תפארת יעקב על גיטין רסא

להו להעמיד על עצמם מעיקרא דאיכא מ"ד דאפי' במטלטלין לא מהני ולדעתי דברי התוס' קאי על שכיב מרע דס"ד דשכיב מרע אפי' בקרקע מהני דבהא אין הטעם משום כדי חייו רק כדי שלא תטרוף דעתו א"כ אין הפרש בין קרקעות למטלטלין, ולזה דקדקו מדלא קאמר נמי אחת קרקע ש"מ דקרקע לא מהני לעולם אפי' בשכיב מרע והטעם כיון דליכא קנין קרקע בקטן במכירה לא תקנו נמי במתנה, דאין סברא שיהא מתנה יותר במציאות בקטן ממכר דמתנה אגב מכר גריר בקטן, ואהא הביאו להיפך דחזינן דאינו יכול למכור ומתנה מהני ש"מ דמתנה לא תליא במכר א"כ הכא נמי כיון דלענין שכיב מרע ראוי שיועיל במתנה גם בקרקע, לא איכפת לן מה דבמכר לא מהני ועל זה דחו דהתם כיון דהוא גדול ומדאוריי' מהני אפי' מכר רק רבנן הפקיעו ובמתנה דלא שייך טעם זה העמידו על דין תורה אבל כאן דמדאורייתא אין מתנתו ומכירתו כלום. רק רבנן תקנו, הלכך כל דתקנו במכירה מהני במתנה ומה דלא תקנו במכירה אפילו מתנה לא מהני, כנ"ל:

ע"ב בגמרא מה"מ כו'. יש לתמוה היאך ס"ד להקשות מה"מ מה דבמתניתין קתני להדיא מפני דרכי שלום ואטו כלהו דתנן במתניתין. שמעינן להו מקראי, תדע דבתר דמפיק לה מקרא וקדשתו פריך עלה מפני דרכי שלום דאורייתא הוא א"כ מעיקרא דלא ידע מאי קשיא לי' מה"מ, ונראה לי דעיקר הקושיא דלקמן אמרינן דאחריהם ג"כ יש סדר וחשוב חשוב קודם לקרות א"כ מאי איכפת לן אי הי' הכהן והלוי ג"כ בכלל כמו השאר והחשוב חשוב קודם וע"כ שיש לכהן ולוי שום קדימה במקום אחר עד שמפני זה יש לחוש לדרכי שלום אבל אי לא היה לכהן ולוי שום קדימה במקום אחר היה מהראוי שיהא נכלל בשאר ישראלים לקרות חשוב חשוב קודם ולא חיישינן בהו לדרכי שלום כלל דהא לא חשבינן להו במתניתין וע"כ דכהן ולוי יש להם מעלה במקום אחר עד שתקנו כאן לקרות אותם ראשונים מפני דרכי שלום, ואהא מייתי כמה קראי ובתר דמייתי מוקדשתו דמפורש בהדיא לברך ראשון פריך דאורייתא הוא ולמה קתני מפני דרכי שלום:

שם ואם בא לחלוק כבוד לרבו וכו' אבל בבהכנ"ס לא:

משמע דאפי' כהן קטן מוחל לת"ח גדול ממנו לא מהני מפני דרכי שלום והדבר תמוה דלמה לו לומר לכדמר ולאתויי ברייתא ומה דאמר מר עלה, הא משנה שלימה בהוריות דממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה הרי דמדינא דאורייתא דוקא בשוין אבל אם הישראל גדול מן הכהן אין לו מן הדין וקמש"ל מתני' מפני דרכי שלום יקרא הכהן אפי' קטן אבל מנין לנו לומר דאפי' כהן קטן מוחל לגדול ממנו לא מהני לכן נראה לי דכל היכי דמגיע לישראל מן הדין לית בזה משום דרכי שלום כלל וקורא הישראל תחלה לכך הוצרך לומר לענין מחילה, רק בבוצע דינו לפשוט ידו תחילה אפי' בגדול ממנו ושם אמרו דיכול לחלוק כבוד למחול לגדול, ועל זה אמר דכה"ג הכא בבהכנ"ס לא מהני אבל הא כדאיתא והא כדאיתא בסעודה בגדול ממנו ובקריאה דוקא בשוין דאז מגיע לכהן מן הדין לא מהני מחילה אבל בגדול דאין מגיע לו מן הדין אפי' מחילה אין צריך, ומזה ראי' לדברי הרמב"ם בפי' המשנה ע"ש, וכן נראה מדבריו בהלכות שלא זכר רק מנהג פשוט לקרות כהן אפי' קטן משמע דמדין המשנה אין לקרותו כשהוא קטן ואין בזה משום דרכי שלום רק בשווין אינו יכול למחול כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה דאפי':

שם איני והא ר"ה קרי בכהני בשבתות וימים טובים. לא ידעתי למה שאלו זה בתר מימרא דר' מתנה דמחלק בין שני וחמישי ליו"ט הא מעיקרא בלי ר' מתנה פשיטא דקשיא מר"ה:

ונראה לי דמהך דר' מתנה מוכח דאפי' כהן גופא מוחל שייך דרכי שלום דכל אחד יאמר למה לא מחלת לי והיינו דמחלק בין שני וחמישי דלא שכיחי רבים ליו"ט אבל בלי ר' מתנה הוי ס"ד דבסעודה נמי על בעל הסעודה קאי דאי רצה לחלוק כבוד לרבו הרשות בידו, וכמו כן בבהכנ"ס אי רצה חזן הכנסת לחלוק כבוד לגדול ממנו יש בו משום דרכי שלום והיינו דהכהן אתי לאנצויי' דלא קראוהו ראשון, ולא קשי' מר"ה דכהן גופא מחל לו אבל כיון דמחלק ר' מתנה כך ש"מ דלאו משום מחלוקת כהן הוא א"כ קשיא מר"ה ודוק:

ודע שיש להקשות בהך קושיא מר"ה במה נפשך אי ס"ל דהך דרכי שלום אינו רק בשוין אבל בגדול לא, כדעת הרמב"ם בפי' המשנה, א"כ מאי קושיא מר"ה שמא הוא היה גדול מן הכהן ואי אפי' גדול ממנו לא מהני וכהן קורא ראשון למה לן לומר לענין מחילה לימא דאפי' גדול ממנו קורא כהן ומדאורייתא דוקא בשוין וצריך לומר דמשמע לי' דכיון דלעולם הוי קרי בכהני ואפי' בשבת ויו"ט דשכיחי רבים א"כ לא ימלט דלפעמים היה שם כהן כמותו או גדול ממנו והוא לא דיקדק אחר זה, ואהא משני כיון דר' אמי ורב אסי כהני חשיבי דא"י מיכף הוי כייפי לי' מסתמא לא היה שום כהן גדול ממנו, ועמ"ש בתו' בד"ה אפי':

שם משום פגמו של ראשון. לא נתבאר לי פי' דבר זה כיון דמדינא יש לכהן קדימה לישראל א"כ כשיש שני כהנים הגדול משניהם קורא ראשון ושני יש לו קדימה לישראל דהא וקדשתו כתיב, וצ"ל שלא אמרה תורה רק ליתן בכל דבר כבוד למעלת הכהונה לפתוח ראשון ולברך ראשון, אבל כל שנתנו כבוד לכהונה שוב אין צריך עוד לחלוק כבוד לכהן השני באותו דבר עצמו כי כבר נתנו כבוד למעלת הכהונה לראשון, אך את זה לא הבנתי כיון דיהא מותר לקרות כהן אחר כהן מאיזה צד יחשבו לפגום בכבוד הראשון ולומר שלא היה כהן כיון שכך הדין דמותר לקרות כהן אחר כהן ועמ"ש בתוס' בד"ה באותו כהן] ומאיזה צד יחשבו דיש שם לוי ומכל מקום קורא כהן השני:

שם אחריהם מי קורין. פירש"י כלומר תקנו שום סדר לישראל בשבתות מפני דרכי שלום, ואני תמה חדא מה ס"ד למיבעי כיון דלא ידע דיש סדר ומתניתין לא חשיב רק כהן ולוי מאיזה צד נימא דיש עוד סדר, ועוד לפי האמת דיש סדר למה לא קתני במתניתין דיש בזה מפני דרכי שלום שלא יוכל למחול כמו בכהן דלא ליתי לאנצויי דכל אחד יאמר למה לא ימחול לי:

לכן נראה לי דר"י נפחא לא ס"ל לפרש מתניתין לכדמר לענין מחילה רק דס"ל דמדינא דוקא בשווין ומפני דרכי שלום אפי' קטן קורא ראשון תדע דקאמר אחריהם קוראין ת"ח הממונים פרנסים על הציבור ובודאי אין הכהן גדול כמותו ומ"מ אחריהם הוא דקרי ומעיקרא לא ואביי דלעיל אפשר דסובר דבגדול לא אמרו כלל כדברי הרמב"ם בפי' המשנה. וע"כ לענין מחילה בשווין איתמר, אבל לר"י נפחא דגדול אינו קורא ראשון בלא"ה אתי שפיר ולא מוכח כלל לענין מחילה, והשתא שפיר קאמר אחריהם מי קוראין לאו מפני דרכי שלום רק מדינא כמו שיש סדר בכהן מדינא בשווין כך יש סדר בישראל מדינא ומתניתין לא חשיב רק מפני דרכי שלום ועלה קאמר דיש סדר, ובהא לא שייך לתקן מפני דרכי שלום אפילו קטן משל אחריו דעיקר הקדימה לפי שהוא גדול ובלא זה אין כאן קדימה, ודוקא בכהן שייך דרכי שלום אפי' הוא קטן דמ"מ יש לו מעלת כהונה אבל אחריהן אין מקום לדרכי שלום כי אם יש לו מעלת חשיבותו מדינא מגיע לו ואי אין לו מאיזה צד יקרא ראשון, וז"ב:

ולפיכך השמיט רבינו הגדול כל סוגית הש"ס דאין כהן יכול למחול רק הביא המשנה כצורתה ומה שאמרו עלה תנא דבי ר"י וקדשתו, וזה פלא דהא בש"ס פריך עלה דאוריי' הוא ומשני לכדמר, ולהנ"ל ניחא דזהו לאביי אבל לר"י נפחא לא איצטריך לענין מחילה רק ליתן לכהן כבוד אפי' קטן משל אחריו כנ"ל, אך לא ידעתי למה לא הביא הך דרשות דמעיקרא כהנים בני לוי דמהך דר"י לא מוכח רק כהנים ומאינך מוכח לוי ג"כ:

בתוס' בד"ה וליטול מנה יפה ראשון כגון במעשר עני או בצדקה וכו' אינו רואה סימן ברכה לעולם. ובאמת אין זו קושיא דהתם מיירי דנותן עינו בחלק יפה שהוא חלק יפה לכל העולם וכאן מיירי שחולקין בשוה ממש והוא בורר לו מן השווין מה שנראה לו וכה"ג לא מיקרי חלק יפה דהא בשוה נתחלק קודם ברירתו וכן דיקדק רש"י בהדיא, גם עיקר פירושם במעשר עני וצדקה אינו נראה כלל דלא הוי לי' לומר וליטול מנה יפה ראשון כי הוא אינו נוטל רק מה שנותנין לו והוי לי' לומר ליתן לו מנה יפה ראשון דבע"ה נותן לו המעשר והצדקה ומדקאמר וליטול היינו מה ההיתבם שהוא בורר ונוטל וז"ב:

בד"ה אבל בשני וחמישי ה"מ לדידהו וכו' ולפי מה שכתבתי לעיל לשיטת הרי"ף דלפי המסקנא דחשיב אחריהם ג"כ לא הוי הכוונה במתניתין משום דרכי שלום לענין מחילה רק בגדול ממנו דמדינא שייך לישראל ומפני דרכי שלום לכהן א"כ ממילא אין חילוק בין שבת ויו"ט לשני וחמישי כיון דחיישינן לאנצויי דכהן גופא רק בס"ד דמתניתין דכהן מוחל שפיר שייך לחלק בין שבת לשני וחמישי, כנ"ל ועמ"ש בסמוך: