תפארת יעקב על גיטין רכד

הנזקין פרק חמישי במשנה הניזקין שמין להן בעידית. פי' ששמין קרקע מעידית שבנכסיו כמה היא שוה ונותנין ממנה לניזק שיעור נזקו, ורש"י ז"ל פי' שמין להם ניזקן וגובין דמי ניזקן מן העידית ולא ידעתי מקמש"ל שצריך לשום הנזק פשיטא שלא ישלם רק כמו שהזיק, גם אין זה ענין כלל לדין משנתינו דמיירי בסדר הגבי' ממה לגבות ולא בדין שומת הנזק ומה יענה הרב ז"ל לב"ח בבינונית וכתובת אשה בזיבוריות ומה יש לשום בב"ח וכתובה הלא חובו ידוע וכן כתובה, ומדקתני הניזקין שמין בעידית וב"ח בבינונית בודאי משמע דב"ח שמין בבינונית, וע"כ כמו שפרשתי:

שם ואפי' הן זיבורית בב"ח לא שייך עיקר התקנה רק כשהן זיבוריות דאי בינונית בלא"ה לא גבי רק בינונית, וצ"ל דמשום ניזקין נקט לה דדינו בעידית ואם הן בינונית ג"כ מן התקנה הוא שלא יפרע רק בינונית קמש"ל דאפי' הן זיבורית לא גבי רק זיבורית, ועמ"ש בתוס' בד"ה אין נפרעין בזה:

שם אין מוציאין לאכילת פירות. פירש"י הגוזל שדה וכתב לו שטר מכירה וכו' ואף דהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים היינו דוקא דמי הקרקע אבל הפירות אפי' היה הדין דגובה פירות לא הי' גובה רק בכתובין בשטר ומפני ת"ה אפי' כתובין הוי כאינו כתוב כמו שפירש"י בגמרא לקמן לכך פי' כאן דכתב שטר ואפ"ה לא גבי פירות:

ואפשר לומר עוד דסובר הרב ז"ל כדעת בעה"ת הביאו הרב ב"י סי' רכ"ה דאפי' למ"ד אחריות ט"ס ה"מ בשטר אבל בעדים אף דגובה משועבדים דוקא בפירש לו אחריות על פה אבל לא פירש אמרינן כמו דלא כתב שטר כן לא רצה לקבל אחריות עיי"ש, ולפי זה יש לומר דאף דקי"ל דמוכר בעדים גובה משועבדים היינו דוקא אחריות דנפשי' או דב"ח אבל אחריות דנגזל כיון דשלושה מיני אחריות הם חשבם הרב הנ"י הביאו הב"י שם ואי פי' מין אחד או שנים אין אחריות דעלמא בכלל א"כ אף דהלוקח צריך לחקור אחר העדים שמא קיבל עליו אחריות בלי שטר מ"מ כיון שלא כתב שטר חשב דלכך לא כתב שטר שמא לא יכתבו אחריות כלל ויהא ט"ס על כל מיני אחריות לכך מכר לו בעדים ואז אין לך אלא מה שפי', וממילא מוכח דלא פי' אחריות דעלמא דאי פי' הי' לו לכתוב שטר הילכך ממילא אפי' אירע דפי' כל מיני אחריות ולא כתב שטר אין גובה משועבדים אי בא נגזל דלית לה קלא והלוקח לא הי' צריך לחקור על זה כנ"ל, ועי' ברשב"ם פ' חזקת בדין מוכר שדהו בעדים:

בגמרא מפני ת"ה דאורייתא הוא אמר אביי לא צריכא אלא לר"י וכו'. יש לדקדק לפי תירוץ אביי מ"מ היאך פסיק ותני במתניתין שמין להן בעידית מפני ת"ה ס"ס בין אי בדמזיק בין אי בדניזק מדאורייתא בעידית הוא והוי לי' לאביי לומר הב"ע כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק ור"י הוא כדמוקי ראב"י לקמן, ועוד היאך מקשה בפשיטות דאורייתא הוא דלמה פשיט לו טפי בדמזיק מבדניזק כיון דפלוגתא דר"י ור"ע הוא, ועוד אי ידע המקשה מפלוגתא זו ומשמע לי' טפי דמתניתין ר"ע הוי לי' לומר לימא מתניתין דלא כר"ע ואביי לא הוי משני עלה מידי:

ונראה לי משום דבמתניתין לא מיירי כלל דוקא בניזק שאכל שדהו רק ניזקין דעלמא שאין לו לניזק קרקע כלל או שאין לו רק זיבורית, ובהא לר"י אינו גובה רק מזיבורית דמזיק, וכן מוכח להדיא לקמן דקאמר לר"י אהני ג"ש ואהני קרא היכי דזיבורית דמזיק לא שווי' כעידית דניזק דצריך ליתן לו ממיטב ולמה לא קאמר בפשיטות היכי שאין לו לניזק רק זיבורית צריך ליתן לו מיטב וע"כ דלר"י אפי' אין לו לניזק מיטב כלל אין צריך ליתן לו מיטב רק כשיש לניזק מיטב אז צריך ליתן לו מיטב, ושפיר קאמר אביי דלר"י מיירי מתניתין שאין לו לניזק מיטב כלל דמ"מ מפני ת"ה צריך ליתן לו מיטב שלו, והיינו דס"ד דמקשה דלא ידע מאוקימתא דראב"י דלקמן דמקשה בפשיטות מפני ת"ה דאורייתא הוא דס"ס צריך ליתן לו מיטב, ומשני אביי דלא צריכא רק לר"י דכל שאין לניזק מיטב אין צריך ליתן לו מיטב כלל קמש"ל מפני תיקון העולם, ועמ"ש בסמוך עוד בזה ובאוקימתא דראב"י לקמן:

שם ולר"י אכל שמנה וכו' עד ראב"י אמר הב"ע וכו' בסוגיא זו יש לדקדק הרבה, וראיתי לבארה על נכון כפי הנלפע"ד, חדא דהיאך ס"ד דלר"י הכוונה לשלם יותר ממה שהזיק דהא לכ"ע הך ישלם דקרא דהיאך דקא משלם משמע, רק לר"י אהני ג"ש ואהני קרא, א"כ אי ג"ש לשלם יותר ממה שהזיק ממילא ישלם דהיאך דקא משלם כפשטא דישלם כל זה המזיק מעידית שבנכסיו א"כ ת"ה דמתניתין מה תהא עלה הא לכ"ע בעידית שבנכסי המזיק שמין, תדע דמהאי טעמא לא קאמר אביי על עיקר הקושיא מפני ת"ה דאורייתא הוא דאתיא כר"י דמיטב הכוונה במשויר שבו כדמוקי לה איהו גופא בב"ק א"כ לא הוזכר כלל בתורה מסדר הגבי' כלום רק שצריך ליתן כפי מה שהיתה משבחת אח"כ אפי' אכלה שחת וע"כ משום דכיון דישלם דהיאך דקא משלם משמע א"כ מוכח דשמין בעידית והוצרך לומר משום דלר"י בדניזק שיימינן ולא קאמר קרא דהיאך דקא משלם רק אי לא שווי זיבורית דמזיק כעידית דניזק אבל אי שווי משלם מזיבורית דמזיק, א"כ לס"ד דהכוונה לשלם יותר ממה שהזיק תיקשי ת"ה דמתניתין וכ"ש דקשה לר"א ב"א דמוקי לה באמת הכא רק כיון דלא ידעינן משלם יותר אבל עכ"פ משלם המזיק מעידית שבנכסיו ותיקון העולם מה תהא עלה, ועוד קשה דהיאך ס"ד שישלם יותר ממה שהזיק ומאיזה צד עלה על דעתו לפרש כן, גם קשה קושיות התוס' דמנין לו לאביי בב"ק דפליגי במשויר שבו כיון דמפרש הכא דפליגי אי בדניזק שיימינן אי בדמזיק ובהדיא מבואר כן בברייתא דלקמן ומה שתרצו התוס' צ"ע דא"כ לא משני ראב"י כלום על קושית הש"ס דמשמע דר"ע מחמיר טפי ועוד קשה כיון דעיקר כוונת ראב"י לתרץ מה דאיכא בינייהו אי בדניזיק אי בדמזיק הוי לי' לומר דאיכא בינייהו היכי דלית לי' למזיק עידית כלל דלר"י אינו משלם לו ממיטב כלל ולר"ע משלם לו ממיטב דילי', גם קשה לישנא דראב"א דמשלם לי' ממיטב מיטב מאן דכר שמי' הא הכוונה לשלם דמי שמנה ולא מיירי ממה לגבות והוי לי' לומר דמשלם לו דמי שמנה כמו שפירש"י לס"ד:

לכן נראה לי ליישב כל הנ"ל דאביי וראב"א וראב"י כלהו ליישב קושיא אחת באו שהוקשה להם הך מיטב שדהו של ניזק דקאמר ר"י מהו כוונתו אי הכוונה מיטב שדהו כפי מה שאכל ישלם לו כמות שהיתה, א"כ לא הוי לי' לומר מיטב כיון דאי לא היתה מיטב אינו משלם לו מיטב ומאי פסקא דהוי מיטב והוי לי' לומר שדהו וכרמו ישלם כפי מה שהוא, וע"כ הכוונה מיטב שדהו שלא אכל וקמ"ל אפי' אכל כחושה משלם מיטב שיש לו חוץ מזו שאכל ולא שישלם יותר ממה שהזיק רק שישלם ממיטב דילי' כיון שיש לניזק מיטב, ואהא קשיא לי' היאך ס"ד דכיון שיש לו שמנה וכחושה אכל שמנה ניחא דמשלם שמנה ולא זיבוריות אבל אכל כחושה למה ישלם שמנה שלא אכל ומאיזה צד תלתה תורה התשלומין בשמנה שלא אכל אפי' אכל כחושה בשלמא למ"ד בדמזיק שיימינן ניחא דאמרה תורה שישלם הנזק מעידית שבנכסיו אבל לר"י כיון דאי לית לי' שמנה אינו משלם רק כפי מה שהיזק ואי אית לי' לניזק שמנה שלא אכלה ולא הזיקה ישלם עבור הכחושה מעידית לפי שיש לו לניזק עוד שמנה דבר זה אין לו שחר כלל לזה ס"ל לאביי ליישב קושיא זו דהך מיטב הכוונה אפי' אכלה שחת צריך ליתן כפי מה שהיתה משובחת והך ג"ש דשדהו של ניזק הכוונה על אותה שאכל שצריך ליתן לו תשלומין כפי שדה של ניזק שאכל אי אכל זיבוריות משלם זיבוריות ואי אכל עידית משלם עידית ומה שאמרה תורה מיטב היינו כפי מה שהיתה משובחת אח"כ ור"ע סובר דהך מיטב שדהו דהיאך דקא משלם ולא בא להורות על משויר שבו רק לגבות מן העידית שבנכסי המזיק, והשתא ת"ה דמתניתין אתיא כפשטא אי אכל זיבוריות משלם לר"י זיבוריות קמ"ל מפני ת"ה דמשלם עידית ולכך לא זכר אביי כלל כגון שהיתה עידית דניזיק דלדידי' בלא"ה אתי שפיר ת"ה והך בדניזק שיימינן דקאמר אביי הכוונה דשמין כפי שדה הניזק שאכל קמ"ל דבמזיק שיימינן מעידית שבנכסי המזיק. ור"א ב"א מוקי לה כגון שאכל ערוגה בין הערוגות ולא ידעינן אי כחושה אכל לשלם מזיבוריות אי שמנה אכל לשלם מעידית אבל לא לשלם יותר] וס"ל דהחמירה תורה על המזיק לחייבו