר בהך גוונא דר"נ דליכא רק חד גוונא והוא דבר שאין לו מציאות לפי האמת דר"נ ודאי לא ס"ל כן דהא אינה מגורשת ס"ל לכך לא נקט לה רק איפכא דאיכא תרי גווני, ונהי דאופן ראשון בהגיע לידו מגורשת אין לו מציאות לפי האמת אבל אופן השני יש לו מציאות אפי' לפי האמת לכך נקט איפכא כנ"ל ובחידושי לא"הע סימן ק"מ הארכתי עוד בדברי התו' ובהך סברא אי עקרי' בספיקא קאי או ודאי ונ"מ אי אמר הבעל התקבל לא הילך כמה שאמרה דבהא עקרי' איכא אבל אדידי' סמיך ליכא, ואי הך סברא דעקרי' בספיקא הוי ספק מגורשת ואי ודאי גם בהא אינה מגורשת ע"ש:

בגמרא טעמא דרצה וכו' והא לאו בר שווי' שליח קבלה הוא כו' הכי טעי. פירש"י ז"ל דהקושיא לר"נ, ויש לתמוה לכאורה מאי קושיא הא אסיק רב אשי טעמא דר"נ דעקרי' שליח לשליחותי' והא במתניתין לא עקר כלום ואי משום דאח"כ הוליכו לה א"כ הא קשיא בגוף דברי ר"נ וע"כ כיון דכבר נתבטל לא מהני מה שנתרצה אח"כ אבל במתניתין כיון דע"כ אמרינן דנתרצה הבעל תיכף להולכה ג"כ א"כ ממילא לא עקר השליח כלום ואדרבא בהך דר"נ גופא קשה טפי כיון דאדידה סמיך הרי להולכה נתכווין ולמה לא נימא כיון דקיבל מיד הבעל נתרצה להולכה ג"כ דהא הוליכו לידה וע"כ כמו שכתבתי לעיל דהוא רק שליח האשה הוא דאשה עושה שליח הולכה או כמו שכתבתי לקמן דעיקר שליחות הולכה של האשה הכוונה שהוא נעשה רק בדעתה ורצונה וכל שחזרה בה שוב אינו שליח כלל משא"כ שליח הולכה של בעל והכא הכל אדידה סמיך ולא עשה שליחות מצידו כלל ודידה נתבטל בחזרת השליח ושוב לא מהני מה שירצה אח"כ דשמא חזרה בה האשה ועכ"פ אין כאן קושיא ממתניתין דהוא שליח הולכה של בעל ומעולם לא חזר בו ולא עקר שליחותי':

וצריך לומר בכוונת רש"י דס"ד דודאי התקבל דמתניתין לקבלה הוא ולא הולכה רק הטעם דמהני בהגיע גט לידה דאח"כ דהלך השליח ונתן לה אומדין דעתו דניחא לי' לבעל בהא ומאז נעשה שלוחו להולכה א"כ הכא נמי נימא דמאז שחזר בו השליח והוליך לה נעשה שלוחו של בעל להולכה ומה בכך דחזר בו מעיקרא הא במתניתין ג"כ מעיקרא ליכא שליחות הולכה דהתקבל קאמר רק דדנין דעת הבעל דנתרצה אח"כ למה שהוליך השליח כיון דלקבלה לא הוי מהני וה"ה הכא, וזה שכתב רש"י דלרב אשי לא הוי צריך לשנויי הכי טעי דבלאו הכי ניחא דאנן אמרינן דכל דלא נעשה שליח בעת קבלת הגט לא מהני מה שנתרצה אח"כ ומתניתין התקבל והולך קאמר ועל דעת כן קיבלו השליח אבל הכא עקרי' שליח לשליחותי' ואינו רוצה להולכה, ועיקר מה שאמרו הכי טעי לפום מה דס"ד מעיקרא דאדיבור דידי' סמיך:

אמנם עיקר פירש"י דחוק מאד מלבד מה דקשה מאד לומר דהשתא סליק מהך דרב אשי מסברא דעקרי' ותיכף יאמר לפום סברא קמייתא ועוד דמאי משני הכי טעו מ"מ נפשט בעיין דאדיבור דידי' סמיך דאי אדידה הא נתכוין בעל להולכה א"כ נימא דהשליח נעשה שלוחו של בעל ומה בכך דחזר משליחות האשה דהא חזינן דחזר אח"כ והוליכו לה:

לכן נראה לי דעיקר הקושיא לרב אשי דודאי אי נימא דטעמא דר"נ דסמיך אדידי' פשיטא דלא קשיא לר"נ מידי דאנן אמרינן דהוא הימני' לשליח א"כ לא עשאו להולכה כלל אבל במתניתין לא שייך זה ושפיר אמרינן דנתכוין שתתגרש כל היכי דמיגרשה אבל הכא דהימני' לשליח לא שייך כל היכי דמיגרשה דלא עלה על דעתו שתתגרש רק לקבלה כיון דחשב דכך אמרה התקבל, אבל אי נימא דאדיבור דידה סמיך א"כ לא ידע הבעל מה אמרה היא א"כ קשי' לי' שפיר בשלמא בלי מתני' הי' מקום לומר דשליחות זה אינו כלל מהבעל רק שליחות האשה כהפוסקים דאשה עושה שליח להולכה או כמו שכתבתי לעיל דבשליחות האשה הכל בדעתה והסכמתה תלוי הלכך כל שחזר בו השליח וביטל שליחותה לא מהני מה שירצה אח"כ להיות שליח הולכה בלי שתעשה אותו האשה שנית דגם הבעל לדעתה עשה והוא לא עשה אותו שליח מכחו דהא לא זכר שום שליחות הולכה, אבל עכשיו דקתני במתניתין דהתקבל דבעל מהני להולכה בלי שום שליחות מהאשה אלמא אף שלא זכר הבעל שליחות הולכה כלל אמרינן דנעשה תיכף שליח הבעל להולכה א"כ ה"נ נימא כיון דאדידה סמיך אפי' לא זכר הבעל הולכה נעשה שליח הולכה מכחו של בעל בלי הסכמתה שנית כמו במתניתין דליכא שום שליחות דידה ולא זכר ג"כ הולכה מ"מ נעשה שליח הבטל מכחו ה"ה הכא כיון דסמיך אדידה וביטל השליח שליחות הולכה שלה ממילא נעשה שליח הבעל מכחו כיון דאמרינן דמרוצה בהולכה:

והיינו דמשני התם אדם יודע שאין שליח קבלה מכחו ונתן להולכה ושליח נמי נתרצה בזה וקיבל על דעת כן להוליך לה, הכי טעי דחושב דשליחות הולכה שלה קיימת ולא נתבטל בדברי השליח הלכך אף דסמיך אדידה אין כאן שליחות הולכה רק של אשה וכבר נתבטל בחזרת השליח ולא