תפארת יעקב על גיטין קפט

אלמא אמר אמימר מפקיר ומת לא, ואהא קשי' להו הא מעיקרא נמי תיקשי מפקיר ומת נמי יהא הטעם איך שיהי', ועל זה כתבו דברייתא כהך תנא דס"ל כשמואל ואמימר למ"ד צריך קאמר ומת אין לו תקנה דלא מורית איסורא לברי', אבל השתא דקאמר עולא דלר"י דאמר צריך עבדו כו' כי אשתו קשי' לאמימר דעל ר"י רבו לא יחלוק אמימר, ואהא כתבו דבהכי ניחא דלא פריך לקמן ללישנא קמא דאמימר דס"ל המפקיר עבדו אין לו תקנה מהך ברייתא דלדידי' קשיא טפי מלר"י דלר"י לא קשיא רק מרבנן ולא מאבא שאול כמו שכתבתי לעיל דיש חילוק בין מפקיר וחי למת בלא יורשים דע"כ פקע מיני' איסורא ומי שזוכה בממון זוכה באיסורא ג"כ, אבל לאמימר קשיא מתרווייהו דאיהו ס"ל אין לו תקנה ואפי' ימות לא מהני וקשה אפי' לאבא שאול עכ"פ יש לו תקנה במת דאז יזכה העבד באיסורא וע"כ משום דהך ברייתא לאמימר כולה למ"ד אינו צריך מיירי ואיהו למ"ד צריך קאמר דאין לו תקנה, ואי גרסינן בתוס' מרבנן דאבא שאול ג"כ אתי שפיר דמאבא שאול יש לומר דאמימר דוקא כל כמה דחי אין לו תקנה דאינו יכול להקנות איסורא בשחרור רק איסור וממון, אבל במת ממילא פקע איסורא וזוכה בו העבד שזכה בממון, אבל מרבנן דאבא שאול דקטנים נמי יצאו לחירות ש"מ דמהניא הפקר גם לאיסורא דאל"כ קטנים למה יצאו לחירות, ודוק:

בד"ה הלכה כאבא שאול וכו' כדמוכח פרק בתרא דמגילה וכו'. והתוס' בחולין פרק גיד הנשה הביאו בשם ר"ת לדחות הראיה דר"י לא פליג אדריב"ל רק אף בית תפלה גדול קאמר ע"ש, ודברי תימא הם דהא קאמר התם תסתיים דריב"ל אמר בית תורה וכו' מוכח להדיא דר"י פליג אדריב"ל:

לכן נראה לי דבלא"ה יש לתמוה שם דקאמר כוותי' דר"פ מסתברא דאמר ריב"ל והיאך שייך לומר מסתברא מה דריב"ל אמר ממש להדיא הך דינא דר' פפי. ועוד דהוי לי' לומר ובפלוגתא דריב"ל ור"י כיון דפליגי בהא ממש לכן נ"ל דר"פ ור' פפי לא מיירי כלל לעשות מבית הכנסת בה"מ רק להשתמש מכלי בה"כ לבה"מ או להיפוך, וענין מחלוקת זה שנחלקו ריב"ל ור"י אי בית תורה איקרי גדול או בית תפלה בודאי אין לו ענין לקדושת בה"מ אי עדיף מקדושת בה"כ דודאי לענין קדושה בה"מ עדיף ומ"מ בית גדול על בית תפלה נא' דתפלה איקרי גדולות כמ"ש ספרי נא לי הגדולות וגו' והיינו דע"י תפלה נעשו נסים גדולים ומזה הצד בה"כ עדיף, אבל מ"מ לא ראי זה כראי זה דיש בבה"כ מה שאין בבה"מ וכן להיפך, ולענין לעשות מבה"כ בה"מ בודאי אי נימא דבה"מ קדושתו מרובה דהוא חיי עולם אף דע"י בית הכנסת מתקדש שם ה' יותר בנסים שע"י תפלה מ"מ בודאי הי' אסור לעשות מבה"מ בה"כ מזה הצד שהוא חיי עולם וקדושתו מרובה בעצמותו והיינו דדייק מריב"ל דס"ל דמותר לשנות מבה"כ לבית המדרש ש"מ דאיהו ס"ל דבה"מ קדושתו מרובה וגם בית גדול איקרי, ובית תפלה נגרע בכל צד מבה"מ. אבל אי הי' ס"ל דבה"כ קדושתו מרובה אף דבה"מ איקרי בית גדול לדעתו לא היה ראוי לשנותו לבה"כ מצד קדושה יתירה שבו ור"י באמת פליג דאסור לעשות מבה"כ בה"מ, ואין הטעם דבה"כ קדושתו מרובה רק מכח דבה"כ איקרי בית גדול ומזה הצד אין לשנותו, והשתא ממילא לענין להשתמש מכלים של בה"כ לבה"מ כיון דאין מבטלין הבה"כ כלל הא ודאי בקדושה יתירה תלי', וכיון דשמענו לריב"ל דקדושת בה"מ עדיף ור"י לא פליג עלי' רק דמ"מ אין לשנות דבה"כ איקרי בית גדול וריב"ל סובר דבה"מ איקרי בית גדול, אבל בהא כ"ע מודו דקדושת בה"מ עדיף לפי שהוא חיי עולם כנ"ל, וא"ש הכל כן ע"ב בגמרא וקא דייקת מינה כאשה. עפירש"י והוא על פי פירושו דאין לו תקנה דאסור בבת חורין ושפחה אבל לפי מה שהוכיחו התוס' לקמן דמותר בשפחה אי אפשר לפרש כן, גם פירושו דחוק מאד ולא ידעתי מה צורך לו לפרש כן דהא ע"כ צ"ל דלענין מיתה מיירי דאם לא כן היאך מייתי ראי' לאבא שאול דמיירי במת, וע"כ דהכוונה כיון דמאשה יליף כמו באשה שטר ומיתה אינו מתיר רק איסור ולא ממון כמו כן בעבד אין מיתה מתרת רק איסור ולא ממון וקטן דאיכא ממונא לא, והיינו טעמא דאבא שאול דפליג ארבנן ומודה ג"כ דעבדו כו' כי אשתו רק משום דבקטני' איכא ממונא וכן שטר לא מהני אחר הפקר בקטן דכיון דמצי זכי כל עלמא הוי ממונא:

בתוס' בד"ה מה אשה, וא"ת היאך עבד משתחרר וכו'. ולדעתי לק"מ דפשיטא דהך איסורא וממונא דאמרינן הכי לאו איסורא וממונא דידי' דהא כאשה קאמר והתם איסורא דעלמא הוא וכן ממונא דעלמא אינו מפקיע אבל ממונא דידי' ודאי מופקע בגט ירושתה ונכסי מלוג ומעשי ידי' וכדומה ועוד דאיסורא דעבד ג"כ איסורא דעלמא הוא והוא להתירו לבוא בקהל רק הכוונה כמו באשה אינו מפקיע מעלמא רק איסורא ולא ממונא שאין לשום אדם שום הפקעת זכות בגט זה כמו כן גט שחרור דוקא איסור דעלמא מפקיע דהיינו להתירו בקהל אבל להפקיע זכות אחרים שהי' להם בו בממון לא שאין השחרור מהני רק כשאינו מפקיע מאחרים רק איסור דהיינו בעבד שלו דבהא כיון שאינו מפקיע מעלמא רק איסור מה שמפקיע ממונא דידי' לא איכפת לן כלל כמו באשה כנ"ל:

ודע דהתוס' לא הוי ס"ל לפרש כפירש"י רק כמו שכתבתי לעיל ובזה נמשך הקושיא שפיר אבל לפירש"י אין לה ענין, אבל כבר כתבתי דהעיקר דלא כפירש"י רק עיקר הלימוד דמיתה אינו מתיר רק איסור, ועל זה קאמר דיש לומר לאידך גיסא מה אשה בין גדולה בין קטנה ניתרת במיתה אפי' היכי דאין גט מתיר כגון קטנה שאינה יכולה לשמור גיטה ש"מ דמיתה מתרת טפי מגט וה"ה בעבד יש לומר דמיתה מתרת אפילו קטן דאית בי' ממונא:

בגמרא אמר מר והא תניא רבי אומר אומר אני וכו' הכי קאמר וכו' ולאפוקי מהאי תנא. הסוגי' הזו קשה להולמה חדא דהיאך ס"ד דס"ל לרבי דשום עבד אינו ניתר רק בשטר לא בכסף היאך קאמר אומר אני אין לו תקנה רק בשטר והא בכלהו עבדים כך הדין ולא נשתנה דינו משאר עבד בשלמא לפירש"י שפי' לעיל דאין לו תקנה אפי' בשפחה יש לומר דקמש"ל דזה אין לו תקנה כלל עד שישתחרר ומקודם אסור בשפחה וב"ח, אבל לפי מה שהוכיחו התוס' דבשפחה מותר א"כ הרי דינו כשאר עבד ממש וע"כ דבא לומר דשאר עבד יוצא בלי שטר וזה דוקא בשטר:

ועוד קשה דקאמר ולאפוקי מהאי תנא דמאיזה צד נתחדש לו דבר זה עכשיו ולעיל הוי להו לומר דהך דרבי לאפוקי מהאי תנא:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בתשובותיו הנקראין פאר הדור סי' כ"ח שהשיב לחכמי לינול וז"ל, וא"ת אם כן הוא מאי אתא לאשמועינן והלא דברי' ידועים הם שכל עבד כנעני שבעולם קונה עצמו בשני דברים בכסף ובשטר ולא בא רבי אלא לאפוקי להאי תנא דתניא וכו' עכ"ל. ודבריו אלו תמוהין דאי הך ולאפוקי אמלתא דרבי דהכא קאי מאי קשיא לן בדבריו דאדרבא להאי תנא אתי שפיר טפי ועכ"פ אין אנו צריכין לומר דלאפוקי מהאי תנא אמר כן דהא עיקר בא לומר דאין לו תקנה רק בשטר ולא מהני יאוש ובשביל שאנו מתרצין דברי רבי דמודה בעלמא דמהני כסף מכח קושיא מדידי' אדידי', אבל לא נתכוון רבי בכאן להשמיענו דלא כהאי תנא ואי הכוונה אמילתא דרבי דלעיל פשיטא דלא קשיא דהוצרך להשמיענו דלא כת"ק דהרי באמת פסק הרמב"ם כת"ק דהתם אף דפסק דלא כר"ש רק כסף גומר, וא"כ מאי קשיא לי' עד שהוצרך לומר לאפוקי מהאי תנא:

לפיכך נראה לי דס"ד דעיקר בא רבי לאשמועינן כאן דלא מהני יאוש לאיסורא ואין לו תקנה רק בשטר, ואהא קשיא לי' דהא רבי ס"ל התם דנותן דמי עצמו ויוצא ש"מ דבהקדש פקע איסורא ולא נשאר רק ממונא לבדק הבית לכך מהני כסף להפקיע ממונא ות"ק ס"ל דאין הקדש מפקיע איסורא וממילא לא מהני כסף להפקיע איסור, וא"כ תיקשי לרבי כמו שם הקדש מפקיע ה"ה הפקר כאן ולמה בעי שטר, ואהא משני דלכ"ע אין הקדש מפקיע איסור רק טעמא דרבי דכסף מפקיע איסור ג"כ דלא כי האי תנא והכא פקע כספי' בעי שטר דוקא משא"כ בהקדש כסף מפקיע הכל ות"ק ס"ל דכסף אינו מפקיע כר"ש והיינו דקאמר לאפוקי מהאי תנא, אבל מעיקרא ס"ד דכלהו כי האי תנא ס"ל אבל אי נימא דלא פליגי בהא כלל רק בענין אחר כפי הנראה מפירש"י לעיל ומדברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל, א"כ היאך קאמר לאפוקי הא קמש"ל דלא כת"ק בסברא אחרת וע"כ דאין לנו מקום לומר רק או דנחלקו או הקדש מפקיע איסור וכלהו כר"ש ס"ל רק דקשיא לן מהך דרבי דהכא מוכרחין אנו לומר דרבי לית לי' דר"ש ואין להקשות אי מעיקרא הוי ס"ל דכ"ע כר"ש תיקשי מתניתין דעבד כנעני קונה עצמו בכסף לק"מ דהכוונה דקונה שיעבוד שבו שלא יעבוד עוד, אבל לא להתירו בב"ח בעינן שטר דוקא דאי נימא להיפוך דמעיקרא כ"ע דלא כר"ש היאך שייך לומר עכשיו לאפוקי, ואי דקשיא לי' מקמש"ל הא טובא