תפארת יעקב על גיטין רע

ובאמת לא הועיל כלום דתינח בקושי' ראשונה אבל מה יעשה בהך קושיא מאי אפשי דהתם ע"כ ידע משליחות קבלה שלה ומ"מ דייק מינה דהולך כזכי, גם קושיא השני' דמשני לא אקבלה והא אהולכה נמי מצי קאי בידע משליחות קבלה שלה:

ונראה לי לפי מה שכתב הב"ש סי' ק"מ דאי אמרה היא התקבל אח"כ לכ"ע מהני ואינו יכול לחזור, ומעתה יש לומר דמשמע לי' למקשה דהך האשה שאמרה התקבל אדמעיקרא קאי דהא לא קתני כלל מה השיב הבעל, ועוד מאי קמ"ל דשליח קבלה שלה מהני דהא מקרא ילפינן ושלחה דהיא עושית שליח וע"כ דהכוונה אי אמרה היא התקבל אח"כ אינו יכול לחזור והיינו דס"ד דקאי בין אקבלה בין אהולכה וא"כ הולכה דידי' ע"כ כזכי הוא א"כ מוכח דבעלמא נמי הולך כזכי ומהך דאי אפשי ג"כ שפיר מקשה לפי מה שכתב הר"ן [או כמו שכתבתי לעיל] דהך לפיכך קמש"ל אפי' עשה הבעל מצידו לקבלה כל שביטל שליחות לקבלה שלה יכול לחזור, א"כ מוכח עכ"פ דהולך כזכי דאל"כ כיון שביטל שליחות הקבלה שלה הרי הולך דידי' לאו כזכי ומאי קמש"ל ומאי לפיכך וע"כ דקמש"ל דשליחות קבלה דידי' לא מהני אף דהיא מתרצית להתגרש דהא עשתה שליח קבלה מ"מ כיון שביטל שליחות שלה דידי' לא מהני, עכ"פ ש"מ דהולך דידי' לקבלה הוא וה"ה בעלמא דהא מוכח אפי' ביטל את שלה הוי לקבלה, וז"ב:

שם שכן בעל מוליך גט לאשתו. תמוה לי מה צורך ליתן טעם לשליחות האיש ומאיזה צד נימא דאיש לא רק אשה, ובשלמא להיפך ס"ד דלא מהני כמ"ש התוס' אבל איש להולכה מאיזה צד ס"ד דלא מהני עד שהוצרך לומר שכן בעל מוליך גט לאשתו, ונראה לי משום דקי"ל כל שאינו בתורת גיטין לא נעשה שליח בגט וכן בכל מידי דשליחות בעינן שיהא בתורת אותו דבר, והשתא יש להסתפק הכא אי תורת גירושין הוי שיהא בתורת לגרש או שיהא בתורת להתגרש ואי נימא דתורת גיטין הוי לגרש ממילא אין אשה בתורת שליחות כי אינה בתורת לגרש ואי נימא דעיקר תורת גיטין הוי להתגרש אין איש בתורת שליחות שאינו בתורת להתגרש, ועל זה אמר דהא פשיטא דאיש להולכה ודאי מהני שכן בעל מוליך גט לאשתו והרי אינו בתורת להתגרש רק לגרש וה"ה שליח, וכמו כן אשה לקבלה אף שאינה בתורת לגרש דאשה מקבלת גיטה ואינה בתורת לגרש. אבל להיפך אשה להולכה ואיש לקבלה מבעי' לי' דיש לומר דוקא איש להולכה כיון שהוא בתורת גירושין לגרש יכול להיות שליח לגרש אבל לקבלה דאינו בתורת גירושין להתגרש אינו יכול להיות שליח להתגרש וכן להיפך אשה להולכה כיון דאינה בתורת גירושין לגרש אינה יכולה להיות להולכה לגרש, והיינו דקאמר בתר הכי דאיש יכול להיות לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו קטנה אבל אשה להולכה מאי, והיינו כמו שכתבתי דאיש חשיב שפיר בתורת גירושין בין לגרש בין להתגרש דיכול לקבל גט לבתו קטנה ומשום הכי חשיב שפיר בתורת גירושין משא"כ אשה להולכה דאין לה שייכות כלל בתורת גירושין לגרש, ורש"י ז"ל פי' לקמן דס"ד כיון דהוא עצמו לאו בר קבלה שאר זכרים נמי, ודבר תימא הוא וכי הוא שליח הבעל דנימא כיון דבעל לאו בר קבלה הוא הא שליח האשה הוא והאשה בת קבלה, ולמה שכתבתי ניחא כנ"ל אמנם ממה שפירש"י כיון דאיתרבי שליחות מושלחה וכן באשה פי' כן, ולכאו' תמוה מה ביקש בזה ויש לכוין דבריו עם מה שכתבתי, ודוק:

שם מאי לאו בחד שליח לא בשני שלוחים. תמוה לי ס"ס מרישא גופא מוכח דקתני התקבל וקמש"ל דלאו בר שוי' שליח קבלה הוא והוי להולכה א"כ מוכח דיכול להיות שליח אחד להולכה וקבלה דאי מיירי באשה היאך היא באמת שליח הולכה ואי באיש הא בלא"ה אין איש יכול להיות לקבלה אפי' שוי' אשה שליח, ואולי ע"כ לא נסתפקו דאיש לקבלה לא רק לפי האמת דדוקא אשה יכולה לעשות שליח קבלה אבל אי נימא דבעל בר שוי' שליח קבלה הוא בודאי אפי' איש לקבלה מהני כיון דאיש שוי' שליח ושפיר מיירי מתניתי' באיש ולא מהני דבעל לאו בר שוי' שליח לקבלה הוא והוי להולכה וצ"ע:

מיהו קשיא לי לפי מה שכתב הב"ש באה"ע סימן ק"מ דאי אמרה האשה אח"כ יזכה לי מהני אפי' עשה הוא מעיקרא שליח קבלה, והשתא מאי קושיא אפי' תימא בחד שליח הא יש לומר בשליח אשה מיירי הכל, ורצה לחזור הכוונה דאי לא חזר ועשתה היא מהני ויכול לחזור קודם שתתרצה האשה בקבלתו, ועוד כיון שהגיע לידה וקבלתו בודאי נתרצית ומגורשת מתורת קבלה, ועוד קשה דקאמר לעיל לא אקבלה הוי לי' לומר ג"כ דלא קאי כלל ארישא רק ענין בפני עצמו דהא השתא נמי דמוקי בב' שלוחים ענין בפני עצמו הוא ומ"ש דלעיל משמע דפשיטא לי' דארישא קאי:

לכן נראה דעיקר הקושיא דהולך ודאי הכוונה רצה לחזור דהוי שליח הולכה עכ"פ דלאו כזכי הוא ולא מהני מה שתעשה אח"כ אותו לשליח קבלה או שתתרצה, רק מתורת הולכה, א"כ משמע דהתקבל והולך בחד שליח והתקבל נמי באיש, ועלה קתני התקבל לי דמהני ש"מ דאיש כשר לקבלה, ואהא משני בב' שלוחים דהולך באיש והתקבל באשה וכשאינו חוזר בהולך מגורשת מתורת הולכה ובהתקבל מתורת קבלה כיון שקיבלה הגט הרי נתרצית להתגרש ומתגרשת מתורת קבלה והתקבל לי דאשה לא קאי רק אהתקבל כדמשני מעיקרא, ודוק:

שם והתם הולכה הוא. פירש"י ז"ל דקתני להביא, ומלבד דאין זו ראי' דאפי' לקבלה פשיטא שצריכין להביא להראות הגט שנמסר לה אלא בלא"ה למה מסיפא דייק דאוקימנא בהולכה הא בלא"ה הא קתני מביאה ומה נפקא מינה להביא או מביאה, ועוד דלישנא דוהתם הולכה הוא לא משמע כלל דמלישנא דלהביא דייק, ועוד קשיא לי דדייק מסיפא וקשה חדא כיון דכבר דיקדק מרישא מה הוסיף רב אשי דמסיפא נמי מוכח ולהיפך כשמוכיח מסיפא יש לומר דמרישא נמי מוכח, ועוד תמוה לי דפשיטא דמסיפא לא מוכח כלל דאינה שליח לגירושין כלל רק אותו שהיא מוסרת לו הגט הוא המגרש ונותן לה אבל שתהא אשה שליח לגרש מי שמעת לי':

לכן נראה לי דכך הכוונה דמעיקרא לא ביאר ר' מרי כלל היאך מוכח דהתם הולכה הוא ובא רב אשי ואמר דהך פשיטות מסיפא נמי הוא ולא מרישא גרידא רק כיון דאוקימנא סיפא בהולכה רישא נמי בהולכה וברישא הוי שליח לגירושין ומתרווייהו הוא דנפשט בעיין וכן הוכיח רב אשי לעיל ספ"ב דרישא ג"כ בפ"ל דומיא דסיפא ולכך קאמר אמר רב אשי ולא רב אשי אמר דלא חידש כלום רק ליפרושי דברי רב מרי כנ"ל:

בתוס' בד"ה הא שויתי' שליח, השתא ס"ד וכו'. עיין מהרש"א דלא ניחא לי' כפירש"י דמשום דומיא פריך ואין צורך לכל דבריו בזה כי דברי התוס' פשוטים דהא ע"כ צריך לומר דלית לי' שום חידוש בהתקבל חוץ מה דמשני בגמרא דאל"כ לימא בפשיטות דקמ"ל התקבל דבעל לאו בר שוי' שליח קבלה הוא ונקט הולך איידי התקבל וקמש"ל בין התקבל בין הולך לא הוי רק להולכה ולא לקבלה דהשתא נמי עיקר התירוץ איידי) וע"כ דס"ד דלא איצטריך התקבל דבעל לאו בר שווי' שליח קבלה דכבר שמענו מהך דלעיל האומר תן גט זה לאשתי דרצה לחזור יחזור א"כ קשיא להו השתא באמת למה קתני התקבל, בשלמא הולך איצטריך דהולך כזכי וטעמא דלא שויתי' וכו' אבל התקבל למאי איצטריך, ועל זה כתבו דס"ד דאיצטריך לגלות אהולך דבלא שויתי' שליח מיירי כמו התקבל, אך כבר כתבתי לפרש בגמרא בפשיטות ואין צורך לכל זה כלל, ועיקר קושית הש"ס כיון דמתניתין אומרת דבעל לאו בר שוי' שליח קבלה הוא ש"מ דהולך לישנא דקבלה הוא, ע"ש:

בד"ה דלמא בהולך, אינו מגיה אלא כלומר כו' דקשיא להו אי מגיה הוי לי' לומר תני הילך כדרך הש"ס בכל מקום, אלא שלא הבנתי מה שכתבו דלמא איכא דתני הילך מה בכך אטו עד השתא לא ידענו דאיכא פלוגתא בהולך אי הוי כזכי רק דבא להוכיח מתנא דמתני' דס"ל הולך כזכי א"כ מה בכך דאיכא דתני הילך ס"ס מאותו תנא דמתני' שלפנינו דתני הולך מוכח דכזכי דמי ואי דאיכא דמגיה בו הילך א"כ הדר הוא מגיה ונראה לי דכך כוונת התוס' דודאי עיקר הדיוק מדקתני אי אפשי ואי הולך כזכי לא הוי לי' למיתני אי אפשי ואהא משני דקתני אי אפשי שהי' חושש רבי לפי שאין הפרש כ"כ בין הולך להילך ודילמא איכא דתני הילך ויחשוב דהולך לא מהני אפי' אמרה האשה התקבל לכך תני אי אפשי דאפי' מי שיהא שונה בטעות הילך לא יטעה בדין דמ"מ יכול לחזור בו כיון שאמר אי אפשי אבל הולך באמת בלי אי אפשי בו יכול לחזור, כנ"ל:

בד"ה איש לקבלה וכו' משום דבגט אשה בהולכה לא שייכי כו' נראה לי להגיה אשה בהולכה ואיש בקבלה לא שייכי וכן מורה בהדיא לשון לא שייכי] משום הכי קא בעי. פי' דקשי' להו מה ס"ד לחלק בשליחות בין אשה לאיש ובכל מקום דמהני שליחות לא מספקינן שיהא חלוק אשה מאיש וכל שהוא בתורת הדבר שנשתלח מהני שליחותו בכל מקום,