תפארת יעקב על גיטין רמה

לזה ובלא"ה לק"מ, גם יש לדקדק לתירוץ הראב"ד דא"כ לחזקי' ג"כ הא לא מחלקינן לעיל בין מזיד לשוגג רק דבמזיד דמתכוין להזיק ע"כ יודיע אותו וזה לא שייך כאן דמתכוין להנאתו א"כ אפי' במזיד יש לפטרו כדי שיודיעו ואדרבא בהכי ניחא טפי דלא נקט צורם דבהא לא שייך כדי שיודיעו דהפסול ניכר ושפיר חייב אפי' תימא דהוי היזק שאינו ניכר ג"כ מחמת דלא היזיקה ממש רק פסלה לפרה אדומה לפי סברת התוס' כאן בד"ה בדיני אדם] וע"כ דהכא משמע אפי' עשה מלאכה בשל חבירו דלא נהנה כלל מ"מ פטור ובהא שפיר שייך כדי שיודיעו א"כ לר"י נמי קשיא ודברי הרמב"ם מוכרחין, והיינו דקאמר הוא מותיב לה והוא מפרק לה משום דהוכרח לאוקמא בהכי אפי' לית לי' דחזקי' כיון דקי"ל כר"מ דדאין גרמי ולא ניחא לי' לאוקמא ברייתא דלא כר"מ דוקא, וכ"ז ברור:

שם פרה שהכניסה לרבקה על מנת שתניק ותדוש וכו'. פי' רש"י דליכא תשלומין על מעשה ידיו דאמר לטובה הכנסתי' רק במחשבה פסלה. ואף דמחשבת אחר פשיטא דלא פסול כל דלא ניחא לי' לבעלים ובאחר בעינן מעשה דוקא וא"כ איזה מעשה יש כאן הא מה שהכניסה לרבקה אינה עבודה כלל רק הדישה והרי דשה ממילא, דאי דש בידים הרי עשה מלאכה בידים ולא הוי גרמא, וצ"ל דמ"מ מצרפינן מעשה דהכנסה לרבקה לדישה דאח"כ מחמת מחשבתו דנתכוון בהכנסה זו שתדוש ומ"מ לא הוי רק גרמא כיון דבלי מחשבתו לא הוי איכפת לן מעשיו כלל, ויותר נראה לי דהכנסה זו לרבקה הי' מעשה הפוסלה כגון ע"י חבל וכדומה רק לצרכה לינק לא איכפת לן, ולפי שחישב בה לצרכו לדוש פסלה בהכנסה זו, ועכ"פ אני תמה על הרשב"א ז"ל בחידושיו והש"ך סימן ד"ה שכתבו דכהנים שפגלו במקדש כיון ששוחט וזורק במחשבה זו לא הוי גרמי רק מזיק גמור ואפי' לרבנן חייב והרי פרה דהכא ג"כ פשיטא דלא מהני מחשבתו כל דלא ניחא להו לבעלים ובאחר בעינן מעשה לפסול ולא שיעשה ממילא דבהא בעינן דניחא להו לבעלים דוקא, וע"כ דמחשבין הכנסה זו לרבקה לדוש מעשה הפוסל ומהני מחשבה דידי' אפילו לא ניחא להו לבעלים לפוסלה ומ"מ לא הוי רק גרמא בעלמא, ומ"ש כהנים שפגלו, וע"כ כמ"ש התוס' בב"ק דשאני פגול דמזיק הדבר במחשבה זו ובדיבורו ונעשה מכשר פסול ובמחשבתו ובדיבורו עביד מעשה ושינוי בקרבן אבל כאן לא עשה מעשה ושינוי בפרה כלל רק פסלה מלהיות פרה אדומה ובהא לא מיקרי מזיק כלל רק גורם, וזהו אי הי' צורם אזנה ממש אבל במחשבה אפי' גרמי לא הוי רק גרמא, כנ"ל:

