תפארת יעקב על גיטין קעא

משם אז הי' הדין מעיקרא שצריך לפרט והתקין ר"ג וכל שום אבל בלא איתחזק כאן שיש לו עוד שם אין כותבין רק אותו השם שיש לו כאן ואהא מייתי ברייתא דמיירי קודם תקנה כי דברי רב אשי נאמרו בין קודם תקנה לענין שלא יפרט בין אחר תקנה שלא יצטרך וכל שום וקתני דאם יש לו ב' שמות צריך לפרט שניהם והדר קתני אם יצא למקום אחר כשר באחד אלא ש"מ משום דביהודא וגליל שהי' דר באותן המקומות מסתמא הוחזק שיש לו ב' ובמקום אחר דלא איתחזק אין צריך רק אחד וממילא בתר תקנה לענין וכל שום דוקא באיתחזק כנ"ל:

והכי משמע להדיא בירושלמי דגרסינן על הך משנה הגע עצמך דהוי שמי' ראובן ואפיך שמי' שמעון אלא אני פלוני וכל שם שיש לי, וכבר האריכו המפרשים בביאור המאמר הזה ונראה לי פשוט שבא לפרש הך מפני ת"ה דר"ג דמה הי' התיקון ואיזה חשש בא לתקן ועל זה אמרו הגע עצמך דהוי שמי' ראובן ואפיך שמי' שמעון, א"כ מתוך שהי' צריך לפרט השמות הי' בא שינוי השם, לכך תיקן אני פלוני וכל שם שיש לי ולא הי' פורט כלל רק כותבין שם הנודע לנו וכל שמותיו שיש לו עוד במקום אחר נכללו בוכל שום:

אמנם הא משמע מפירש"י מפירש"י דהכל מיירי כשהגירושין במקום אחד לא שכותב כאן ונותן במקום אחר אבל כשיש לו במקום כתיבה שם אחד ובמקום נתינה שם אחר לא נתבאר כלל מהו תקנתו, ואפשר דבהא לא מהני כלל וכל שום כיון שלא יהא מוזכר כלל בגט במקום הנתינה שמו שיש לו שם ור"ג לא מיירי בהכי וצריך לכתוב אני פלוני דמיתקרי במקום פלוני כך ובהא לא חיישינן ג"כ לשינוי כיון שאם יראו במקום נתינה שלא הוזכר שמו לא יתנו הגט, ואתי שפיר אף לפי מה שפרשתי לעיל) רק כשמגרש במקום אחד אז לא הי' חושש לכתוב רק שמו הנודע במקום גירושין דהיינו מקום כתיבה ונתינה, ותיקן ר"ג לכתוב וכל שום אבל כשהי' שולח הגט למקום אחר בוודאי אף קודם תקנה הי' צריך להזכיר דכאן שמו כך ובמקום נתינה שמו כך כדי שיוכלו לידע במקום נתינה שזה גירש ויתר הדברים בענין זה מבואר אצלי באריכות בא"ה סי' קכ"ט ע"ש, ולא באתי הנה רק לבאר מה שנוגע לפי' הסוגיא בלבד:

בתוס' בד"ה וכל שום שיש לו, בטופסי גיטין של ה"ג וכו' ואין נראה וכו' לכך נראה וכו' ותיקן ר"ת וכו' שרה דמיתקריא מרים וכו' דברי התוס' הללו קשין להולמן מכמה טעמים כמו שאבאר, חדא למה הרחיק פירוש בה"ג במתניתין דהכוונה שיכתוב וכל שום מאחר דמתניתין מיירי שידוע לנו שיש לו ב' שמות וליכא שום תקלה דהא גם לפיר"ת ע"כ שידוע לנו השמות כיון שפרט אותם א"כ מה תקלה שייך אם יכתוב וכל שום שנית קשה היאך יפרש דברי רב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי' כיון דהכוונה שפורט השמות ואי לא איתחזק היאך יפרט. שלישית תמוה לי דהא בהך עובדא דמרים ושרה לקמן מוכח בהדיא דכותבין וכל שום דהיאך אפשר לפרש באשה שידוע לנו שמותי' והוא קורא אותה מרים ושרה והיאך יאמר על השם השני וכל שום ודוקא במתניתין שאנו דנין על איש ואשה נעלמים שייך לומר שיכתוב פלוני עם כל השמות משא"כ לקמן דאנו דנין על אשה ידועה בשני שמותי' והוא תמוה מאוד, ובוודאי ליכא למימר שהי' גירסת ר"ת מרים דמתקריא שרה דהא התוס' בעצמם בדיבור שאחר זה הביאו בדברי ר"ת הגירסא כמות שהוא לפנינו גם קשה שאמר שרה דמתקריא מרים והא רובה מרים הוי ולהיפוך הוי להו לומר מרים דמתקריא שרה, , גם לשון ותיקן ר"ת לא א"ש כיון שכך הוא דין המשנה לפי פירושו גם קשה קושית הרמב"ן בחידושיו דאי כותב דמתקרי' להיפוך נמי כשר ולמה אמרו ולא שרה כיון שפורט שניהם:

לכן נ"ל לפרש דברי ר"ת ז"ל מאחר דקושית ר"ת על בה"ג היתה דאין ראוי לכתוב וכל שום היכי שיוכל לבוא תקלה ע"י זה א"כ גם במתניתין תיקשי כיון דשם אין שמו כך כשיבא זה הגט לשם הרי אין בו השם שנקרא שם כלל רק שם אחר א"כ יחשבו דאחר הוא כיון שלא כתבו עיקר שמו כלל, וע"כ דאין לחוש בזה א"כ שפיר יש לכתוב בכל גט וכל שום לזה אמר דלכך פיר"ת גם במתניתין שלא הי' כותב וכל שום רק הי' פורט שמותיו דאי יכתוב וכל שום יחשבו דאחר הוא וס"ד דאפי' לא אתחזיק אין כותבין הגט עד שיתברר שאין לו שם במקום שבא משם שם אחר או שיתברר אותו השם שיכתבוהו ג"כ מפורש בגט ועל זה קאמר רב אשי דדוקא באיתחזק פורטין שניהם אבל בלא איתחזק אין חוששין שמא יש לו שם במקום אחר ולעכב הגט עד שיתברר מה שמו במקום שבא משם קמ"ל דלא חיישינן אלא כותבין שם זה שבכאן בלבד ואפי' נתברר אח"כ שיש לו עוד שם הגט כשר, ומעתה כל זה במי שאין לו . רק שם אחד או שידוע לנו שיש לו ב' בב' מקומות דאז לא שייך לכתוב וכל שום מחשש דבאותו מקום שלא הוזכר שמו יחשבו דאחר הוא או דיחשבו שיש לו כאן עוד שם ואחר הוא דזה אין לו כאן רק שם אחד והיינו ממש חששא דר"ת, ודוק, אבל מי שיש לו ב' שמות במקום אחד עיקר וטפל וכדומה, בהא ודאי היה מהראוי לכתוב עיקר וכל שום לכלול הטפל כמו שאמרו בש"ס מרים וכל שום, ולא יחלוק ר"ת בזה כלל, אך לפי דדעת בה"ג לכתוב וכל שום וכך הי' כתוב בטופסי גיטין שלו, והיינו שכך יכתבו בכל גט, תיקן ר"ת מתקנת עצמו כדי שלא יבוא לכתוב וכל שום בסתם גט כבה"ג, שלא יכתבו בשום גט אפי' למי שיש לו ב"ש במקום אחד עיקר וטפל, רק כהך דאמרינן בגמרא במרים ושרה יכתוב שרה דמתקריא מרים, דכיון דאינו כותב וכל שום רק פורט שייך לכתוב טפל ודמתקריא על העיקר, דכיון שהרוב קורין אותה כך שייך לומר דמתקריא משא"כ להיפך אין לכתוב עיקר דמתקריא על הטפל כיון דאין קורין רק מיעוט לא שייך לכתוב דמתקריא מה שאין קורין אותה כלל כך רק מיעוט, וזהו הפי' בש"ס מרים וכל שום ולא שרה וכל שום רק שרה דמתקריא מרים וכמו שכתב הרמב"ן הנ"ל דהיכי דפורט יכול לכתוב טפל דמתקריא רק טפל וכל שום אין לכתוב, והיינו שסיימו ולא שרה דהוא מיותר לכאורה, ולהנ"ל הכוונה שרה וכל שום אין כותבין רק שרה דמתקריא מרים אבל להיפך מרים כותבין מרים וכל שום ולא מרים דמתקריא שרה כנ"ל רק בב' שמות בב' מקומות שייך לכתוב דמתקריא שם כך וכך, והיינו ברייתא דלקמן ודוק, (ואם על כרחך אתה רוצה לומר שיש איזה טעות סופר בתוס' אף אני אומר דכך צריך להיות שרה דמתקריא מרים כדאמרינן בגמ' אחא בר הדיא דמתקריא איי' מרי, ואתי שפיר בפשיטות טפי וכן מבואר ברא"ש שכך גירסתו בתו' כנ"ל], וכל זה ברור לפע"ד אף שאין נראה כן דעת כל הפוסקים:

אמנם בעיקר דברי בה"ג נראה לי דלשון המשנה וכל שום מורה כדברי בה"ג דהרי לא שאלו על זה שום שם מבעיא לי', כמו ששאלו בב"ק חב המזיק חייב המזיק מבעיא לי' והוצרך לשנויי האי תנא ירושלמי הוא, ש"מ דכך הוא לשון הגט שנסדר בלשון ארמי לכך לא הקפידו לכתוב לשון ארמי כמו בפרק המגרש ודן די יהוי לכי מינאי, ולשיטת בה"ג יש לפרש לשון הירושלמי הגע עצמך דהוי שמי' ראובן ואיפך שמי' שמעון אלא אני פלוני וכל שם שיש לי, וכבר טרחו הפוסקים לפרשו, ולשיטת בה"ג יש לפרשו בפשיטות כי לכאורה לפי הלשון השנוי במשנה איש פלוני וכל שם שיש לו מורה שהי' צריך לפרט השמות כי אם היה כתוב לשון זה בגט לא שייך לומר איש פלוני שיש לו וקשיא לי' להירושלמי מה הועיל בתקנה כיון שצריך לפרט השמות א"כ אכתי שמא יהפך שמו שיש לו בשם לשם אחר ויבוא תקלה, כי הוא לא ירצה לגלות שמו האמיתי בשם לסיבת יראה שברח משם מחמת מרדון וכדומה ועל זה משני אלא אני פלוני וכל שם שיש לי, והיינו שכך כותב בגט אני פלוני וכו' שיש לי והיינו כדעת בה"ג ומה שהביאו התוס' מברייתא דבסמוך כבר כתבתי במשנה דמהך ברייתא מוכח כבה"ג ומיירי קודם תקנה ולכך אינה מגורשת כשלא כתב רק אחד כי צריך לפרט כל השמות ור"ג התקין שלא, יפרט רק וכל שום מחשש תקלה שמא ישנה כלל ועוד דכל שיש לו שם אחר במקום אחר צריך לכתוב וכל שום שיש לי במקום פלוני שלא נטעה דכאן יש לו שם אחר, ושפיר יש לפרש ברייתא בתר תקנה ושם דגליל עמו דקתני היינו שיכתוב וכל שם שיש לי בגליל כמו שאבאר בתוס' בסמוך:

בד"ה והוא דאיתחזק וכו' והביא ראי' מתוספתא וכו' וכתב חניכתו כו'. ולדעתי אין אלו ראיות כלל דודאי היכי שאי אפשר לטעות שזהו שמו האמיתי והכל יודעין שיש לו עוד שם עיקר כגון גר שכתב שם גיות דהכל יודעין שזהו שם גיות בפרט דכותבין להדיא בגט שהוא גר כמבואר בש"ע סימן קכ"ט, א"כ הכל יודעין דשם העיקר שלו חסר ומאיזה צד יחשבו דאחר הוא יהא איזה שיהא חסר שמו וכמו חנינה הכל יודעין שאין זה עיקר השם רק חניכה אבל ביש לו ב' שמות וכותב אחד דיחשבו דאין לזה רק שם זה בלבד וכיון דבאמת יש לו ב' הוי שינוי, וכבר כתבתי בחידושי לא"הע לפרש דברי הרמב"ם במה שנתחבטו בכוונתו כל הפוסקים, ולהנ"ל דבריו פשוטים וברורים ע"ש:

בא"ד דאיתחזק בשני שמות בב' המקומות חד במקום הכתיבה וחד במקום הנתינה. דברי ר"ת ז"ל צ"ע בזה, דלמה לו לחלק הגט לב' מקומות כתיבה ונתינה הא שפיר מצי מיירי שמגרש הכל במקום אחד רק ה"מ דסגי באחד כשיש