תפארת יעקב על גיטין רסט

אפי' מחזרת להתגרש, א"כ אי נימא דבמחזרת הוי ספק א"כ ע"כ לאו במחזרת מיירי, גם יש לדקדק דמשמע בירושלמי דאי ידעינן דהיתה מחזרת בשעת גירושין ממש מגורשת א"כ במתני' סתמא קתני ואפי' היתה מחזרת בעת גירושין להתגרש, תדע דקתני סיפא האשה שאמרה התקבל וכו' ש"מ דלא הוי גט רק שתעשה שליח קבלה בפירוש:

לכן נראה לפע"ד דודאי הכא במחזרת להתגרש אינה מגורשת כלל ואפי' ספק גירושין לא הוי מתרי ותלת טעמי, חדא דזה שאמרו זכין לאדם שלא בפניו היינו דוקא היכי שהדבר בעצמותו זכות גמור אז נעשה השליח מעצמו אבל בדבר שהוא חוב בעצמותו מספיקא לא נעשה שליח כלל כיון שיכול להיות דהוא חוב לה, ועוד שאין עידי הגירושין יודעין שנתגרשה כיון שלא נתברר רצונה לעדים וממילא אין יודעין כלל שמסר הגט לשלוחה ואפי' למ"ד ע"ח נמי כרתי היינו כיון שהגט יוצא מתחת ידה מיד הבעל בא לה אבל כאן שיודעין שהבעל מסרו לאחר ואין אנו יודעין אם זה האיש שמסר לידו הוא איש אחר לגמרי או שלוחה לא כרתי כלל לא עידי חתימה ולא ע"מ ועוד יש לי לומר דכל שהדבר בעצמותו חוב רק מחמת הרצון שהיא מיתרצית בחובתה לא מהני רק לעשות שליח בפי' שאין אדם נעשה שליח מעצמו בדבר חוב אף שחבירו מתרצה בחוב זה כל שלא נתרצה בשליחותו דאין הרצון משוי לי' זכות שיעשה שליח מעצמו:

ומעתה בהך דפרק האשה שלום שפיר מבעי לן דס"ד כיון דסני' לי' הוי זכות בעצמותו ולכל הנשים הוי זכות במקום יבם א"כ לא שייכי כל הני טעמים דלעיל או דלמא דפעמים רחמא לי' ולא הוי זכות בעצמותו, ולפי זה נראה לי דלא פשיט התם דהוי ספק מגורשת רק דפשיט ממתני' דהתם דחולצת ולא מתייבמת ש"מ דאיכא הכי ואיכא הכי א"כ ממילא לגבי גט לא הוי גט כלל דכל שאינו זכות בעצמותו אפי' אי סני' לי' באמת לא מהני כמו שכתבתי. רק לפי טעם הג' הנ"ל אפשר לומר דהתם נמי הוי ספק דכיון דסני' לי' בעצמותו זכות הוא ולא מחמת הרצון הוא בפרט דרובה סני' לי' כדמשמע התם:

ובהכי ניחא לי הא דתנן הכא האשה שאמרה התקבל רצה לחזור לא יחזור, ואם בא להשמיענו דין שליח קבלה עכ"פ הוי לי' להזכיר מה שהשיב הבעל על זה וכן בגמרא משמע דקאמר מאי לאו ל"ש אקבלה ל"ש אהולכה משמע דקאי אדמעיקרא וקמש"ל דוקא כשעשתה שליח קבלה מהני התקבל דבעל אבל רצון האשה לא מהני לישווי' זכות שיעשה שלוחה בלי שתעשה היא שליח קבלה מפורש:

והשתא אתי שפיר ג"כ הך לפיכך אם אמר אי אפשי, ופי' רש"י ז"ל תמוה מאד דאי הא קמש"ל היאך מוקי לה בגמרא דאמר הילך ס"ס מה צורך לתקנה זו שיאמר אי אפשי יאמר הולך דלאו כזכי, גם הר"ן ז"ל כתב על דברי רש"י הללו שאין נוחין לו ואולי מטעמא דאמרן, גם מה שכתב הר"ן לפרש דקמש"ל כל שביטל שליחותה אפי' עשה שליח מצידו לזכות לא מהני כדברי הירושלמי הנ"ל, ומלבד כי לשון לפיכך לא נתיישב כלל ומכח לשון זה הוכרח רש"י ז"ל לפירושו ולדברי הר"ן לא נתיישב לשון זה כלל:

אבל בלא"ה אני תמה על דבריו דפשיטא דכה"ג אפי' הוי זכות גמור ואפי' במקום קטטה ויבום לא מהני כיון שאינו רוצה שיהא שלוחה רק שלוחו ומה ענין הבעל לשליחות קבלה והא הוא בעצמו אינו יכול לקבל גט עבורה ואפילו שתעשנו שליח והיאך יוכל הוא לעשות שליח קבלה רק כל שאנו דנין בכאן הוא שאומר לו שיהא שליח שלה לקבלה ויזכה עבורה, ובזה חקרו בירושלמי במחזרת להתגרש ולא במבטל שליחותה, אבל לפי הנ"ל ניחא דכלפי שאמר מעיקרא דלא מהני רק שהיא תעשה שליח קבלה בפירוש ולא מהני רצונה הלכך כל שביטל שליחות שלה עד עכשיו רק הוא מצוה אותו מחדש עכשיו שיעשה שליח קבלה שלה לזכות עבורה לא מהני כיון שמה שעשתה שליח נתבטל ולא נשאר רק רצונה לא מהני שיעשה שלוחה בלתי שתעשה אותו שנית דהרצון לא משוי לה זכות ועדיין חוב הוא ולא מהני להיות שלוחה שלא בפני' רק שתעשה היא אותו בפירוש, כנ"ל:

גם בגוף דברי הירושלמי מה שהוכיחו הפוסקים דאי נתברר רצונה שלא חזרה בה בעת גירושין מהני, נראה לי דלא מוכח מידי ולא נתכוונו לזה כלל בירושלמי תדע דעיקר הוכחת הירושלמי מדקתני סתמא א"כ כמו כן בכל אופן שנתגלה רצונה לא מהני רק שתעשה שליח קבלה מפורש, וקושית הירושלמי היתה כך דמוכח במתניתין דעכ"פ גט הוי רק שיכול לחזור כמו דמסיק בש"ס דידן, והא בכל אתר התקבל כזכי ולמה הכא יהא כהולך שיהא דינו כשליח הולכה דכי מטי' גיטא לידה מיגרשא נימא דהוי כזכי וכיון דאין הבעל עושה שליח קבלה אינו כלום ואהא תירצו דהתם שאני כיון דזכין לאדם שלא בפניו ממילא פירושא דהתקבל זכי הוא אבל כאן דהוי חוב בודאי לא היה כוונתו זכי ולא שווי' שליח קבלה רק הולכה, ואהא קשיא להו במחזרת להתגרש נימא דעשה שליח קבלה וזכי נתכוין כמו בעלמא וכיון דלא מהני שליח קבלה דידי' אינו כלום ואפי' מטי' גיטא לידה לא תתגרש וקאמר אני אומר שמא חזרה בה ובודאי לאו לזכי איכווין כיון דאכתי אינו זכות דיכול להיות שחזרה בה, והיינו דמקשה בירושלמי מאשה עצמה המביאה גיטה דהוא עשאה שליח הולכה וניחוש שמא חזרה בה ומשני תמן היא חבה לעצמה ואין אנו צריכין לבוא מכח זכות רק חוב הוא והיא עצמה נעשית שליח לחוב לה והוי כמו שליח קבלה שלה דלא חיישינן לביטול כל שלא ביטלה השליחות בפירוש וה"ה בהולכה כל שקיבלה השליחות עליה לחוב לה נעשית כמותו ואינה מסולקת מזה רק בביטול בפירוש כנ"ל, ובא"הע סי' ק"מ הארכתי עוד בענין זה ע"ש:

בגמרא טעמא דלא שויתי' כו' התקבל איצטריך לי' תמוה לי דהוי לי' לומר דהתקבל איצטריך דבעל לאו בר שוי' שליח קבלה הוא ואפי' מחזרת להתגרש ואיידי דתנא התקבל תנא הולך ועוד דלפי תירוץ זה לא אתיא מתניתין כלל להשמיענו בדין ביטול הגט רק להיפך להחזיק הגט עכ"פ כשיגיע ליד השליח וזה תימה דכולה מתניתין קתני בהדיא להיפך לבטל הגט מצד הבעל, וביותר תימה לס"ד למה לי התקבל, ומה שכתבו התוס' לגלות אהולך א"כ כולה רק לאשמועינן הולך כזכי ולמה לי כ"ה אטו לא הוי מצי לאשמועינן הולך כזכי בפשיטות גם בשליחות האשה הוי לי' לאשמועינן דכשאמר הולך לי גט הוי כהתקבל לי גט וכולה מתניתין משמע דעסיק בדין ביטול הגט מצד שליחות לקבלה של בעל והיאך נימא דהכל לא איצטריך רק לאשמועינן הולך כזכי או דמגורשת מכי מטי' גיטא לידה עכ"פ:

אבל לדעתי פי' הסוגיא פשוט וברור דודאי פשיטא דלא בא כאן לאשמועינן דבעל יכול לבטל שליח הולכה שלו דכבר שמענו במתניתין פרק השולח להדיא דכל שלא הגיע לידה יכול לחזור בו ולבטלו רק הך מתניתין אתי לאשמועינן דגט חוב הוא ואין איש עושה שליח לקבלה ואפילו מחזרת להתגרש כמו שאמרו בירושלמי] והשתא כיון דקתני הכא הולך ג"כ ע"כ דהולך ג"כ לישנא דקבלה הוא וקמש"ל דבעל לאו בר שוי' שליח קבלה הוא אבל או נימא הולך להולכה הוא מה בקשו כאן בהולך דיכול לחזור בו והיינו דדייק דע"כ דוקא בלא שויתי' דבעל לא מצי משוי לי' שליח לקבלה אבל בשויתי' איהי מגורשת מיד, ואהא משני דהולך להולכה הוא דלאו כזכי הוא רק דאיצטריך לי' לאשמועינן בהתקבל דעכ"פ שיגיע לידה מגורשת לכך קתני הולך בהדי התקבל ושפיר שמעינן כמו בהולך ודאי מגורשת עכ"פ כשיגיע לידה כמו כן התקבל כיון דלאו בר שוי' שליח קבלה הוא הוי כהולך, וליכא למימר דהא מדקתני רצה לחזור יחזור ש"מ דגיטא מיהא הוי, הא ליתא, דיש לומר דאי חוזר בו לא מהני אפי' תעשה האשה את השליח אח"כ לקבלה אבל אי לא יחזור בו גיטא הוי כשתעשה האשה את השליח אח"כ לקבלה כמ"ש הב"ש בא"הע סי' ק"מ אבל השתא דקתני הולך והתקבל בחד דיבור דרצה לחזור חוזר ש"מ דכשיגיע לידה בתרווייהו הוי גיטא כנ"ל בזה ועמ"ש בתוס' בד"ה הא:

ודע שיש לדקדק כאן היאך דייק דבמתנה הולך כזכי הא י"ל שאני הכא דהאשה שויתי' שליח קבלה יש לומר על דעת כן נתנו כמ"ש התוס' לקמן בד"ה רבי משא"כ בעלמא היכי דאומר מעצמו הולך, מיהו בהא יש לומר דדייק כיון דמתני' באה לאשמועינן דהוא אינו יכול לעשות שליח קבלה משמע בהדי' דבהך לישנא גופא דהוא אינו יכול האשה יכולה והיינו אי אמרה הולך לי גט מבעלי הוי כזכי לי א"כ שפיר מוכח דהולך כזכי, איברא בהך קושיא דבתר הכי דמקשה מאשה שאמרה התקבל מאי לאו אהולכה וקשה מה בכך כיון דהיא אמרה התקבל הולך דידי' ג"כ זכי הוא דמסתמא על דעת כן נתן לו ומכ"ש דקשה מהא דמקשה מאי אפשי דלולא דאמר אי אפשי הוי הולך כזכי דמסתמא על דעת כן נתנו כדברי התוס' הנ"ל:

וראיתי להרב בת"ג שהרגיש בזה וכתב לתרץ דדומיא דהתקבל קתני אפי' לא ידע הבעל משליחות הקבלה שלה,