תפארת יעקב על גיטין ריד

בד"ה עיבוד לשמן בעי, קשה וכו' לשיטתם לעיל ספ"ב דכותי פסול בגט דבעינן מפורש לשמה וסתמא לאו לשמה אבל היכי דסתמא לשמה כותי כשר אבל כבר כתבתי שם לדחות ראייתם ממילה בכותי ויש לומר דלעולם כותי אדעתי' דנפשי' עביד ואפי' אי סתמא לשמה לא מהני בכותי ע"ש, וכבר כתבתי בגמרא לפרש הסוגי' דבלאו הכי לא קשי' מידי:

במשנה לא אסרו זה אלא מפני זה. פירש"י דבנדר שאינו צריך ראוי לאסור שיכול לומר אילו הייתי יודע שיכולני להפר לא הייתי מגרשך אבל בצריך אין לאסור מצד עצמו דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד, ויש להקשות לפירושו דבגמרא מפרש דפליגי אי אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד, והשתא לפירש"י אכתי בהא לא סגי דהא פליגי נמי חוץ מזה באינו צריך לר"מ אינו יכול לקלקל כיון שיכול להפר ולר"י יכול לקלקל ובמאי פליגי בהא, ואדרבא הא עיקר פלוגתייהו דבצריך לא פליגי כלל דלתרווייהו לא יחזיר עכ"פ רק באינו צריך פליגי ולמה יפרש הש"ס פלוגתייהו דצריך דלא פליגי רק בטעמא ולא בדינא ושביק פלוגתייהו דאינו צריך דפליגי בדינא במאי פליגי, ועמ"ש לקמן בביאור פסקי הרמב"ם ז"ל ישוב נכון לזה:

אמנם נראה לי לומר עוד דודאי מה דס"ל לר"מ יחזיר באין צריך היינו כשגירש ביום שמעו דיכול להפר אבל אי גירש אח"כ או שקיים לה ביום שמעו וגירשה אח"כ בהא ודאי הוי כמו נדר הצריך חקירת חכם דהא ס"ס אינו יכול להפר רק או שתלך לחכם או שישאל הוא על הקמתו א"כ אכתי יכול לומר אי הייתי יודע דחכם יתיר לא הייתי מגרש, ובודאי ליכא למימר דס"ס כיון שהי' בידו להפר ביום שמעו קודם הקמה ולא הפר וכ"ש כשקיים לה שוב אינו יכול לקלקל, הא ודאי ליתא, דא"כ כל מוציא אשתו משום נדר כל ששהה עמה יום או יומים קודם שגירשה יהא הדין יחזיר דהא חזינן דלא איכפת לי' הנדר דהא לא גירשה תיכף וע"כ דהא ליתא דמעיקרא חשב שיוכל לסבול ואח"כ רצה לגרשה מחמת נדרה א"כ ה"ה אפי' קיים לה ביום שמעו ואח"כ גירשה יכול לקלקלה דמעיקרא רצה לסבול ואח"כ לא רצה וגירשה מחמת נדרה וכיון שקיים לה ממילא אינו יכול להפר רק שישאל על ההיקם והוי לי' צריך חקירת חכם או שגירשה אחר יום שמעו פשיטא דצריך חקירת חכם שתתיר נדרה רק מיירי שגירשה ביום שמעו ולא הקים לה דבעת גירושין היה יכול להפר שוב אינו יכול לקלקלה:

ומעתה אפי' לר"א דס"ל אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אבל בכה"ג שקיים לה וצריך לשאול על הקמתו לכ"ע מדינא לא יחזיר דיכול לומר אי הייתי יודע דחכם מבטל הקמה לא הייתי מגרש והיא לא תתבזה בב"ד כלל רק הבעל ישאל על הקמתו ויפר לה, והיינו דפליג עלי' דר"מ דבנדר הצריך חקירת חכם שגוף הנדר צריך לחכם להתירו לא הי' מהראוי לאסור דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ולא אסרו רק מפני נדר שאינו צריך לחכם רק הבעל מיפר ומ"מ הבעל צריך לחכם להתיר הקמתו וממילא באמת אפי' אין הבעל צריך ג"כ לחכם ג"כ אסרו דכיון שאסרו נדר הצריך לחכם מפני שאינו צריך כ"ש שיש לגזור באינו צריך גופא נדר שאין הבעל צריך לחכם להתיר הקמתו אטו נדר שהבעל צריך לחכם, כנ"ל:

אלא שיש לדקדק קצת בהא דבעי רבה בנדרים דף ס"ט אי יש שאלה בהקמה ופשיט מר"י תפשוט ממתני' דיש שאלה בהיקם דאי אין שאלה בהיקם למה באינו צריך לר"א לא יחזיר אי משום שאלה דידי' הא אין שאלה בהיקם ואי משום התרה דידה הא אינו רוצה שתתבזה אשתו בב"ד:

הן אמת דבלא"ה יש להבין דהא ריש פרק נערה דייקינן בהא דקאמר ואצ"ל שקיים אחד מהן דקמש"ל היכי דשאל על ההיקם א"כ תפשוט מינה דיש שאלה בהיקם, אבל באמת הא ליתא דהתם ליכא למיפשט מידי דאי אין שאלה בהיקם אתי שפיר מתניתין טפי דס"ד כמו דהפרה דחד מנייהו לא מהני רק בשותפות כמו כן הקמה דחד מנייהו לא הוי הקמה ואכתי יכול להפר, קמש"ל דהקמה דחד מנייהו הוי הקמה מעלי' רק דקושטא דמילתא מפרש לה כיון דבאמת נשאלין על ההיקם אבל מהך דהכא לכאורה יש לפשוט אבעי' הנ"ל, ומ"מ נראה לי דלק"מ דודאי במתניתין איכא למימר דלא נחלק ר"א על ר"מ בבזיון ב"ד רק מה דס"ל לר"מ דבאינו צריך יחזיר פליג עלי' ר"א דאף דמן הדין לא יחזיר מ"מ גזרו משום צריך שהרי לא נקט במתניתין רק לא אסרו זה אלא מפני זה רק בגמרא מייתי ברייתא דתניא בהדי' בדברי ר"א לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך בהא קשי' להו במאי קא מפלגי והוצרכו לומר בבזיון בב"ד פליגי הלכך ניחא לי' טפי למיפשט מר"י דקאמר בהדי' נשאלין על ההיקם מלמיפשט מבריית' דלא מיירי בהא כלל רק מכח הוכחה, כנ"ל:

דף מ"ו ע"א בגמרא קסבר טעמא מאי משום קילקולא. קשי' לי כיון דלר"מ ע"כ טעמא משום פריצות דמהאי טעמא מחלק בין ידעו בו רבים ללא ידעו א"כ תיקשי חדא דהוי לי' למיתני פלוגת' דר"י ורבנן להיפך דלרבנן באמר לה משום שם רע ונדר אני מוציאך ולר"י אפי' לא אמר הכי לא יחזיר ובמתניתין משמע להדיא דר"י להקל בא ולא להחמיר, ועוד היאך ס"ד ליפרושי טעמא דת"ק משום קילקולא כיון דחזינן דר"י ע"כ משום פריצות מפרש לה א"כ מה צורך לחפש לת"ק טעם אחר להקל בלא אמר כיון דלטעמא דפריצות מתוקמא שפיר טפי בכל גווני, ועמ"ש בתו' בד"ה שלא עוד בזה ולקמן בישוב פסקי הרמב"ם ז"ל תמצא ישוב נכון לזה:

שם כדי שלא יהיו בנות ישראל פריצות בעריות יש לדקדק להך טעמא הא דקתני כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר כיון דטעמא דת"ק משום פריצות הוא א"כ לא חידש ר"י רק נדר שיש לו הפרה יחזיר ולא הוי לי' לומר רק ר"י אומר נדר שלא ידעו בו רבים יחזיר דבהא לא חיישינן לפריצות דלא כת"ק דחייש, בשלמא להך טעמא דקילקול קמש"ל דאף דס"ל לר"י ברבים אין לו הפרה ולא שייך קילקול מ"מ מודה דלא יחזיר משום פריצות וקמש"ל מילתא חדתא דחשש פריצות, אבל למ"ד משום פריצות עיקר טעמו דת"ק משום פריצות רק שבא לחדש דבלא ידעו לא שייך פריצות א"כ לא הוי לי' להזכיר נדר שידעו בו רבים כלל:

