תפארת יעקב על גיטין קפו

ואחרים דהא עדיין רשות רבו על גופו, וע"כ דהעבד אינו זוכה כלל בגופו אף דהרב מסתלק ממנו מחמת קדושת דמים של הקדש וכיון דכך הקדישו שיהא קדוש לימכר לא זכה העבד בעצמו אף דהרב מסתלק רק אחרים שקונין אותו זוכין בגופו כמו בהמה טמאה כנ"ל:

שם איבעי להו צריך גט שיחרור וכו' קשיא לי במקדיש היאך ס"ד דלא ליבעי גט שיחרור אפי' תימא דליהוי עם קדוש קאמר מ"מ לא עדיף מאי אמר הרי את ישראל או הרי את ב"ח דלא מהני לכ"ע בלי שטר אפי' למ"ד מפקיר אין צריך שיחרור דאל"כ למה לי שטר בעבד כנעני לימא לי' זיל או הרי את ב"ח כמ"ש התוס' לעיל בד"ה המפקיר ומ"ש עם קדוש דמהני בלי שטר:

לפיכך נראה לי דעיקר הבעי' במפקיר הוא לר' יוסף והיינו דקאמר מעיקרא מ"ד מפקיר אבל מקדיש לא, ולכאורה הכל מיותר מאחר דתרווייהו אמר ואי לא שמיע לי' לר' יוסף הא דאמר ר"ח ב"א א"כ מנא לן למפשט מיני' כיון דר"י לית לי' הא, ולהנ"ל ניחא דמחמת זה נולד לו ספק זה דקשי' לי' כיון דמפקיר עדיף ממקדיש למה לי' דנקט מפקיר הוי לי' לומר מקדיש ושמעינן מפקיר משא"כ ממקדיש ליכא למילף מפקיר גם אי אמר תרווייהו קשה מפקיר למה לי ולכך ס"ד דלכך קאמר מפקיר משום דמקדיש צריך שיחרור ומפקיר אין צריך והוצרך לומר שפיר תרווייהו דאי הוי נקט מפקיר לא הוי שמעינן מקדיש והוי ס"ד דלדמי קאמר ולא יצא לחירות כלל ואי הוי קתני מקדיש הוי אמינא דניהו דמפקיר שמעינן מכ"ש, אבל צריך ג"כ גט שיחרור במקדיש לכך נקט תרווייהו ופשיט מר"ח ב"א דשניהם דין אחד להם דצריך גט שיחרור כנ"ל ועמ"ש לקמן דף ל"ט בגמרא בד"ה מאי לאו בהא קא מיפלגי לפירש"י:

שם ת"ש אך כל חרס וכו' פירש"י שאם הקדישם מקודשים לב"ה וכיון דיליף טעמא מקרא קשיא לרב עכ"ל, ותמיהא לי דהא הך קרא ע"כ בחרמי כהנים משתעי דהא כתיב לא ימכר ולא יגאל משום דחרמי כהנים אין להם פדיון וכבר פירש"י בחומש דלמ"ד סתם חרמים לכהנים הכא בסתם חרמים מיירי ולמ"ד לב"ה הכא בחרם מפורש לכהנים וכיון דשמעינן לי' לרב דקאמר בעירוכין דכ"ח דהלכה כריב"ב דסתם חרמים לב"ה, ע"כ הך קרא במפרש לכהנים, א"כ תיקשי חדא היאך פירש"י דמקודשין לב"ה ועוד היאך ס"ד דהכא יצא לחירות כיון דבפי' אמר שיהא לכהן:

וביותר אני תמה דמשני הב"ע דאמר לדמי ופירש"י דמיו עלי להקדש וקרא בהדיא כתיב לא ימכר ולא יגאל ואי לדמי קאמר לא קדש כלל ואין עליו רק דמים, ועוד אבאר בתוס' מה שיש לתמוה על רש"י בזה:

ולפי מה שפרשתי לעיל דעיקר טעמי' דרב כיון שהמקדיש סילק עצמו מכל וכל, וכיון שאין גופו נתפס בקדושה זכה העבד בעצמו, והשתא שפיר מקשה דהכא נמי ס"ס אפי' בחרמי כהנים מטעם קדושה אתינן עלה דהא עדיין לא הגיע ליד כהן והרי הם כהקדש כל שלא הגיעו ליד כהן כדאמרינן התם בעירובין א"כ כיון שאין גופו נתפס בהקדש והוא סילק עצמו זכה העבד בעצמו ואהא משני דבפי' אמר שכל עוד שיגיעו ליד כהן אינו מסלק מגופו רק קדושת דמים וכשיגיעו ליד כהן אז מסלק עצמו לגמרי והכוונה שהקדישו לדמיו ואינו מסלק עצמו מגופו עד שיגיעו ליד הכהן אבל מעיקרא לא יוכל לאוקמא בהכי הך דהמקדיש נכסיו כיון דהקדיש לב"ה גמור ולא לכהנים אי לא סילק עצמו אין כח בגזברים ואחרים שלקחו מהגזבר לשחררו כלל כי אין להם בו קנין גופו כלל ולא שייך לומר שהקדיש ולא סילק עצמו רק כשימכר לאחר דבכה"ג לאחר אינו יכול להקדיש עכשיו באופן הזה כיון שעדיין לא לקחו אחר כלל, אבל בחרמי כהנים דשייך מעצמו לכהנים שפיר יכול להקדיש שיהא גופו ג"כ לכהן וקודם שיגיע לכהן אינו מסולק מגופו רק קדושת דמים כמו הקדש ב"ה כנ"ל בענין זה, ועמ"ש בתוס' ליישב פירש"י בזה:

בתוס' בד"ה גופי' לא קדיש, פי' בקונטרס וכו' ומיהו קשה וכו'. ובאמת יש ליישב כל קושיות התוס' דמה שהקשו דיצטרך ליתן דמיו כמו מקדיש תמימין דנפדין עכ"פ לק"מ ואדרבא מדלא פירש רש"י ז"ל מעיקרא דלכך לא אמרינן דקדוש לימכר כמו בהמה טמאה דהוי כמתפיס תמימים, רק אח"כ בברייתא דקאמר דליכא לאוקמא דאמר לדמי, הקשה רש"י ז"ל דנוקמא דאמר דיהא קדוש לימכר ותירץ דהוי מתפיס תמימים, והיינו דלעיל בלא"ה לא אמרינן הכי דאמרינן דליהוי עם קדוש קאמר ולא נתכוון להקדש כלל כמו דלא אמרינן דנתכוון לדמי רק בברייתא דקשיא לי' נוקמא דאמר בפירוש שיהא קדוש לימכר, על זה כתב דהוי כמתפיס תמימים ובאמת צריך ליתן דמיו אבל יצא לחירות, ואכתי קשי' גיזברין מאי עבידתייהו וכן אחרים כיון דמעצמו יוצא לחירות רק נותן דמיו, ואדרבא בהכי ניחא טפי דקאמר ועוד מאי מפני שהוא כמוכרו לו, ויש להבין דהוי לי' להקשות בהא דקאמר אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא דלמה יועיל זה, וע"כ משום דברישא לא קשיא דאיכא לאוקמא דאמר בפירוש דיהא קדוש לימכר ומכח מתפיס תמימים נותן דמי עצמו ויוצא, ולכך לא קשיא לי' רק על הטעם דהוי כמכרו לו ואי הוי כמתפיס תמימים בלא"ה יוצא לחירות ואין צורך דהוי כמכרו לו:

ועוד נראה לי דלא דמי הך דהכא למתפיס תמימים דהתם אין המזבח זוכה בעצמו בקדושת גופן וחל עלייהו הקדש ב"ה רק שאין נפדין להיותן חולין כיון שראוין למזבח אין יוצאין לחולין רק נפדין לצורך מזבח, אבל כאן כיון שהעבד זוכה בעצמו בגופו ויוצא לחירות והקדש אינו נתפס בגופו הלכך כיון דפקע קדושת הגוף וזכה העבד בו קדושת דמים ממילא מופקע ואין צריך ליתן דמים כלל, כנ"ל:

ומה שהקשו מחרם דלקמן דלא שייך עם קדוש לק"מ דכמו בלשון הקדש אמרינן דליהוי עם קדוש קאמר ה"ה חרם דענין חרם שיהא מובדל ומופרש לה' וכן הקדש הוא כך כמו שפירש"י קדושים תהיו הוו פרושים וכו' הלכך שפיר שייך דליהוי עם קדוש, ולפי מה שאבאר לקמן בלא"ה לק"מ:

ומה שהקשו עוד דמאי משני לדמי א"כ אפי' חבירו ואפילו עברים נמי, תמוה לי מאד דהוי להו להקשות בפשיטות דהא קרא בחרמי כהנים כתיב וקמ"ל דחרמי כהנים אין נפדין דלא ימכר ולא יגאל כתיב א"כ היאך אפשר לפרש דאומר לדמי, ואי נימא דהכוונה דכל שאמר דמיהן עלי לכהנים לא ימכר ולא יגאל אותו הדבר עד שיתן דמיהן א"כ גם קושית התוס' לק"מ דדוקא בעבדיו הכנענים אמרינן דגופן משועבד עד שיתן דמיהן ואין לו למוכרם לאחר עד שישלם לכהן אבל חבירו ועברי אי אפשר שישתעבדו לכהן, הלכך לא שייך בזה לומר דמיהן עלי שלא ימכר ולא יגאל עד שיתן דמיהם, וזה ברור:

אמנם יען דבלא"ה יש לתמוה על פירש"י בהך קושית הש"ס מאך כל חרם חדא דפירש שאם הקדישם מקודשים לב"ה והרי הך קרא בחרמי כהנים כתיב דלא ימכר ולא יגאל, ועוד כיון דאמר בפירוש לכהן היאך נימא דליהוי עם קדוש קאמר, ואי נימא דגם בהא אמרינן דהוי כמתפיס תמימים וכמו דלא מהני אי אמר בפירוש דיהא קדוש לימכר כמו כן לא מהני אי אמר בפירוש לכהן, קשה חדא דעכ"פ הוי לי' לרש"י לומר כן בהך קושיא דאך כל חרם דעיקר הקושיא משום דמתפיס תמימין אין יוצאין מידי מזבח ומעיקרא לא פירש"י כלום רק אח"כ אהא דקשי' לי' לוקמא הך דגזברין דאמר בפירוש דיהא קדוש לימכר ולפי הנ"ל עיקר הקושיא מעיקרא משום הכי הוא והוי לי' ליפרושי כך:

ועוד דמילתא דפשיטא הוא לפע"ד דהך דמתפיס תמימים הוא רק בקדשי ב"ה שאין גופן קדוש לב"ה רק לימכר אז אמרינן דנפדין למזבח אבל חרמי כהנים דגופן שייך לכהן ואין נפדין כלל בודאי אפי' החרים לכהן תם אינו נפדה כלל. וכן משמע ברמב"ם להדיא שכתב בפירוש דהמקדיש תמימים לב"ה וכן מוכח מפירש"י בעירוכין דפירש דלכך במחרים קדשי קדשים נפדין אפי' בחרמי כהנים לפי שאין הגוף שלו להחרימו ש"מ דמחרים חולין אפי' תמימים אין נפדין כיון דהגוף שלו, ועוד קשה דפי' לדמי שיאמר דמיהן עלי וקשה היאך שייך לא ימכר ולא יגאל הא אין לכהן בהם כלום, ועוד דבחרמי כהנים לא מהני רק שיחרים חפץ ולא שיחרים מעות כמו שכתבו התוס' להדי' פרק בתרא דתמורה דל"ב ע"ש:

אשר על כן נראה לפע"ד דרך אחר בכוונת רש"י ז"ל וממילא לא יקשה כל מה שהקשו התוס' מאך כל חרם כמו שאבאר, והוא דעיקר קושית הש"ס מדנקט קרא אך כל חרם וכו' לא ימכר ולא יגאל ובא הכתוב לבאר ההפרש שבין הקדש ב"ה לחרמי כהנים דבחרמי כהנים קדוש קדושת הגוף ואינו נפדה עד שיגיע ליד כהן והקדש ב"ה נפדה דאינו רק קדושת דמים, א"כ שפיר מוכח כיון דקא חשיב בהדי חרמי כהנים עבדיו ושפחותיו ש"מ דחייל הקדש בדק הבית עכ"פ לדמיהן דאי לא קדיש כלל ויצא לחירות לא שייך לומר אך כל חרם לא ימכר דהא הקדש אינו קדוש כלל, וזהו כוונת רש"י שכתב שאם הקדישם מקודשים לב"ה ועלה אמר קרא שאם החרים הוי לכהן ולא ימכר ולא יגאל ואהא משני דאמר לדמי, וזהו