תפארת יעקב על גיטין רמו

הכחישה ממילא ופירות והרקיבו מקצתן לא הוזכר במשנה כלל רק מדיוקא דייקינן לה התם ועוד אי בכוונה לא הקשו מהכחישה דבהא ניחא לחזקי' ג"כ לפי שהוא ממילא א"כ פשיטא דאין לתמוה כלל דהא ידעו מחילוק זה ומ"מ הקשו ממטבע ונפסל, ואי ס"ל לתוס' דהכחשה הוי היזק ניכר וכוונתם כמו דמחלקינן בהיזק ניכר בין ממילא לבידים כמו כן נחלק באינו ניכר, ג"כ יש לתמוה דהוי להו להקשות בפשיטות דהא אפילו בהיזק ניכר פטור בממילא כ"ש באינו ניכר שאין לחייבו לחזקי' בממילא, גם יש להבין מה ס"ד דתוס' דהא ע"כ הקושיא מכח דקנאו בשינוי דאל"כ מאיזה צד לא יוכל לומר הרי שלך לפניך כיון שלא קנאו שאין זה שינוי:

אבל באמת כוונת התוס' פשוט ומבואר דס"ד נק בקושיא דעיקר קושית הש"ס דכיון דהיזק ניכר הוא וחייבין עליו לשלם ממילא חייב הגזלן לשלם ההיזק וממילא לא שייך שיאמר הרי שלך לפניך כמו מזיק דעלמא דחייב לשלם ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך, ואהא קשיא להו מאיזה צד פשיטא להו דממילא יש כאן חיוב כמו בידים עד שלא יוכל לומר הרי שלך לפניך, והביאו ראי' דהא חזינן בהיזק הניכר כגון הכחשה דבידים חייב וממילא פטור, והשתא בפשיטות אין להקשות דלא עדיף אינו ניכר מניכר דיש לומר דשאני הכחשה כיון שנשאר גוף הבהמה שיכול לומר הרי שלך לפניך ממילא פטור על הכחשה שנעשה בה ממילא, אבל כאן שלא נשאר כלום דהכל ניזוק מחמת שעבר הפסח א"כ יש לומר דבאמת חייב ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך, רק הא קשיא להו דמנא לן לדמות מטמא בידים לממילא שמא באמת ממילא אפי' בניכר פטור ולכך יכול לומר הרי שלך לפניך ופטור, וכמו כן באינו ניכר אפי' ניזוק הכל כל שהוא ממילא פטור, ואהא תירצו דאין כוונת הש"ס להקשות דמחמת דחייב בתשלומין לא יוכל לומר הרי שלך לפניך רק כיון שיש בו דין חיוב תשלומין ע"כ דהוי כניכר א"כ ממילא הוי שינוי הראוי לקנות בו דהא אינו חוזר ושאני הכחשה דהוי שינוי החוזר לכך יכול לומר הרי שלך לפניך וממילא פטור מהכל אבל כאן הוי שינוי גמור שאינו חוזר דאי לא הוי שינוי לא הוי מחשבינן לי' כניכר לחייב עליו:

אמנם בגוף דברי התוס' לא ידעתי מנין להם דבהכחשה ממילא אינו חייב לשלם מה שכיחשה הבהמה ורק לפי שהוא שינוי החוזר יכול לומר הרי שלך לפניך ולא אמרינן דקנאה ונ"מ אי מתה אחר החזרה או נאנסה פטור דהוי חזרה גמורה דהוי שינוי החוזר אבל מה שהכחישה חייב, והשתא אפי' תימא דהכא לא הוי שינוי מ"מ כיון שצריך לשלם ההיזק והכל ניזוק על מה יאמר הרי שלך לפניך הא ממונא מעליא בעי שלומי והכל ניזוק ולא נשאר כלום, וכן נראה בדין כיון דגזלן הוא מה בכך דלא נשתנה מ"מ חייב באחריות ואונסין כל שלא החזירה, א"כ כמו דאחר המזיק היזק שאינו ניכר חייב לשלם כמו כן בנעשה ממילא חייב הגזלן לשלם ההיזק, א"כ ממילא לא שייך הרי שלך לפניך דכל שיווי החמץ חייב לשלם כמו אם הי' אה ניזוק היזק ניכר:

ועכ"פ מוכח מדברי התוס' להדיא דאם עשה בה מלאכה בידים והכחישה אפילו הכחשה החוזר חייב לשלם הפחת דהא מיירי בהכחשה החוזר דבאינו חוזר הוי שינוי וקנאו ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך מ"מ דוקא ממילא פטור ולא בהכחישה בידים וזהו דלא כהסמ"ע סי' שס"ג שכתב בפשיטות דוקא בהכחשה שאינו חוזר אבל בחוזר פטור ונעלם ממנו דברי התו' כמו שביארנו:

בא"ד כדמוכח הכא וכו' אין כוונתם להוכיח מדמקשה עלי' דחזקי' דמיירי בידים מחמץ דממילא, דהא ליתא, דודאי למ"ד שמי' היזק אין חילוק כיון דס"ס הוי שינוי וקונה כיון שאינו חוזר ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך, אבל למ"ד לא שמי' היזק שפיר יש לחלק בין ממילא לבידים רק כוונתם בפשיטות דהא מתניתין במטמא בידים מיירי ועלה אמר ר"י דמדאורייתא פטור דלא שמי' היזק רק כדי שלא יהא כל אחד הולך ומטמא, וזה לא שייך בשומר דשור הנסקל דהתם חדא דאין מקום לחוש דיגח אדם וימסרנו לב"ד, ואי משום לא פלוג דיזיק באופן אחר א"כ יתחייב לשלם, ועוד דאפי' נחייבנו ולא ימסור בידים יקחו ב"ד בעצמם ולא יעכב וממילא יפסיד:

ועוד אפי' ימסור לב"ד אי יסקלוהו יתחייב ומאיזה צד יחשוב דב"ד יחזירוהו לו להחזיר לבעליו, ועוד דשומר זה שמסר השור פשיטא דלא נתכוין להפסיד לבעליו רק שב"ד בקשו ממנו השור נתן להם דאטו כ"ע ידעי דאין גומרין רק בפניו ולא הוי מזיד כלל א"כ פשיטא דאין לחייבו מכח שלא יהא כו' וזה ברור בעל משל"מ פ"ג מהלכות גזילה לא הבין דברי התוס' הללו ולכן הקשה מה שהקשה, אבל ברור דכוונת התוס' כמ"ש ולק"מ:

גם מה שביקש לומר שם דאפי' בשוגג יש לומר דחייב ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך הוא תמוה כיון דלא שמי' היזק פשיטא דלא חשיב שינוי ולמה לא יוכל לומר הרי שלך לפניך ואפילו אי שמי' היזק בקשו התוס' לומר מקודם דיכול לומר הרי שלך לפניך רק לפי דהוי שינוי שאינו חוזר כיון דשמי' היזק, אבל אי לא שמי' היזק אין זה שינוי כלל ואחר העושה בשוגג פטור על זה דלא הוי שינוי כלל א"כ מ"ש הוא שלא יוכל לומר הרי שלך לפניך, והא דקתני הכא תרומה ונטמאת אף דמיירי בשוגג אין להוכיח דבידים אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, דכיון דמיירי בשוגג קאמר ונטמאת לא שהוא טימאם בידים ולמה לי' לומר שטימא בידים בשוגג בפרט דחמץ ומטבע לא שייך בידים כלל:

בא"ד חשיב היזק ניכר. ואף דעיקר גמר דין לא הוי היזק ניכר והיאך יהא הגורם לזה היזק ניכר כיון דלאחר גמר דין אין ניכר בו שום היזק, וצ"ל דכמו אם היה מסרו לגנב ולגזלן שאי אפשר להוציא ממנו אף שהגזלן יתננו בידו לפי שעה בחזרה מ"מ כיון דלפי אלמותו חלוטה היא אצל הגזלן והגנב הוי היזק ניכר דמעת מסירתו גנוב וגזול הוא הלכך גם כאן כיון דאין גומרין דינו רק בפניו הוי לי' במסירת השור לב"ד כאלו מסרו לגזלן ולגנב דמאותו שעה גנוב וגזול הוא והוי היזק ניכר ממש שניטל מרשות בעלים ונעשה של אחר במסירתו של זה, אמנם מה שדחקו בלשון אתפסתי' לא ידעתי הא מפורש פרק שור שנגח דמוקי התם בקדם ב"ד ותפסי' ממילא ופריך עלה נימא לי' אתפסי' לתוראי וכו', מבואר דלשון אתפסתי' הכוונה שהניח לתפוס ולא נזהר, ע"ש:

בד"ה תיובתא, אף דמייתי אח"כ תנאי קאמר תיובתא משום דכן הלכה דלא שמי' היזק, דבריהם תמוהין לפע"ד דהא חזקי' מפרש מתניתין דידן דשמי' היזק ובשוגג פטור במזיד חייב, א"כ אי ר"מ ור"י פליגי בהיזק שאינו ניכר מתניתין דלא כמאן, וע"כ דחזקי' מוקי פלוגתייהו דלכ"ע היזק שאינו ניכר שמי' היזק ופליגי אי חיישינן שלא יודיעו או לא א"כ אכתי קשיא הך דגזל חמץ דמוכח מינה דלא שמי' היזק דאל"כ ממונא מעליא בעי לישלומי, וזה ברור, ועמ"ש בסמוך:

בגמרא לימא כתנאי לא נתבאר לי מהו כוונת המקשה הזה בקושיא זו דהא חזקי' ור"י ליפרושי מתני' בעי וכל היכי דנפרשה ע"כ כתנאי אתי' דהא פליגי ר"מ ור"י בהך דמתניתין ממש, ובשלמא אי אינהו הוי פליגי בדינא דהיזק שאינו ניכר בפני עצמן הוי מקום להקשות כמו בעלמא דלמה יחלקו הם במה דנחלקו תנאי, אבל השתא דרק בפירושא דמתני' נחלקו וע"כ מתני' כתנאי בכל אופן:

ונראה לי דעיקר הקושיא הכא לר"י דלחזקי' דמפרש שוגג משום כדי שיודיעו ופליגי אי חיישינן שלא יודיעו ניחא ודאי מה דפליגי ר"מ ור"י בהך דהכא דעיקר פלוגתייהו בשוגג אבל לר"י דבהך סברא דשלא יהא וכו' ליכא פלוגתא כלל א"כ למה להו לחלוק בשוגג במקום דבמזיד לכ"ע חייב שלא יהא וכו' הוי להו ליפלוגי במזיד בממילא דלא שייך שלא יהא וכו' כלל כהך דחמץ דלעיל למר חייב דשמי' היזק ולמר פטור אפילו במזיד דלא שמי' היזק, ולמה תפס פלוגתייהו באופן דשייך שלא יהא כו' שלא יחלקו במזיד רק בשוגג, והיינו דמשני רנב"י דלר"י נמי דוקא בשוגג שייך פלוגתייהו דלכ"ע לא שמי' היזק רק בקנסו שוגג אטו מזיד פליגי, והשתא פשיטא דאתי שפיר דלא משני דפליגי אי חיישינן שיודיעו דזהו עיקר הקושיא לר"י כמו שבארנו כנ"ל:

וכה"ג איתא בב"ק דף צ"ח ע"ב דס"ד התם דפליגי ר' יעקב ורבנן התם בשור שהמית אדם אי אמרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך ודחי רבה דכ"ע אומרין וכו' דאל"כ ליפלוגי בחמץ בפסח, והיינו כיון דעיקר פלוגתייהו אי אומרין הרי שלך לפניך באיסורי הנאה למה להו ליפלוגי בשור שהמית דהך שומר לא נתכוין להזיק כלל רק ע"י ב"ד שבקשו ממנו למסרו להם לעשות בו דין סקילה הוי להו לחלוק בגזלן גמור אי יכול לומר הרי שלך לפניך והיינו ממש כהך דהכא:

שם בקנסו שוגג אטו מזיד קא מפלגי. דברים אלו צריכין ביאור כי אם נפרשם כפשטא אינו מובן כלל דהיאך נחוש אטו מזיד כיון דחייב בתשלומין וליכא למימר דיעשה במזיד ויאמר שהי' שוגג הא ודאי ליתא דא"כ מ"ט דמ"ד לא קנסו הא לא אהני מידי במה שחייבו מזיד שלא יהא הולך ומטמא דאכתי יטמא כיון שנאמן לומר שהיה שוגג וכיון דלא אהני מידי