תפארת יעקב על גיטין רמב

במשנה המטמא וכו' בשוגג פטור במזיד חייב. כתב הרמב"ם בפי' המשנה דבמזיד חייב על שני פנים או מערב או מנסך וכגון שהי' שוגג שלא ידע שחייב מיתה והזיד שידע שאוסר היין, ודבריו תמוהין לכל מעיין דהוא נגד הסוגיא דמפורש טעם אחר דמשעת הגבהה קני לה, ועוד דקי"ל חייבי מיתות שוגגין ג"כ פטורין מן התשלומין:

ונראה לי שסובר הרב ז"ל דאפי' לר' ירמי' דס"ל משעת הגבהה קני לה היינו דוקא בשוגג דכיון דילפינן לה מכה אדם ממכה בהמה לא ילפינן רק שלא יתחייב בהכאה כמו מכה בהמה אבל לא שלא יתחייב בהגבהה דקודם הנזק, אבל במזיד כיון דהגבהה צורך ניסוך הוא הרי הגביה על חיוב מיתה לא נתחייב בה כמו על גוף הניסוך:

ויש לי להביא ראי' לזה מתוך דברי התוס' מכות דט"ז ע"א בד"ה אי דקטלה דהקשו דילמא מיירי בשוגג, וקשה הא חייבי מיתות שוגגין פטורין מן המלקות כדמוכח פרק אלו נערות דאפי' ממון פטור כ"ש מלקות דתרווייהו בגופו כדמוכח בחולין דף פ"א דטפי יש לפטרו מלקות מממון, ואף דהרמב"ם ס"ל דחייב מלקות כבר הקשה עליו הלח"מ פט"ז מהלכות סנהדרין הלכה ה', וע"כ כיון דהמלקות על הלאו שגירשה לא נפטר מהם רק במזיד משום דעבירת הלאו והביטול הוי כמו עקירה והנחה אבל בשוגג לא אמרינן עקירה צורך הנחה, וכן צ"ל במהרש"א שם ע"ש דאל"כ אין הבנה לדבריו:

הן אמת כי נראה לי ליישב קושית מהרש"א בלא"ה, לפי שנתקשו בעיני דברי התוס' שם דכתבו שם וז"ל, וא"ת דלמא מיירי דקטלה ומ"מ לא הוי קם לי' בדרבה מיני' דמיירי שהרגה בשוגג ע"כ, והדבר תמוה דתרתי דמיירי למה לי והוי להו לומר דלמא מיירי שהרגה בשוגג, וכל רואה יראה שדברי התוס' הללו אין להם הבנה כלל, לכן נראה דבלא"ה יש להקשות בש"ס למה לא מוקי לה דקטלה במזיד שהיה גואל הדם או אחר למ"ד שהיה רשות ביד כל אדם דאינו מחויב מיתה ומ"מ ביטל עשה ובהא אפי' חייבי מיתות שוגגין ליכא דהא אינו בחיוב מיתה כלל, וצ"ל כיון דהתורה פוטרתו משום דיחם לבבו והשיגו ולא נתכוון לבטל כלל רק לנקום נקמתו מה שהוא מצוה או רשות חשיב כהרגה שלא במתכוון דודאי לא מחייב מלקות על הביטול דהוי כמתה מאליה:

ומעתה נ"ל דכך הוא כוונת התו' דלמא מיירי דקטלה והיינו במזיד כהך לישנא דש"ס אי דקטלה [דבמזיד נופל לשון קטלה], ואי קשי' הא קם לי' בדרבה מני' דמיירי שהרגה האשה בשוגג וקטלה הוא במזיד דמיתה לא נתחייב ומלקות חייב מכח ביטול העשה, ואהא תירצו דזהו כמו מתה מאליה כמי שהרגה שלא במתכוון כיון שלא נתכוון לבטל העשה רק לנקום נקמת הנהרג שהרגה, ובזה אתי שפיר טפי לישנא דכגון שכתבו בתירוצם ובפשיטות אין לו הבנה כלל ולהנ"ל הוי לי' כגון הכוונה כמו שהרגה שלא במתכוון דאז ודאי הוי כמתה מאליה ה"ה נמי בהרגה לנקום נקמת הנהרג כנ"ל, ומ"מ בכוונת הרמב"ם נראה לי עיקר כמש"ל, ומיושב קושית התוס' לרב ור' ירמי':

