תפארת יעקב על גיטין רלג

נתכוין להוסיף לשני וכן לשלישי רק כשיהא נכסים תשע מאות אבל כל שיחסר מתשע מאות עולה החסרון מקודם לנוספים שלא יקחו הוספה קמש"ל דאין לראשון דין קדימה כלל וכל מה שיחסר נחסר לכולן לפי ערך, ובסיפא קמש"ל להיפך דאי אמר ואחריו זכה לגמרי ולא נפסד רק האחרון, ולא אמרינן דלא נתכוין רק שלא יקחו הוספה לגרוע כח הראשון לנכות מכולם לפי ערך רק החסרון עולה על הנוספים אבל מ"מ לא זכה לגמרי שלא יקחו המאוחרין כלום קמש"ל דזכה לגמרי:

וכל זה ברור לפע"ד, ועיין מ"ש בתוס' בד"ה ואע"ג דקמא:

איברא בלא"ה אין דברי התוס' מוכרחין ג"כ מהאי טעמא דקמש"ל בסכום חלוק כנ"ל, דבשש מאות בשוה לא שייך זה אבל בהוסיף למאוחרין קמש"ל דלא זכה כלום וכל אחד משלם לפי חלקו, ועוד דקמש"ל דס"ד כיון שנתן לאחרון יותר א"כ אי לא היה דעתו להקדים לראשון עכ"פ א"כ היה האחרון באמת חביב עליו יותר והי' לו להקדימו ומזה נראה שהיו חביבים עליו בשוה ונתן לזה מעלה בקדימה ולזה בסך הממון קמשמע לן דמ"מ אין לו דין קדימה:

בד"ה גובה מכולן, נראה דכל אחד יתן לפי חלקו וכו'. ונראה שיש לחלק, כוונתם דהכא דכולם בדיבור אחד נחשבין כאיש אחד אבל התם דכל אחת יש לה כתובה בפני עצמה אין נחשבין כאחד, אך בלא"ה לפי מה שכתבתי לעיל דכולה סוגיא ע"כ משמיענו בענין זה ברישא נקט שהוסיף למאוחרין לאשמועינן דאפילו לענין הוספה לא נגרעו האחרונים ובסיפא קמשמע לן דלא נימא רק להוספה נגרעו האחרונים קמש"ל דלגמרי נפסדין המאוחרין א"כ מוכח דהכא כל אחד נותן לפי חלקו:

בד"ה אע"ג דקמא וכו' קשה קצת וכו' דהתם פשיטא דשקיל בינונית כו'. ביאור דבריהם דס"ד דלא בא לאשמועינן רק לענין הפסד כולן רק בגבי' נמי קמש"ל דגובה מכולן חובו מכל אחד לפי חלקו כפשטא דלישנא גובה מכולן וממילא בסיפא נמי פשטא דלישנא הוא דאינו גובה רק מאחרון ואף דקמא בינונית, לזה כתבו דברישא ע"כ הכוונה רק להפסיד לא לגבות מכולן דפשיטא דשקיל מאותו שיש לו בינונית ולמה יצטרך לגבות מכולן וע"כ דרק דנפסדין כולן קאמר א"כ בסיפא נמי רק להפסד אמר ולא שלא יגבה רק מאחרון רק מאותו שיש לו בינונית:

איברא עיקר קושיתם לק"מ לפע"ד מתרי תלת טעמא, חדא לפי מה שכתב הרשב"א ז"ל דמדינא הם חולקין לעולם בבינונית וזיבורית לפי חלקם, והכוונה הכא דגובה מאחרון ואינו יכול לקבץ מכולם הבינונית ולפי זה רישא כפשטא דגובה מכולם דמקבץ מכולם מכל אחד חלק הבינונית שלו ובסיפא נמי הכוונה דאינו יכול לקבץ מכולם רק גובה מאחרון בלבד הבינונית וזיבורית שלו אף דיש עוד בינונית לפניו ועוד דאפי' תימא דלא כהרשב"א ז"ל רק דנתרצו שיקח קמא בינונית או כמו שכתבתי לעיל דמה דיהבי יתמי בינונית לאחד הוי כמשועבדים מ"מ לק"מ דברישא הכוונה גובה מכולם מכל מי שירצה דהיינו מכל מי שנמצא אצלו הבינונית יכול לגבות ובסיפא ג"כ הכוונה דאינו יכול לגבות רק מאחרון אף דקמא בינונית:

