תפארת יעקב על גיטין רלא

יגבה עידית והשתא גובה זיבורית ומי לא משכחת לה בקטנים דהיום או למחר יהיו גדולים ופשיטא דהחילוק בין זיבורית לעידית הוי כמו ריבית ונוח ליתומים שיגבה ב' או ג' ימים קודם ויגבה זיבורית:

אלא דאכתי קשיא לי א"כ למה לי' לאוקמא בשיש בו ריבית כלל כיון דכולה מתניתין בת"ה משתעי ולא מיירי רק בניזקין אבל ב"ח באמת לא גבי מקטנים כלל ומגדולים מדינא לא גבי רק זיבורית ולא מת"ה:

אמנם נראה לפע"ד דאדרבא מהך סוגויא דעירוכין יש להוכיח כסברת הרשב"א ז"ל דודאי יש לתמוה בלא"ה דהיאך מקשה מהך משנה לרב אסי כיון דקי"ל דבגדולים ג"כ לא גבי רק מזיבורית, א"כ מאן לימא לן דמתניתין בקטנים דהא לא קתני במתניתין ואצ"ל קטנים ושפיר יש לומר דמקטנים לא גבי כלל:

ועוד קשיא לי דמוקי לה התם בב"ח שקיבל לדון בד"ת, והדבר תמוה כיון דדבר תורה ב"ח בזיבורית רק משום נ"ד תקנו בינונית ואטו תקנה זו למלוה בריבית תקנוה ואדרבא כיון שמלוה בריבית פשיטא שלא ינעול דלת בשביל זיבורית כיון דלהרויח ריבית הוא עושה ועוד שהרי יכול ללות כשלא יקבל עליו לדון בד"ת וא"כ היכי קתני מנכסי יתומים בזיבורית הא מיני' דידי' ג"כ בזיבורית דבהא ודאי אוקמא אדאורייתא:

לכן נראה לי דהא דמוקמינן התם במלוה בריבית לאו למימרא בחוב שמגיע לו מהלואה שהלוהו בריבית דבכה"ג אפי' מיני' בזיבורית רק דמגיע לו חוב מניזקין דמ"מ צריך לשלם מה שנהנה, תדע שהרי שן ורגל שלא ברשות הניזק מ"מ משלם מה שנהנה, והא דלא מוקי לה לעיל בהקדש בשן שאכל מהקדש ומשלם מה שנהנה בעידית מק"ו, דבהא ידע דאיכא למיפרך מה להדיוט שכן משלם יותר ממה שנהנה רק מב"ח לא ס"ד כמ"ש התוס' לעיל ובכה"ג מיירי התם וקרי לי' ב"ח כיון שנהנה תמורתו דינו כב"ח ואפי' להקדש וכה"ג מחויב וקרי לי' כך משום דבנזקין פטור, ובהכי ניחא דפריך התם אי הכי ריבית נמי לא נשקול וכו' ודבר תימא הוא וכי בשביל שקיבל עליו לדון בדין תורה לא יקח ריבית דהא כך הדין דמותר ליתן לו ריבית ואף דאשכחן כה"ג פרק א"נ דף ע"א דפריך התם אי הכי ריבית נמי לא נשקול, משום הא לא תברא דהתם כיון דבתר ערבא אזיל ואסור לישראל ליתן ריבית א"כ ממילא גם הערב אינו צריך ליתן אבל התם ודאי קשיא ולהנ"ל ניחא כיון דיתמי לא לוו בריבית מעולם וכן אביהם לא נתחייב ריבית כלל רק הוא יתבע ריבית מחמת המתנת הזמן עד שיגדלו וכיון שקיבל עליו לדון בד"ת אין לו מן הדין עבור הזמן שהמתין כיון דלא הלוה לאביהם בריבית כלל ומשני שקיבל לזו ולא לזו, ודוק:

ומעתה כל הנ"ל מיושב על נכון דעיקר הקושיא דע"כ ת"ה אניזקין קאי כמ"ש הרשב"א ז"ל וא"כ ע"כ בקטנים דבגדולים גובה עידית וקשי' לרב אסי, ומשני דמגיע לו חוב מה שנהנה בנזקיו דדינו בעידית ומיתמי בזיבורית וגובה מיד משום שלא יתבע ריבית דלא קיבל עליו שלא ליקח ריבית, ועיין מה שכתבתי עוד מזה ע"ב בתוס' בד"ה יתומים באריכות מזה:

אמנם בעיקרא דמילתא אף שכך הוא דעתן של הראשונים ז"ל אבל אין הדבר מוכרח לא מבעי' בב"ח שפירש לו עידית דלא גבי מיתומים גדולים עידית, לפי מה שכתבתי לעיל דכל שלא פירש מיורשיו לא נתכוון זה רק מיני' אבל ביתומים כדקאי קאי אלא אפי' בניזקין לפי מה דקי"ל בדמזיק שיימינן ומתניתין ר"ש דדריש טעמא דקרא מפני הגזלנין והחמסנין א"כ בגדולים נמי לא גבי רק זיבורית כב"ח דלגבי יתמי לא שייך האי טעמא דאטו יגזול ויחמוס על סמך שימות וכ"ש לפי מה שכתבו התוס' בחד תירוץ דלא פלוג רבנן ביתמי א"כ בהא נמי יש לומר לא פלוג לענין יתומים בין גדולים לקטנים בין ניזקין לב"ח וצ"ע:

בתוס' בד"ה מצוה הוא דעביד וכו' שנעשה ערב אחר הנישואין. מבואר מדבריהם דערב דלא משתעבד אפי' בקנין הוא דאי בלי קנין א"כ אחר הנישואין בלא"ה בעי קנין דהוי ערב שלא בשעת מתן מעות ומ"מ דוקא הואיל דלא עביד מצוה משתעבד אבל בלא"ה לא משתעבד אפי' בקנין:

בד"ה פחות שבכלים, וה"ה כשבא ליתן לו קרקע וכו' ואין זה מספיק דמ"מ היאך דייק דד"ת ב"ח בזיבורית כיון דפחות שבכלים מיטב הוא, גם דברי מהרש"א בזה אינם ברורים כי לכאורה אין כאן יתור בקרא על זה, ונראה לי דדוקא בעת גבי' כל מילי מיטב הוא אבל ליקח למשכון בודאי אינו דומה משכון של קדירות של חרס שצריך לטרוח בשמירתן ומקום עמידתן למשכון של אבן טובה ומרגלית, ובהא שפיר מיקרי פחות שבכלים זיבורית, וכיון שהורע כחו ליקח זיבורית למשכון כמו כן לגבות ג"כ לא גבי רק זיבורית כנ"ל:

בד"ה כיון דדיני' מדאורייתא בעידית, נראה דסבר ש"ד וכו' ומר זוטרא ואביי וכו'. כבר כתבתי במתניתין בתוס' שם מה שיש לתמוה בזה בין לתירוץ ראשון בין לתירוץ האחרון, וכבר כתבתי בגמרא כאן מה שנלפע"ד דלא תליא כלל אי ש"ד או לא, גם כבר כתבתי במתניתין דאי אפשר לפרש כוונת התו' דטעמא דמר זוטרא משום לא פלוג הוא דא"כ אין מקום להך תדע דקאמר אביי, ועוד דמ"ש יתמי ממיני' דבמיני' מחולקין ניזקין וב"ח וגבי יתמי לא פלוג רק כוונת התוס' דהך ברייתא דניזקין צריך לומר דלא פלוג מב"ח היכי דפי' לו שבח דגובה מיני' עידית ומיתמי זיבורית, ובהא מדינא כן כיון דלא פירש ממני ומיורשיי לכך לא פלוג גם בניזקין:

בד"ה מאי עידית וכו' ומפרש ר"ת כו'. הנה אף שיש מקום ליישב פירש"י בפרט מה שהקשו עידי עידית מאן דכר שמי' אינה קושיא כלל כי אין צריך לפרש כלל בעידי עידית כמבואר ורש"י לא כתבה רק לפי שאמר גובה בינונית ש"מ דיש לו עידית ג"כ, אבל באמת יש לפרש בפשיטות דגובה בינונית שאחר העידית שנתקלקלו והי' ראוי לגבות זיבורית רק מפני ת"ה וביתמי אוקמא אדאורייתא, אך לשון מאי עידית שפאי עידית ודאי משמע דהדר מהך דמעיקרא דכתיב עידית בשטרא, גם פיר"ת תמוה מאד לפע"ד חדא דלמה קאמר עידית כלל הוי לי' לומר שפאי יהי' איך שיהי', ועוד וכי לא משכחת לה שיש לו בהמות שלו ורוצה לרעות בשדה זו והיאך יעלה על הדעת דאחר הרועה לא יהא לו דין מזיק ואטו אם יאכיל לבהמות שבולת שועל של חבירו העומד למאכל בהמה לא יתחייב כדין מזיק ישתקע הדבר ולא יאמר, וכבר פירשתי בגמרא מה שנלפע"ד בזה, ע"ש:

ע"ב בתוס' בד"ה יתומים שאמרו, וא"ת וכו' בשחייב מודה אבל שבועה ליכא וכו' דבריהם צריכין ביאור דהא על זיבורית הקשו בש"ס פרק ש"ה ותירצו במלוה בריבית ואפי' לר"פ ניחא, והתוס' בעצמם כתבו כך בתר הכי ליישב גם בשבועה ולמה כתבו בזיבורית תירוץ אחר בחייב מודה מה דלא ניחא רק לר"ה וליכא למימר משום דבזיבורית גופא יש להקשות תרתי חדא למה יגבה זיבורית מקטנים ועוד למה לא ישבע ואי במלוה בריבית אכתי קשיא הא צריך שבועה הא ודאי ליתא דא"כ הוי לי' לאוקמא התם בחייב מודה ג"כ ומדלא מוקי לה רק במלוה בריבית משמע דבהכי סגי והיינו או דנוטל בשבועה או דנוטל בלא שבועה, כמו שאבאר בסמוך דבהכרח ס"ל לר"ת דבא ליפרע מנכסי יתומים כשאין מקום לשבועה דגבי בלא שבועה וברור דס"ל לתוס' כמ"ש לעיל בגמרא בד"ה דלא אסיק דהך דהכא דוקא בב"ח דניזקין גדולים בעידית ובב"ח לא שייך לאוקמא במלוה בריבית דלא שייך גבי' תקנתא דרבנן ואפי' מיני' לא גבי רק זיבורית כמ"ש לעיל באריכות והתם בעירוכין מב"ח לא קשי' לי' כלל דמצי לאוקמא ביתומים גדולים רק מניזקין קשיא לי' דת"ה ע"כ עלי' קאי והא ודאי בקטנים דוקא ובהא מוקי לה בתובע אותו לשלם לו מה שנהנה במה שהזיקו דבהא לכ"ע חייב דהוי כב"ח אבל לענין מה דקשיא לי' משבועה שפיר מצי לאוקמא לשיטת ר"ת בב"ח גמור דמיני' לא צריך שבועה ומיתמי צריך שבועה רק לרשב"ם קשה:

אלא שיש לדקדק אי ס"ד דעיקר הקושיא התם מניזקין א"כ למה לי' לאוקמא במלוה בריבית הא בלא"ה ניחא בפשיטות כיון דאי גדלי גובה עידית א"כ ממילא גובה זיבורית בקטנותם דאי לא גבי הוי כמו ריבית אוכלת בהם דהיום או למחר יגבה עידית, תדע דמהאי טעמא הקשו התוס' קושי' זו כאן בתר דמסיק בין לשבועה בין לזיבורית ולא מעיקרא כיון דעיקר קושיתם בשבועה ובהא לא נסתפק לן כלל דבהדיא תני אביי קשישא הכי וע"כ משום דלס"ד דרק לשבועה דינא הכי ולא לזיבורית א"כ ממילא משכחת לה בקטנים דהיום או למחר יגדלו ויגבה בינונית משום הכי גובה עכשיו זיבורית רק בתר דמסיק בין לשבועה בין לזיבורית קשיא להו לשבועה היכי משכחת לה א"כ מהאי טעמא גופא ליכא לאקשויי בעירוכין אניזקין כיון דגדולים בעידית ממילא נזקקין לקטנים להגבותו