ונראה לי דהיינו דנקט לה הכי משום דרבנן פליגי נמי על ר"י בהא דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה, והשתא כיון דר"י ס"ל דבנדר שיש לו היתר לא חיישינן לפריצות א"כ ס"ד דלדידי' אפי' הודר ברבים יחזיר רק על דעת רבים לא יחזיר קמש"ל דבהודר ברבים לא יחזיר לדידי' משום דפליג נמי בהא דאין לו הפרה ובהכי ניחא דפריך לקמן ורבנן והקשו התוס' דמנא לן דרבנן פליגי, ולהנ"ל ניחא דע"כ דפליגי דאל"כ לא חידש ר"י רק יחזיר ולמה לו להזכיר לא יחזיר, והיינו דמקשה בפשיטות לקמן מ"ט דר"י ולכאורה לא חידש ר"י רק יחזיר וטעמא דקאמר על לא יחזיר הוא, ולהנ"ל ניחא דמדזכר ר"י כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ש"מ דגם בזה חידש ר"י מה דת"ק פליג עלי' ושאל מ"ט דר"י ומשני דדייק מגבעונים, כנ"ל:

בתוס' בד"ה אי אמר לה הכי נראה דחששה זו וכו' דבריהם צ"ע מכמה טעמים, חדא דלא דמי כלל לאיילונית דהתם כיון דע"כ בשעת גירושין לא היתה רק ספק איילונית דאי היו בה סימני איילונית ודאי לא היתה מולידה אח"כ כמ"ש התוס' לקמן א"כ כיון דידע דספק הוא בעי תנאי כפול, אבל הכא היה חושב דבאמת זינתה או שאין לה היתר והוי כמו גט מוטעה ולא בעי כפול כלל, גם מה שכתבו דיוציא לעז להחזירה אינה מובן כלל דהא אסור להחזיר גרושתו משנשאת, וע"כ משום דיטעה ויחשוב דמותר להחזירה שהי' גט מוטעה א"כ למה נודיע לו שלא יחזיר לעולם מה שאינו מן הדין דיו שנודיע לו הדין דלא יחזיר משנשאת דהגט גט גמור ושוב לא יוציא לעז, גם לא ידעתי מה שכתבו דזינתה בשוגג דהא קי"ל דאפי' היכי דשייך מאי הוי לה למיעבד אסורה וכ"ש הכא דהוי לה להתיר נדרה או שלא תנשא עד שתדע שאין היתר לנדרה ועמ"ש לקמן בישוב פסקי הרמב"ם בזה:

בד"ה שלא יהא בנות ישראל כו' הני תרי לישנא וכו' כוונתם דקשי' להו חדא האיך דייק מר"מ דברייתא דמאי אולמי מר"מ דמתניתין, ועוד למה להו מברייתות מה דמפורש במשנה הני תרתי לר"י פריצות ולר"מ קילקול [ואמת דלדעתי אין במשנה שום הכרח דסובר ר"מ קילקול ויש לומר דקאי על מה שחילק ר"י בין נדר שידעו בו רבים שייך פריצות ולא ידעו לא, ועל זה פליג ר"מ דחילוק זה יש לחלק בין צריך לאינו צריך דנדר הצריך חקירת חכם שייך פריצות דשמא לא ימצא פתח לנדרה, אבל אינו צריך לא שייך פריצות כיון דניתר בלי פתח כלל, והא דמפרש בש"ס משום קלקול לר"מ היינו לפי דבברייתא מפורש לר"מ טעמא דקילקולא]:

איברא יש לתמוה דמאי הועילו במה שכתבו דבמש"ר לא שייך פריצות דאכתי תיקשי הא פשיטא דלא פליג ר"י רק