ועוד נ"ל לפי מה שכתבתי לעיל בד"ה תנו דעיקר כוונת המקשן דס"ד דאין ראוי לומר שלא יפסיד רק אחרון דמארריו זה לא מוכח רק שלא יהא לו דין הוספה כל כמה שלא ימצא לראשון חלקו אבל לא שיפסיד לגמרי, ולפי זה ע"כ דמה שאמר גובה מאחרון הכוונה אף דקמא בינונית דאי להפסד אין ראוי שיפסיד האחרון רק הוספה שלו ויהא שוה עם הקודמים ולא שמפסיד לגמרי ומשני דמ"מ כיון שאמר ואחריו יד האחרון על התחתונה ונפסד לגמרי:

בד"ה ש"מ במתנה, דאע"ג דיש לחלק וכו' לא מסתבר לי' לחלק אי נמי הכא במתנת ברי כו'. דבריהם צריכין ביאור, חדא אי ס"ד דמקבל מתנת שכיב מרע חשוב כיורש א"כ רישא נמי לא יגבה רק זיבורית ואפי' נתן הכל לאחד לא יגבה רק זיבורית כיון דלא שייך גבי' נ"ד, ועוד מה זה שתירצו דהכא במתנת ברי מ"מ מאי קושיא דילמא בשכיב מרע ושפיר יש לחלק:

וברור דכוונת התוס' כך, דעיקר קושיתם דהוי לי' להש"ס להוכיח דע"כ הכוונה אין נפסד רק אחרון דאי הכוונה לענין בינונית תיפוק לי' בלא"ה ואפי' ברישא כיון דלא שייך נעילת דלת ולא תליא כלל בדין קדימה אי אמר ואחריו רק אפי' היה נותן לאחד הכל כך הדין, ואהא תירצו דלא יסתבר לי' לחלק והיינו דוקא בבא לגבות מיתומים שייך זה דיגבה כדין תורה כיון דלא שייך נ"ד אבל כאן דלא נתן לזה ג"כ רק מעות א"כ גם לו אין דינו מן התורה בבינונית אם כן בודאי ב"ח עדיף מיני' דבי' לא שייך נעילת דלת כלל ותירצו עוד דלישנא דאינו גובה רק מאחרון לא משמע לי' לפרש אינו נפסד רק אחרון, ואי משום דלא שייך נ"ד ע"כ במתנה במקצת מיירי דהוי כמתנת ברי:

ודע דיש עוד לדקדק כיון דס"ל לתוס' בתירוץ ראשון דמיירי במתנת שכיב מרע ומת א"כ כיון שמת הרי בלא"ה הבא ליפרע מיתומים לא יגבה רק זיבורית א"כ למה יפה כחו של ב"ח לפי שנתנו יתומים למקבלי המתנה שיגבו בינונית, וצ"ל דע"כ לא עדיף כח יתומים רק אי יש נ"מ ליתומים מצידם אבל כאן כיון דבלא"ה צריכין לשלם הכל כל אחד גובה כדינו ודוק:

בד"ה הב"ע בב"ח, ומהכא משמע וכו'. אין לשונם מדוקדק דהוי להו לומר מכאן משמע וכו' ולא ומהכא משמע, בואו ואולי כוונתם דקשו' להו למה לי' לתנא דברייתא לאורויי בב"ח ולומר אינו גובה רק מאחרון הוי לי' לאורויי במתנה ולומר אינו נפסד רק אחרון, לזה כתבו דמיירי בב"ח ומהכא משמע וקמש"ל באמת הך מילתא דב"ח מוקדם קודם אפי' כבר גבה המאוחר, אך יש לדחות דכאן לא מהני הודאתו לחוב לב"ח מוקדם, וצ"ל דע"כ לא מהני הודאה לחוב לאחרים רק על לשעבר ולא להבא כיון דאי הי' השתא לוה מעות הי' דינו כבעל חוב מאוחר עכ"פ מהני הודאה ג"כ, אך בלא"ה מוכח בפשיטות כיון דכולהו ב"ח נינהו למה יגרעו המאוחרין מן הראשון כיון דכבר גבי והני כולהו ב"ח נינהו מכח הודאה:

בד"ה והא כל הקודם וכו' דליכא ליספוקי כו'. דבריהם דחוקין דפשיטא דבב"ח ג"כ ליכא ליספוקי כיון דבעינן ואחריו דוקא ונראה לי דהכא לא מיירי כלל בשטר צואה רק כל אחד ממקבלי המתנה ביקש מעדים שיכתבו לו בשטר המתנה, וכמו כן ס"ד בב"ח שהעדים כתבו לכל אחד השתא שטר וא"כ ודאי כתבו בו זמן אימת לוה ממנו כמו כל שטר שכתוב בו זמן והיו שואלין לשכיב מרע אימת הלוהו וא"כ ממילא כיון שהודה שלוה ממנו בזמן קדום היה דינו כמי שאמר ואחריו כיון דלפי הודאתו קדם, ומשני שלא כתבו שטר כלל רק שטר פקדתא ולא הוזכר רק זמן הצואה לא זמן ההלואות כנ"ל:

בד"ה אין מוציאין, בפרק נערה תניא וכו' ולדעתי בלא"ה ניחא דאין ענין הך דהכא להתם דהכא מפני ת"ה נגעו בה והתם מדינא מיירי דהא חשיב התם שטר שאין בו אחריות לר"מ דלאו ט"ס, ופירות ושבח פירות דקא חשיב מיירי במוכר שדהו בעדים דמדינא אינו גובה רק בנ"ח, ומהאי טעמא פירש"י במשנה דכתב שטר מכירה וכן בת אשתו ובן אשתו דקא חשיב התם הכל בלא כתב וקמש"ל דהוי כמלוה ע"פ, והכא בכתב מיירי או במזון אשה ובנות דהוי ככתובין וקמש"ל דלא גבי משועבדים מפני ת"ה, ועוד נראה דהתם ס"ד דאפי' בנ"ח לא גבי דבן אשתו ובת אשתו דהוי כמחייב בדבר שאינו חייב וכן שאין בו אחריות איכא למ"ד דאפילו בנ"ח לא גבי וכן פירות ושבח פירות כיון דלא כתב שמא פרעו כבר והיינו דנקט התם גובין מן המשוחררין דס"ד דאפי' בנ"ח לא יגבה והכא קמשמע לן להיפך דלא גבי משועבדים:

בגמרא לפי שאין כתובין. פירש"י ולא כתב בשטר אלא פלוני מכר קרקע וכו' אבל דמי הפירות הוי כמלוה ע"פ וכו' אין קול יוצא עכ"ל ודבריו צריכין ביאור כי פתח לפי שאין כתובין וסיים לפי שאין קול יוצא אבל כתובין הן, ונראה לי דכוונתו לפי שלא זכר בעיקר המכר רק קרקע ולא פירות רק באחריות זכר פירות ואין עידי השטר מוציאין קול אחריות על הפירות כיון דלא הוי אז, אך יש לדקדק מה בכך כיון דעל מכירת הקרקע קול יוצא א"כ ממילא נפיק קלא על אחריות הפירות ג"כ דאחריות ט"ס הוא ונראה לי דסובר רש"י כדעת הראב"ד פ"ט מהלכות גזילה דבפירות לא אמרינן אחריות ט"ס הוא הלכך אין הכרח בלי קול דקיבל אחריות על הפירות דבזה לא אמרינן לא שדי זוזי בכדי כמו שכתב ב"י סי' שע"ג וכן נראה באמת דעת רש"י דפי' במשנה דנגזל מוציא הפירות עם הקרקע משמע דפירות שכבר אכל אינו מוציא אם כן ממילא לא שייך בזה ט"ס דלא שדי זוזי בכדי שיאכל פירות הלכך