תפארת יעקב על גיטין קסט

הנה נראה מדבריהם דהך יתומים שבאו בקטנים מיירי שרוצים לחלוק ביניהם וכן משמע לכאורה מפירש"י, אבל לדעתי כל הענין תמוה דאטו קטנים יש להם רצון ודעת שהם רוצים ואינן רוצים ואין משגיחים על דעתם ורצונם כלל רק הכא מיירי שמת והניח יתומים גדולים וקטנים ורוצים הגדולים לחלוק הנכסים מיד אז ב"ד היו מעמידין אפוטרופס לקטנים וחולקין הנכסים, אבל אם אין שם גדולים כלל אין חולקין רק מעמידין אפוטרפוס לכולם לפרנסם מנכסים שנפלו, ולפי זה אין מקום לכל דברי התוס' בכאן, גם נראה לי פשוט דאם יש שני גדולים ואחד אינו רוצה אין משגיחין עליו כי הגדול וודאי אין לו כח למחות בחלוקה כי מצד הגדולים וודאי חולקים רק דקמש"ל אף שיש קטנים אין מעכבין הגדולים, רק מעמידין אפוטרופס וחולקין, א"כ היאך ימחה הגדול בחלוקה זו, ולפי שהי' הדבר קשה בעיני לפרש היפך דברי התו' חפשתי בספרים, וראיתי להרמב"ם ז"ל פרק י' מהלכות נחלות שכתב להדיא הך מימרא דשמואל ור"נ בלשון הזה מי שהניח יתומים מקצתן גדולים ומקצתן קטנים ורצו לחלוק בנכסי אביהן כדי שיטלו הגדולים חלקם מעמידין ב"ד אפטרופס לקטנים וכו', וכתב ה"ה ומה שכתב רבינו מקצתן גדולים ומקצתן קטנים הוא מפני שאם היו כולם קטנים למה יחלוקו וכו' והדבר מבואר להדיא כמו שפרשתי, ומלתא דפשיטא שאין מחאת הקטנים בענין זה כלום שאין דעתם דעת כלל, ולק"מ כנ"ל:

בד"ה ב"ד מעמידין, אומר ר"ת וכן ר"ח דבוררין להם ב"ד וכו' אבל רש"י פירש דאפוטרופסין בוררין ונראין דבריו דלפיר"ת הוי לי' לומר מעיקרא דין הברירה ואח"כ העמדת האפוטרופס דהא ב"ד בוררין ואח"כ מעמידין ומדקאמר ב"ד מעמידין וכו' ובוררין ש"מ דעל האפוטרופסין קאי דהן בוררין, ועוד למה לי העמדת האפוטרופס כאן טפי מכל יורשין קטנים ואי דקמש"ל דמעמידין לכל אחד ואחד גם בזה יש להקשות למה לי כ"ה ואטו אין מעמידין אפוטרופס אחד לכמה מיני יתומים מכמה בתי אבות כל שיש כח בידו לפקח על עסקי כולם ומ"ש דאם הם מאב אחד אין מעמידין אפוטרופס אחד לפקח על עסקי כל אחד ואחד, ולפירש"י ניחא דכל אחד יברור ליתום שלו חלק יפה:

בא"ד ודוקא בדבר שאין שייך בו גוד או איגוד חולקין כוונתם דבדבר דשייך בו גוד או איגוד אין אפוטרופסין חולקין אפי' דרך גוד או איגוד כי דוקא גדולים אומרים זה לזה גוד או איגוד אבל לא בקטנים ע"י האפוטרופסין אבל אין לפרש דכוונתם דבדבר דשייך בו גוד או איגוד אין חולקין אלא אומרין גוד או איגוד דא"כ מאי ראי' הביאו בסמוך מפרק אלמנה, וע"כ דס"ל דאין חולקין כלל רק נשאר בשותפות בשוה ועיין בסמוך:

