תפארת יעקב על גיטין ר

בעבד של שני שותפין לכ"ע משא"כ אשה דלא חזי' לתרי דאינה יוצאה לחצאין כלל:

בתוס' בד"ה מה לאשה וכו' מופנית הוא וכו'. לא ידעתי דאדרבא כיון דילפינן מינה כמה מילי לאו מופנית היא כלל דאיצטריך לשאר מילי ולא הוי קרא יתירא רק דמ"ד דילפינן ולא משגחינן בפירכא הוא משום דאין אדם דן גז"ש רק בקיבלה מרבו אין להשיב עלי' כמו שפירש רש"י בד"ה דכ"ע:

דף מ"ב ע"א בתוס' בד"ה בעבד של שני שותפין וא"ת וכו'. כבר האריכו מהרש"ל ומהרש"א בביאור דברי התוס', ודברי מהרש"א תמוהין דכיון דר"א דהתם לית לי' כמשנה אחרונה ואין כופין א"כ ממילא עובד רבו יום אחד ויש לו פירות ולמה לא יצא בשן ועין:

אמנם בגוף דברי התוס' עיקר דבריהם נבנו על יסוד שאמרו שם דיליף מכירה משיחרור, אבל באמת נראה לי דהא ליתא דהא חזינן הכא בסמוך דשיחרור לא מהני ומכירה מהני, אבל התם הכוונה פשוט דוודאי ילפינן מכירה מדין יום או ימים ומ"מ בשן ועין בעינן קרא אחרינא עבדו המיוחד לו, והיינו דכיון דס"ל דכי כספו היינו כספו המיוחד לו מוכח ממילא שאין להם בו תפיסת יד למכרו דאל"כ הוי כספו המיוחד לו כיון שיכול למכרו ואין לחבירו חלק בו וע"כ דס"ל לר"א דאין יכולין למכרו כל אחד בפני עצמו כלל, לכך לא הוי כספו המיוחד לו ופשיטא דליכא למילף מזה ליוצא בשן ועין דהא חצי' עבד ושל שותפין בר מכירה הוא לכך בעינן קרא אף דהוי בר מכירה מ"מ בעינן עבדו מיוחד לו, אבל התם דהלימוד מכספו ע"כ שאינו בר מכירה דאל"כ הוי כספו, וזה ברור לפע"ד ולק"מ:

בגמרא א אבל שיחרר חצי' ומכר חצי'. פירש"י ומכר תחילה חצי' או בבת אחת ע"כ , ולא ידעתי אי במכר תחילה חצי' מיירי מה בא לאשמועינן דהא היינו הך עבד של שני שותפין דיכול לשחרר חלקו ואי דבא לאשמועינן דיכול למכור חצי' הוי לי' לומר מחלוקת לשחרר אבל למכור לכ"ע יכול, וצ"ל דכוונתו דבהנך תרתי מיירי רבה במכר תחילה או בבת אחת ועיקר קמש"ל דבבת אחת מהני, אך לשון רבה אינו מדוקדק דהוי לי' לומר מכר חצי' ושיחרר חצי', ואפשר לומר דכל שגילה דעתו שרוצה לשחרר חצי' ולמכור חצי' והי' עוסק בשיחרורו ובמכירתו אף ששיחרר חצי' תחילה השיחרור תלוי ועומד שאם מכר חצי' ממילא משוחרר הוא כנ"ל, ועמ"ש בסמוך:

שם ובכולו לא פליגי והתנא חדא וכו' הא רבי והא רבנן וכו' לא אידי ואידי רבנן הא דאמר כולו וכו'. תמוה לי טובא בהא מילתא, חדא דלאיזה צורך הביא הך ברייתא ראשונה והא מאידך גרידא תיקשי דעכ"פ קתני בה לא קני וכמאן אתיא, הא לרבי ודאי קנה דאפי' חצי קנה, וע"כ כרבנן ואפי' בכולו פליגי, גם המתרץ דמתרץ לחלק בין כולו לחציו למה לי ומה נפקא מינה אי קמייתא ג"כ כרבנן, הא שפיר מצי אתיא כרבי רק בתרייתא כרבנן כדקס"ד דמקשה ובאמר חצי חצי, ולמה לו להתרצן לחדש דקמייתא כרבנן ובאמר כולו, תו קשיא לי דהיכי מקשה עלי' דרבה מהך ברייתא הא בפירוש אמר רבה בשיחרר חצי' ומכר חצי' וכמו שפירש"י לעיל דבבת אחת מיירי ועכ"פ המכירה ודאי הוי מכירה לכ"ע לכך גם השיחרור מהני שהרי אין לו בו רק חציו והוי כעבד של שני שותפין, אבל בהך ברייתא דהמכירה אינה כלום והשיחרור אינו כלום, דמכירה לעבד אינו מכירה ולא מהני המכירה רק אי משוחרר חציו וכיון דשיחרר חציו לא מהני אין כאן לא מכירה ולא שיחרור ומאי ענין הך ברייתא להך דרבה, תדע דלא קאמר רבה שיחרר חצי' ושיחרר חצי' דמהני רק מכר חציו משום דמכירה ודאי מהני הלכך ממילא מהני השיחרור כנ"ל, ועוד קשיא לי היאך ס"ד לאוקמא ברייתא קמייתא כרבי כיון דס"ל לרבי דמשחרר חצי עבדו בלבד קנה למה לי' לאשמועינן דקנה היכי דנפיק מיני' כולו:

לכן נראה לי ברור בפי' סוגיא זו כך, דודאי מהך ברייתא בתרייתא לא קשיא כלל לרבה כמו שכתבתי דהתם ליכא לא מכירה ולא שיחרור רק הקושיא הוא כיון דקתני בקמייתא דקנו ע"כ כרבי אתיא והשתא תיקשי לרבה היאך נקט רבי למילתי' היכי דנפק כולו כיון דאפי' בחצי גרידא קנה, וע"כ דכולו גרע מחצי' דבחצי' אכתי נשאר גבי' חציו השני ובידו לשחררו ג"כ, אבל במכר חציו כגון הכא דלא נשאר בידו לשחרר חציו השני ונמצא שאינו משחרר רק חצי', וכיון דבעת שיחרורו כולו בידו לא מהני שיחרור חציו, ודוקא משחרר חצי' קנה דכיון דיכול לשחרר חצי' השני ס"ל לרבי דמשחרר פלגא פלגא קנה כמו שמשחרר כולו אבל לא שישחרר חציו שלא יוכל לשחרר חציו השני כלל, אפי' לרבי ס"ד דלא מהני, קמש"ל דאפ"ה קני, והשתא היאך יאמר רבה דבכולו אפי' רבנן מודו והרי מהך ברייתא שמענו דס"ד דכולו גרע מחציו דאפי' רבי יודה, ועכ"פ היאך נימא להיפך דאפי' רבנן לא פליגי בכולו, ומברייתא קמא גרידא ליכא לאקשויי דאיכא למימר דאתיא כרבנן ומודו בכולו, אבל מכח בתרייתא מוכח דקמייתא כרבי ש"מ דעכ"פ כולו גרע מחציו כיון דקמ"ל לרבי דכולו קנה מה דשמענו לדידי' אפי' חצי קנה, והיינו דמשני דהנך תרתי כרבנן אתיין, אבל לרבי לא שייך להזכיר הך מילתא כלל כיון דאפי' בחצי ממש קנה כ"ש בכולו רק לרבנן קאי וקמייתא דאמר כולו ובתרייתא בחצי חצי, וביאור ההפרש בין כולו לחצי' יתבאר בס"ד בתוס' בד"ה הא דאמר:

שם כאן בבת אחת. יש לתמוה כיון דעיקר החסרון בזה אחר זה דקמא קני קודם דאי לא קנה הוי כמו בת אחת כיון דקודם דבתרא לא קנה וע"כ דקנה קודם והיאך קאמר דתרווייהו לא קנה, ונראה לי דבאמת היתה כוונת המתרץ לחלק בחצי חצי בין בת אחת לזה אחר זה דלא כרש"י כמו שהקשה עליו רבינו שמואל ועוד באופן שפירש דחצי השני נותן לזה, רק דהמקשה ס"ד דכוונתו בכולו, ולפי שנתן אח"כ גם לשני אמרינן דלא נתכוון להקנות לראשון כולו רק שיזכה בכל הנכסים, ואהא מקשה אי בכולו מחלקת פשיטא דקמא קני ולא משגיחינן במה שנתן אח"כ לשני וע"כ דכוונתם לחלק בחצי חצי בין בת אחת לזה אחר זה, א"כ ממילא מחוורתא כדשנינן מעיקרא כיון דסיפא בלא"ה לא ימלט מלאוקמא בחצי חצי ופירושא קא מפרש, א"כ מה צורך עוד לחלק בבת אחת לזה אחר זה דבלא"ה רישא בכולו מתוקמא ולמה לן לאוקמא רישא בחצי חצי כנ"ל:

שם ודילמא עבדיי שהי' כבר. הלשון אינו מדוקדק דלא הוי לי' לומר ודלמא דמהתם מוכח דודאי אמרינן עבדיי שהי' כבר לא ספק , ואולי משום שיש לחלק דהכא בע"כ צ"ל שלא שיחרר רק חצי דנין שלא שיחרר כלום, משא"כ התם ששיחרר הכל לכך קאמר כיון דמ"מ חזינן התם דמפרשינן עבדיי שהי' כבר דלמא הכא נמי כך הכוונה:

בתוס' בד"ה הא דאמר חצי חצי כו' וקצת קשה לפירושו וכו' שני לא קני כו' דכבר נסתלק הנותן. דבריהם צ"ע לכאורה, חדא דלמה להו להקשות מכח דשני לא קני הא בלא"ה אין מקום לחלק כלל בין כולו לחצי דס"ס כל אחד לא קני רק החצי ואותה חצי שהוא קונה אי אפשר לו לקנות בזה אחר זה והיאך יקנה בבת אחת ומה בכך דאמר כולו הא לא קני רק חצי והיאך יקנה גם מה שדחו דהכא לאו משום דלא חזי לקנות רק משום שנסתלק הנותן וזה לא שייך רק בכולו אבל בחצי הרי לא חזי לקנות ולא נסתלק הנותן כלל ואפי' קמא לא קני א"כ יפה אמר רבינו שמואל לחלק בין חצי לכולו:

אבל כוונת התוס' פשוט ומבואר דודאי בכולו הא דקני כל אחד חצי לאו מכח דהמקנה הקנה לו חצי דהא כולו קאמר, רק דאמרינן כיון דאי הקנה לאחד כולו נסתלק בשביל שהקנה גם לשני כולו לא עדיף כחו שישאר ביד רבו רק רבו ודאי מסתלק רק אינהו הוא דמדיינין זה עם זה זה אומר לי נתן ושלך אינו כלום וזה אומר להיפך ומספק חולקין ומשחררין זה לזה וכל אחד משוחרר לגמרי מכח חבירו, ואחד משוחרר מרבו והשני מן הראשון, ולא הוי כלל שיחרר חצי', משא"כ בחצי חצי דכל אחד משוחרר חציו מכח רבו שפיר לא מהני, והיינו דקשיא להו דמ"מ סוף סוף בזה אחר זה שני לא קני א"כ ראוי דבבת אחת שניהם לא יקנו כמו במקדש ב' אחיות וע"כ צריך לחלק דדוקא היכא דהראשון מונע השני מלחול, והכא אף דג"כ ראשון מונע לא מיקרי מניעה רק שנסתלק הנותן, א"כ ה"ה בחצי חצי דג"כ אין אחד מונע לחבירו רק מצד עצמו לא מהני לא מכח מניעת חבירו, א"כ אפי' בזה אח"ז לא מהני, בבת אחת מהני, וז"ב:

אך מה שכתבו התוס' מידי דהוי וכו' ואיתי' לחצאין, לא הבנתי כלל, דהתם באמת איתי' לחצאין וראוי לחלק, אבל הכא דמשחרר חצי עבדו לא מהני לא איתי' לחצאין כלל רק עיקר החילוק הוא דדוקא היכא דאחד מונע חבירו הבא אחריו או לא מהני בבת אחת אבל כאן אין אחד מונע חבירו רק מצד עצמו לא מהני וכן בכולו לא מיקרי מניעה רק מכח סילוק הנותן, כנ"ל: