תפארת יעקב על גיטין ריח

שמענו בפרק הבא על יבמתו דכל כי האי לא אמרינן לא יחזיר ונראה לי דכוונת הרי"ף לומר דודאי יש שני מיני קילקול האחד מחמת הכתובה שאי הי' יודע שיתן כתובה לא הי' מגרש ובזה לא מהני מה שאמרו לא יחזיר דמ"מ ליתן כתובה לא הי' מגרש ובזה מהני הך סברא דהשתא היא דבריאת ואין לה כתובה ומ"מ אכתי שייך קלקול שאי הי' יודע שתלד לא הי' מגרשה ומה בכך דבריאת הוא הי' חושב שלא תתרפא ואי הי' יודע שתתרפא לא הי' מגרשה ובזה מהני מה שתקנו לא יחזיר, והתם בפ' הבא על יבמתו לא קשי' להו כלל דנימא לא יחזיר דלמה לן תקנה זו, אי לא תנשא הרי בלא"ה לא יחזיר דהא אסור לקיימה, ואי שתנשא ותלד בלא"ה לא יחזיר דהוי מחזיר גרושתו ולא חיישינן לתקן שמא תזנה ותלד דלא שכיח כלל, רק הקושיא התם אנן מי שתקינן השתא מחמת גביית כתובה דכל שהולידה אי הוי גט יש לה כתובה ועל דעת ליתן כתובה לא גירש, ועל זה אמרינן דאין לה כתובה דהשתא היא דברית, והא אין להקשות מ"מ מי שתקינן אנן מחמת אי הי' יודע שתתרפא לא הי' מגרש, הא ודאי ליתא, לא מבעי' לפי מה שכתבו התוס' לעיל דמדינא לא מהני זה רק משום לעז א"כ משום זה אין מוציאין אותה אלא אפי' אי נימא דמן הדין יכול לקלקלה היינו דוקא היכא שיוכל לומר שהי' טעות כגון נדר דחכם עוקר מעיקרו או מוציא שם רע, אבל היכא שנולד הדבר מחדש הוי כמו תנאי ולר"מ כל שלא כפל לא חיישינן כלל ואפי' לרבנן פשיטא שאינו רק לעז בעלמא כיון שלא פירש, הלכך פשיטא דאינו יכול לקלקלה מן הדין להוציאה מתחת בעלה הלכך כאן תקנו לא יחזיר משום לעז, ושם דלא שייך תקנה כלל כמ"ש מקודם לא תקנו כלל רק משום כתובה היתה מקולקלת אמרינן השתא היא דבריאת ואין לה כתובה, וכל זה ברור לפע"ד וכן מוכח ברמב"ם להדי' כמ"ש לעיל גבי נדר ע"ש), ועמ"ש עוד בתוס' בד"ה שתיקותיך ליישב בזה קושית התוס' מנדה, ועמ"ש בסמוך בד"ה מכלל:

בגמרא א והא איפכא שמעינן להו תמוה לי לפי מה שכתבו התוס' לעיל דלישנא קמא ס"ל דמש"ר לא שייך פריצות א"כ ע"כ דמודה ר"י במש"ר משום קלקול אף דבנדר לית לי' קלקול דודאי ליכא למימר דס"ל לר"י מש"ר יחזיר דהא לא פליג ר"י רק בנדר א"כ מאי קושיא מאיילנות דדמי ממש למש"ר, ורחוק לומר דעיקר הקושי' דאיפכא שמעינן להו ופליגי בסברות הפוכות, דהא אביי לא משני רק דר"י אדר"י:

לכן נראה לי ברור דלר"י במש"ר ודאי הטעם משום פריצות לכ"ע, ומ"מ דייק שפיר לישנא קמא דהטעם בנדר משום קלקול דמשום פריצות בנדר שלא הודר ברבים לא שייך פריצות ומדלא מחלק ת"ק כמו ר"י ש"מ דס"ל משום קלקול ומ"ד משום פריצות לא ס"ל דמשום פריצות לא יחזיר אפי' בלא הודר ברבים רק להחמיר בא דבעינן שיאמר לה מן הדין משום נדר אני מוציאך כדי לייסרה וממילא לעולם איכא קלקול לאפוקי מלישנא קמא דהך לא יחזיר דוקא באיתרמי ואמר ומן הדין אינו צריך שיאמר כמ"ש לעיל באריכות:

שם סבר לה כר"מ. יש לדקדק כיון דלא משמע לי' דר"י לא מיירי בכל גווני א"כ תיקשי בקיים לה וגירשה מחמת נדרה דבהא לא שייך שתתבזה דהא הוא יכול לישאל על הקמתו גם צריך לחקירת חכם ולמה יחזיר לר"י הא בזה ודאי איכא קלקול, ונראה לי דמזה ראי' למ"ש לעיל דס"ל לר"מ בצריך חקירת חכם אף שקיים לה או שלא הפר ביום שמעו מ"מ יכול לקלקלה משום דלכך הפר לה כדי שתתבזה בב"ד ותחדל לנדור עוד, והיינו דקאמר לעיל לר"מ אדם רוצה שתתבזה הלכך לר"א דס"ל אין אדם רוצה א"כ נהי דיכול הוא לישאל על הקמתו מ"מ אינו יכול לקלקלה דאי הי' מקפיד בנדר למה קיים לה נדרה כמ"ש לעיל:

שם מכלל דר"י חייש לקלקולא. קשיא לי היאך דייק מסיפא דמיירי דנשאת ויש לה בנים דאיכא קלקול לפנינו אבל לעיל פליגי אי יכול להחזיר קודם שנשאת דליכא קלקול מאן לימא לן דחייש ר"י שמא יארע קלקול באיש אחר כשתנשא ויהיו לה בנים תדע דבהחזיר לכ"ע לא יוציא ולא חיישינן ודלמא ר"י לכתחילה נמי לא חייש בפרט דלא שכיח דאיילונית תלד, אבל באירע דנשאת והולידה ודאי איכא קלקול ונראה לי דעיקר הקושיא דאף דהיא שותקת אנן מי שתקינן וע"כ משום דכבר תקנו לא יחזיר שוב ליכא קלקול רק מחמת תביעת כתובה לכך אמרינן לה שתשתוק א"כ מוכח עכ"פ דלר"י לא יחזיר, ועמ"ש בתוס' בד"ה אומר לה:

ודע דמדברי התוס' פרק הבא על יבמתו משמע לכאורה דרבנן מודו לר"י בקלקול דכתובה ע"ש וצ"ע, דא"כ היאך דייק מר"י דסיפא דלא מפכינן כיון דהשתא נמי גם רבנן מודו, א"כ יש לומר להיפך גם כן דר"י מודה בזה לרבנן:

בתוס' בד"ה המוציא וכו' משמע דלא בעי גט תמוה לי דאי לרב אסי דס"ל התם צרת איילונית אסורה, מפורש התם בגמרא דבלא הכיר בה לא בעי גט, ולרבא דקי"ל כוותי' מיירי מתני' בהכיר בה דפשיטא דבעי גט ומ"מ צרתה מותרת דאפי' צרת בתו איילונית מותרת, ואולי ס"ד דלכ"ע בעי גט מדרבנן, לזה כתבו דמשמע אפי' מדרבנן לא בעי גט כיון דצרתה מותרת, ובעיקר דברי התו' נראה לי ליישב בפשיטות, דודאי יש להבין באמת בהך דפרק אלמנה דקתני הממאנת והשני' והאיילונית אין להם כתובה דמשמע אבל גיטא בעי, ומה שכתבו התוס' דהא ממאנת ודאי לא בעי גט אינה ראי' כלל דמיאון במקום גט הוא אבל לא שייך לומר אין לה כתובה כיון שאינה מקודשת כלל, ועוד אי משום מקח טעות הוא לאיזה צורך קתני סיפא ואם נשאה לשם איילונית יש לה כתובה פשיטא כיון שאינו מקח טעות ועוד דקתני לה בהדי שני' וממאנת דלאו משום מקח טעות הוא, לכן נראה דתלתא גווני איילונית איכא איילונית שלא הכיר בה ותיכף כשהכיר בה רוצה לגרשה בהא הוי טעות לגמרי אבל בלא הכיר בה או שהי' מסופק בה ונשאה ואח"כ הכיר בה ודר עמה ואח"כ רוצה לגרשה זו צריכה גט משום חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כיון שבעל אח"כ או שהיה מסופק אבל מ"מ משום חזקה זו לא מפקינן מיני' כתובה, ועוד כיון דמתחלה לא נתן לה כתובה רק כאשה דעלמא ואח"כ כשהכיר בה לא תקנו לה כתובה שלא תהא א קלה להוציאה כיון דאיילונית היא יוציא ויוציא, וזו משנתינו ומשנת פרק אלמנה, אבל בנשאה לשם איילונית כתובה נמי אית לה כיון שנתחייב לה ונשאה כפי חיוב של כל הנשים, והיינו סיפא דהתם שנשאה לשם איילונית כנ"ל:

בא"ד והא דאמרינן קטן וקטנה וכו'. תירוצם דחוק מאד לאוקמא דוקא בקבלה עלי' דמאיזה צד יקבל עליו מה דלא מסקא אדעתי' כלל, גם היאך יאמר סתמא קטנה לא חולצת גם דומיא דקטן קתני, ולדעתי דגזרינן קטנה היכא דנפלה לבדה אטו צרתה דבהא יש לחוש דתמצא איילונית וצרתה תפטור לשוק בלא כלום ובאמת היא זקוקה ליבם, וכה"ג מצינו ביבמות בהרבה מקומות:

בד"ה אומר לה שתיקותיך וכו' דהתם נמי לא הוי אלא לעז. דבריהם צריכין ביאור דבפשיטות הוי להו לתרץ דהתם כיון דדיבורה מהני לבטל הגט ה"ה שתיקתה, משא"כ הכא דיבורה מהני דכתובה אינו רוצה ליתן אבל משום הבנים לא חיישינן כיון דלא יחזיר אבל כוונת התוס' כך דהם ס"ל אי מן הדין איכא קלקול לא מהני תקנת לא יחזיר הלכך שפיר קשיא להו דהתם מוכח דאי מן הדין איכא קלקול בלי דיבורה מקולקלת היא מדינא רק דאמרינן השתא ברית דאי דליכא רק לעז מאי קושיא התם אנן מי שתקינן אטו משום לעז נוציא אותה מתחת בעלה וע"כ דמדינא מקולקלת, והכא דלא שייך השתא ברית ממילא מקולקלת היא מדינא ולא מהני תקנת לא יחזיר, וע"ז תירצו דהתם לאו מדינא מקולקלת רק לעז בעלמא, ועיקר הקושיא למה לא תיקנו לא יחזיר להוציאו מחשש לעז לכך תירצו משום דהשתא ברית לא צריך תקנה והכא דלא שייך זה הוצרכו לתקן לא יחזיר להוציאו מידי לעז, ומזה הוציאו דהיכי דשייך השתא ברית אין צריך לתקן לא יחזיר, ואהא קשיא להו מנדה למה ס"ל לר"מ באשה שאין לה ווסת שלא יחזיר הא שם שייך השתא ברית. ולפי זה לפי מה שהוכחתי דהכא נמי ע"כ מדינא היתה מקולקלת דאל"כ מאי קושיא מר"י דסיפא ומאיזה צד מוכח דר"י חייש לקלקול וע"כ דקשיא להו אנן מי שתקינן ש"מ דס"ל לא יחזיר, לכך בשותקת ליכא קלקול ש"מ דתקנת לא יחזיר מועיל אפי' אי מדינא מקולקלת, והשתא שפיר יש לומר דהך דהשתא ברית לא סגי לאפוקי מחשש לעז רק מדינא אבל משום לעז אכתי לא סגי רק בתקנת לא יחזיר והתם ביבמות לא שייך תקנת לא יחזיר כלל כמ"ש לעיל דבלא"ה אסורה לו כל שלא נתברר שתלד ושלא תהא מקולקלת מדינא מהני השתא ברית, והשתא שפיר ס"ל לר"מ באשה שאין לה ווסת שלא יחזיר ולא מהני השתא ברית לסלק הלעז:

ודע דלפי מה שפירש הרי"ף טעמא דר"י דהכא ג"כ משום דהשתא ברית לק"מ קושית התוס' כלל דהך דהשתא ברית לא סגי רק לאפוקי מקלקול דכתובה דבהא פטור מליתן כתובה, אבל מחשש קלקול של בנים לא סגי בהא דבהא גופא