בא"ד ומדקדק ר"ת וכו' אמאי דחיק וכו' יכולים למחות בגוד או איגוד וכו'. דבריהם צ"ע דכמו דקשיא לשמואל דקאמר יכולין למחות כמו כן קשה לר"נ דקאמר אין יכולין למחות דכיון דלא טעו מה יש להן למחות ולדידי' ליכא למימר בגוד או אגוד דאיהו לית לי' דינא דגוד או איגוד כלל אפי' בגדולים וכ"ש בקטנים אבל לדידן דקי"ל כמ"ד דאמרינן גוד וכו' שפיר יש לומר דאפי' בקטנים חולקין אפי' דבר דשייך בו גוד או איגוד, גם מה שהקשו דלא קאמר יכולין למחות אם טעו פחות משתות ג"כ לק"מ דהא שמואל דקאמר יכולין למחות ע"כ בכל גווני קאמר בין טעו פחות משתות בין בשתות ועלה קאמר ר"נ אין יכולין א"כ פשיטא דאי הי' מחלק הי' לו לפרש דרק בטעו פחות משתות חולק, ולכך הוצרך לאוקמא דלא טעו כלל רק לענין למחות ברוחות ולא מיירי כלל בטעות, גם לא הבנתי מה שכתבו דלא מסתבר וכו' דפשיטא דע"כ לא יחלוק שמואל אתרווייהו אחכמים ורשב"ג דכ"ע מודי דוקא בשתות מכרן בטל דקתני בהדיא שפיחתו שתות או הותירו שתות ש"מ דפחות משתות לכ"ע קיים וכיון דהש"ס מדמה הך דשום הדיינים לאפוטרופסין דפריך לר"נ אהדדי, א"כ ע"כ דלא מיירי שמואל בפחות משתות דבהא לכ"ע מכרן קיים וצ"ע:

בא"ד וכ"ש וכו' כוונתם למה שכתבו פרק האיש מקדש י"ב ע"ב בד"ה אבל, לתרץ אהא דאמר רבא דבשליח אפי' פחות משתות אמר לתקוני שדרתיך דבפרק אלמנה אמרינן שליח כדיינים ותרצו בסוף דהוי כדיינים דמכרן קיים אבל אונאה צריך להחזיר ובשליח אפי' פחות משתות צריך להחזיר אונאה ולא הוי מחילה כשאר בני אדם, ולפי זה הך דמכרן קיים הכוונה דאונאה צריך להחזיר בב"ד בשתות ובשליח בפחות משתות, ולפי זה אתי שפיר דלא מצי לאוקמא הך דשמואל בפחות משתות דאפי' תימא דהוי כשליח דעלמא ואין מייפין כחן אבל עכ"פ המקח קיים רק אונאה מחזיר והיאך יאמר שמואל יכולין למחות דמשמע דהחלוקה חוזרת:

בד"ה התם ממונא וכו' אע"ג דרבי גופי' לא מפליג. עיין מהרש"ל ומהרש"א מה שהאריכו בזה, ולדעתי גירסא שלפנינו עיקר, והכוונה אף דקודם חזרה מצינו דרבי לא מפליג בין איסור לממון דטעו ובתרווייהו סובר דלא אמרינן מה כח ב"ד יפה מ"מ ר"נ מפליג אליבא דרבי לבתר חזרה בין ממון לאיסור, דבממון דטעו אמרינן מה כח ב"ד יפה לרבי ובאיסור לא, ולא אמרינן כמו דלא מפליג קודם חזרה ה"ה לאחר חזרה וכשם שחזר מזה חזר מזה רק דוקא בממון חזר ולא באיסור, ור"נ גופי' ס"ל אפי' בממון כיון דטעו לא אמרינן מה כח ב"ד יפה, כנ"ל, ואתי שפיר הכל ובעיקר דברי התוס' כבר כתבתי לעיל בגמ' מה שנ"ל בזה:

בגמרא אטו ר"ש מבטל גיטא דאינשי הוה איהו בטלה. פירש"י ואמר בהדיא ליבטל, וכן פי' בד"ה דפנוי שביטלו וב"א מכין אותו למה מבטלו לכך אמר ר"ש צוה לבטלו, ודבריו צ"ע, דאי ס"ד שביטלו בפירוש למה היו מכין אותו דהא ר"ש סובר אינו חוזר ומגרש בו כשביטלו, א"כ מה יועיל שיכו אותו ס"ס צריך גט אחר, לכן נראה דהכוונה דבאותו דיבור שאמר ליבטל גיטא נתכוין לבטלו רק הקדים לומר ר"ש שהיה ירא מפני ב"א המכין אותו ולכך אצרכו ר"ש גיטא אחרינא מפני שאינו חוזר ומגרש בו:

שם תנא אשקלי'. פירש"י שנה שנית וכפהו לצוות לכתוב אחר עכ"ל ולא ידעתי למה פי' אליבא דר"ש דאינו חוזר ומגרש בו, ואי משום דקאמר וכתיבו לי' משום דבטלי' קודם כתיבה, ומלשון רש"י נראה שכבר נכתב וכפהו לכתוב אחר, ואולי סובר כדעת הפוסקים דאם מבטל בפירוש לכ"ע אינו חוזר ומגרש בו, או דיש לומר דביטל בעת כתיבה באמצע ובהא כיון שלא נגמר לכ"ע יכול לבטלו וצריך לכתוב אחר, אבל לא ידעתי מה צורך לכל זה ולמה לא פי' דהי' הכל קודם כתיבה וביטל שליחות הסופר:

שם ואמר אביי וכו' לא שמי' מתיא ורבא אטו התם וכו' דע שיש לדקדק בסוגיא זו הרבה מה שלא ראיתי מי שנתעורר בזה, והוא בשום לב דהא במשנה אמרו להדיא משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו, א"כ זה שכבר גירש ונתן הגט בידה אפי' יבטל בפירוש מה יועיל לו, וע"כ צ"ל דמיירי בתנאי באם דאינה מגורשת רק כשיתקיים התנאי, וכל שלא נתקיים יכול לבטל הגט ולהוסיף בתנאי, ואף דרבא פסק הלכתא כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו ואפי' תנאי באם הוי כמו מעכשיו, מ"מ יש לומר דשמואל לא פסק כוותי' דר"י או כמו שכתבתי בחידושי לא"הע והוכחתי בראיות ברורות דדוקא במת סברי רבותינו דמגורשת למפרע אבל לא בלא מת, ע"ש:

אבל מה שאני תמה על זה הוא מה שאמרו פ"ק דכתובות ודייק מהך עובדא דאין אונס בגיטין ודחי דלמא אונסא דמיגלי' שאני דהוי לי' לאתנויי ולא אתני, והשתא תיקשי חדא היאך דייק מינה דאין אונס מאי אונס יש שם כיון דמיירי בתנאי אם וקודם שנגמר הגט היינו קודם שנשלם זמן בואו א"כ הרי יכול לבטל הגט בפשיטות, וכמו דאומר חזו דאתאי כמו כן יכול לבטל ולהוסיף בתנאי כפי מה שירצה ואינו אנוס כלל בקיום הגט, משא"כ היכי דאי אפשר שיבטל הגט רק ע"י קיום התנאי והוא אנוס בקיומו מאן שמעת לי' דאין אונס, ועוד הא דדחינן דהוי לי' לאתנויי וכו' וקשה הא אכתי לא נשלם הזמן ויכול לבטל התנאי ולהתנות מחדש כפי שירצה, א"כ מה בכך דמעיקרא לא התנה עכשיו הוא מתנה ואומר חזו דאתאי ואינו צריך לבוא לעיר דוקא ויכול הוא לחדש עכשיו מה שירצה, ועוד לפי מה דמשמע כאן דהכוונה חזו דאתאי היינו כי לפי דעתו קיים התנאי במה שבא לנהר ונתראה לאנשי העיר א"כ מה בכך דהוי אונסא דמיגליא מאחר דלפי דעתו קיים תנאו במה שיעמוד על שפת הנהר א"כ מה צורך היה לו להתנות, באופן שלא נתבררו לי דברים הללו לכאורה, גם לא ידעתי אי מיירי בתנאי אם, שיכול לבטל הגט והתנאי קודם הזמן א"כ למאי דמסיק דטעמא דרבא משום צנועות ופרוצות היאך שייך הכא האי טעמא כיון דבידו לבטלו בלא"ה ולבטל התנאי ולחדשו באופן שירצה, מאי איכפת לן אם גם מצד האונס יתבטל כפי הדין ולמה לן להפקיע קידושין בזה, מיהו בהא יש לומר דהך טעמא דצנועות ופרוצות באמת לא קאי רק בתנאי על מנת וכדומה אבל הך דשמואל למסקנא נמי משום דאונסא דשכיח הוא, תדע דבלא"ה כיון דלא עבר הזמן והיא אסורה לינשא עד שיעבור הזמן שמא יבוא, א"כ בתוך הזמן כשאנו דנין