תפארת יעקב על גיטין קע

על אונס היאך נחוש בזה לצנועות ופרוצות ולא שייך לחוש רק אחר עבור הזמן שהיא מותרת לינשא והיא לא תדע באונסו או להיפך משא"כ בתוך הזמן, ובהכי ניחא מה שהקשה הר"ן בנדרים דף כ"ז דמאי מקשה לרבא מהך עובדא דהא טעמא דרבא משום צנועות ופרוצות ועיי"ש מה שדחק ליישב, ולהנ"ל ניחא דהך דשמואל ע"כ או משום דאין אונס בגיטין מן הדין או משום דמיגלייא אונסי' אבל הנ"ל ודאי קשיא:

ואין לי מקום לומר בזה אלא דהך עובדא וכן הנך דבתר הכי כולהו הוי שלא בפני האשה רק הוא שלח גט על ידי עדים או שאמר לעדים כתבו ותנו גט לאשתי על תנאי אם לא באתי עד ל' יום והם נתנו לאשה ואח"כ בא מעבר הנהר ואמר להנך סהדי חזו דאתאי דהשתא לבטל הגט או לחדש בתנאי אינו יכול, דאפי' אי בטלו מבוטל אבל לבטל לכתחילה אינו יכול רק לקיים התנאי או לבוא עליו מטענת אולם בתנאי והשתא שפיר מקשה הכא ס"ס מגלה דעתו שאינו חפץ בגט והרי הוא ביטלו לגט ואפי' שלא בפניו אם בטלו מבוטל ואהא קאמר רבא דאיהו לא בעי לבטולי גיטא שאסור הוא לבטלו רק לקיים התנאי שהוא אנוס הוי כמו שקיימו ואין כאן גילוי על ביטולו שאם מן הדין לא נתקיים התנאי אינו חפץ בביטול הגט שלא בפניו מה דאסור לעשות כן ומכין למי שעושה כן, והשתא שפיר מקשה בכתובות מהך עובדא דמוכח דאין אונס דודאי אנוס הוא דאינו יכול לבטלו ולא להוסיף בתנאי ולא לבטל התנאי שלא בפני האשה, ומשני דאונסא דשכיח הוא והוי לי' להתנות ולפי זה אין לפרש לקיומי תנאי אתי היינו שהוא חושב דבכך מתקיים התנאי שבא כפי מה שהתנה כמו שנראה מפירש"י דא"כ אכתי הוי אונס ולא הוי לי' להתנות כמו שכתבתי לעיל רק הכוונה דמחמת האונס חשיב כאלו קיים התנאי והעיקר הכוונה דלאו מצד ביטול הגט בא רק מצד התנאי הוא בא שהוא אומר דכיון שבא לשפת הנהר ורצונו לבוא רק אונס מעכבו הוי כמי שבא:

וכמו כן הנך עובדי דבתר הכי באופן זה מיירי, דהכל הוי שלא בפני האשה דאסור לבטל ולהוסיף ולגרע מן התנאי רק מכח תנאי הראשון בא, והשתא שפיר קאמר אי משום גילוי דעתי' בגיטא דכיון דטרח בצרכי החופה הרי אינו חפץ בגט וממילא אפילו שלא בפניו מבוטל, והיינו דקאמר פלוגתא דאביי ורבא דהכא לא שייך אטו ליבטולי גיטא דמ"מ כשטרח בחופה שפיר הי' מותר לבטל אז דבלא"ה לא יהא גט כיון שישאנה ויתקיים התנאי, ועוד מה יכול לעשות הא מוכרח לטרוח בצרכי החתונה וזה מותר לו, וממילא מגלה דעתו שאינו חפץ בגט והוי ביטול, וע"כ דתליא אי גילוי דעת מילתא הוא, וכן בהך עובדא דבתר הכי דכיון דקאמר לריש ירחא דניסן אמרי ושקר אומר בוודאי לביטול נתכוון רק ירא לבטל שלא בפניו ואומר כך דטעה שיקיים התנאי ולכך תליא בפלוגתא דאביי ורבא ומיושב קושית התוס' בד"ה ואי:

שם והלכתא כנחמני היינו כאביי ואני מסתפק הך פלוגתא דאביי ורבא אי דוקא בשליח הולכה נחלקו דכיון שמסר לו גט הוי שליחות גמור ואינו יכול לבטלו רק בדיבור בפירוש לא בגילוי דעת, אבל בשליח קבלה של האשה דלא הוי רק מילי ואינו נמסר לשליח א"כ י"ל דבגילוי דעת מתבטל, בפרט דגט חוב הוא וכל שגילתה דעתה שאינה רוצה בו אין חבין לאדם שלא ברצונו גם לא ידעתי מה ס"ל בעלמא, כי מדברי אביי דאמר גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא משמע דבעלמא מילתא ומרבא משמע להיפך ולא נתבאר בעלמא דעכ"פ ודאי לא פליגי בעלמא רק בגט מה ס"ל לתרווייהו וצ"ע בזה, והנה יש עוד לדקדק הרבה בסוגיא זו ובדברי התוס' וכבר כתבתי מזה בחידושי לא"הע סימן קמ"א ומה שחסר כאן מבואר שם בס"ד:

הרי"ף והרא"ש והר"ן ז"ל הביאו כאן הך סוגיא דעירובין פרק משקלי עלי, והאריכו הפוסקים בענין ביטול מודעה וכיצד תקנתו עיין ברמב"ם ורשב"א ור"ן, והנה אף כי הדברים אשר אני רוצה לומר הם היפך כל דברי הפוסקים אעפ"כ לא אמנע לכתוב מה שנראה לי ברור בביאור הסוגיא דשם אשר נראה לי שלא יצאו המפרשים הנ"ל ידי חובת ביאור כי במשנה שם לא הוזכר ביטול מודעה כלל רק רוצה אני ובגמ' דייק דלא קאמר עד שיתן וע"כ עד דמבטל לי' למודעה, ובודאי יש להפליא אם בכוונה נתכוונו במשנה ולא אמרו עד שיתן רק רוצה אני להורות ביטול מודעה א"כ היאך אמרו עד שיאמר רוצה אני מה שלשון זה אינו מועיל כלל דהא צריך לבטל מודעה גם בהא לא סגי כי אולי מסר מודעה למודעה וצ"ל כלשון הרמב"ם או הרשב"א לפסול עדים והיאך רמזו כל זה באמרם רוצה אני ובארו עד שיאמר רוצה אני לאפוקי עד שיתן, ואין לשון זה חלק מעשר מה שצריך לומר לדעת הפוסקים, וכן בעיקר מה שאמרו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני האריך הרמב"ם ליתן טעם למה מהני כפיה זו מה שאינו רוצה בלבו כלל ודבריו דחוקין מאד, ע"ש:

לכן נ"ל כי דבר ברור הוא שאין ענין המודעה שימסור מודעה ויגלה דעתו עכשיו היפך מה שיוציא בשפתיו אח"כ דהא ליתא דהא יכול להיות דבאמת יחזור בו וירצה וכי לא נתן מקום לדעתו ורצונו לעשות אח"כ מה שירצה היפך המודעה, ועוד דאתי דיבור דאח"כ ומבטל דיבור דמעיקרא, רק כך ענין המודעה שמוסר מודעה על מה שיעשה כגון על הגירושין דבעינן פיו ולבו שוין שירצה בלבו לגרש ואין אנו רואין ממנו רצון רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, ובזה מוכר מודעה לידע דמחשבתו אינו כן ובאונס יעשה מה שיעשה , וכאלו היה נגלה מחשבתו היפך מעשיו ולא מיקרי דברים שבלב מאחר שגילה מתחילה דעתו בפירוש:

