תפארת יעקב על גיטין רד

לכ"ע לא קני, והיינו דלא אידכר צד השני לר' מאיר ורבנן דמילתא דפשיטא נקט אליבייהו ולא ספיקא רק הספק דלא קרינן בי' כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו כיון דלית לי' שום זכי' בי' רק רבו ראשון כנ"ל, וכמדומה לי שסרו בזה כל הקושיות וכל מה שעמעמו המפרשים ז"ל בזה:

בתוס' בד"ה עבד שמכרו רבו וכו' דלא דמי לפירות דקל כו'. עמהרש"א מה שתמה על מהרש"ל וגריס לדקל לפירותיו ובאמת דברי מהרש"ל ברורים דודאי יש לתמוה דלמה להו לחלק בין יוצא מן הגוף הוי להו לחלק בעבידי דאתי המוזכר בש"ס, ואי דפשיטא להו דבדקל לפירותיו לא בעינן עבידי דאתי א"כ למה חילקו בהא בש"ס כיון דכאן הוי דקל לפירותיו, וברור דכך כוונתם דבהא גופא מספקא לן או כאן הוי דקל לפירותיו או משום דאינו יוצא מגופו לא הוי רק פירות דקל דלא שייך לומר דבכלל העבד יש הקנס כמו הפירות בדקל בכח וכיון שאין הקנס בכח העבד כלל אין זה רק מכירת הקנס בלבד והוי כמו פירות דקל, ובהא שפיר מחלקינן בין עבידי דאתי, והיינו דקאמרי דלא דמי לפירות דקל דלא עבידי דאתי רק לפי שיש לומר דכאן הוי דקל לפירותיו הוצרכו לומר דאינו יוצא מגופו אבל לא שייך לומר דלכך לא דמי לדקל לפירותיו משום דלא עבידי דאתי דאי יש לחלק בכך מה צורך לחלק ביוצא מגופו, ועוד דבדקל לפירותיו אין לחלק בכך כלל כיון שאינו קונה רק הדקל והוא ישנו בעולם וז"ב, אבל כבר נתבאר עיקר פי' הסוגיא לעיל בגמרא:

דף מ"ג ע"א בגמרא והא חזי למיקם קמי'. קשה הא בלאו הכי יש להקשות בברייתא גופא הכי ומאי ענין זה להך פישטות דהכא ועוד דהא שום אדם לא יקנה אותו כיון דנהים כריסי' לא שוה דאל"כ תיקשי בלא"ה הא יכול למכרו לגמרי כמ"ש התוס' והרשב"א:

לכן נראה אף שרש"י ז"ל פי' במה דמוקי בעבד טריפה דהנוגח טריפה פטור מן הקנס, ואני לא ראיתי ברמב"ם ז"ל דבר זה כלל שיהא הנוגח טריפה פטור מן הקנס ולא הוזכר זה בשום מקום, לפיכך נ"ל דעיקר הכוונה הכא שכל שאינו ראוי לשום תשמיש כלל לאו אדון הוא ואין לו קנס כמו מעוכב גט שיחרור ואף דמבעי' לן מ"מ ליכא למיפשט הכא דאיכא למימר דאין לו קנס] רק דס"ד שאין לך עבד שאינו ראוי לתשמיש קצת, ואף דבשביל זה לא מיקרי שוה כסף שאין ראוי למכרו דנהים כריסי' לא שוה מ"מ כל שיש לאדון שום זכות בו לתשמיש יש לו קנס ויכול למכרו לקנס, ואהא משני בעבד טריפה דאין יכול להשתמש בו כלל ואהא קשי' לי' הא חזי למיקם קמי' ונהי דלא חזי בשביל זה למכרו אבל אכתי יש לו קנס דאדון הוא ויכול למכרו לקנס, ומשני במנוול ומוכה שחין דאינו ראוי לשום תשמיש וממילא אין לו קנס דלא מיקרי אדון, כנ"ל:

בתוס' בד"ה מי איכא עבדא כו' דלא ימצא קונים וכו'. קשה מאי קאמר והא חזי למיקם קמי' דהא לא ימצא קונים לזה, וליכא למימר דחזי למיקם קמי עצמו ומיקרי בזה שוה כסף א"כ תיקשי מאי קאמר מי איכא עבדא וכו' תיקשי לי' לדידי' אפי' אינו יכול למכרו הא שוה לעצמו לקנס ומיקרי שוה כסף. אבל באמת לק"מ דדוקא לקנס כיון דאין לו עכשיו שום הנאה רק כשינגח לא מיקרי שוה כסף דהא אין לו כלום ומי יימר דמינגח אבל אי יכול למכרו יוכל להשיג עכשיו כסף עבורו מאחר אבל הנאה דלמיקם קמי' חשובה הנאה לדידי' עכשיו והוי שוה כסף אף שאינו יכול למכרו אך לפי מה שכתבתי בש"ס בלא"ה ניחא, והנה הרשב"א בחידושיו הקשה הא יכול למכרו כהך דריש המפקיד שעה אחת סמוך לנגיחה, ולפי תירוץ התוס' השני דכל שנראה דעיקר המכירה לקנס אינו מכור ניחא דס"ס עיקר המכירה לקנס הוא, גם לפי מה שכתבתי לעיל דהאי לאו אדון הוא כיון שאין לו שום זכי' בו רק לקנס א"כ אפי' בכה"ג כיון שלא יהא זכות רק לקנס לאו אדון הוא ולק"מ, ודוק:

בגמרא ואת"ל המקדש חצי אשה אינה מקודשת דשייר בקנינו והא עבד לא שייר בקנינו כו'. משמע דהכוונה לפי שאינו יכול לקדש רק לחצי' ב"ח שלו, וכן מוכח מדברי התו' שכתבו דהוי מצי למימר איפכא והיינו דאפי' את"ל התקדשי לחצי' אינה מקודשת דשייר בקנינו אבל עבד לא שייר:

איברא דקשיא לי היאך קאמר והאי עבד לא שייר דמשמע דאי הוי שייר אינה מקודשת והא השתא נקטינן דהתקדשי לחצי' מקודשת ולא איכפת לן לפי דחזי' לכולה וא"כ אי הי' יכול לקדש לכולו ודאי מקודשת והיאך קאמר לפי דלא שייר. גם לישנא דשייר בקנינו לא שייך כלל בעבד דהא האשה היא הקנין וקידשה כולה ואפי' בישראל שקידש לחצי' לא שייר כלום, תו קשיא לי כיון דבעבד הכא סלקא בתיקו מ"ש דבחצי' שפחה בסמוך פשיטא לן דהוי קידושין מכח דלא שייר בקנינו, ואי נימא דבאמת היינו הך מ"ש דנקט לה בחצי' שפחה, ועוד דהוי לי' לומר מה הוי עלה ר"ח אומר מקודשת ומדנקט לה בפני עצמו ש"מ דלא דמי להדדי ולכאורה היינו הך דלא שייר בקנינו וכן הרא"ש פסק בעבד ספק ובשפחה ודאי וכן הרמב"ם, ויש להבין מ"ש, ובאמת שכבר כתבתי בחידושי לא כמה סברות לחלק בזה אבל מ"מ רואה אני עכשיו לפ' עיקר סוגיא זו בפשיטות ויתיישב הכל לנכון:

והוא דשם בקידושין קאמר רבא הנך תרתי במקדש לחציי מקודשת וחצייך מקודשת לי אינה מקודשת ופריך עלי' אביי מ"ש חצי אשה דלא דכתיב אשה ולא חצי אשה איש נמי הא כתיב איש ולא חצי איש וקאמר עלה הכי השתא איתתא לבי תרי לא חזי' כו', ולכאורה יש להקשות דיש לחלק בפשיטות דבאשה אי נימא דמקודשת חצי' הרי נשאר בה עוד מקום תפיסת קידושין לאחר והרי גרע מקידושיו ממה שהי' מקדשה כולה ואיתתא לבי תרי לא חזי' לכך אינה מקודשת שאם תהא מקודשת חצי' ע"כ תופסין גם קידושין של אחר וזה אי אפשר אבל באיש המקדש לחציו במה נגרעו הקידושין מאם היה מקדשה לכולו הא ס"ס יכול ליקח הרבה נשים ולא נתקדשה יותר באמרו התקדשי לכולו ממה שהיא מקודשת עכשיו לחציו ואין צורך לומר דדנין דנתכוון לכולו רק שישא אחרת, אבל באמת הכוונה התם משום דלא איתברר לן טעמא דהנך תרי דינים אי מצד הסברא או מקרא, ואי נימא דמקרא דאשה ולא חצי אשה ילפינן לה א"כ ממילא ע"כ איש ולא חצי איש ולא מהני מה דלא גרע מקידושי' דס"ס חצי איש לא, ועל זה אמר אביי דמ"מ מהני באיש דנתכוון באמת לכולו רק שישא אחרת:

אבל הכא קא מבעי' לי' בהא גופא, והיינו דקאמר את"ל התקדשי לחציי מקודשת ונלמוד מינה דחצי איש לא איכפת לן כלל ואהא קאמר דאינה ראי' לעולם דחצי איש לא ושאני התם דלא הוי חצי איש דכיון דחזי' לכולה באמת קידש לכולה רק שישא אחרת כמו שפירש"י אבל הכא דהוי חצי איש לא והדר בעי למיפשט מחציך מקודשת לי להיפך דחזינן דאמרינן אשה ולא חצי אשה וה"ה איש ולא חצי, וע"כ דלכך התקדשי לחציי מקודשת דחזי' לכולה ש"מ דעבד לא ודחי דדילמא לאו משום דכתיב אשה ולא חצי אשה, רק טעמא דבאשה לא מהני דשייר בקנינה ואי נימא דמקודשת יתפסו בה גם קידושין של אחר בחצי' הנשאר והרי גרע בקידושיו ממה שהי' מקדש כולה משא"כ להיפך באיש לא נגרעו הקידושין בחציו מלכולו דלא שייר בקנינו כלום וממילא עבד נמי כיון דלא שייר בקנינו מקודשת דחצי אשה וחצי איש לא איכפת לן כלל רק הכל בשייר בקנינו תלוי, והך שייר בקנינו לא על חלק העבדות קאי רק כל איש שקידש לחציו לא שייר בקנינו ועבד נמי לא שייר אבל אי נימא באשה משום ולא חצי אשה א"כ עבד נמי ולא חצי איש ואין לחלק בשייר בקנינו רק איש שאני דמקדש לכולו רק שישא תרי משא"כ עבד, ונשאר הדבר בספק:

והיינו דנקט בתר הכי בחציה שפחה דמקודשת דבין אי מקרא דאשה ילפינן לה או מסברא ס"ס אמרינן דוקא בהך גוונא דשייר בקנינו שהניח מקום תפיסת קידושין אבל בחצי' שפחה שלא הניח מקום תפיסת קידושין לא הקפידה תורה אבל באיש אי מקרא ילפינן ע"כ לא תליא בתפיסת קידושין דהא לעולם לא שייר בקנינו ומ"מ כתיב קרא איש ולא חצי איש, ואין ללמוד בזה אשה מאיש ולא איש מאשה דהא בקידושין שם משמע דאי לאו דכתיב איש ואשה לא הוי ילפינן אשה מאיש ולא איש מאשה רק כיון שאנו דורשין אשה ולא חצי ע"כ אנו מוכרחין לדרוש איש ולא חצי אבל כל חד וחד כדיני', כן נראה לי:

ודע שיש לדקדק בכאן דמאי קא מבעי' לי' הא הוי קידושין שאין מסורין לביאה דצד עבדות פוגע באשת איש והוי אין מסורין לביאה ע"י הקידושין וגם מגדר עריות דא"א, וליכא למימר דדוקא אם ע"י הקידושין אין מסורין אבל הכא בלי הקידושין לא נמסר לביאה מכח לא יהא קדש מ"מ לא מבעיא לדעת הרמב"ם דלאו לא יהיה קדש לא קאי על עבד ושפחה כדעת אונקלוס רק מדרבנן אסור פשיטא דקשה כנ"ל, אלא אפי' אי נימא דלאו זה דאורייתא מ"מ כיון דבלי קידושין אינו רק לאו ומחמת הקידושין נעשית עליו ערוה דא"א בודאי הוי בכלל שאין מסורין לביאה, תדע דחייבי לאוין לא הוי אין