תפארת יעקב על גיטין רו

ממזר הבא על חצי' שפחה או ישראל הבא על חצי' שפחה וחצי' ב"ח אף דהיא אין לה תפיסת קידושין בשום מקום מ"מ הא חזינן בישראל הבא על השפחה ולדה כמותה אף דאין לה תפיסת קידושין בשום מקום ש"מ דמה דולדה כמותה לא תליא בתפיסת קידושין שלה ואינו מטעם יחוס שהוא מתייחס אחר אמו רק מתייחס הוא במינו והוי עבד מכח מינו לא מחמת שמתייחס אחר אמו, א"כ בכה"ג דהיא חצי' ב"ח אי אפשר שיהא נמשך למין העבד בלחוד שהרי נולד מחצי' שפחה וע"כ דחצי' ב"ח וכיון דע"כ אין הולד כולו עבד ממילא אי אביו ישראל ממזר הוי החצי שלו ממזר אחר אביו דאביו יש לו תפיסת קידושין בעלמא ודוקא בבא על שפחה גמורה דהולד נמשך אחר מין הפגום דהיינו עבד גמור אבל היכי דאי אפשר למישדי לי' בתר מין הפגום לגמרי ממילא חצי חירות שבו נמשך אחר האב אבל בחציו עבד הבא על בת ישראל כיון דהוא אין לו תפיסת קידושין לא שדינן לי' אבתרי' כלל והוי הכל כאמו ישראל גמור כנ"ל, ועיין מ"ש לעיל דף מ"א בתוס' בד"ה לישא שפחה ליישב קושית הטורי אבן בחגיגה במילואים, והנה תירוץ ראשון בשם יש לפקפק לפי מה שכתבתי לעיל דחזי' לכולה דוקא על ידי קידושין הוא אבל תירוץ השני אמת לפי מה שכתבתי כאן. גם נראה לי אפי' בחציו עבד דוקא לענין ירושה לא חשיב בנו אבל קיים הוא פרי' ורבי' שהרי הוליד בן ישראל גמור המתייחס אחר אמו ודוקא בהוליד עבד לא קיים פ"ור דעבד שהוליד אין לו יחס ואינו ישראל כלל, אבל הוליד ישראל אף שאינו מתייחס אחריו לירושה אבל ס"ס הוליד בן המתייחס אחר אמו והוא ישראל גמור כנ"ל, ומהאי טעמא לא הקשו התו' לעיל בחציו עבד על מה שאמרו לישא ב"ח אינו יכול דאפילו יכול הרי לא קיים פר"ו דאין לו תפיסת קידושין ואינו מתייחס אחריו וכמו כן במה שהקשו דישא ממזרת והא לא קיים פר"ו וע"כ כנ"ל, ואף שיש לדחות דהכוונה לישא ב"ח אינו יכול שאי הי' יכול והי' לו בה תפיסת קידושין הי' מקיים פר"ו, וכן מה שהקשו דישא ממזרת הכוונה לקיים שבת כל דהו דבהא סגי להו שלא לכוף מ"מ נראה לי עיקר כמ"ש:

ע"ב בגמרא ואין אני קורא בה אשת שני מתים במה נפשך וכו' ואי קידושי דשמעון כו'. פי' רש"י דמספקא לי' אי חצי שפחה שנתקדשה מקודשת כפלוגתא דאמוראי דלעיל ולכאורה יש לדקדק אפי' למ"ד מקודשת דלא שייר בקנינו מ"מ לשמעון נמי מקודשת דלא שייר בקנינו דכבר נתקדשה חצי' ומה שנשאר בה לקדש קידש, ויש לומר דס"ל כמ"ש הר"ן ז"ל פרק האומר דלאו אהא סמיך רק גזירת הכתוב הוא דקראה שפחה נחרפת לאיש, וזהו דוקא בראשון אבל בשני לא שייך זה ואינה מקודשת כלל, ועוד יש לומר דכה"ג לא מיקרי לא שייר כיון דמקודשת חצי' לאחר הרי שייר בקנינו תפיסת קידושין לאחר ומה נ"מ במה שתוכל להתקדש לאחר אח"כ או שכבר נתקדשה ס"ס כיון שנתפסו בה קידושין גם לאחר חשיב שייר בקנינו:

אלא דבעיקר פי' הסוגיא נראה לי בפשיטות דודאי ר"ח לא מספקא לי' בהא אי חצי' שפחה וחצי' ב"ח מקודשת דהא פסק לעיל הכי בפירוש כמ"ש התוס' וכמו כן מה שפירשו התוס' דמספקא לי' אי גמרי אי פקעי ג"כ לא נהירא כלל כיון דאכתי לא מייתי פלוגתייהו בהא כלל והוי לי' לאתויי הך פלוגתא מעיקרא והדר הך דר"ח דהכא:

אבל לדעתי הכוונה בפשיטות שלא בא ר"ח בכאן לאשמועינן אלא דלא נימא כיון דמקודשת חצי' ממילא תופסין בה קידושין של שמעון ומקודשת לשניהם והוי' אשת ב' מתים קמ"ל דלשניהם ע"כ אינה מקודשת דאי קידושי ראובן קידושין ע"כ דקידושי שמעון אינן קידושין דשייר בקנינו קידושי ראובן ואי קידושי שמעון הוי קדושין דלא שייר בקניינו כיון שהיתה מקודשת לראובן חצי' א"כ ע"כ קידושי ראובן אינם כלום דהא שייר קידושי שמעון ועכ"פ אי אפשר שתהא מקודשת לשניהם, והשתא שאינה מקודשת לשניהם פליגי בה אח"כ למי מקודשת אי גמרי אי פקעי ור"ח ידע שפיר אי גמרי אי פקעי רק דס"ד דלא גמרי ולא פקעי רק מקודשת לשניהם קמ"ל דאי אפשר שיהא לשניהם דאי מקודשת לזה אינה מקודשת לזה וכן להיפך:

איברא לכולהו פירושי יש לי לדקדק דקאמר אי קדושי ראובן וכו' ואי קידושי שמעון דכך הוי לי' לומר אי קידושי ראובן הוי קידושין קידושי שמעון לא הוי קידושין ואי קידושי ראובן לא הוי קידושין בודאי לא הוי אשת ב' מתים ולמה תלה בקידושי שמעון ומזה מוכח להדיא דאפי' למ"ד פקעי קדושי ראובן אחר שנשתחררה היינו דוקא בנתקדשה לאחר אבל בלא נתקדשה לכ"ע לא פקעי קידושי ראובן הלכך כשבא לומר להיפך הוצרך לומר ואי קידושי שמעון הוי קידושין, אבל לפירש"י אי אפשר להלום לשון זה כלל דלא הוי לי' לומר רק אי קידושי ראובן הוי קידושין או לא ס"ס אשת ב' מתים לא הוי, ודוק, ועמ"ש בסמוך:

שם וחזרה ונתקדשה לשמעון כו' עד שחופשה וחזרה ונתקדשה יש לתמוה לפירש"י דעיקר פלוגתייהו דבשיחרור נעשית כקטן שנולד ופקעי קידושין דמעיקרא מה צורך לומר שחזרה ונתקדשה לשמעון הא כל שנשתחררה פליגי למר גמרי ולמר פקעי ומה צורך לקידושין אחרים, ועוד דאי נימא דוקא שחזרה ונתקדשה אבל לא נתקדשה לכ"ע גמרו קידושי ראשון א"כ למה לי' לאוקמא שחופשה וחזרה ונתקדשה תיפוק לי' שלא נתקדשה לאחר דבהא לכ"ע גמרו והא ודאי ליכא למימר דבלי קידושין של אחר לא גמרי ולא פקעי דא"כ קשיא למ"ד גמרי דכי בשביל שנתקדשה לאחר גרע שיגמרו:

ומה שנראה לי בזה לפי מה שאמרו בקידושין דף ז' דלכך במקדש חצי אשה אינה מקודשת ולא אמרינן קידושין פושטין בכולה משום דדעת אחרת מעכב, והשתא הכא היה מהראוי לומר דתיכף שנשתחררה קידושין פושטין בכולה מעצמן דהא נתרצית היא להתקדש כולה רק דחצי שפחה לא הי' בת קידושין אבל בנשתחררה ממילא פושטין בכולה, וגדולה מזו נראה לי כיון דעיקר טעמא בחצי שפחה דלא שייר בקנינו אבל עכ"פ קידשה לאחר שתשתחרר לגמרי דאל"כ הוי חצי אשה כיון דאפי' לאחר השיחרור לא יהא לו רק חצי וע"כ דאח"כ גמרו לגמרי וממילא נראה לי שאין צריך לקדשה מחדש כלל דלא הוי דשלב"ל כיון שאין צריך קנין על חצי הנשאר דמעצמן פושטין בכולה רק שלא יעכב דעת אחרת וכאן שאין דעת אחרת מעכב ממילא כשנשתחררה מקודשת לגמרי:

אמנם נראה לי שיכולה לחזור בה כיון שעדיין לא חלו הקידושין יכולה לעכב אף עכשיו רק דבדיבור אינה יכולה לחזור בה דאפי' לר"י דאמר חוזרת וקי"ל כוותי' היינו בקידשה אחר ל' דמעיקרא לא היתה מקודשת כלל רק דיבור בעלמא אתי דיבור ומבטל דיבור אבל כאן דחצי' ב"ח היתה מקודשת מעיקרא ועכשיו שחזרה מתבטל לגמרי דכיון דאי אפשר שיפשטו בכולה דהיא מעכבת אף הראשונים מופקעין דחצי אשה היא ושייר בקנינו כנ"ל ולא אתי דיבור ומבטל מעשה, לכך בנתקדשה לאחר מעשה מבטל מעשה ופקעי קידושי ראשון לגמרי כנ"ל, ואף דבמקדש לאחר ל' אינה יכולה לחזור רק בתוך ל' לא אח"כ, לא דמי להכא, דהתם כיון שעברו ל' ולא חזרה ממילא נתרצית בקידושין הראשונים אבל כאן כיון דחזרה בדיבור לא מהני רק קידושין לאחר וזה לא היה באפשר רק אחר השיחרור ועכ"פ כך הדין בשתקה ולא אמרה כלום הקידושין תלוין נתרצית בפירוש גמרו לגמרי לכ"ע ואין צריך קידושין מחדש כנ"ל דפושטין בכולה, נתקדשה לאחר ולא נתרצית קודם פקעי קידושי ראשון לגמרי דכיון שאינה רוצה שתתקדש לגמרי כלל אין כאן רק חצי אשה ולא מהני כלום וזהו למ"ד פקעי, ומ"ד גמרו ס"ל דכל שנשתחררה תיכף פשטו בכולה כיון שכבר גילתה דעתה שהיא מתרצית לגמרי להתקדש לו רק צד שפחות מעכב וכל שאינו מעכב ממילא בדיבורה הראשון קיימא ופושטין בכולה ואפי' חזרה לא מהני כמו בחזרה אחר ל' דפרק האומר הנ"ל והיינו דקאמר שחופשה וחזרה ונתקדשה דאי לא נתרצית בקידושין אחר שיחרור בפירוש אכתי מיתלי תלי וקאי ואינו חייב מיתה ואין להקשות הא גבי בהמה של שני שותפין והקדיש חצי' וחזר ולקחה והקדיש חצי' לכ"ע בעינן הקדישה מחדש ולא אמרינן דניפשוט בכולה אף דעכשיו אין דעת אחרת מעכב, הא ליתא, דהתם מעיקרא היה דעת אחרת מעכב ונשארה מקודשת חצי' ולרעות בעדר כמ"ש התוס' לכך גם עכשיו אין פושטין בכולה אבל כאן דלעולם לא הי' דעת אחרת המעכב וכבר נתרצית האשה קודם רק שלא היתה בת קידושין לכך פושטין בכולה בלי קידושין שנית כלל וכמ"ש התוס' בד"ה גמרו, כנ"ל ברור, ובזה עלו כהוגן פסקי הרמב"ם ז"ל בענין זה וכבר מבואר אצלי בחידושי לא"הע סי' מ"ד ע"ש:

בתוס' בד"ה ואין אני קורא בה וא"ת והכא מה נפקא מינה כו' וזה לא שייך הכא. לכאורה הכוונה דהכא ע"כ דליכא רק חדא דאי איכא תרתי תיקשי באמת היאך מתייבמת ללוי וכן פי' מהר"ם אלא שסיים דצ"ע דשם כתבו התוס' להדי' דאפי' בחדא גזרינן אטו תרתי, ובאמת כוונת התוס' פשוט דבמה נפשך אי ס"ל בחדא גזרינן תיקשי באמת אפי' לא הוי אשת ב' מתים יש לגזור דס"ס בתרתי מכח ספק אי אפשר לייבם דמה נ"מ ספק קידושין או מאמר אדרבא מאמר גרע דאינו רק דרבנן וכאן הוי ספק