תפארת יעקב על גיטין רנא

היתה כשרה, ונראה לי דהיינו טעמא דכל שיצא הס"ת מתחת יד הסופר ולא הודיעו חזקה דכשרה הוא שאי היתה פסולה היה מודיע כשיצאה מתחת ידו, ובהכי ניחא לי מה שהקשו דאי היתה ביד מוכר הי' מאמינו והא לאביי כל שאינן בידו אינו נאמן והרי הכא כיון שכבר כתבה אין בידו לפסלה והרי בהך עובדא דלעיל משמע דס"ל לר' אמי כאביי דאמר שורת הדין אינו נאמן, ומפני קושיא זו הכריח הרא"ש דהך בידו דאביי הכוונה מכח בעלים דלא כפירש"י לעיל בד"ה כל שבידו, ולפי הנ"ל לק"מ דדוקא לעיל דאיתחזק היתר בעינן לאביי בידו ולרבא שהי' בידו כבר אבל הכא כל שלא יצאתה מתחת יד סופר לכ"ע נאמן דאין לספר זה שום חזקת היתר ולא בעינן בידו כלל:

וראיתי להר"ן ז"ל שכתב על זה וז"ל, ומשום דחזקת פועל עשה כהוגן מה שבידו וכו' ומיהו באדם דעלמא כו', והרב מהר"ם בהג"ה הקשה עליו מה שהקשה, וברור דהר"ן נתכוין ליישב קושיא הנ"ל דהא כאן לא איתחזק היתר כלל לזה פי' דחזקה על פועל שעשה כהוגן וזהו חזקה שלה לכך כל שאין בידו אינו נאמן אבל בעלמא כה"ג דליכא חזקת היתר ע"א נאמן בכל גווני וז"ב בכוונת הר"ן, אבל מ"מ נ"ל עיקר כמו שכתבתי דלאו משום חזקה שעשה כהוגן אתינן עלה רק לפי שהוציאה ולא הודיע, חזקה דכשרה היא, וכיון שבא להוציאה מחזקתה ואינה בידו אינו נאמן, כנ"ל:

שם נהי דהפסיד שכר אזכרות וכו'. עמ"ש לקמן דף נ"ה בעובדא אחרונה דר' אבהו כי שם ביארתי הך קושיא דר' ירמי' עם הסוגי' דשם על נכון:

שם וליעבר עלייהו קולמס וכו' נימא דלא כר"י. תמוה לי הא בפרק הבונה מוקי ר"ח מתניתין דכתב על גבי כתב פטור במחלוקת ר"י ורבנן דהכא ובפי' אמרו לעיל פ"ב דכל היכי דהוי כתב חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק ולפ"ז צ"ל דע"כ שם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו לכ"ע דאל"כ לר"י היאך יעביר עליו קולמס כיון דהך כתב העליון הוי כתב א"כ מוחק שם התחתון:

והשתא תיקשי הכא במה נפשך אי נימא דדוקא בנתכוין לכתוב יהודה דלא נתכוון לשם כלל מותר למחקו אבל בכותב שם רק לא לקדושת השם כגון בס"ת דהכא אסור למחקו א"כ מאי קושי' הכא דיעביר קולמס הא הכא נתכוין לכתוב שם לא יהודה ואי נימא דס"ל דאין חילוק כלל רק כל שלא נכתב בקדושתו מותר למחקו א"כ כרבנן נמי לא אתיא דכיון דלא ס"ד דהוי מנומר יכול למחוק האזכרות ורבנן ור"י לא פליגי רק בכתב על גבי כתב אבל אי הוי כתב מודו רבנן לר"י ש"מ דמודו דיכול למחוק שם שנכתב שלא בקדושה:

ונראה לי לפי מה שכתבו התוס' פרק הבונה דלכ"ע כתב על גבי כתב לא הוי כתב היכי שאינו מתקן כלום רק במתקן בכתב העליון טפי פליגי רבנן ור"י, ולפי זה למחוק אי אפשר לפי שאסור לו למחוק שאינו נאמן שהיא שלא לשמה והוי מוחק את השם, אבל להעביר קולמס לר"י יכול במה נפשך אי משקר אינו מתקן כלל בכתב העליון ולא חשוב לא כותב ולא מוחק ואי אינו משקר יכול למחקו לפי שנכתב שלא בקדושה אבל לרבנן אין תועלת בהעברת קולמס כלל דאי משקר לא הועיל דאפילו מתקן לא חשיב כתב כלל ואי אינו משקר מה צורך להעביר בקולמס כנ"ל, ובהכי ניחא מה שכתבו התוס' פרק הבונה דר"ח משמע לי' דמתניתין דשבת פוטרת אפילו במתקן ולמה להו כ"ה לימא בפשיטות דר"ח לית לי' האי סברא לחלק במתקן, ולפי הנ"ל ניחא דמהך סוגיא דהכא מוכח דלכולי עלמא היכי דאינו מתקן לא חשיב כתב כלל, כנ"ל:

בתוס' בד"ה כל שבידו נאמן, הקשה ר"ת וכו' שהיה בידו תחילה. בפרק האומר דקדקו התוס' דע"כ טעמא דרבא שהי' בידו תחילה דהא מודה לאביי דהתם דבעי שותק והכא לא מיירי בשותק דבהא לא הוי בעי אביי בידו דאכלת חלב אינו בידו ע"ש, והשתא הכא בקושיא לאביי דהוי ס"ד דהכא בשותק מאיזה צד פשיטא להו דרבא בעי שהי' בידו, וצ"ל דהכא משמע להו בלא"ה דדוקא משום שהי' בידו תחילה מכשיר מדקתני בברייתא טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני וכך הוי לי' לומר טהרות שלך ביום פלוני נטמאו והוי תליא באשכחי' ולא אמר לי' והדר אשכחי' אינו נאמן ואי בפעם ראשון אמר לו נאמן, וע"כ דוקא טהרות שעשיתי עמך שהיו בידו, תדע דהתם דקדקו התוס' דאפילו אינו בידו נאמן מאכלת חלב ומשורך נרבע והכא דקדקו גם מנטמאו טהרותיך והיינו דהכא ס"ל לר"ת כיון דלא קתני התם טהרות שעשיתי עמך נטמאו כדקתני הכא רק נטמאו טהרותיך, מהא שמעינן אפי' אינו בידו וממילא שמעינן מרבא דעכ"פ בעי שהיה בידו תחלה, מיהו דברי התוס' דהתם בלאו הכי צ"ע דנהי דלא משמע להו להוכיח מהך לישנא דאינו בידו אבל עכ"פ כיון דמביא התם סייעתא עד אחד אומר נטמאו והוא אומר לא נטמאו פטור טעמא דאמר לא נטמאו הא שותק מחייב אלמא אפילו אין בידו כיון דלענין פטור וחיוב מיירי דבהא אין בידו לחייבו קרבן ע"ש , ועיין מה שאכתוב בסמוך:

בא"ד ואומר ר"ת דהכא במכחישו וכו' אבל התם דשותק הוי כהודאה ע"כ. תמוה לי כיון דרבא פליג התם באומר אשתך זינתה ושותק דלא מהני דאין דבר שבערוה, פחות משנים ומ"מ מודה דאי מיהמן לי' כבי תרי אסורה עליו אלמא דעדיף לי' לרבא מהימן כבי תרי משותק א"כ מאי מקשה בגמרא מכ"ג ביוה"כ דאפי' שמעיני' דפיגל לא מהני דדלמא בתר הכי קאמר והיינו כמ"ש התוס' דפשיטא לי' דבכל קרבנות שייך פיגול בכל ד' עבודות וקשה הא שייך פיגול דמהימן לן כבי תרי, ובהא אפי' לרבא מהני התם וכ"ש לאביי דלא בעי בהא בידו והיאך הביא ראי' שהתורה האמינתו, ואפשר לומר דלא מהני האי דמהימן לי' כבי תרי רק להחמיר לאפוקי אבל הכא להביא קרבן אחר חולין לעזרה לא מהני היכי דמדינא לא מהימן מה דמהימן לן כבי תרי, ולפי מה שתירץ הר"ן בחידושיו דשאני הכא שאין אדם משים עצמו פושע לכך לאביי בעי בידו ולרבא שהיה בידו כבר א"כ איכא למימר דבכה"ג דמשים עצמו פושע אפילו מהימן לי' כבי תרי לא מהני היכי דאינו בידו:

ובעיקר דברי התוס' במאי דפשיטא להו דאביי ורבא פליגי הכא, אני תמה דמאיזה צד נימא דפליגי הא יש לומר דאביי מפרש לה במכחישו והיינו מדקתני סיפא דאינו נאמן ואי לא מכחיש לי' אפי' אינו בידו נאמן דהתורה האמינתו כהך דכהן גדול ביוה"כ דלקמן, ולכך מוקי לה במכחישו ואז כל שאין בידו אינו נאמן ורבא מוקי לה באינו מכחישו רק באומר איני יודע, וסיפא אינו נאמן מיירי דאשכחי' ולא אמר לי' וכו') ונהי דהא לא שייך לומר דרבא מוקי לה בשותק ומכח שתיקה כהודאה דא"כ מאי מהני אשכחי' ולא אמר לי' כיון דמטעם הודאה אתינן עלה, ועוד אי בשותק הוי לי' לומר נטמאו טהרותיך סתם כהך דהאומר, אבל הא ודאי יש לומר דע"כ לא בעי שותק בפרק האומר רק במה שאין בידו כלל ולא הי' בידו אבל היכי דהיה בידו אפילו אומר אינו יודע נאמן רק במכחיש אינו נאמן, ובהא מודו אביי ורבא, ולא פליגי רק בפי' הברייתא בלבד דמר מוקי לה במכחישו ותליא אי עכשיו בידו ומר מוקי לה באיני יודע ואפי' היה בידו כבר רק אי אשכחי' ולא אמר לי' אינו נאמן ולפי זה הנהו עובדי דלקמן דר' אמי וס"ת אליבא דכ"ע נינהו דכהן גדול ביוה"כ ודאי נאמן כיון שהיה בידו וכן הך ס"ת אי היתה ביד מוכר כיון דלוקח אינו יודע נאמן לפי שהי' בידו רק ביד לוקח הוי כאשכחי' ולא אמר לי':

ועוד אני תמוה דאפי' אי נימא דפליגי אביי ורבא הכא בדינא מ"מ מנין להו לחדש דבמכחישו ג"כ מהני בידו ויש לנו לומר דכל שמכחיש הוי חד להדי חד כיון דבעלים אומרים ברי שהם טהורים כמו שנאמנים על כל הטהרות ואיסורין הנמצאים אצלו כן נאמנין על אלו, וכיון דעכ"פ עכשיו ביד בעלים הן והוא אומר על שלו שהם טהורים נאמן כמו העד שאומר להיפך לפי שהי' בידו בשעה שאמר וממילא מוקמינן להו בחזקת כשרות, רק הכא כפשטא מיירי שאין יודעין לכך לאביי נאמן מכח בידו ולרבא לפי שהי' בידו, והתם בעי אביי מרבא שותק לפי שלא הי' בידו כלל ומאיזה צד נפרש דברי אביי דאפי' מכחישו יהא נאמן מכח בידו דהא לא הוזכר הכחשה בברייתא כלל, ועמ"ש בסמוך בדיבור זה:

בא"ד ונראה דאם שותק מחמת שאינו יודע וכו' נטמאו טהרותיך בפניך וכו'. דבריהם צ"ע, דאי דוקא כה"ג מהני התם היאך פליג אביי באשתך זינתה והביא ראי' מהך סמי' דמר שמואל והתם לא קאמר לי' כלל דזינתה בפניו ומוכח להדיא התם דלא ידע האי סמיא כלל, וא"כ כיון דאפי' בטהרות לא מהימן רק באומר לו נטמאו בפניך דאז הוי שתיקה כהודאה כ"ש בדבר שבערוה דאינו נאמן:

ואמת שהתוס' פרק האומר הכריחו דמיירי שאומר בפניך מהך דאכלת חלב דהתם בעינן שיהא נודע לו ולא שיודיעוהו אחרים, אבל באמת אין זו ראי' כלל דהא היכי דמהימן לי' כבי תרי לכ"ע מהני ולא באו למעט התם רק