תפארת יעקב על גיטין רעא

לזה כתבו דלכך נסתפקו משום דבשליחות זה שהם עושין לא שייכי דאיש לא שייך רק לגרש לא להתגרש וכן אשה לא שייכה רק להתגרש לא לגרש והוי כמי שאינו בתורת אותו השליחות שהוא עושה, ודברי מהרש"ל ומהרש"א בזה לא נתבררו לי ולא ידעתי מה בקשו בכל דבריהם בזה:

בגמרא איתמר הבא לי גיטי. בספ"י הקשה למה לא יועיל לקבלה כיון דמיתרצית להתגרש עכ"פ, והוא תמוה דתיקשי לי' הבא לי גיטי אוכלת בתרומה במתני' לקמן ניחוש שמא נתן לקבלה וכן במתניתין למה לי התקבל לי גיטי בהבא לי סגי כיון דקאי אקבלה, אבל באמת כל שאומרת לשון להולכה לכ"ע הוי לקבלה חוב ורק כשמחזרת להתגרש תיכף נחלקו אי הוי חוב, וז"ב:

שם ש"מ אדיבורא דידי' סמיך. פירש"י ותפשוט מינה בעי' דאיבעי' לן בבא מציעא בהשוכר את האומנין אדיבורא דשליח סמיך, ע"כ, והנה שם אמרינן מעיקרא דפשיטא באמר שליח ארבעה ובע"ה שלשה דדעתי' על עילוי' ומספקא לן להיפך באמר בע"ה ארבעה ושליח שלשה וכתבו התוס' דהכי נמי אף דלקבלה ניחא לי' טפי לבעל מ"מ אי אדידי' סמיך אינו גט כלל ועדיף לי' להולכה עכ"פ ממה שלא תתגרש כלל אבל אין לפרש דניחא לי' באמת הולכה טפי והוי ממש כמו הך דפועלים דא"כ אי איתמר איפכא לא אתי שפיר ע"ש:

ותמהני מאד דהא אנן אי אמרינן אדיבורא דידי' סמיך הכוונה שלא עלה על דעתו כלל שיש כאן שינוי והימני' דכך אמרה היא, והשתא אי נימא דעלה על דעתו שיש בזה גריעותא באומרו לקבלה דשמא אמרה היא להולכה ואין כאן גט כלל א"כ למה לא יהא גט כשיגיע לידה הא כך נתרצה שיהא לקבלה אבל אם היא אמרה להולכה רוצה להולכה דעדיף לי' להולכה ממה שלא יהא גט כלל, וע"כ דאי אמרינן אדיבורא דידי' סמיך אמרינן דלא עלה על דעתו כלל שהשליח שינה אם כן דמי ממש לשליח אמר ארבעה ובע"ה שלשה וצ"ע:

ודבר ברור הוא דהכוונה פשוט דדוקא בהך דרישא דהשליח אמר ארבעה והוסיף אמרינן שפיר דלא עלה על דעת הפועלים דהשליח שינה והוסיף מדעתו ואי אמר שכרכם עלי מחוייב הוא לשלם ואי לא אמר עכ"פ יש להם עליו תרעומת ומאיזה צד יחשבו דהשליח שינה והוסיף על דברי בע"ה בדבר שאינו שלו, אבל להיפך דהשליח אמר שלשה יש כאן ספק שקול אי אמרינן דהימנוהו לשליח דכך אמר בע"ה או שרצה לפחות דהי' חושב דיוכל לשכור בפחות והך סברא ממש שייך בגט בכל גווני דאי שינה השליח מקבלה להולכה ג"כ אמרינן דשינה שהי' חושב דבעל לא ירצה לקבלה משום בזיון דבעל כדאמרינן לקמן ע"ב דבעל מקפיד מה שהאשה אינה מקבלת הגט מידו או משלוחו דמהאי טעמא אין אשה עושה שליח קבלה לקבל גט מיד שליח בעלה א"כ יש לחוש דשינה להולכה דשמא יקפיד הבעל, ויש לומר ג"כ דהימני' דכך אמרה היא ועכ"פ הוי ממש כהך דהפועלים, וז"ב:

ודע דיש לדקדק לכאורה לפי דעת הב"ש בא"הע סי' ק"מ דאפי' עשה הבעל שליח קבלה כל שנתרצית היא אח"כ ואמרה יזכה לי מהני א"כ כשקיבלה הגט אח"כ מיד השליח הרי נתרצית וגיטה ושליח קבלה באין כאחד דהא ודאי נתרצית, ונראה לי דדוקא אם עשה הבעל בעצמו שליח קבלה אמרינן הכי אבל אי לא עשה רק הסכים למה שאמרה היא וכיון דהיא לא אמרה אין שליחותו כלום ולא מהני אפי' אמרה אח"כ יזכה לי, כנ"ל ברור:

דף ס"ג ע"א בגמרא בשלמא אי איתמר איפכא יש לתמוה מה בקשו בזה דאי הוי קתני איפכא הוי מוכח לא הוי להו רק לדחות דהשתא אינו מוכח ולא מצינו כיוצא בזה שיאמר אי הוי קתני כך הוי נפשוט ללא צורך כלל:

ונראה לי דלא רצה לומר בפשיטות שאני הכא דעקרי' שליח לשליחותי' דהי' מקום לומר דלהיפך ג"כ בשינה מקבלה להולכה ג"כ אמרינן עקרי', ולפי זה להיפך גם כן ודאי אינה מגורשת בהגיע רק לידו דבמה נפשך אי אדיבורא דידי' סמיך הרי להולכה אמר ואי אדידה מ"מ הא עקרי' א"כ ממילא בהיפך ג"כ ליכא ספיקא כלל דאינה מגורשת רק בהגיע לידה דוקא, ולזה חידש רב אשי דהך סברא דעקרי' שייך רק בשינה מהולכה לקבלה דלא ניחא לי' בטירחא אבל בשינה מקבלה להולכה לא אמרינן עקרי', ולפי זה להיפך קאי בספיקא כהך דפרק השוכר את האומנין דאי אדידה מגורשת תיכף ואי אדידי' רק כשהגיע לידה, והיינו דקאמר דאי הוי שמענו בדברי ר"נ איפכא מה דעתו הוי נפשוט בעיין דבזה לא שייך עקרי' כלל אבל השתא לא נפשוט בעיין משום דעקרי' וא"כ להיפך בספיקא קאי, ולפי זה לק"מ מה שהקשו התוס' דהוי מצי למימר הכי בלי איפכא דהא ליתא דמה נ"מ במה שיאמר אי הוי קתני מגורשת דהוי נפשוט הספק מה שבאמת אינו כן ור"נ לא אמר כך, אבל מה שאמר עכשיו איפכא הוא דבר שיכול להיות לר"נ ותליא אי אדידה אי אדידי' דעקרי' ליכא בהא, וזה ברור ועמ"ש בתו':

שם אלא הכא משום דעקרי'. תמוה לי מה בכך דעקרי' מ"מ חזינן דאח"כ נמלך להיות שליח הולכה דהא הביאו לידה א"כ מנין לנו דהיתה החזרה אחר ציווי הבעל שמא בשעה שהשיב לו הבעל הילך כמי שאמרה דרצה שיהא להולכה קיבל ממנו להולכה ולמה לא תהא מגורשת כלל, ומזה נראה לי ראי' לדעת הפוסקים דאשה יכולה לעשות שליח הולכה והשתא הכא לא נעשה שליח הולכה רק מכח האשה דבעל לא עביד כלום רק מספקינן אי הסכים לאשה להולכה או לקבלה הלכך כל שחזר בו השליח משליחות האשה כבר נתבטל ושוב אין כאן שליחות הולכה אבל אי נימא דלא מהני שליחות הולכה רק הבעל הוא דמשווי לי' שליח, א"כ כיון דאדידה סמוך הרי שווי' שליח הולכה והשליח נתנו לה למה לא תהא מגורשת נימא דעל דעת כן קיבלו השליח ג"כ כמו שאומר הבעל, ועמ"ש לקמן דף ס"ה במשנה הבא לי גיטי אוכלת בתרומה בענין זה במחלוקת הרמב"ם והר"ן, ע"ש:

ודע דהרי"ף והרמב"ם לא זכרו היכא דשינה מקבלה להולכה דהוי ספק מגורשת קודם שהגיע גט לידה רק כתבו בפשיטות הך דר"נ דאינה מגורשת כלל דעקר לי' לשליחותי' ולהיפך כתבו דמגורשת כשיגיע לידה ובסוגיא משמע להדיא דאפי' לידו הוי ספק מגורשת עכ"פ ואי מת חולצת ולא מתייבמת וכ"כ הר"ן והרא"ש להדיא, ובתר הכי הביא הרי"ף גופא דחולצת ולא מתייבמת בהך דרב דלקמן מכח ספק אי הולך כזכי ולמה לא זכר גם בזה דחולצת ולא מתייבמת. ומכ"ש שיש לתמוה על הרמב"ם שלא זכר דהוי ספק מגורשת בלא הגיע לידה, וכיון דאמרינן דאי הוי קתני איפכא הוי נפשט הספק דפועלים א"כ השתא דלא קתני איפכא ממילא איפכא ופועלים דמי להדדי וכי היכי דגבי פועלים הוי ספיקא דלא איפשטא כמו כן בגט היכי דהוי איפכא ולא הגיע גט לידה הוי ספק מגורשת:

ועוד יש לי לתמוה בדברי הרי"ף והרמב"ם שכתבו איפכא מגורשת בהגיע גט לידה דלא עקר שליח שליחותי' רק מיעט ע"ש, ולשון זה תמוה דאי הגיע לידה פשיטא דלא עקר דהא רצה בפירוש בהולכה וזה הוי שייך אי הוי אמרי בהגיע לידו הוי ספק והוי קשיא נימא דעקר שליח שליחותי' לקבלה ואפי' ספק לא הוי ועל זה הוי שייך לומר דלא עקר כיון דקיבל עליו טירחא יתירא טפי אבל השתא שלא זכרו רק בהגיע לידה מגורשת מאי עקירה יש כאן, והרא"ש והר"ן זכרו גם כן דאיפכא לא שייך עקרי' דהם כתבו דהוי ספק מגורשת אבל על הרי"ף ורמב"ם קשיא:

לכן נראה לי ברור שלא נתכוונו הרי"ף ורמב"ם לחלק בין עקרי' בהך דר"נ להיכי דאמר איפכא כמו שפירש"י דהתם לא רצה בטירחא משא"כ איפכא, רק כוונתם כיון דהבעל אמר הילך כמה שאמרה אפי' אי אדיבור דידי' סמיך אבל הוא לא עשה שליח הולכה מחדש רק הסכים לשליחות האשה והרי היא לא אמרה להולכה כלל והוא עקר שליחותה ואמר הולכה ממילא אין כאן הולכה ג"כ דבהא לא נעשה שליח מהאשה, ועל זה כתבו הרי"ף ורמב"ם דלא נתבטל השליחות לגמרי דהולכה בכלל קבלה הוא ולא עקר שליחות האשה לגמרי רק מיעט בשליחותה שלא תתגרש רק עד שיגיע לידה ועדיין שליח האשה הוא אבל מענין זה דעקר השליח ואינו רוצה לקבלה בהא לא איירי הרי"ף דהא להולכה מכשיר לי' ולא לקבלה:

ומעתה אני אומר דלא ס"ל להרי"ף ורמב"ם מה שכתבו הרא"ש והר"ן והוא על פי פירש"י דלהיפך פשיטא לן דלא אמרינן עקרי' והיינו ממה דאמרינן דאי הוי קתני לידו הוי מוכח דסמיך אדידה ש"מ דלא אמרינן עקרי' בהא והא ליתא דפשיטא דיש לומר דעקרי' להיפך ג"כ בספיקא קאי דפעמים שאינו רוצה שתתגרש כ"כ מהרה ואולי ב"כ וב"כ יחזור בו הבעל או יתפייסו ביניהם, ובגמרא שפיר קאמר דאי הוי קתני כך שפיר הוי שמעינן ע"כ דלא אמרינן עקרי' תדע דהא כתבו התוס' דהי' יכול לומר אי הוי קתני מגורשת