אמנם אם אומר אח"כ בפירוש שרוצה בלבו לגרש אין המודעה מועלת כלל וממילא מתבטלת בדיבורו עכשיו שהוא אומר היפך המודעה ואף אם יחשוב בלבו להיפך הוי דברים שבלב ממש כי פשיטא שיכול להיות דבאמת חזר בו מהמודעה ורוצה עכשיו בנתינת הגט לגרש כפי מה שאומר, וכיון שיכול להיות כן מה שחושב בהיפך ממה שאומר בפירוש הוי דברים שבלב, וזה ענין כופין עד שיאמר רוצה אני כי מעשה הנתינה בלבד אינו מספיק כי גילה דעתו במסירת מודעה שאין מחשבתו לכך רק מעשה בלבד אבל כשאומר בפירוש דלבו שוה לגרש שוב אין משגיחין על מה שבלבו דהוי ממש דברים שבלב כי יכול להיות ד אמת חזר בו ורוצה לשמוע דברי חכמים לגרש ברצון כמו שאומר, והיינו דס"ד התם כיון שכפוהו ונותן הגט סגי קמ"ל דצריך שיאמר בפירוש שרוצה בזה וכל מודעותיו בטילין ממילא, כן נ"ל ברור שאין צריך שום אריכות לשון רק לומר שרוצה בלבו לגרש וסגי בכך וקצרתי כאן לפי שאינו נוגע לכאן, ובחידושי לא"ה סי' קל"ד הארכתי בענינים אלו ע"ש:

ע"ב במשנה בראשונה היה משנה שמו וכו' פירש"י כשהיו לו שני שמות וכו' ואין לשון הי' משנה שמו אתי שפיר כלל לפי' זה דבמה שלא כתב רק אחד אין זה שינוי ועוד קשיא לי דבמתניתין משמע דאינו רק תיקון העולם ומדינא כשר והרי בברייתא שהביאו בש"ס מבואר דאינה מגורשת כלל, וכ"ש לפירש"י דאינו רק שלא יוציאו לעז ולמה לא תהא מגורשת כלל, ודוחק לומר דברייתא ר"מ הוא דסובר כל המשנה וכו' הוולד ממזר, גם הך מימרא דר"י א"ש לא משמע כלל כפירש"י דלא הוי לי' לומר שמו יוסף וקוראין לו יוחנן רק שיש לו ב' שמות אחד שם ואחד כאן ובודאי אין לפרש בפשיטות לפי דעת רבינו יואל הלוי במרדכי ריש כל הגט דאין צריך לכתוב בגט השמות כלל, ולכך בראשונה היה משנה ממש ולא היה איכפת לן דכיון שאין צריך לכתבו אם שינה כשר כמ"ש התוס' פרק הזורק שם, רק תקנת ר"ג היתה שלא ישנה רק יכתוב וכל שום אבל זה אינו דהא בשינה מודים חכמים לר"מ כמבואר בהזורק ש"מ דמדאוריי' הוי הוולד ממזר דכל המשנה לית להו לרבנן, ודוק]:

ונראה לי דהכוונה כך, דמתחילה היה הדין שצריך כל אדם לפרט שמותיו שיש לו ואי הי' ידוע שיש לו שם אחר במקום אחר היה צריך לפרט אותו ג"כ והי' בא הדבר לידי תקלה דפעמים שלא היה רוצה לגלות שמו האמיתי והי' משנה אותו כדי שלא יכירוהו והי' משנה אותו השם שהי' לו במקום שבא משם לזה התקין ר"ג שלא יפרט כל שמותיו בפירוש רק יכתוב שם הידוע לנו פה ויכתוב וכל שום לכלול שאר השמות שיש לו במקום אחר ולא יגיע שום תקלה שלא יצטרך לשנות שמו כלל ומפני ת"ה הכוונה שהיה בא הדבר לידי ממזרות כשנתברר שאין זה שמו, וזה שהביאו בגמרא ששלחו לו בני מדה"י לר"ג ב"א הבאין משם לכאן וקוראין לו כאן בשם אחר לא באותו שיש לו שם א"כ היאך יגרשו נשותיהן דכיון שצריך לפרט שמותיו ואינו ידוע לנו שמו האמיתי בשם מה הוא רק על פיו א"כ כשישנה יבוא הדבר לתקלה, ועמד ר"ג והתקין שלא יפרט רק יכתוב שם הידוע לנו ויכלול כל השמות שיש לו בוכל שום ושוב אין כאן שום חשש שינוי השם [ואם נפשך לפרש לשון משנה כמו משנה תורה דתרגם אונקלוס פתשגן אורייתא על שם הואיל משה באר את התורה יהא הכוונה בראשונה היה מפרש ומבאר כל שמותיו בביאור והתקין ר"ג שלא יכתוב רק אחד והשאר יכלול בוכל שום], והיינו דקאמר עלה רב אשי דהיינו באתחזק שיש לו שם אחר במקום שבא