תפארת יעקב על גיטין רכה

מן הספק כפי הערוגה היותר טובה לפנינו שבין הערוגות דנין דזו היתה ג"כ כך אבל אין להחמיר יותר כיון שבכל הערוגות לא נמצא יפה יותר אין לנו לדון דזו שאכל היתה יפה ביותר מה שלא נמצא כך בין כל הערוגות דא"כ אין לדבר סוף רק שאמרה תורה דמיטב שבערוגות שלפנינו ישלם דדנין דגם זו היתה כך ולא אמרינן דהיתה גרוע כערוגות הגרועות דדנין להחמיר, אבל לא שישלם יותר, ואפשר דבהא מדינא משלם כפי מה שטוען הניזק דהוי משיל"מ רק לענין להגבותו ממיטב כפי הערוגה היפה ואהא מקשה דמ"מ אי ידעינן דכחושה אכל לא הוי משלם רק כחושה השתא דלא ידעינן משלם שמנה המע"ה ולא שייך בזה משיל"מ דאין על זה שייכות שבועה כיון דאין דנין על ממון דלפי דברי שניהם משלם בשוה רק לענין אי זיבוריות או עידית:

ואפילו תפרש דברי ראב"א כפשטא דבא לפרש דישלם יותר ממה שהיזיק ג"כ אתי שפיר כהנ"ל דעכ"פ מהאי טעמא פי' כך משום דקשיא לי' היאך ס"ד לתלות תשלומין מן העידית אי יש לניזק עידית ואי אין לו משלם מזיבורית דמה ענין שדה האחרת לשדה זו שאכל אבל באמת ממילא אין צורך לפרש כלל דלענין לשלם יותר ממה שהיזיק קאמר רק כמו שפירשתי ודוק:

ועל זה בא ראב"י ליישב קושיא זו דכך הכוונה דכך גזרה תורה שישלם לו עבור ההיזק במיטב דהיינו עידית רק דדי אם יהיו עידית בערך נכסי הניזק כיון שאצלו הם עידית כבר יצא ידי תשלומן במיטב ואין צריך ליתן לו מיטב שבנכסים שלו דוקא ונ"מ היכי דעידית דניזק לא שוי כעידית דמזיק רק כזיבורית דידי' ולר"ע צריך ליתן לו מיטב דמזיק דוקא, ולפי זה אי אין לו לניזק מיטב כלל בוודאי צריך ליתן לו מיטב דילי' רק כל שמשלם לו מיטב בערך נכסי הניזק ג"כ יצא ידי חובת תשלומין במיטב ולדעתו ודאי אין צריך לומר דפליגי במשויר שבו כלל רק אביי לא ס"ל כך רק כל שאכל זיבורית אינו משלם לר"י רק זיבורית ומיטב כפי מה שהיתה משובחת אח"כ גם לא ס"ל כראב"א רק מפרשה כפי דעתו דבמשויר פליגי ואתי שפיר הכל ואי קשיא כיון דלראב"י לעולם צריך לשלם לו ממיטב א"כ הוי לי' לומר דאהני קרא היכי דלית לי' לניזק מיטב הא ליתא דמ"מ אין צריך ליתן לו מיטב דילי' רק כל שיתן לו שיהא בערך נכסי הניזק מיטב די בכך לכך קאמר כה"ג דיש לו עידית לניזק טובים מכל נכסי המזיק רק לא כמיטב דמזיק דכיון דאין לו ליתן מיטב דניזק צריך ליתן מיטב שלו ממש כנ"ל פי' סוגי' זו, ועמ"ש בתוס' בד"ה אמר אביי ובתוס' בד"ה כגון:

שם המע"ה פירש"י מי בעל דברים יגש אליהם. מכאן ראי' למה שכתבתי בסת"י סי' כ"ד דהך סוגי' דב"ק אתיא כמ"ד המלוה בעדים צריך לפרעו בעדים משא"כ למ"ד אין צריך לפרעו בעדים לא שייך להקשות פשיטא דקמ"ל על פרעון ג"כ המע"ה אף שהלוה בעדים וכמו כן למ"ד ברי ושמא ברי לא עדיף ג"כ לא קשיא פשיטא וא"כ לדידן דקי"ל אין צריך לפרעו בעדים קי"ל כס"ד דש"ס ולכך השמיט הרמב"ם דין נזקקין לתובע תחילה וזהו כוונת רש"י שפי' כפי הס"ד התם ולא כמסקנא ע"ש:

בתוס' בד"ה הניזקין אין ענין ניזקין אצל גיטין וכו', וגט פשוט וכו' הכא במכילתי' וכו' דבריהם צריכין ביאור ונראה לי המשך דבריהם כך דהוי קשיא להו כיון דקתני גט פשוט בב"ב שם ולא תנאה הכא במקומו בדיני גיטין וע"כ משום דקתני התם דיני תקנת חכמים שם במתנת שכיב מרע הכל מתיקוני חכמים שם ובאותו הפרק כגון כותבין שטר ללוה ובלבד שיהא מכירין דכלהו מתיקון חכמים וכן גט ושובר תדע דהיו כותבין בשעת הסכנה אף שאין מכירין, וכן מי שנמחק שטר חובו הכל מתיקון חכמים דמהאי טעמא דוקא ב"ד ולא עדים דב"ד היו אלימו להפקיע ממונא כמ"ש התוס' שם וכן המלוה בעדים גובה בנ"ח ובשטר משועבדים דבין למ"ד ש"ד ובין למ"ד לאו דאורייתא יש שם תיקון חכמים משום נ"ד או פסידא דלקוחות ופשוט ומקושר ג"כ מתיקון חכמים הוא בשביל כהנים כדמפרש התם , וא"כ כ"ש דהוי לי' למיתני הך הניזקין דהכא שם בב"ב דהוא עכ"פ בסדר ניזקין ולא כאן בגיטין כיון דקתני התם גט פשוט השייך כאן מהאי טעמא כ"ש דהוי לי' למתני הניזקין ומזה הי' מוכרח לכאורה לומר דיש שייכות להניזקין לגיטין חוץ ת"ה ועל זה כתבו התו' דאין לו שום שייכות למסכת גיטין רק מפני ת"ה והא דקתני גט פשוט בב"ב לאו משום דהוי תיקון חכמים רק משום שהוא בכלל מילי דשטרות לכך הניזקין דהכא אין לו שייכות לשם למילי דשטרות תנאה הכא בכלל ת"ה ושם תנא מילי דשטרות, ובזה תבין דברי התוס' ריש פרק גט פשוט ואין צורך למחוק מה שמחק מהרש"א בתוס' שם ע"ש:

בד"ה וכתובת אשה בזיבורית, בגמרא מפרש וכו' וקשה דלמ"ד וכו' וי"ל דטעמא דהפקירו וכו' וטעמא דיותר וכו' דבריהם צריכין ביאור חדא כיון דלא ס"ד דתוס' מתירוצם למה להו להקשות למ"ד כתובה דאורייתא למ"ד דרבנן ג"כ קשה למה לי טעמא למה שלא תגבה רק זיבורית מאיזה צד תגבה יותר כיון דרבנן הוא ואי דס"ד משום חינא תגבה בינונית א"כ היינו הך תירוץ התוס', ועוד קשה בעיקר תירוצם כיון דמעיקרא בב"ח נקט הטעם למה הפקיעו דינו משום שלא יאמר אקפוץ ואלונו וגבי כתובת אשה שביק עיקר הטעם למה הפקיעו ונתן טעם למה שלא חשו לחינא גם לשונם מגומגם לכאורה במה שכתבו וקשה דלמ"ד והוי להו לומר וקשה למ"ד:

וברור דכוונת התוס' כך דהם לא רצו להקשות כלל למ"ד כתובה דאורייתא דיש לומר דהך דקאמר האי טעמא למ"ד כתובה דרבנן הוא רק דהם הכריחו דע"כ כיון דמפרש טעמא למה בזיבורית למ"ד כתובה דאורייתא הוא דאי למ"ד דרבנן למה לי טעמא מאיזה צד תגבה יותר ולא ס"ד משום חינא, ואהא קשיא כיון דלמ"ד דאורייתא הוא א"כ אין טעם זה מספיק להפקיע דינה מדין תורה והדר קשיא להו לר"מ דס"ל בבינונית וס"ל להדיא דאורייתא למה הפקיעו דינה דאי משום יותר וכו' אין זה מספיק ואהא תרצו דלמ"ד כתובה דאורייתא וחכמים הפקיעו הוא משום שלא תקניטנו כדי שתגבה עידית והיינו ר"מ דלדידי' הפקיעו מדין תורה ס"ל האי טעמא וטעמא דיותר דלא זכר טעם להפקעה כלל ס"ל כתובה דרבנן ולא הפקיעו כלל מדין תורה ולא נקט טעם זה רק ליתן טעם למה לא תקנו לה בבינונית משום חינא וקאמר משום שיותר ממה שהאיש רוצה לישא ואין לחוש לחינא לתקן לה בינונות:

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה עוד בתוס' בתירוצם דהא שם אמרו בברייתא תנא הואיל ותקנת חכמים היא לא תגבה אלא מן הזיבורית מוכח להדיא דאי דאורייתא לא גבי' זיבורית רק עידית ועכ"פ בינונית וא"כ אכתי תיקשי למ"ד כתובה דאורייתא היאך קתני כתובת אשה בזיבורית ולהנ"ל ניחא דודאי מתניתין כמ"ד כתובה דרבנן רק עיקר הקושיא כיון דמפרש טעמא יותר ממה שהאיש וכו' מוכח דלמ"ד כתובה דאורייתא הוא ושפיר קשיא להו משם והביאו עוד טפי דעידית גבי דמשום זה קשיא לר"מ ג"כ דסובר בבינונית ולבתר דתרצו דהך יותר הכוונה שלא תאמר משום חינא ממילא מתניתן כמ"ד כתובה דרבנן ובהכי ניחא עוד שלא תרצו דהך יותר הוא טעם על ההפקעה ג"כ דבשביל שהוא צריכה לבעל טפי מן הבעל הפקיעו מעידית לזיבורית כדי שתוכל להשיג מי שישא אותה בנקל, ולהנ"ל ניחא דלא הועילו כלום בזה דהתם מוכח דלמ"ד כתובה דאורייתא לא הפקיעו מעידית לזיבורית והוצרכו להמציא הפקעה לר"מ מעידית לבינונית וטעמא דיותר לאו להפקעה הוא דלא צריך במשנה ליתן טעם למה אינה בעידית דכתובה דרבנן רק הטעם שלא נתקן לה בינונית משום חינא:

ובזה יובנו ג"כ דברי הרמב"ן ז"ל שהביא הרשב"א ז"ל שכתב ליישב קושית התוס' דלא ילפינן ממוהר הבתולות רק כתובה מן התורה ולא שיעור כתובה ולא מיטב רק בבינונית וכתב הרשב"א ז"ל דלדבריו מה שאמרו הואיל ותקנת חכמים היא לא תגבה אלא זיבורית לאו דמדאורייתא גבי' עידית רק בינונית ע"ש, והדבר תמוה דמה הועיל הרמב"ן ז"ל לקושית התוס' דס"ס ם קתני במתני' כתובת אשה בזיבורית וע"כ דהפקיעו חכמים, ועוד דמה יענה למה שאמרו שם הואיל ותקנת חכמים לא תגבה רק זיבורית ש"מ דאי מדאורייתא גבי' עכ"פ בינונית והכא קתני בזיבורית, ולהנ"ל ניחא דודאי על הך קושיא במתניתין וטעמא דמפרש משום יותר ממה שהאיש רוצה לישא קם תירוץ התוס' דהכוונה ליתן טעם למה משום חינא לא תגבה בינונית רק על הקושיא לר"מ דבהא עיקר תירוץ התוס' דהפקיעו שמא תקניטנו בהא תירץ הרמב"ן ז"ל שאין צורך לזה רק מדינא אינו רק בבינונית:

ובהכי ניחא דלא תיקשי למה לר"מ די הך טעמא שמא תקניטנו רק להפקיע מעידית לבינונית ולתנא דמתני' לזיבורית, ולהנ"ל ניחא דהאי טעמא ודאי לא מהני רק להפקיע מעידית לבינונית רק מתניתין דקתני בזיבורית כמ"ד כתובה דרבנן וטעמא דיותר הוא דלא נימא משום חינא בבינונית:

בא"ד משום חינא תהא בבינונית פי' כדי שתרצה להנשא לאיש קמש"ל יותר ממה שהאיש וכו', ולכך לקמן