ובהכי ניחא לי דפריך ומ"ד מנסך מ"ט לא אמר מערב , ויש להבין כיון דס"ל כר' ירמי' מה צורך לו לומר מערב ולא מנסך כפשוטו תדע דפרכינן לשמואל מ"ט לא אמר מנסך לולא דס"ל קים לי' בדרבה מיני' וכיון דרב ס"ל כרב ירמי' למה יאמר מערב, ולהנ"ל ניחא כיון דצריך לפרש מזיד דמתני' שהיה שוגג במיתה ניחא לן טפי ליפרושי מערב ומעיקרא דלא ידע דקים לי' בדרבה מיני' פריך למ"ד מערב למה לא אמר מנסך ובתר דחדית לן דקים לי' בדרבה מיני' רק רב כר' ירמי' ומפרש מזיד דמתניתין שהיה שוגג במיתה פריך מ"ט לא אמר מערב, ולפי זה יש מקום לומר דשמואל מודה לרב ירמי' רק דלא ניחא לי' לאוקמא מתניתין שהי' שוגג במיתה ועמ"ש בתוס':

בגמרא מערב פירש"י מערב יין נסך ביין כשר ואסרו בהנאה עכ"ל. ביאור דבריו לפי מה שאמרו פרק בתרא דע"ג דאיכא גווני ביין נסך שנתערב דאסור בהנאה ואיכא גוונא דמותר, והיינו בזרק איסור לתוך היתר מותר בהנאה דבטל ברוב ולהיפך או שעירב הרבה ביחד שאינו בטל אסור בהנאה וסובר הרב ז"ל שאם עירב באופן דמותר בהנאה ומותר למכרו חוץ מדמי יין נסך שבו לכ"ע פטור דאף דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק או מטעם תקנה היינו דוקא היכי שעשה מעשה בגופו אף שאין ההיזק ניכר בו חייב, אבל היכי שלא עשה מעשה בגופו כלל כגון שלא אסרו בהנאה דגוף היין הכשר לא נאסר כלל רק מה שאסור בשתי' הוא מכח היין הנסך שבו שאי אפשר להסירו בכה"ג לא הוי רק גרמי ובהא בהיזק שאינו ניכר לכ"ע פטור וכן פי' בהדיא בב"ק דבעינן שיעשה מעשה בגופו, והיינו שיאסרנו בהנאה ע"י עירוב או ע"י ניסוך אבל כל שלא אסרו בהנאה פטור, ומה שפירש בב"ק שנסכו ממש דקאי למ"ד מנסך ממש ומעיקרא שם כתב דאי זרק לתוכו יין נסך לא חסרי' מידי דמזבין לי' חוץ מדמי יין נסך שבו והיינו דבזרק היין מותר בהנאה והי' מותר אף בשתי' רק דנסך שבו מעכב עליו אבל היין בעצמו של היתר לא נאסר כלל משא"כ היכי דעירב אותו באופן שלא נתבטל ואסור בהנאה, גם גוף היין של היתר נהפך להיות איסור והוי כעביד מעשה בידים כמ"ש הרמב"ן ז"ל פאד"מ לענין דיין שהורה בכשירה שהיא טריפה דהוי כעביד מעשה דמשעה דמסיק עלה שמא דטריפות חסרה וה"ה הכא, אבל כשלא נאסר היין בהנאה וגם היזק שאינו ניכר הוא, בהא לכ"ע פטור כן נ"ל, וכוונת רש"י כאן שעירב באופן שאסרו בהנאה:

שם קים לי' בדרבה מיני'. יש לדקדק דלמה לי טעמא משום דמיתה פוטרת מתשלומין, אפי' לא היתה פוטרת כלל ס"ס כיון דחייב מיתה יש לפטרו מכח היזק שאינו ניכר דלא שייך שלא יהא כל אחד הולך ומנסך יינו של חבירו כיון דחייב מיתה ורחוק לומר דהך סוגיא למ"ד היזק שאינו ניכר שמי' היזק, ועוד דעכ"פ רב דמפרש מנסך כדרב ירמי' ומשעת הגבהה קני לה, וקשה מה בכך ס"ס לא שייך כאן שלא יהא הולך ומנסך דיתחייב מיתה ובודאי לא שייך לומר דאוקימתא דרב רק למ"ד שמי' היזק הוא. ואמת דיש לומר דמפרש לה שהי' שוגג במיתה ושפיר שייך שלא יהא וכו' אבל גם זה רחוק דניחוש לישראל שינסך יין לגילולים ולא ידע שהוא איסור ועובד ע"ג, וצ"ל דודאי כל שתקנו חכמים דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק לא חילקו בין העושה דבר השכיח לעשות או לא שכיח, תדע אטו אם יטמא אדם טהרות באופן דלא שכיח יפטר, וכמו כן מנסך כיון דתקנו דשמי' היזק, בשביל שעשה איסור חמור ג"כ לא נפטר בשביל זה ועמ"ש בתוס' בד"ה מנסך:

שם ואידך כדר' ירמי' וכו'. משמע דרב ירמי' לאו אהך דרב אמרה דאי ליישב דברי רב להחזיק פירושו מנסך ממש, הוי לי' לומר אמר ר' ירמי', ומדקאמר כדר' ירמיה משמע דר' ירמי' לאו בדרב ושמואל תליא כלל, ונראה לי דר' ירמי' מיירי שהגביה באמת על מנת לגזלו ממש ואח"כ נסכו דבהא כ"ע מודו דמשעת הגבהה קני לה רק במתניתין אי אפשר לאוקמא רק שהגביה לנסך דהא לא הוזכר במתניתין רק מנסך ובהא ס"ל לרב דהא הוי כמו מגביה על מנת לגזול, ושמואל ס"ל כיון דהגביה על מנת לנסך לא קני לי'. וזה שפירש"י דאגבהה על מנת לגזלו היינו דר' ירמי' בהכי איירי, ובמתני' פליגי בדר' ירמי' אי על מנת לנסך לאסרו חשיב כעל מנת לגזול או לא, וזה שפירש"י בחולין דהגביה על מנת לאסרו דהתם לפרש מתניתין למאן דאמר מנסך ודאי לא מיירי רק במגביה על מנת לנסך דלא קתני רק מנסך, אבל כאן בדר' ירמי' פירש על מנת לגזלו, ועמ"ש בתו' בד"ה מנסך דמיושב בזה קושית התו' שם:

אלא דאכתי איכא למידק לרב גופא כיון דהיזק שאינו ניכר הוא ובנסך ממש אומר לו מדאורייתא הרי שלך לפניך א"כ היאך נימא דמה שהגביה לנסך קני שלא יוכל לומר לו הרי שלך לפניך דהיאך יקנה בהגבהה לנסך טפי מנסך גופא דאומר לו הרי שלך לפניך ולא קני מדאורייתא, וצ"ל דס"ל לרב דמדרבנן קני לה כיון דמדרבנן היזק שאינו ניכר חייב:

ובהכי ניחא לי מה שהקשו התוס' על רש"י בחולין שם דפ' במגביה בהמה ושחטה לכ"ע חייב והרי הכא במנסך מיירי בהגבהה ומ"מ למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא הוי נסך כלל, ולפי הנ"ל לק"מ דהתם מדאורייתא קני בהגבהה דס"ס הגביה על מנת לגוזלה דלשוחטה הוי גזילה גמורה דפשיטא דשוחט בהמת חבירו חייב לשלם לו היזק מחי' לשחיטה מדאורייתא הלכך שפיר קני לה אבל הכא כיון דהכל מדרבנן דמדאורייתא לא קני כלל דלא הגביה רק על מנת לנסך ולא עדיף מניסוך גרידא רק מדרבנן קני לה ואי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו לאיזה צורך תקנו רבנן שיקנה הא אי לא יקנה לא יאסר כלל ולמה יקנה כדי שיאסור משא"כ בשוחט דע"כ קני דמגביה ע"מ לשוחטה הוי לגזול ממש בלי ע"ג כלל, כנ"ל:

שם ולמ"ד מנסך מ"ט לא אמר מערב. כבר כתבתי שיש להקשות בזה דמאיזה צד יאמר מערב כיון דס"ל כדר'