תפארת יעקב על גיטין רכו

השיגו התו' שפיר על רש"י בפי' חינא כיון דכבר ידענו דיותר ממה שהאיש רוצה לישא שוב ליכא למיחוש שימצאו האנשים חן בעיני הנשים:

בד"ה אין נפרעין, ואע"ג דלמ"ד של"ד וכו' מ"מ בע"ח וכו' משום נ"ד וכו'. דבריהם מגומגמין דאי לא ניחא להו לאוקמא מתניתין דת"ה דקתני אניזקין קאי והוי ניחא למ"ד ש"ד עכ"פ, דמשמע להו דאכולהו דתנן ברישא קאי א"כ מאי הועילו בתירוצם משום נ"ד למ"ד של"ד דתינח בע"ח אבל ניזקין מאי ת"ה איכא כיון דשל"ד ונ"ד ליכא. גם לא הבנתי מה שאמרו אי לאו משום ת"ה הי' גובה, בפשיטות הוי להו לומר דהא חזינן במכר לאחד כולן ולא נשארו בנ"ח כלום גובה באמת משעבדי בינונית משום נ"ד, ולפי זה ממילא בניזקין נמי לא קשיא דאפי' למ"ד של"ד מ"מ פשיטא דאי ליכא בנ"ח כלל דגובה עידית שמכר אפי' מכר עידית וזיבורית קמש"ל ת"ה דאי איכא בנ"ח זיבורית גובה בנ"ח, וכבר כתבתי דעיקר דינא דמתניתין בניזקין הוא דבבע"ח לא שייך למיתני אפי' הן זיבורית דאי הן בינונית מדינא לא גבי, ועיין מ"ש בדיבור שאח"ז:

בד"ה אין נפרעין מנכסי יתומים, בבע"ח ניחא לא חיישינן . לנ"ד וכו' עד סוף הדיבור. צ"ע דהא בדיבור שלפני זה קשיא להו מאי מפני תיקון העולם הא אפילו למאן דאמר שיעבודא לאו דאורייתא בע"ח בזיבורית מדאורייתא והוי ניחא להו דמ"מ אי לאו ת"ה הי' גובה משעבדי בינונית משום נ"ד קמש"ל ת"ה, והשתא כיון דביתמי ליכא נ"ד מאי מפני ת"ה הא מדאורייתא לא גבי רק זיבורית וכמו כן קשה לקמן דבעי אי יתומים אפי' גדולים דלאו תקנתא דעביד רבנן ליתמי רק דליכא נ"ד, א"כ מאי מפני ת"ה כיון דליכא נ"ד, וצריך לומר דאף דת"ה דמתניתין ודאי אכלהו קאי היינו בעיקר דין הגבי' זיבורית ובינונית ועידית, אבל הך דאין נפרעין שפיר מצי קאי מדינא דקאמר דת"ה לא הוי רק מיני' אבל ביתמי לא וכן בלקוחות היכא דאיכא בנ"ח, וגדולה מזו פירשו לעיל פרק השולח גבי מוציא משום נדר דקתני בהדיא מפני ת"ה דהכוונה אין בזו מת"ה וכ"ש דיש לפרש כן כאן, ולפי זה גם בקושית התוס' בדיבור לפני זה יש לומר כן, גם עיקר קושיתם לא הבנתי מאחר דהסכימו רוב המפורשים דהך דאינו גובה מיתמי בניזקין רק זיבורית היינו בקטנים דוקא ולא בגדולים א"כ מאי קושיא כמו דהי' כח בחכמים להעדיף כח הניזק לגבות עידית דמזיק אף דמדאורייתא אין לו רק זבורית דמזיק כשהם כעידית דניזק והפקיעו דין המזיק להוציא ממנו עידית כ"ש שהי' כח בידם לגרוע כח הניזק משום תקנתא דיתומים קטנים להפקיע דינו מעידית לזיבורית:

אמנם מלבד זה עיקר דבריהם תמוהין לפע"ד בין בתירוץ הראשון בין בשני כי מה שתירצו דאביי ומר זוטרא סברי של"ד וכן כתבו לקמן דאביי ורבא נחלקו בהא דרבא ס"ל ש"ד כיון דקאמר מדאורייתא דינו בעידית ואי לאו דאוריי' מדאורייתא לא גבי כלל ואביי ומר זוטרא סברי של"ד, והוא תמוה לפע"ד דא"כ הך ברייתא דאברם חוזאה דמקשה מינה לרבא ע"כ צ"ל דלאביי ניחא דסבר של"ד ולמה לא הקשו פ' גט פשוט מהך ברייתא למ"ד ש"ד, ועוד דתיקשי לרב אסי בעירוכין דס"ל אין נזקקין ליתומים קטנים דיתמי לאו בני מיעבד מצוה וליכא לאוקמא בגדולים דבניזקין לכ"ע דוקא קטנים כמו שכתבו הרא"ש והר"ן לקמן, וע"כ דבניזקין לכ"ע ש"ד ולא משום מצוה ומוקמינן לה כשחייב מודה, אבל לדברי התוס' קשה:

וכמו כן תירוץ השני שתירצו דלא פלוג רבנן, תמוה לפע"ד דלפי זה צ"ל דטעמא דמר זוטרא ואביי בב"ח שכתוב בו בפירוש שבח דדינו ג"כ מדאורייתא בעידית למ"ד ש"ד א"כ הטעם משום לא פלוג וכ"כ הרא"ש בהדיא לקמן וכן משמע לכאורה מדברי התוס' לקמן והוא תמוה דהיאך יאמר אביי על זה תדע דבע"ח דינו בבינונית, דמה בא אביי להוכיח דאי כוונתו כיון דבע"ח דינו בבינונית ומיתמי בזיבורית ראוי לומר כן בפירש לו שבח משום לא פלוג א"כ לא שייך בזה תדע, הא זהו עיקר טעמא דמר זוטרא משום דלא פלוג ואי דבא להוכיח הך סברא דלא פלוג פשיטא דלא מוכח כלל, מיהו אפשר לומר דס"ל לתוס' בפירש לו שבח טעמא אחרינא איכא דאפי' למ"ד ש"ד, מ"מ ב"ח בזיבורית רק מיני' פירש לו בעידית אבל לגבי יתמי אין מה שפירש כלום כי לא הי' כוונתו במה שפירש להפקיע דין יתומים, תדע דאם פירש שיגבה מיתמי עידית לכ"ע גובה עידית כמ"ש הרא"ש והר"ן בשם הרמב"ן מוכח מזה דעיקר הטעם שלא הי' כוונתו להפקיע דין יתומים, ולפי זה לגבי יתמי אכתי בזיבורית כדין תורה רק בניזקין קשיא להו לתוס' דאין הטעם משום נ"ד רק דאורייתא בעידית ולמה הפקיעו מיתומים ואהא תירצו דלא פלוג וכן יש לפרש דברי התוס' לקמן דלא הי' כוונתם רק על ניזקין ע"ש, אך דברי הרא"ש צ"ע דמשמע להדיא לקמן דטעמא שפירש שבח משום לא פלוג וזה תימא לפע"ד, והעיקר נראה לי כמ"ש לקמן וביארתי דהך פלוגתא דמר זוטרא ורבא לא תליא כלל בש"ד וכן ברייתא דאברם חוזאה, ויתבאר לקמן בס"ד באריכות כי שם מקומו:

בד"ה אמר אביי, הקשה ר"ת כו'. כבר כתבתי ליישב קושי' זו דעיקר כוונת אביי דהוא מפרש מיטב שדהו של ניזק אין הכוונה דנותן לו כפי עידית דניזק שיש לו שלא הזיקו כלל רק הכוונה שאותה שדה שהזיק צריך לשלם לו במיטב שלה והיינו כפי מה שהיתה מושבחת ושמין אותה כמה היתה מושבחת אח"כ ואפי' אכלה השתא שחת אבל יכול לשלם אותה כפי מה שהיא אכל עידית משלם עידית ואם אכל זיבורית משלם זיבורית ור"ע סובר דבמזיק שיימינן שצריך ליתן לו מיטב של מזיק ואפי' אכל זיבורית, וביארתי שם פלוגתא דראב"י ואביי וראב"א ע"ש:

בא"ד ולהכי טעי טפי וכו'. דבריהם תמוהין לכאו' כיון דעיקר הקושיא דלא בא הכתוב משמע דר"י מחמיר א"כ לא תירץ ראב"י על עיקר הקושיא כלום דס"ס ר"י להקל ור"ע להחמיר, ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה כגון, ישוב על זה, ומהרש"א הקשה לפי מה שכתבו התוס' לקמן למ"ד או כסף איכא חומרא לר"י, ולק"מ דאביי פליג בהדיא אהך מ"ד או כסף או מיטב והכא אליבא דאביי קיימינן, ועיין מה שאכתוב לקמן:

בד"ה ור"י אכל שמנה, פי' בשלמא כו'. והוא דחוק דמה צורך לו לומר דאכל שמנה ניחא פשיטא ולא הוי לי' להזכיר רק אכל כחושה משלם שמנה, גם תירוץ השני אינו מספיק דא"כ לא הוי לי' לרבא לסתור תירוצו של ראב"א דמ"מ יש לומר דבספק קנסינן לי' לשלם כפי היותר האפשר שהיזיקו דהוי לי' לשמור בעירו שלא יאכלו בשדה של אחר ואיהו דלא ידע אפסיד אנפשי',, וכבר כתבתי בש"ס לפרש דעיקר הקושיא שאין לנו לדון לשלם במיטב כפי שדה העומדת שלא היזיקו כלל ואכל שמנה משלם שמנה דכך אמרה תורה שישלם במיטב ולא בזיבורית אבל אכל כחושה ישלם לו כפי מיטב שלא אכל זהו תימא עיי"ש:

דף מ"ט ע"א בגמרא ור"ע סבר דהיאך דקא משלם, פירש"י והכי קאמר ר"ע לא בא הכתוב להקל וכו'. והוא דחוק דלישנא דר"ע לא משמע הכי כלל אבל הכוונה פשוט דכלפי דס"ל לר"י דאהני גזירה שוה ואהני קרא ובא הכתוב לאשמועינן תרתי חדא ג"ש לשום בעידית דניזק היכי דשווי כזיבורית דמזיק וחדא היכי דלא שווי כזיבורית דמזיק לשלם לו ממיטב דמזיק ור"ע פליג עלי' דלא בא הכתוב רק לאופן השני לגבות לניזקין מעידית של מזיק אבל בהך גוונא היכי דשווי כזיבורית דמזיק לא מיירי קרא בהכי כלל ולעולם גבי מעידית של מזיק, ובהכי ניחא ג"כ מה שיש לתמוה לפי מה שכתבו התוס' לעיל בד"ה אמר אביי דעיקר הקושיא דהך לא בא הכתוב משמע דלהקל בא א"כ לא תירץ ראב"י על עיקר הקושיא כלום ולהנ"ל ניחא כיון דר"י תרתי קאמר בדניזק ובדמזיק שפיר שייך לא בא הכתוב רק לחד לשום בדמזיק:

בפירש"י ר"י סבר בדניזק ומיטב שאמרה וכו' ע"כ יגבהו ממיטב כו' ירצה בזה דקשיא לי' אי קרא אתי היכי דזיבורית דמזיק כעידית דניזק א"כ קרא להקל עליו להגבותו זיבורית וקרא מורה בהדיא דלהחמיר בא להגבותו מיטב לזה פי' דמיירי שיש לו עוד נכסים זיבורית גרועים מאלו וס"ד שיגבהו מהני זיבורית ואתי קרא להחמיר להגבותו הנך זיבורית שהם מיטב של ניזק עכ"פ ולא גרועים מהם, ומה שאמר כזיבורית דמזיק לאו למימרא דגרועים של מזיק כעידית רק שיש לו זיבורית שהם כעידית של ניזק אבל יש לו גרועים מהם ג"כ והי' יכול לומר עידית דניזק כבינונית דמזיק והוי אתי שפיר בפשיטות רק דבא לאשמועינן דאפילו זיבורית יכול ליתן:

בגמרא וכי תימא קא סבר ר"ע. תמוה לי למה לי כ"ה תיפוק לי' דאקדיש ניזק חוב דילי' דאית לי' על המזיק דאתי גזבר ושקיל מעידית מיהו בהא אפשר לומר כיון דאכתי לאו ברשותי' הוא לא מצי מקדיש לי' אבל אכתי הוי לי' לומר דאמר הרי עלי כך וכך להקדש ולית לי' לישלומי