בתוס' בד"ה ותני עלה מפני ת"ה ברוב ספרים גרסינן וכו' וברייתא דהכא וכו' לכאורה יש לתמוה דהוי להו לדחות בפשיטות דע"כ דלא גרסינן לה דאי גרסינן היאך משני עלה ה"נ קתני הא שוגגין פטורין כיון דבהדיא קתני לה למה לי' מדיוקא, וצ"ל דדוקא מעיקרא דהוי ס"ד דאמזידין לא קאי ת"ה רק לומר דמפני ת"ה חייב ולא מדינא א"כ שפיר לא משמע לי' לפרש דקאי אשוגגין דמעיקרא דהוי לי' לומר מעיקרא גבי שוגגין כיון דאמזידין לא קאי כלל היאך נקט לה גבי מילתא דלא קאי עלה ושביק הך מילתא דעלה קאי, אבל השתא דמחדש דמצי קאי גם אמזידין על דיוקא ואפילו לא הוי קתני שוגגין כלל הוי אתי שפיר לישנא דת"ה אמזידין ניחא לי' שפיר דהתנא אסקא לכולה מילתא מעיקרא והדר מפרש מפני ת"ה, וזהו ג"כ כוונת רש"י בד"ה הא שוגגין:

אמנם בעיקר דברי התוס' אני תמה. כי נראה לי לפרש בפשיטות, דודאי יש להבין הא פשיטא דבברייתא לא קתני מפני ת"ה גרידא, וע"כ דנקט מעיקרא דינא דכהנים שפגלו או מזידין או שוגגין ג"כ א"כ למה לי' להקשות ממתני' כיון דהקושיא רק מברייתא ובמשנה לא קשיא כלל דלא קתני ת"ה כלל ובברייתא קשה בלי מתניתין כלל ולמה הרכיב מתני' וברייתא כחדא:

לכן ברור דכך הכוונה דמברייתא ליכא לאקשויי דאיכא למימר דקאי אשוגגין דמעיקרא דשם בתוספתא הוזכרו שוגג ומזיד והך ברייתא היינו הך תוספתא רק במתניתין לא קתני רק מזידין חייבין בלבד, והשתא דייק דע"כ הך ת"ה דברייתא אמזידין קאי, והשתא ניחא דנקט במתניתין רק מזידין חייבין דבהא הת"ה ובכולה פירקין דיני ת"ה קתני להו, אבל אי ת"ה דברייתא אשוגגין קאי היאך השמיט תנא דמתניתין דין שוגגין דבהא עיקר ת"ה ונקט מזידין דלאו מת"ה הוא כלל רק מדינא, ועיקר מה שנתכוונו בפרק זה להזכיר כל דיני ת"ה ולא מה שהוא מדינא ואהא משני דכך הכוונה במתניתין מזידין דוקא חייבין אבל שוגגין פטורין וזהו מפני תיקון העולם, וזה ברור לדעתי:

בד"ה העושה מלאכה וכו' מעובד דומיא דעבד וכו' וה"ה דכי עביד חבירו בידים וכו'. כבר כתבתי שלא נתבאר לי מנין להו דבר זה ואדרבא בהך סוגיא דפסחים דף ך"ו ע"ב משמע להדיא דמה שמחשב אחר זולת הבעלים לא מעלה ולא מוריד כלל בין לפום מה דקרינן עובד בין למה דכתיב עבד ולמה אי עביד אחר בידים מועיל מחשבתו , ואולי כוונת התו' דאי ס"ד דאפי' במעשה בידים לא מהני מה דניחא לי' לבעל המעשה תיקשי הא גופא מנין לנו לומר עובד דומיא דעבד דניחא לי' מנין לנו דלפום מה דכתיב עבד הכוונה שעבדו הבעלים ואין במשמע לשון עבד רק שלא נעשה ממילא אבל עבד בה מי שיהיה ואפי' לא ניחא להו לבעלים, וממילא עובד ג"כ אפילו לא ניחא להו לבעלים, וע"כ צ"ל דעיקר הקפידה דיהא ניחא לי' לאותו שעושה המעשה, ושפיר דרשינן מה עבד דניחא לי' דאפילו עבד אחר עכ"פ ניחא לי' כמו כן בעובד ממילא ג"כ בעינן ניחא לי' וממילא לא מהני בעובד ממילא רק דיהא ניחא להו לבעלים דמה ענין אחר לחשוב בשל זה כיון שאינו עושה בה כלום רק מחשב בלבד, כנ"ל:

אמנם כבר כתבתי דלכאורה אין צורך לכל זה ויש לפרש בפשיטות שעשה מלאכה בשל בעל הפרה בלי דעתו רק להפסידו והשתא שפיר פסולה, דאי מכשרת לה הרי ניחא לי' לבעל הפרה כמו בעלה עליה זכר ואדרבא בהכי ניחא טפי מה שיש לדקדק דמאי פריך לחזקי' נימא דלכך פטור כדי שיודיעו ואפי' במזיד מ"מ אי מחייבת לי' לא יודיע כיון שאינו מתכווין להזיק רק להנאתו ולהנ"ל ניחא דהש"ס דייק דע"כ דעשה בשל בעל הפרה ולא נתכוין רק להפסיד דאי בשלו להנאתו לא מהני מחשבתו כיון דלא ניחא להו לבעלים כנ"ל, וכ"ש דאתי שפיר למסקנא שהכניסה לרבקה שתניק דודאי ניחא לי' כל שלא תפסל ולכך פסולה, ועמ"ש לעיל בגמרא בד"ה העושה מלאכה:

בד"ה בדיני אדם וא"ת והרי צורם וכו' כהיזק שאינו ניכר עכ"ל. דבריהם צ"ע דא"כ היאך קאמר דפטור ס"ס בין לחזקי' בין לר"י היזק שאינו ניכר במזיד חייב והיאך קאמר דצורם פטור כיון דלא קאי למזבח מ"ש מכל היזק שאינו ניכר דלכ"ע חייב מדרבנן, וכבר כתבתי בש"ס דלק"מ עיקר קושית התו' וביארתי בזה דעת הרמב"ם ע"ש:

ע"ב בגמרא הא בגופן. פירש"י כדרך הטבחים וכנגדן היינו בכף מאזנים וכו'. וקשה מאד לפרש כן שהניח שום דבר במים ולא יפסלו המים אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פרק י' מהלכות פרה משמע לי שהי' מפרש בע"א דבגופן הכוונה ששקל בהם דבר אחר ועשה מגופן משקל לדבר אחר וכנגדן ששקל במה שכנגדו שרצה לידע משקל המים והניח משקל כנגדן לידע משקל המים, ולפי זה בגופן אפי' לא אסח דעתי' נפסלו, ואין צורך למה שדחק בכ"מ שם:

בתוס' בד"ה הא דאסח דעתי' ומלאכה דנקט משום פרה אי נמי וכו'. והוא דחוק וכ"ש תירוץ השני דכבר שמענו מפרה דאפי' פשע במלאכה פטור אבל מדברי הרמב"ם ז"ל שם משמע בהדיא דלא מהני היסח הדעת רק כשעוסק במים באיזה דבר ע"ש, ולדעתי יש לומר בפשיטות ג"כ דהכא מיירי דאחר עשה מלאכה במי חטאת של חבירו ולא נעשה עליהם שומר כלל ופשיטא דאין היסח הדעת של אחר פוסל במי חטאת של חבירו רק לפי שעשה מלאכה והסיח דעתו על ידי המלאכה נעשה ע"י מלאכה כמו בעלים ופוסל היסח הדעת שלו והוי ממש כמו בפרה שאין מחשבתו פוסל בפרת חבירו כל שלא עשה מלאכה כגון שהכניסה לרבקה ובזה הוי כמו בעלים ופוסל מחשבתו כיון שמתעסק בה וה"ה במים, וכן משמע מפירש"י דהיסח הדעת אינו פוסל רק ע"י המשקל והיינו כמו שכתבתי:

בד"ה האי גזלן הוא וממונא מעליא בעי לישלומי, תימה דהיכי מדמי וכו' דהא המכחיש וכו'. דבריהם צריכין ביאור כי לכאורה יש לתמוה במה נפשך אי הוי ס"ל דהכחשה היזק שאינו ניכר הוא, והביאו ראי' דיש חילוק בהיזק שאינו ניכר בין בידים לממילא א"כ פשיטא דאין כאן ראי' כלל דכמו דהקשו לחזקי' ממשנה דגזל מטבע ונפסל דמפורש בה דאומר הרי שלך לפניך כמו כן קשיא לדידיה מהך דהכחישה ממילא ומאיזה צד פשיטא להו דבהכחשה ממילא מודה חזקי' דאומר לו הרי שלך לפניך ואי משום דלא הקשו בש"ס מהכחישה ממילא לחזקי', דטפי מקשה עלי' ממשנה מפורשת מטבע ונפסל אבל