תפארת יעקב על גיטין כב

נתברר שנמסר ליד המלוה ולפי זה אם החתים קרובים או פסולים אף שיש כאן עידי מסירה אחרים כשרים הוי לי' נמצא אחד קרוב ופסול כיון דהחתומים מעידין ג"כ על המסירה כמו הע"מ ובשטר שנמצא בו פסולים איכא מאן דמכשיר בחתום בתחילה או בסוף דאמרינן למילוי חתמו אבל כאן דבאמת לשם עדות חתמו דהא אפילו בלי ע"מ היינו סומכין עלייהו כמו ע"מ ממש א"כ הוי לי' נמצא אחד קרוב ופסול דכולן בטילין אפילו הכשרים:

ומעתה אני אומר דה"ה בגט שלא לשמה כיון דע"ח נמי ע"מ הן ומ"מ פסולין לכריתות דע"ח אין כורתין רק אי חתמו לשמה אף דע"מ לא בעי לשמה דנתינה לשמה לא בעי אבל ע"ח אינן כורתין רק אי חתימי לשמה והשתא כיון דאינהו נמי ע"מ הן כמו הע"מ הרואין המסירה והם פסולין לכריתות זה לפי שחתמו שלא לשמה א"כ הוי לי' כנמצא אחד קרוב ופסול דכלהו לא כרתי, ואין להקשות כיון שחתמו שלא לשמה והיינו דאחר גירש האיך הן ע"מ הא ליתא חדא דכבר בארנו לעיל דעיקר חתימה שלא לשמה כאן הכוונה שלא חתמו על הכשר הגט שנכתב לשמה דכיון שנכתב לשמה ע"כ חתמו לשמה רק שלא חתמו על הכשר כתיבת הגט ושפיר הוי להו ע"מ ופסולין לכריתות ועוד דמ"מ כיון דאי מייתי ע"מ אנו סומכין עליהם לע"מ דהרי"ף לא ס"ל דסומכין דמן הסתם היו ע"מ כמבואר בדבריו פרק המגרש א"כ הוי להו ע"מ שהם פסולין לפי שחתמו שלא לשמה ויש לפרש לשיטת הרי"ף בפשיטות דחיישינן שמא לא יתננו בע"מ כלל רק יסמכו על ע"ח בלבד דאינהו נמי כרתי ואי חתמו שלא לשמה או שהן קרובים ופסולין לא כרתי הלכך מודה ר"א כל שאין ראוי ליתנו בלי ע"מ דאף בע"מ פסול ודוק ועמ"ש בפירוש רש"י ותוס':

שם ומעיקרא מ"ט לא מוקמינן לה כר"י, ואף דאנן כר"י ושמואל קי"ל דמוקמי מתניתן כר"א וחתמו אתורף א"כ ר"י נמי אתורף קאי מ"מ מעיקרא למאי דבעי לאוקמא כר"מ הוי לי' לאוקמא כר"י ומ"מ נראה לי דר"י נמי לא מצריך כתיבה וחתימה לשמה מדאורייתא אלא דלר"י מצינן למימר דבעי מדרבנן כתיבה אטו חתימה ובזה מיושב קושית התוס' בד"ה עד שתהא כתיבתו ע"ש:

שם שלא תחלוק במה"י לכאורה לאוקימתא דרבא לא שייך שלא תחלוק במה"י דהא השתא ס"ד דמדינה למדינה בא"י ג"כ צריך לומר א"כ אין מדה"י חלוק מא"י כלל ולמה קאמר שלא תחלוק במדה"י ומזה ראי' למ"ש לעיל במשנה דלעולם מדה"י חלוק מא"י אפילו לס"ד כיון דליכא רק שלש מדינות יהודה ועבר הירדן והגליל הלכך בא"י תליא דאי שכיחי אין צריך לומר ואי לא שכיחי צריך לומר הלכך במובלעות דשכיחי לא היתה בכלל שלא תחלוק והיינו דפליגי רבנן בתראי דאפילו במה"י נמי לא אמרינן שלא תחלוק רק ממדינה למדינה אבל מובלעות וסמוכות מתחילה לא היתה התקנה בהו כלל:

בפירש"י בד"ה במזויף מתוכו וכו' משחתם עליו קרוב ופסול או שלא לשמה. לקמן דף יו"ד פירש"י הטעם דילמא אתי למימסרא באפייהו ומיסמך עלייהו ולפי זה בוודאי יש לתמוה תינח בקרוב ופסול דפסולים לע"מ אבל שלא לשמה פשיטא דכשרים למסירה ומאי חשש יש דימסור בפניהם וליכא למימר דהחשש הוא דימסרו ג"כ שלא לשמה דהא בפרק המגרש אמרינן להדיא אימר דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי:

ונראה לי שסובר הרב ז"ל דכל גט החתומים עליו עדים אנו דנין שנעשה בהכשר על פי עדים החתומים בו וכל גט שאין עליו עדים אין למסרו בע"מ אם לא שידוע לנו שנעשה בהכשר הילכך כשחתמו בו קרוב ופסול פסלוהו לגמרי דאתי למימסרא לפניהם או למיסמך עלייהו והיינו שנסמוך עליהם על הכשר השטר או הגט וכל שהם קרובים או שחתמו שלא לשמה אינם עדים על גט זה כלל והוי כגט בלי עדים שאין ראוי לסמוך על ע"ח הללו כלל הילכך אפילו נמסרנו לפני ע"מ לא מהני דילמא אתי למיסמך עלייהו בהכשר הגט כשלא יהא ידוע לנו רק על פי אותן שחתמו נסמוך דמסתמא נעשה בהכשר ובאמת אין זו סמיכה של כלום לפי שהם קרובים או שחתמו שלא לשמה ונהי דעכשיו האמינו לשליח וממילא כל שהשליח מעיד בהכשר הגט נאמן ואין צריך לסמוך על ע"ח דהא לא ידעינן כלל רק על פי השליח ולו המנוהו רבנן מ"מ כיון דבעלמא פסול גט בע"ח שלא לשמה ואף כאן אי הי' נודע לנו שחתמו שלא לשמה לא היינו סומכין על השליח כלל הילכך צריך השליח להעיד גם על עידי חתימה שחתמו לשמה והן עדים שזה כתב לגרש וממילא נוכל ליתנו בע"מ כאן כנ"ל לדעת רש"י וכבר כתבתי מה שנראה לי לפרש לשיטת הרי"ף ז"ל דע"ח נמי כרתי ועמ"ש בתוס' בד"ה מודה:

בד"ה והוי, רחוק כמבי' כובי לפומבדיתא לא יכולתי לכוון דבר זה בפי' מובלעות שאין מובלעות תלוי ברחוק וקרוב וזהו דברי ר"ג דמחדש סמוכות אבל מובלעות קאמר ולא רחוק וקרוב וכן מה שפירש"י בדיבור הקודם ההוא אתרא שבין כפר לודים ללוד ג"כ לא יכולתי לציירו כיון דכפר לודים מובלע בתחום א"י ואיזה מקום יש בין כפר לודים ללוד הא לוד מא"י וכפר לודים מובלע בתחום א"י. לכן נראה לי שהי' כפר לודים מובלע מקצתו בתחום א"י ומקצתו חוצה לא"י וכמו כן הי' נכנס מתוך בי' כובי לגבול פומבדיתא וענין המאמר כמו שנכנס מבי' כובי לגבול פומבדותא כן נכנס מן גבול כפר לודים לתוך לוד ועמ"ש בתוס' במתניתן בד"ה מכפר לודים:

בתוס' בד"ה וחתמו וכו' לכתחילה נמי וכו' דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן. שם לא מוכח רק דדיעבד אינו פסול מכח מיחזי כשיקרא אבל לכתחילה שפיר יש לומר דחיישינן גם מהך דטופסי גיטין לא מוכח רק דאינו פסול דיעבד אבל לכתחילה שפיר יש לומר דחיישינן בלי חשש קטטה ועגונות ועוד דיש לומר דפסול לכתחילה משום גזירה דחתימה דזה לא שייך רק לכתחילה כמו מחובר ושם דפוסל דיעבד בלא הניח ע"כ משום קטטה ועגונות:

בא"ד וא"ת ומ"ש וכו'. לפי מה שכתבתי לעיל דהך רישא אין כותבין לאו משום מחוסר קציצה הוא כלל רק אפילו לא הי' צריך רק כתיבה בלבד אין כותבין דבעינן ונתן בידה או מה ספר בתלוש א"כ בכתיבה גופה גזרינן שלא יתלוש ופסול מכח כתיבה במחובר אפילו לר"מ אבל לגזור כתיבה אטו חתימה לא שמענו דחושש ר"מ אפי' לכתחילה:

בא"ד דגבי לשמה לא חיישינן צ"ע דאנן חיישינן דמצאו כתוב וחתום באשפה ומעיקרא נחתם לשמה וצ"ל משום דלר"מ בעינן מוכח מתוכו לדעתם ואין חשש רק דנכתב להתלמד ונזרק לאשפה ולעדים אין לחוש דחתמו להתלמד. אך לפי זה מיושב בפשיטות דוודאי אין לחוש דאחר שימצא כתוב באשפה יחתמנו שלא לשמה דהא ליכא אחר שיחתמו לו וממילא הוי לשמה ולשמא יחתמו להתלמד לא חיישינן ודוק:

בד"ה מודה ר"א תימא לר"י מאי ענין שלא לשמה למזויף מתוכו וכו'. תמוה לי על תמיהתם דפשיטא דאי חתמו שלא לשמה דגרע טפי מקרוב ופסול דפשיטא שנסמוך עליהם שלא כדין דהא לא חתמו כלל שזה כתב לגרש לזו והאיך נוכל להשיאה על פיהם:

וביותר תימא מה שכתבו גם בשאר שטרות הי' לנו להצריך חתימה לשמה דפשיטא שבשאר שטרות כשחתמו ליב"ש אחד שלוה מזה מנה דלא הי' כשר ליב"ש אחר ולא יכולתי לצייר אופן שלא לשמה ומ"מ יהיו עדים שזה כתב לגרש דאפי' תימא דס"ל דמשכחת חתימה שלא לשמה אפי' נכתב לשמה והיינו שנכתב לזה ונמלך ומסרו לזה והחתים עליו עדים ונמלך ומסרו לראשון א"כ ממילא לא חתמו כלל שזה גירש רק אחר והיאך נסמוך עליהם בגירושין של זה שלא כדין. וליכא למימר דס"ל דלא משכחת באמת שלא לשמה בחתימה כל שנכתב לשמה רק דחיישינן לאומר אמרו דג"כ פסול מכח לשמה כמו שכתב הרמב"ן סוף האומר ואהא קשיא להו כיון דלר"א לא בעי לשמה מאי איכפת לן אומר אמרו וכשר כמו בשאר שטרות דא"כ מה זה שכתבו דחיישינן דיחתמו תחלה על נייר חלק מה ענין זה לאומר אמרו דיחתמו על נייר חלק ועוד דרבה ס"ל סוף האומר דאומר אמרו כשר אפי' בגיטין. ולפי מה שכתבתי לעיל דעיקר חשש שלא לשמה בחתימה הוא דבעינן שיעידו בחתימתם על הכשירו של גט ובכלל זה שנכתב לשמה וכל שחתמו ולא ידעו מזה אין חתימתם כלום ולפי זה מהאי טעמא ודאי דמי לקרוב ופסול שנסמוך עליהם שלא כדין דגט זה נכתב לשמה:

אמנם אי קשיא הא קשיא דהיאך יעלה על הדעת כיון דבאמת סתם ספרי גמירי ורוב בקיאין ואפי' חתמו שלא לשמה אין כאן שום פסול רק שאף שהדבר אמת אין לעשות רק בעדות כשר א"כ היאך מדמה זה למזויף מתוכו שחתם עליו קרוב ופסול באמת בהא פוסל ר"א דחייש שאין לעשות רק בעדות כשר אבל כאן כיון דרוב בקיאין הרי בודאי עדות כשר הוא והיאך ס"ד לחוש למיעוטא דמיעוטא להצריך שיאמר בפני נחתם ולפסלו אי לא אמר מהך חשש שאלו הי' חתום שלא לשמה ג"כ אינו פסול ואנן ניקום וניחוש שמא הי' חתום שלא לשמה ומחשש זה נפסלנו כשלא אמר בפני נחתם וכבר כתבתי בש"ס מה שנראה לי לפרש לשיטת הרי"ף ז"ל דע"ח נמי כרתי דפסול מדאורייתא מטעם