תפארת יעקב על גיטין ריג

כך היה בהכרח לומר דסובר דלא איכפת לן ישנו בקשירה לכך לא הוי רק ספק שמא לישראל שמא לעצמו דאי בעינן ישנו בקשירה ראוי שישרף דודאי לעצמו כתבו דאין דרך לכתוב לישראל, ולא ניחא לי' לאוקמא דהנך תרתי תנאי דיגנז וקורין בו לית להו כל שישנו בקשירה א"כ ממילא ר"נ נמי דקאמר כתבה עו"ג יגנז אליבא דכ"ע, א"כ אי משום ספק ע"ג נגע בה א"כ ע"כ הנך תרתי אמרי לא יסברו דלא איכפת לן ישנו בקשירה דאל"כ הי' בדין ישרף בכתבו עו"ג דע"כ לעצמו כתבו א"כ למה באמת בנמצא יגנז הא הוי ס"ס גמור ובמאי פליגי, ועוד כמו דלא ניחא לן לאוקמא הני תרתי ברייתות דלא כר' המנונא כמו כן בודאי אין סברא דר"נ והני תרתי אמרי לה דלא כר' המנונא, ואי מ"ד בנמצא יגנוז יסבור כר' המנונא ולא הוי רק חד ספק א"כ הי' בדין לדידי' בכתבו ישרף והרי בהא כ"ע מודו דלא ישרף רק יגנז, והשתא בלי ר"נ הוי מצי לומר דהני תרתי אמרי לה פליגי בהא דמ"ד יגנז סובר כר' המנונא והוי חד ספק, ומ"ד קורין דלא כר' המנונא והוי ספק ספיקא אבל השתא כיון דכ"ע בכתבו יגנז ליכא למימר הכי דאי כר' המנונא בכתבו ישרף דמהאי טעמא לא מוקי לקמן מחשש ע"ג, ודוק היטב, אמנם כבר כתבתי בש"ס ליישב פירש"י על דרך הנ"ל:

בד"ה והא דתני' יגנז הוי מצי למימר כו' דאיירי בה בהדי'. כוונתם דלוקמא תנא דיגנז כרשב"ג דבעי לשמה ותנא דקורין כאידך תנא דציפן זהב דלא בעי לשמה או כהך תנא דלוקחין ספרים דודאי לא מיירי כאוקימתא דרבה בר שמואל דוקא וע"כ לא בעי לשמה ואין צורך לדברי מהר"מ בזה, ומה שפי' הוא תמוה דהיאך שייך הוי מצי למימר מה דצריך לאוקמא באוקימתא דרבה בר"ש דוקא, ועוד במה נפשך אי הכוונה לקמן דמוקי בהא דלא פליגי ויגנוז בעו"ג גמור והתם מיקרי ישנו בקשירה א"כ היינו הך אוקימתא דגמרא ממש במסקנא, ואי הכוונה דהתם לא מיקרי ישנו בקשירה א"כ מנא לן באמת דמ"ד יגנז חולק דלמא בעו"ג גמור ומשום לשמה, ועוד לדבריו היאך שייך לומר דמייתי תנא דאיירי בהדיא כיון דאי נימא כך לא פליגי והשתא פליגי פשיטא דלא הוי לי' לאוקמא בפלוגתא, לכן ברור דכוונת התוס' כמ"ש, אך יש לדקדק קצת דהשתא מ"ד קורין לא אתי' כתנא מפורש בשמו א"כ מאי אולמא הך ברייתא מהך עד שנאמר זו כזו, וצריך לומר דמשמע להו דהשתא נמי ע"כ לאו כרשב"ג אתי' דמ"מ אין קורין משום לשמה רק כת"ק דידי' דלוקחין ספרים ולא מיירי כדרבה בר שמואל א"כ לא אתיא נמי כתנא מפורש בשמו אבל מ"מ קשה דכתבו דמייתי תנא דמפורש בהדיא דמ"מ תיקשי מנא לן דכהאי תנא אתיא דלמא כהך תנא משום לשמה ולפי מה שכתבתי בש"ס דזהו עיקר הוכחה דרק בקשירה פליגי ולא בלשמה דע"כ סתמא לשמה דאל"כ תיקשי דרשב"ג אדרשב"ג א"כ ממילא לק"מ, ודע דלפי מה שכתבתי לעיל דיגנז רק מחשש ע"ג ומחמת דכתיבת ס"ת בעו"ג פסול לפי שאינו בקשירה א"כ יש לומר בפשיטות דלא מוקי משום לשמה דלמה יגנז דמשום ע"ג ליכא כיון דכתיבתו כשר לא חיישינן דהוא כתבו לעצמו ולע"ג, ודוק:

בד"ה כל שישנו בקשירה מכאן אומר ר"ת דאין אשה אוגדת לולב כיון דלא מיפקדא ואין נראה כו'. ולפעד"נ דכוונת ר"ת דע"כ לא בעי קרא רק בדבר שאין עשייתו עיקר מצותו כגון תפילין ומזוזות דהנחה המצוה והקבעה בשער היא עיקר המצוה לכך בעי קרא כל שישנו בקשירה וכן ציצית לטוות הציצית דאין זה מצותו אבל להטיל ציצית בכנף כשלבוש בו דעשייה זו היא גמר מצותו בהא לא בעי קרא כלל דכללא הוא כל שאינו בתורת מצוה זו אינו יכול לעשותה כמו עבד דפסול לפי שאינן בני כריתא ובתורת גיטין וקדושין, רק ראיית ר"ת הוא דס"ד דאשה חשיב בתורת מצוה כיון שיכולה להכניס עצמה במצוה זו ולברך קמש"ל כיון דלא מיפקדא לא חשיבה בתורת מצוה זו דאל"כ אף לכתיבת תפילין תהא כשרה דהא ישנה במצוה כשתרצה וע"כ דהא לא חשיב בתורת מצוה כיון דלא מיפקדא, כנ"ל:

בא"ד מכלל דאשה כשרה. ואף דבמנחות דף ס"א דרשינן בני ישראל למעט נשים מסמיכה התם כיון דישנן בקרבן ונקט בני ישראל ש"מ למעט סמיכה אבל הכא אין לדייק למעט מעשי' דנקט בני ישראל שאין נשים במצות ציצית כלל, ודוק:

בד"ה עד שיעבדם לשמן, כרשב"ג קי"ל וכו' לא כמו שפירש שם בקונטרס כו' אלא מפרש ר"ת וכו'. ולדעתי לק"מ דהתם שאני שאינו רק חיפוי התפילין לא עור הפרשיות דעור הפרשיות והס"ת לא הוי הזמנה כיון דבעינן עיבוד דוקא ממילא בעינן לשמה אבל חיפוי העור מיקרי הזמנה, ומה שכתבו התוס' בסנהדרין שם דשי"ן של תפילין הל"מ אבל לא מיקרי כתיבה רק שעושה הקמטין שיהא כשי"ן אבל אין צריך לזה עיבוד דוקא דדוקא לכותבה בדיו בעינן עיבוד הלכך הך עיבוד אינו רק הזמנה, ואדרבא יש להוכיח כפירש"י דלר"ת קשה דילמא הזמנה לאו מילתא, והא דלא בעי עיבוד לאו משום הזמנה שקדם לה רק דלא בעי עיכוב מצד עצמותו, תדע דלמ"ד בכתבו עו"ג כשרים לא בעי שום הזמנה ג"כ רק דס"ל מעיקרא דמילתא לא בעי לשמה, אבל לרש"י ניחא דעיבוד זה אינו רק הזמנה ושפיר בהא נחלקו, וכן דעת הרמב"ם להדיא דהפרשיות בעי עיבוד לשמה וחיפוי שעליהם לא בעי לשמה והיינו כרבא וכת"ק דרשב"ג, וז"ב:

עיין בר"ן מה שדחה דברי הרמב"ן בזה, ולא נתבררו לי דבריו, דמה שתירץ הוא ז"ל תמוה דמ"מ כיון דבסוכה ס"ל דלכ"ע טווי' בכלל עשי', א"כ נהי דלרב הוי ס"ד בהתכלת דטווי' אינה בכלל עשי' דס"ל שם לרב דטווי' לא בעי לשמה ועשי' בעי. אבל מנין להו שם דלשמואל טווי' אינה בכלל עשי' ולמה להו למיתלי בפלוגתא דרשב"ג דילמא שאני עיבוד שאינו בכלל עשי' אבל טווי' ס"ל לשמואל דהוי בכלל עשי' כמו דמחלקינן לפום סוגיא דסוכה ואדרבא הוי להו לומר דבהא פליגי רב ושמואל, לרב טווי' אינה בכלל עשי' והוי כעיבוד, ולשמואל טווי' בכלל עשי' ולא דמי לעיבוד וכ"ע כרבנן דרשב"ג, גם מה שהקשה על הרמב"ן מעשאה כותי אינה קושיא כלל, שהרי כתבו התוס' להדיא לעיל ספ"ב דטעמא דכותי פסול לכתיבת גט דגט סתמא פסול וכותי הוי כמו סתמא והוכיחו זה דאל"כ למה מילה כשירה בכותי לולא קרא א"כ סוכה נמי דסתמא לשמה כשירה בכותי גם מה שהקשה לב"ש לא תכשר רק בעי"ט אינה קושיא דלב"ש נמי כל שעשאה בפי' לשם חג כשרה ודוקא בסתמא פליגי, גם עיקר הקושיא שהקשה על הרמב"ן דלוקמא בהתכלת בפלוגתא דב"ש וב"ה אינה קושי' כלל דהא התם ס"ד דבהזמנה פליגי רב ושמואל דהא תלי לה בפלוגתא דרשב"ג ורבנן א"כ לא תליא בפלוגתא דב"ש וב"ה דטעמא דב"ש דיליף מקרא דבעי סוכה לשם חג כדמוכח בסוכה להדי' דאפי' לס"ד לא פליגי כלל רק בקרא לא בהזמנה, ובסוכה דפריך מהך דשמואל לאו דפליגי ב"ש וב"ה בדשמואל רק דאקשינן מדב"ה לשמואל דנהי דלא ס"ל כב"ש מקרא מ"מ מכח הזמנה ליבעי לשמה כמו בדשמואל דס"ד דליכא קרא ולא ניחא להו התם לומר דשמואל ס"ל כרשב"ג וב"ש וב"ה כרבנן דכיון דרבא ס"ל כרבנן ואנן קי"ל כרבא א"כ ליתא לדשמואל, לזה טרחו להביא הך דשמואל מקרא ולא פליגי בדרשב"ג כלל ואי נימא דעיקר מה שהוקשה לו להר"ן הוא דאף דליכא למיתלי פלוגתייהו לדב"ש וב"ה מ"מ הוי להו להקשות אדשמואל מב"ה דמוכח דס"ל הזמנה לאו מילתא היא, מלבד מה דלא קשי' כלל כיון דאיכא רשב"ג דסבר כוותי' וכמו דלא ס"ל כרבנן דרשב"ג כמו כן לא ס"ל כב"ה דב"ש וב"ה תרווייהו כרבנן ושמואל כרשב"ג, אבל בלא"ה אינה קושי' דיש לומר כל שעשאה לסוכה חשיב הזמנה מעליא כיון שנעשית עכ"פ לצל סוכה לישב בה ולא בעינן דוקא לשם מצות סוכה משא"כ ציצית לא נעשה לציצית כלל לא הוי הזמנה מעלי' ובסוכה נמי הוי מצי ליישב כך אלא משום דלא ניחא להו ליפרושי מילתא דשמואל מכח הזמנה דא"כ הוי לי' דלא כרבנן דרשב"ג ואנן כרבנן וכרבא קי"ל וע"כ דקרא דגדילים תעשה לך משמע לי' דבעי טווי' לשמה א"כ סוכות תעשה נמי נימא הכי, והיינו דמשני דבציצית ילפינן מלך לשם חובך ובסוכה לא ילפינן דאיצטריך למעוטי גזולה ע"ש, ודע שיש ט"ס בקצת מקומות בר"ן ורי"ף שנדפס כותי וצ"ל עו"ג וההפרש ביניהם כי כותי דרכו לכתוב ס"ת ועו"ג אין דרכו לכתוב, ומזה תוכל לידע בקל באיזה מקום צ"ל עו"ג ובאיזה מקום כותי:

בד"ה מעלין בדמיהן, מתוך פי' הקונטרס וכו' וקצת תימה וכו'. ולדעתי יש ליישב פירש"י דודאי יש להבין במתניתין כיון שמתירין ליתן בעד דבר השוה הרבה כפי שווי' ולא חיישינן שירבה להביא ספרים יקרים א"כ למה לא נכשיר ליתן בעד ספר שאינו שוה כ"כ כמו בעד ספר יקר וע"כ דעיקר הכוונה שכל שיראה שנותנין לו יותר משווי' ממילא יחשוב שאין קצבה לדבר וכמה שירצה יתנו לו ואז יטריח להשיג ספרים, ולפי זה גם כאן הכוונה דכדי טרפעיק יותר לא יחשוב שנותנין לו יותר משווי' רק דטרפעיק אינו חשוב אבל דבר חשוב לא יתנו לו, ולפי זה אין חילוק בין ספרים לתפילין ומזוזות ועמ"ש בש"ס בענין אחר לשיטת הרמב"ם: