תפארת יעקב על גיטין קפז

ההפרש דהקדש חל על דמיו אבל חרם אינו חל רק על הגוף ולא ימכר ולא יגאל אבל הקדש חל על הדמים, והיינו דלא הוצרך רש"י השתא להך דמתפיס תמימים כלל רק אחר כך במקדיש עבדיו, והשתא לק"מ מכל קושיות התוס' דלאו מחרם מקשה רק מהקדש כנ"ל, גם הך דחרם לא מיקרי כלל לדמי רק גופו, ושפיר נקט דוקא עבדיו הכנענים ולא עברים וחבירו:

בא"ד ליאסר בהנאה כמו בהמה טמאה דמועלין בה ואפי' במחובר איסור מיהו איכא וכו'. הרשב"א ז"ל כתב ג"כ כדברי התוס' וכתב על זה דיש לו לרב איזה דרשה על זה דאין גופו נאסר בהנאה ואין מועלין דלא כבהמה טמאה, וקשיא לי דלקמן קאמר אדמיפלגי בשערו ליפלגי בגופו וקשה דלמא לכ"ע גופי' לא קדיש ליאסר בהנאה ולמעול בו ומ"מ העבד לא יצא לחרות דס"ל כמ"ד לעיל מפקיר אבל מקדיש לא דלדמי קאמר, והיינו קדוש לימכר לפי' התוס' ובשערו נחלקו דאי הוי כמטלטלי מועלין בו כמו בהמה טמאה דעלמא דקדושה לימכר ומועלין בה ומ"ד כמקרקעי אין מועלין אפילו בשערו אבל בגופו לכ"ע אין מועלין אפי' הוי מטלטלי, דהא חזינן דאפי' איסורא דמחובר ליכא בגופו מכח שום דרשה כמ"ש הרשב"א הנ"ל, ולקמן בד"ה אי הכי כתבתי ליישב קושיא זו ואדרבא מהך סוגיא יש ראיה לפי' התוס' עיי"ש, והא לא קשיא היאך קאמר לעיל דלמא לדמי הא אפי' הך תנא דפליג עלי' דרב לא ס"ל לדמי כמ"ש התוס', הא ליתא דהך תנא ע"כ ס"ל דעבד כמטלטלי ומועלין בו לכך אמרינן דקדיש לגופיה או דאמר בפי' לגופי' או כיון דכלל בהדי כל נכסים ממילא כלהו לגופיה קאמר, אבל הך מ"ד דמפקיר ודאי ס"ל דעבדא כמקרקעי ואין מועלין בו משום מחובר ממילא גופי' לא קדיש, או דקמש"ל דאפי' נודה לרב בהך דרשא דגופי' לא קדיש מ"מ מקדיש לא דאמרינן לדמי ובאמת אותו שהקדיש צריך לפדותו, אבל הנ"ל ודאי קשי' לכאורה וצ"ל כמ"ש לקמן:

אמנם גוף דברי התוס' שכתבו דאותו שהקדישו יפדנו לא הבנתי כלל דכמו במקדיש בהמה טמאה יש רשות לגזברים למכרם ואותן הקונים קונין גופו ג"כ כמו כן במקדיש לימכר הוא ודאי סילק עצמו לגמרי והוי כמכרו לאחרים דודאי אותו אחר יכול לשחררו, א"כ ה"ה בהקדש כיון שהוא סילק עצמו רק שאין הקדש נתפס בגופו מ"מ תלוי הוא ועומד וכל שנמכר לאחרים קונין גופו ג"כ וצריך עיון בזה ועיין מהרש"א:

בד"ה אין הגזברין וכו' דקא מזלזלי וכו'. כתבו כן לפי מה שפירשו לעיל דהך ברייתא ס"ל דגופן קנוי להקדש לאיסור הנאה ולמעילה ואהא קשיא להו יועיל השיחרור והוצרכו לומר דסברי דמזלזלי, אבל לפירש"י אין צורך לזה רק הך ברייתא פליגא אדרב דלא אמרינן דליהוי עם קדוש ולא שייך בזה לשון קדושה וממילא הוי הקדש כמו כל הקדש ב"ה ואין הגוף נתפס כלל כיון שאינו ראוי לב"ה ולמזבח ויש לו פדיון הלכך אין יכולין לשחררו, אמנם גם לפי' התוס' נראה לי שאין צורך לזה, דנהי דהקדש קונה גופו אבל גזבר אינו קונה והוי כמו אפוטרופס דליתומים ודאי קנוי גופו ומ"מ אין אפטרופוס יכול לשחרר ה"ה גזבר ולא מהני שחרור רק מרבו של העבד ממש אבל הגזברין אינם רבו, כנ"ל:

דף ל"ט ע"א בגמרא הא מני ר"מ היא קשיא לי דא"כ דר"מ פליג אדרב א"כ הוי רב כתנאי ובתר הכי מהדר לאשכוחי תנאי דפליגי בדרב והרי בלא"ה ע"כ פליגי תנאי בדרב דר"מ לית לי' דרב, ועוד מה ענין מעריך להך דהכא דלא הוציא דבריו לבטלה ולעם קדוש קאמר, ואף דכפי הנראה הרגיש רש"י בזה וקאמר דאין מוציא בלשון הקדש מ"מ הא לא מוכח כלל מר' מאיר דמעריך:

לכן נראה לי דעיקר הקושיא הכא אי פי' שיהא קדוש לגופו הא לא קדיש לרב ואי אמר לדמיו פשיטא דעושה ואוכל וע"כ דהקדיש סתם ש"מ דלא אמרינן דליהוי עם קדוש קאמר ואהא משני לעולם דהקדיש גופו בפירוש להקדש לא לעם קדוש, ואי קשיא למה יהא קדוש הא גופי' לא קדיש ואינו הקדש כלל הא מני ר' מאיר הוא דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה, הלכך אף שהקדיש גופו אדם יודע דאין גופו קדיש וגמר והקדיש לדמיו לכך עושה ואוכל, והשתא שפיר רב יכול לסבור דר"מ ג"כ ואין ענין דר"מ להך דרב כלל רק שהקדיש בפירוש גופו ומכח אדם יודע כמו במעריך ולק"מ, כנ"ל:

שם מאי לאו בהא קא מיפלגי. יש לתמוה לפירש"י לעיל דלדמי הכוונה דמי עבדי עלי, א"כ איכא למימר דכ"ע דלא כרב רק המקדיש עבדו לת"ק אמרינן לדמי קאמר כמ"ד מפקיר לעיל ולכך אין מועלין בו כי אין עליו רק דמיו ורשב"ג ס"ל כהך ברייתא דלעיל במקדיש נכסיו והיו בהן עבדים דהם קדושים לימכר, דלדמי ע"כ לא ס"ל להאי תנא דא"כ מאי אין הגזברים כמו שהקשו לעיל וע"כ דקדיש לימכר ולכך מועלין בו כמו בהמה טמאה:

ואמת דגם לעיל יש להקשות לפירש"י דלמה קאמר מקדיש לא דדלמא לדמי הוי לי' לומר מקדיש לא משום דקדיש לימכר כבהמה טמאה כהך ברייתא דפליגא אדרב ולמה לו להמציא ענין אחר דלדמי קאמר:

לכן נראה לי דס"ל לרש"י ז"ל דמה שאמרו לעיל מ"ד מפקיר אבל מקדיש לא, לאו למימרא דלדידי' לא קאמר רב במקדיש כלל דהא ר"ח ב"א דפשט מיני' נקט תרווייהו משמי' דרב רק דכך הכוונה דוודאי כ"ע ס"ל דלרב כל שהקדיש גופו או לימכר כבהמה טמאה הוי כמתפיס תמימים ולא קדוש רק יצא לחירות רק במקדיש סתם נחלקו דמ"ד מקדיש ס"ל דלא אמרינן לדמי ולא התפיס תמימים כלל דאית לן למימר טפי עם קדוש קאמר ומ"ד מפקיר ס"ל דמקדיש סתם אמרינן לדמי ולא הוי כמתפיס תמימים כלל, אבל לומר דלהך מ"ד לא דיבר רב במקדיש כלל זה אי אפשר דלכ"ע סובר רב מקדיש עבדו יצא לחירות מכח הך דר"ח ב"א רק שיש לומר שלא אמר רק במקדיש בפי' לימכר כבהמה טמאה דהוי כמתפיס תמימים, והך ברייתא ע"כ פליגא אדרב דלא הוי כמתפיס תמימים רק כל שהקדיש לימכר קדוש והיינו דקאמר הכא כתנאי בהא אי קדיש לימכר קדוש או לא, והשתא הך ת"ק במה נפשך אי ס"ל דלדמי קאמר ע"כ הטעם דקדיש לימכר לית לי' דהוי כמתפיס תמימים דאי קדיש לימכר אית לי' לכ"ע לא אמרינן לדמי כיון דבפשיטות חל הקדש כמו כל הקדש ב"ה ולא אמרינן לעיל לדמי רק לרב דלולא דאמרינן לדמי לא קדיש כלל ויצא לחירות מכח מתפיס תמימים על זה אמרינן דלמא לדמי, והשתא אי גם האי תנא אית לי' לדמי ע"כ ס"ל כרב דהוי מתפיס תמימים א"כ הוי רב כתנאי וזה ברור:

שם אי הכי אדמיפלגי בשערו ליפלגי בגופו לשון זה קשה להולמו חדא דהוי לי' להקשות בפשיטות מועלין בשערו הא כיון דכמטלטלי דמי בכולי' נמעול בי', ועוד מאי אי הכי הא מעיקרא דבקדוש ואינו קדוש פליגי פשיטא דקשיא הכי נמעול בכולי' תו קשיא לי לפי פי' התוס' לעיל דגוף עבד אין מועלין בו אפי' אי יש מעילה במחובר וכתב הרשב"א ז"ל דיש שום דרשה לזה ע"ש, א"כ מאי קשיא לי' הכא ליפלגי בגופו דלמא בגופי' אין מועלין דלא דמי לבהמה טמאה כמ"ש התוס' והרשב"א לעיל ולכך לא פליגי רק בשערו:

לכן נראה לי ברור דכך הכוונה דודאי ידע דיש מקום לומר דכ"ע מודי דגופי' לא קדיש לאסור בהנאה ולמעול בו אפי' אי קדיש לימכר כבהמה טמאה, אבל מעילה ואיסור והנאה בגופו לא, כדברי התוס' והרשב"א הנ"ל והיינו דלא מקשה מעיקרא דפליגי בקדוש ואינו קדוש דמועיל בכולי' דגופי' לכ"ע אין מועלין בו רק השתא דקאמר דפליגי אי עבד כקרקע או כמטלטלין קשיא לי' למה להו ליפליגי לענין מעילה, דבהא ליכא למיפלג רק בשערו כיון דעיקר מחלקותם אי עבד כקרקע בהא איכא טובא דנ"מ לענין גופו ג"כ והוי להו לאיפליגי בענין אחר במה ששייך המחלוקת בגופו של עבד אי הוי כקרקע או כמטלטלין, משא"כ השתא דפליגי במעילה לא שייך רק בשערו כנ"ל:

בתוס' בד"ה הא מני ר"מ הוא הכא משמע וכו' לי' לא ס"ל וכו'. לפי מה שכתבתי לעיל בגמרא דאין ענין דברי רב להך דר"מ כלל רק דמוקי לה שהקדיש בפי' לגופו ומשום אין מוציא דבריו לבטלה הוי קדיש לדמי עכ"פ א"כ לק"מ ושפיר מצי סבר רב כר"מ בהא, אבל מקדיש סתם אמרינן דליהוי עם קדוש קאמר:

בד"ה עבדא כמקרקעי וכו', דאין מעילה במחובר וכו' לא כמו שפי' רבינו שמואל וכו' כשעקר מן הבור חולי' עכ"ל הנה ודאי דברי רבינו שמואל תמוהין בפרט שפי' בפי' בב"ב הטעם דדוקא בתלוש בעינן נהנה ופגם אבל במחובר אפי' לא פגם יש בו מעילה וכך דעתו לפרש הא דלמדו במעילה חטא חטא מתרומה על דרך זה למדו, וזה מבואר הביטול למעין התם רק להיפוך למדו אפי' פגם ונהנה אין בו מעילה, וכן מבואר בכמה מקומות שם להדיא דאין מעילה במחובר:

אמנם גם דברי התוס' אצלי דברי תימה, דאי ס"ד דכל שעקר